1. שבר בקורת שלדה של משאית לאחר שהותקן עליה מנוף ע"י מתקין הנתבעת הוא נושא הסכסוך בתיק זה.

רקע

2. התובעת היא חברה העוסקת במסחר רכבים ישנים וחדשים רכשה במהלך שנת 2010 שתי משאיות מתוצרת וולבו מהיבואן מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ, עליהן ביקשה להתקין מנופים וארגז רכין עבור שתיים מלקוחותיה.

3. ביום 1.4.10 התקשרה התובעת (להלן- "גלובל") עם הנתבעת (להלן- "פלרן") העוסקת ביבוא ושיווק מתקני הרמה ומנופים בהסכם מכר לרכישת שני מנופים מתוצרת Palfinger דגם Q170ZTR95 (לצורך איסוף גרוטאות ברזל), שיותקנו על גבי המשאיות (להלן- "ההסכם") בתמורה של 440,000 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור שני המנופים הנ"ל.

4. אחד מהמנופים הנ"ל הותקן על משאית של גלובל ע"י חברת הידראוליקה באקה 2008 בע"מ (להלן- "חב' באקה") המנוהלת על ידי מר מוחמד קעדאן - שהיא מתקינה מורשה מטעם פלרן והאחרונה נשאה בהוצאות ההתקנה (להלן- "ההתקנה הראשונה"). עוד הותקנו על המשאית תת שלדה ע"ח גלובל וארגז רכין ע"י מסגריית בסמקו.

5. בחודש אוקטובר 2010, עלתה המשאית על הכביש ובסמוך סיפקה גלובל ללקוחתה - חברת תאיה, את המשאית תוצרת Volvo משנת 2010 ("המשאית"), שעל גביה הותקן כאמור המנוף הנ"ל. התמורה ששולמה לגלובל עמדה על סכום כולל של 835,000 ₪ באופן הבא - עבור המשאית שולמו 430,000 ₪; עבור הארגז שולמו 40,000 ₪; ועבור המנוף שולמו 250,000 ₪.

6. כפי שהתברר במסגרת ההליך (אך לא צוין בכתב התביעה), ביני לביני, ככל הנראה כעבור כמה חודשים עד שנה לאחר התקנת המנוף על המשאית שינתה חברת תאיה, אצל המתקין שביצע את התקנת המנוף הראשונה (חברת באקה) את שיטת החיבור של המנוף למשאית משיטת החיבור של ההתקנה הראשונה (בהתאם להוראות יצרן המנוף) באמצעות ברגי חיבור ארוכים באורך של כ- 1 מטר המכונים בעגה המקצועית "בנדים" - לשיטת חיבור אחרת (שגם היא בהתאם להוראות יצרן המנוף) באמצעות ברגי חיבור המכונים בעגה המקצועית "בוקסות" (להלן- "ההתקנה השניה").

7. בתחילת שנת 2012 נציג תאיה התלונן בפני גלובל על תקלות חוזרות בעבודת המשאית. גלובל מסרה את המשאית לחב' באקה לתיקון התקלות אך הבעיה לא נפתרה.

המשאית נבדקה שוב ע"י חב' באקה ביום 24.1.12 בנוכחות נציג פלרן ונצפה סדק.

8. חברת תאיה פנתה לקבל חוו"ד מקצועית אצל המעבדה ההנדסית המרכזית בע"מ ע"מ לברר פשר התקלות, ועל פי ממצאי המעבדה הנ"ל מיום 20.3.12 נמצא סדק אנכי בקורת השלדה השמאלית לכל גובהה ובגחון נתלש מקטע.

9. תאיה פנתה ביום 31.7.12 לגלובל, הודיעה לה על ביטול העסקה ודרשה לנוכח המצב את השבת התמורה ששולמה ופיצוי בגין הוצאותיה בסך של 125,280 ₪ בגין תקופת השבתת המשאית. גלובל פנתה לפלרן ושטחה בפניה את תלונותיה של תאיה תוך שביקשה כי יעשה מאמץ לתקן את המשאית ולהסדיר את טענותיה של תאיה. האחרונה פנתה אף לשמאי רכב שבדק את המשאית לצורך שומת הנזק.

10. ביום 29.11.12 הוצגה המשאית (כשמד האוץ הצביע על 99,392 ק"מ) לבדיקת שמאי הרכב מר אסף מימון מחברת מימון חברה לשמאות וסקרים בע"מ במוסך וולבו בעמק חפר. בבור הבדיקה נוכח השמאי בסדק שבקורת השלדה האורכית השמאלית.

11. ביום 15.5.13, נוכח החשיפה של גלובל לדרישותיה של חברת תאיה, החלה גלובל לפעול לדידה להקטנת נזקיה, ורכשה בחזרה את המשאית מחברת תאיה בסכום של 450,000 ₪ בצירוף מע"מ.

12. עם השבת המשאית לידי גלובל פורקו מהמשאית הארגז והמנוף והשמאי מימון הוזמן לבדוק את הנזק ביום 22.5.13 והפעם בחצר של חברת גלובל. בבדיקתו נוכח שמבנה השלדה וקורות הארגז המטען שמרו על תצורתם ללא סימני סידוק ואילו הסדק התגלה בקורת השלדה לאורכה.

13. ביום 25.7.13 הובאה המשאית למסגריית תעשיות ריינה, לתיקון השלדה. גלובל קיבלה הצעת מחיר לתיקון בסכום של 19,000 ₪, (לא כולל מע"מ) בעוד שחברת באקה, הציעה עוד קודם לכן בחודש מרץ 2013 לתקנה בסכום של 25,000 ₪. השמאי מימון נכח במהלך התיקון לאחר הפשטת סביבת השלדה מהמכלולים ומערכות החשמל המעוגנים לה.

14. לאחר שהומלץ ע"י שמאי הרכב על שינוי ייעוד המשאית לעיסוק בהובלה כללית ללא מנוף וארגז פרקה גלובל את המנוף, תיקנה לגרסתה את השלדה, התקינה ארגז חדש לאור מצבו הרעוע, וזאת ע"מ להסב את המשאית להובלות רגילות.

15. בהמשך מכרה גלובל את המשאית (שחזרה כאמור לידיה) והארגז החדש ביום 30.6.14 למר נאשף עאד בתמורה לסך של 264,000 ₪ + מע"מ. ואילו את המנוף שפרקה מהמשאית מכרה ב-30.6.14 לחברת א.ד.נ.ש.מ. מסחר וישווק בע"מ בסכום של 100,000 ₪ +מע"מ.

16. גלובל ביקשה לחייב את פלרן במלא סכום הנזק שנגרם לה בעטיה של התקנה כושלת של המתקינה מטעמה הואיל שעה שעל פי הסכם המכר רכישת המנוף כללה את ההתקנה. נזקיה כללו לשיטתה את ההפסד הכספי ממכירת המנוף, עלות תיקון השלדה, עלות רכישת ארגז חדש ועלות התקנה נוספת של מנוף. לאלו מצטרפים נזקי מוניטין ופגיעה בשם טוב.

טענות הצדדים

17. לטענת ב"כ גלובל בסיכומיו אחראית פלרן להתקנה הכושלת של המנוף, בין היתר, כמי ששלחה את הראשונה לבצע את התקנת המנוף אצל המתקינה - חברת באקה.

פלרן מצדה ביקשה להטיל את מלא האחריות על גלובל וטענה כי האחריות שניתנה לפי ההסכם מותנית בשימוש סביר בהתאם להוראות היצרן, מה גם שלא עלה בידי האחרונה להוכיח את אחריותה של פלרן בהעדרה של תשתית ראייתית מהימנה תוך הימנעות מהעדת עדים רלבנטיים.

יתר על כן המנוף הותקן על המשאית וחובר אליה ב"בנדים" - אופן חיבור מאושר על ידי היצרן ועל ידי הרשויות הנוגעות בדבר ולאחר שההתקנה הושלמה, חיבור המנוף, שנבדק על ידי המהנדס המוסמך - המהנדס יערי, נמצא תקין ועומד בכל התנאים הדרושים להפעלתו התקינה למטרתו.

זאת ועוד, עם מסירת המנוף לגלובל, היא הודרכה וכך גם חברת תאיה לגבי תחזוקתו השוטפת של המנוף ונמסרו לנציגיהן מסמכי הוראות כנדרש, במסגרתם צוין שעל המנופאי לבדוק באופן קבוע את כל חיבורי הברגים שבמנוף ובחיבורים שלו. כמו כן, כאשר תאיה וגלובל פנו בעניין שינוי שיטת הריתום, ציינה פלרן במפורש כי הדבר לא נדרש, הגם ששיטה חלופית זו לריתום מאושרת על ידי היצרן והרשויות. אלא שכעבור כמה חודשים לאחר ההתקנה השניה במסגרתה שונתה שיטת הריתום בניגוד לעצת פלרן, ונוכח פנייה שנעשתה אליה, בדק המהנדס יצחק דורמן מטעמה של פלרן את המשאית (לפני שפורק ממנה המנוף) ומצא שהפגיעה בשלדה נובעת מליקויים בהתקנת תת-השלדה ומהחזקה לקויה של המנוף והמשאית, וממצאי בדיקה זו נמסרו לגלובל.

דיון

18. המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלת אחריותה של פלרן לנזק שנגרם למשאית כתוצאה מהתקנה של חיבורי המנוף. על מנת לבחון את שאלת האחריות יש להדרש תחילה למהות הכשל, מועד גילויו, המעורבות בגרימתו והיקף הנזק.

אירוע הנזק- הכשל

19. מומחה התביעה, השמאי מר אסף מימון קבע בחוות דעתו מיום 27.8.13 כי בבדיקת המשאית התברר שקיים סדק מהותי אנכי בקורת שלדה אורכית שמאלית מקצה השפה התחתונה ועד קצה השפה העליונה בסמיכות למתלה קדמי שמאלי. כמו כן מצא סדק בפיסה של קורת השלדה בחלקה התחתון אשר ניתקה ממקומה. לעומת זאת בבדיקת תת השלדה (לאחר פרוק הארגז והמנוף) נמצא כי מבנה תת השלדה וקורות הארגז הרכין שמרו על תצורתם התקינה ללא סימני שבר.

השמאי ציין אמנם כי מוקד הנזק הוא הקרע בגחון הקורה, ומניסיונו בתחום ביקש לקבע כי הינזקות השלדה נובעת מרתום המנוף שלא כנדרש או לנוכח העדר חיזוקים פנימיים לשלדה. יחד עם זאת המסקנה נלמדה על ידו מקביעותיהם של מומחים אחרים אותם בחר לצטט לתוך חוות דעתו כדלקמן:

המטלורג – בודק המתכות של המעבדה ההנדסית ציין כי גורם כלשהו שהיה מעורב בטיפול במשאית או במנוף פגע או גרם לנזק במהלך הטיפול בשלדה.

מסגריית ריינה - מנו מספר גורמים לכשל וביניהם אופן ההרכבה הלקוי, חוסר בחיזוקים, חלוקה לא שווה של החיזוקים, חוסר ברגים וברגים החיזוקים לא תקינים.

מהנדס המכירות של חברת מאיר -קבע כי השבר אופייני לריתום לקוי לשלדה בעזרת חבקים ללא חיזוק פנימי.

את כל הקביעות הנ"ל אימץ וקבע:

"אנו מסכימים עם מסקנות המומחים הללו ודעתנו המקצועית תואמת להתייחסותם האמורה ואנו בדעה הנ"ל מייחס את האחריות לקרות הנזק למתקין המנוף הידראוליקה באקה 2008 בע"מ."

יוטעם, כי שאלת האחריות תדון בנפרד, אולם כבר מחווה"ד על פניה עולה כי נמנו יותר מגורם אחד לקרות הנזק.

השמאי נחקר והעיד על עצמו כבעל ניסיון רב שנים בשמאות רכב וככזה נחשף לדבריו לכשלים, ותאונות בכלי רכב. יחד עם זאת נאלץ להודות כי אינו בקיא בהנדסת רכב או מתכות ולדידו אין צורך בבקיאות כנ"ל כדי לקבע את גורם הכשל.

20. מומחה ההגנה המהנדס דורמן קבע בחוות דעתו מיום 26.11.15 כי לא ניתן להתרשם מקביעת שמאי התביעה או המעבדה ההנדסית מהי סיבת הכשל. הוא חידד את העובדה שהתבררה לו אמנם מפי נציג פלרן, ואינה שנויה במחלוקת לאחר הראיות, כי שיטת עיגון המנוף לתת השלדה שונתה ועובר להחלפת העיגון לא התגלה כל סדק ולא דווח על סדק.

המומחה מנה לשיטתו גורמים אחרים לכשל ולנזק בשלדה.

לפי קביעתו מצא כי הברגים ששימשו לחיבור בין השלדות (שלא היה באחריות פלרן) היו לא אפוצים והקדחים לא היו מקודדים דבר שגרם לשחרור הידוק הברגים. זאת ועוד, בחירת רכב עם שלדה חלשה, התאמת שלדה עליונה לשלדת הרכב במבנה לא נכון, תחזוקה לקויה וגישה הנדסית לקויה גרמו לכשל.

בחקירתו הודה כי ראה את המשאית לאחר שכבר שונתה שיטת הריתום ואת הנזק לאחר קרותו, אולם לא את אופן תיקונו. הוא אישר ששינוי שיטת הריתום אינו מחליש או מחזק את המשאית ולכן אין בהכרח לעגן בה את סיבת הכשל.

21. עדי ההגנה שבקיאותם בנוגע לריתום המנוף הייתה גבוהה יותר מתוקף עיסוקם בנושא, הפנו לעובדה שרק חדשים לאחר שינוי שיטת הריתום פנתה גלובל והודיעה על גילוי סדק בשלדה. לגרסתם גורמי הכשל היו אחרים ולראיה לאחר הסרת המנוף מצא מומחה ההגנה שהסדק בשלדה נגרם מליקויים בהתקנת תת השלדה ומהחזקה לקויה של המנוף והמשאית.

נציג פלרן העד אריה צביקל, ביקש לשכנע כי קיימים מספר גורמים לנזק. העד העיד על עצמו כמהנדס מכונות וככזה הצהיר כי סדק במשאית יכול להיגרם כתוצאה מסיבות רבות כמו למשל בגין שלדה לא מתאימה לסוג העבודה, כשל טכני או עייפות החומר, החזקה לקויה, חבטה שהשלדה קיבלה, הרמת משא או נשיאת משא מעל המשקל המותר ועוד.

לדבריו כאשר מתקינים על המשאית מתקנים כבדים כמו מנוף, תת השלדה צריכה להיות מחוברת באופן קשיח לעומת מקרה אחר של חיבור תת שלדה גמיש. לכן אם החיבור לא מחובר באופן קשיח אין הוא נותן את החיזוק הנדרש לעבודת המנוף, מה עוד שמדובר במקרה דנן בעבודת מנוף מאומצת. משכך, אם החיבור היה ברישול, לא באופן קשיח, עם ברגים לא אפוצים ולא לפי דרישות של וולבו אין לשלדה חיזוק והיא תשבר. השבירה יכול שתגרם מפעילות המנוף, מקפיצות שבדרך ועוד. העד שלל את האפשרות לקיומו של הכשל בהתקנה השנייה ולגרסתו נראה שהחיבור הרשלני של תת השלדה לשלדה הוא הגורם לנזק.

על פי עדותו הותקן המנוף לאחר שגלובל דאגה לחיבור תת השלדה אצל בסמקו ועל כן יכולה היתה פלרן להניח שהחיבור בוצע כדבעי גם באזור המנוף, ומכל מקום לא היה עליה לבדוק את העבודה שבוצעה ע"י גורם אחר. יתר על כן לדבריו על פי הנחיות שניתנו לגלובל על נהג המשאית לבדוק את ברגי המנוף ולוודא שהם מחוזקים.

העד זאב צביקל ביקש לסייע ולחזק את דברי אביו והעיד שדגם המנוף הספציפי מסוגל להרים 17 טון למטר, כולל ברזל וגרוטאות. לדבריו יכול להיות שהעבודה שלו בעומס יתר (הגם שהודה כי לא ראה אותו במצב כנ"ל) גרמה לפגיעה בשלדה, ובנוסף במידה והחיבור של השלדה לתת השלדה לא נעשה נכון, יכול שהשלדה תישבר.

עד ההגנה מר קעדאן מוחמד, מנהל חב' באקה אישר כי עובר לשינוי שיטת הריתום לא היה שום שבר או סדק בשלדה. לעומת זאת עובר לביצוע ההתקנה השנייה ראה ברגים משוחררים ושינה את גודל הברגים בהתאם.

הוא הודה בקיומו של סדק אלא שלשיטתו תיקן את הדרוש ואילו גלובל שלא מצאה פגם בהתנהלותו חזרה אליו לקבל שירות ולא פקפקה במקצועיותו.

22. בחינת מסכת הראיות בנוגע לסיבת וגורם הנזק מחייבת את המסקנה שגלובל לא הוכיחה שגרסתה מתקבלת יותר על הדעת מזו של פלרן ועל כן לא הוכיחה את גרסתה שההתקנה של המנוף באמצעות חב' באקה לקתה בכשל שתוצאתו הנזק הנתבע.

אין חולק שעסקינן בראש ובראשונה בשאלה שבמומחיות ובמחלוקת המומחים לא מצאתי בסיס להעדפתו של מומחה התביעה.

אין להתעלם אמנם מהעובדה שהשמאי מימון ביצע 4 בדיקות למשאית (29.11.12 - במוסך וולבו; 22.5.13 - אצל גלובל; 25.7.13 ו- 27.7.13 - אצל מוסך תעשיות ריינה) לפני ובמהלך התיקון ואילו מומחה ההגנה הסתפק בבדיקה אחת טרם התיקון. ואולם, אין די בחווה"ד שמאי התביעה מבחינת ערכה הראייתי כדי לבסס את טענות התביעה, ואבהיר.

ראשית, אין חולק שהשמאי כשיר אמנם לשום את שווי הנזקים הנטענים, אך אין לו המומחיות והידע להעריך את סיבת הנזק, כמו שעשויה להיות למהנדס מכונות, משכך משקל קביעותיו לענין גורם הכשל הוא נמוך.

שנית, מקובלת עליי עמדת פלרן כי השמאי אימץ את חוות דעתם של עורכי מסמכים אחרים שהוצאו מן התיק בהעדר העדתם, כך שאין לאפשר להכניסם בדלת האחורית.

שלישית, ליקוט נתונים ממסקנות המומחים וגורמי הבדיקה שלא היו קונקלוסיביות בדבר גורם יחיד לכשל, לטובת מסקנה בדבר זהות הגורם הבלבדי לכשל אינו מעיד על מהימנות ואובייקטיביות.

23. ב"כ גלובל שם דגש חזק על תוצאת הכשל שעליה לא היה חולק בדבר קיומו של סדק בקורת השלדה וטען כי יש לראות במיקום הנזק (מתחת לחיבור המנוף) אינדיקציה ברורה לגורם לו.

גם אם מיקום הנזק מעורר תמיהה אין בכך די, שהרי בהנתן העובדה שעסקינן בשאלה של מומחיות והמומחים לא תמכו בטענת גלובל באופן מלא לא ניתן לקבע שהוכיחה טענותיה ברמה ההסתברותית הנדרשת.

זאת ועוד, כתב התביעה כמו גם תצהיר עדות ראשית של מנהל גלובל חסך בפרטי העובדות במלואן שהתחוורו בחלקן בחקירות העדים. כך לא פורט מה נעשה במשאית למן מועד רכישת המנוף באפריל 2010 ועד גילוי הכשל (שמועדו לא ננקב), לא צוינה עובדת שינוי שיטת הריתום של המנוף למשאית לאחר מכירתה לחברת תאיה ולא צוין זהות הנושא בתשלום של ההתקנה השנייה בה שונתה שיטת הריתום.

החסר העובדתי הנ"ל משמעותי ביותר והוא התעצם בחסר ראייתי.

יוזכר כי בראשית הדרך טרחה התובעת להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים מלבד תצהיר מנהלה (כמו של מר עתמאנה עבדאלחלים - ממסגריית תעשיות ריינה, ושל מר תאיה עבד אללטיף - מנהלה של חברת תאיה) אף עדים נוספים על כך זומנו (נציג המעבדה ההנדסית המרכזית בע"מ - שערכה את מסמך המעבדה, מר מאיר קנדלר - מהנדס המכירות של חברת מאיר, נציג חברת אחים נבארי בע"מ - מי שרכשה את המשאית הנוספת עליה הותקן המנוף הנוסף שרכשה גלובל מחברת פלרן).

דא עקא, למרות שנעתרתי לבקשה לזימון העדים הנ"ל (למעט חברת נבארי), ולמרות החלטותיי הברורות בדבר אופן הבאת הראיות והעדים, הרי שבפועל, לא הובאו הנ"ל לעדות.

כך, היו עדויות אלו עשויות לתרום תרומה של ממש לבירור התמונה העובדתית המלאה בכל השאלות העובדתיות שבמחלוקת למן הגורם לכשל, האחריות לו והנזק.

יוטעם כי גם ללא עורך מסמך המעבדה ההידראולית לא יכולה הייתה גלובל להסתייע בו לאור ניסוחו הרב משמעי. ודוק: כאמור לעיל, המסקנה המרכזית שבמסמך המעבדה היא ש"גורם כלשהו, המעורב בטיפול במשאית ו/או במנוף, פגע ו/או גרם נזק במהלך הטיפול לשילדה. מסיבה כזו או אחרת, אירוע הנזק לא דווח ו/או טופל כיאות וכתוצאה מכך התפתח הסדק האנכי שפילח את קורת השלדה וגרם לשבר הקורה" .

דהיינו, ונוכח השימוש שנעשה במסמך המעבדה בביטויים ערטילאיים אשר לאחריות להיגרמות הסדק, נראה שתחת המסקנה האמורה, עשויים לחסות כמעט כל הגורמים המעורבים בפרשה, ולבטח לא רק פלרן. הרי מעורבות בטיפול במשאית או במנוף הייתה גם למתקינים אחרים, ולא רק למתקין המנוף - חברת באקה.

לא למותר לחזור על הכלל הידוע לפיו להימנעות מהצגת ראיות ומהבאת עדים קיים משקל ראייתי משמעותי, שכן הימנעות שכזו מקימה למעשה חזקה שבעובדה, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאו אותן ראיות או העידו אותם עדים, הראיות או העדויות היו פעולות לחובת הנמנע ותומכות בגרסת יריבו המשפטי. ולעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08):

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".

כמו כן, באופן דומה נקבע בפסיקה כי:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"

[ראה: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); וכן ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993)]

האחריות

24. אין חולק שעול ההוכחה חל על גלובל וכך גם נטל השכנוע בדבר כל רכיבי התביעה למן הגורם לכשל, האחריות לו וגובה הנזק.

כידוע, וכפי שנפסק לא אחת, בהליך האזרחי, יש להבחין בין נטל השכנוע לבין חובת הראיה. נטל השכנוע מגלם את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בנטל זה יוביל לדחיית טענותיו. חובת הראיה היא חובה נלווית ומשנית לנטל השכנוע.

משמעה של חובה זו היא, שעל התובע חלה חובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע, ועל הנתבע חלה חובה להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו, וזאת כאשר אין ביכולתה לעשות כן באמצעות הראיות שהביא התובע. כמו כן, הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו - עליו הראיה".

[ראה: אליהו הרנון דיני ראיות חלק ראשון 193-187, 201-200 ,יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1508-1505 (2003), ע"א 8385/09‏ ‏ המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (9.5.11) וע"א 2076/09 ח.י בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (2.9.10)]

על כן, נושאת גלובל בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתה, ועל מנת לזכות בה היה עליה להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%. עם זאת, מאחר שפלרן העלתה טענות הגנה מצידה, עליה לשאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהם העובדתיים של טענות אלה. במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים גלובל ופלרן הינן שקולות, יפעל הספק לחובת גלובל. ודוק: גלובל לא נדרשת להוכיח את תביעתה מעבר לכל ספק סביר, כי אם להוכיח שגרסתה, שאמורה לעלות מן העובדות אותן הציגה, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת פלרן.

25. בסיכומו של דבר, ראיות התביעה הציגו תמונה עובדתית על פיה למספר לא מבוטל של גורמים הייתה נגיעה במשאית וכן במנוף מאז רכישתו ע"י גלובל מפלרן באפריל 2010. הוכח כי עד למכירת המשאית והמנוף לחברת תאיה באוקטובר 2010 התקינה גלובל תת שלדה על חשבונה על המשאית, ארגז רכין וכן את המנוף. עוד אין חולק כאמור, שעד לשינוי שיטת הריתום ע"י חברת באקה לא התגלה סדק כלשהו בשלדה או נזק אחר.

ברם, גלובל מטעמיה, ביכרה להגיש את התביעה כלפי פלרן בלבד, ולא מצאה לצרף מי מהגורמים הנ"ל כנתבעים צדדים נוספים, כמו למשל: חברת באקה, המתקינה של המנוף (כאשר לשיטת גלובל הסדק נוצר עקב התקנה לקויה של המנוף) או את החברה שהתקינה את תת-השלדה בה נמצא הסדק; ואף לא את חברת וולבו - יצרנית המשאית ובכלל זה את השלדה ואף לא את מבצעי התיקונים למיניהם להם נדרשה המשאית במהלך הפעלתה.

כשמר נאשף מנהלה של גלובל נשאל בעניין זה השיב (עמ' 18 לפר'):

"ש. מהיום הראשון הבנת שהאחריות היא של מוסך באקה.

ת. אני לא מכניס לבאקה. מוסך באקה לא מעניין אותי.

ש. מהיום הראשון הבנת שהם אחראים, גם הפלרן וגם המוסך באקה אחראים.

ת. לא, הפלרן שלחה אותי לשם. ....

ש. מהיום הראשון אתה הבנת שהפלרן אחראית לנזק. כן?

ת. אמת".

ולקראת סוף עדותו השיב (עמ' 25 לפר'):

"ש. מוסך ריינה אמר שהתקלה היא בתת השלדה, שחסרים ברגים. המעבדה המרכזית אומרת שהכשל נגרם ע"י גורם כלשהו והם לא יודע מי, אך זה לא תאיה. [עמרי] נרקיס אומר שהנזק יכול להיות מהמרכב או מהתקנת המנוף. יש לך חוו"ד של בעל מקצוע של הפלרן [מסמך דורמן] שאומר שההתקנה היתה תקינה, הם התקינו כך מאות מנופים, ובשום מנוף לא היתה תקלה, זה המנוף היחיד. אתה מחליט להתעלם מכל חוות הדעת של המומחים ולתבוע רק את הפלרן. למה לא לתבוע את כולם ביחד, את וולבו, את אסמקו, ולהגיד לתאיה שהמפעיל לא יודע לעבוד ואת הפלרן, ואז בית המשפט היה מכריע. מדוע לוותר על כל האפשרויות האחרות?

ת. מי שהתקין את הארגז אין לו שום עניין בזה. כשפירקנו את הארגז שלו ואת תת השלדה הם ירדו שלמים, לא היה להם שום סדק ושום שבר, אז זה בצד. מה שטוען מסגריית ריינה שחסרים ברגים, הסברנו מקודם, שחסר בהתקנה, בחיבור בין הפלטות שהתקין אותם המתקין בבאקה, שם חסר ברגים. אז את מי לתבוע? תגיד לי. עומרי [נרקיס] אומר מההתקנה או מזה, אז חזרנו שוב להתקנה".

מדברים אלו ניתן ללמוד כי העד נחשף למעורבותם של מספר גורמים בטיפול במשאית ובמנוף אולם, כאמור לשיטת גלובל, האחראית הבלעדית לנזקיה הנטענים היא פלרן.

26. סבורני כי בנסיבות העניין, נוכח ההלכות לעיל ולאור התשתית הראייתית שנפרסה לפניי, כפי שנפרסה, גלובל לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה כי האחריות לכשל חלה על פלרן וזאת גם אם הייתה מוכיחה כי הגורם הבלבדי לכשל נעוץ בביצוע ההתקנה השניה (ולא כך מצאתי) ע"י חברת באקה מטעם פלרן.

יצוין כי פלרן ניסתה להיאחז אמנם בשפה רפה בנספח האחריות כמצמצם את אחריותה ובוודאי במקרה שבו שינוי שיטת הריתום נעשתה ביוזמת גלובל ועל חשבונה. לפי נספח האחריות, קיימת תקופת אחריות בת 12 חודשים ושל 24 חודשים בהתאמה, לפי סוג האחריות וחלק המנוף (תקופת האחריות ה"כוללת" (תת-סעיף 1.1) היא לשנה בלבד, ותקופת האחריות לחלקי המבנה העיקריים, שאינם כוללים "בוקסות", היא לשנתיים בלבד (תת-סעיף 1.2). עוד צוין בנספח האחריות כי האחריות לא תחול במידה שהמנוף יתוקן או ישונה שלא על ידי מי שהורשה לכך על ידי פלרן (תת-סעיף 2.5). הטענה נזנחה וטוב שכך ,הואיל ועובדות המקרה המוכחות מוציאות מכלל תחולה את הוראת ההסכם הנ"ל.

27. השאלה היא אם כן האם אחראית פלרן בגין כשל שארע במהלך ההתקנה השניה עם שינוי שיטת הריתום. במסגרת שאלה זו יש לבחון מיהות יוזם השינוי ואחריות פלרן לביצועה.

עד התביעה מר יוסף נאשף העיד על רכישת המשאית והנלווים לה מגורמים שונים. עם זאת הדגיש כי לא בחר באופציה זולה אלא רכש משאית ומנוף מתאים לסוג העבודה שלה ייעד את המשאית. לדבריו ,עיסוקה של גלובל ברכישת משאיות אך לא בבדיקתן וחובה זו חלה על פלרן, ובהיותה מי שהפנתה אותו לחב' באקה, עליה האחריות לביצועים של האחרונה בהתקנת המנוף.

למעשה כלל טענות התביעה צומצמו, כפי שפירט ב"כ גלובל מפורשות בסיכומיו לכך שהאחריות לקרות הנזק חלה על מתקין המנוף – חב' באקה וכי לאור העובדה שהתקשרותה של גלובל עם המתקין הנ"ל נעשתה מטעם פלרן, אזי האחריות בגין נזקיה של גלובל חלה על פלרן. ודוק עסקינן בהתקנה השניה, "שנעלמה" כאמור מכתב התביעה.

כשמר נאשף מנהל הגלובל נשאל בעניין זה (שינוי שיטת החיבור), השיב (בעמ' 20 לפר'):

"ש. תאיה קנתה משאית ושינתה את שיטת החביקה של המנוף. מבנדים לבוקסות. האם זה נכון?

ת. כן, אבל זה לא לפי בקשה שלי או לפי בקשה של תאיה.

ש. אתה היית שותף לזה? אתה ידעת על השינוי הזה או שהוא בא לך בהפתעה?

ת. לא, כל מה שהיה לי עם תאיה, נשבר לו משהו או שהלך למוסך, כל הזמן הוא בא והתלונן, התלוננתי אליו והוא שלח אותנו למוסך. כך זה היה במשך שנה.

ש. עוד אין סדק ואין כלום, המשאית עובדת נהדר...

ת. כל הזמן היה משתחרר. אז החליטו שההתקנה לא נכונה, עשו את הדבר השני.

ש. מי החליט?

ת. זאב והעביר את זה להתקנה. הכוונה שלי לפלרן.

ש. זאב אמר שההתקנה לא בסדר, כך הוא אמר?

ת. כן, אז למה שינה אותה? הוא שינה אותה שהיתה לו בעיה שהיה כל הזמן משתחרר, הוא ראה שמה שעשו לא נכון, ושינו את זה לדבר השני. זו כל הבעיה בעצם. זה מא' ועד ת', ששמו בהתחלה בנדים ובסוף היו צריכים את השיטה לברגים. זו היתה הבעיה. אני שיניתי את זה בעצמי? או תאיה הלך למסגריה אחרת ושינה את זה? אין פה להגיד דברים לצד ג' שיתעסק במנוף. מי שהתעסק במנוף מתחילת התקנתו עד שהשלדה נחתכה לשניים, זה הפלרן. הפלרן שלחה את זה לצד ג' שזה באקה"

כלומר, לשיטת גלובל, לא הייתה זו חברת תאיה שביקשה את שינוי שיטת החיבור וגם לא גלובל, אלא נציג פלרן, הוא שהחליט לשנות את שיטת החיבור, מאחר שלכאורה ההתקנה הראשונית לפי שיטת "בנדים" הייתה שגויה. ומכאן, צומחת אחריותה של פלרן.

28. עדי ההגנה מר אריה וזאב צביקל העידו כי מלכתחילה גלובל התקינה את תת השלדה על חשבונה ואחריותה אצל מתקין אחר ואילו ריתום המנוף לתת השלדה לראשונה היה על פי המוסכם על חשבונה של פלרן ולכן הוצע לנציג גלובל אחד מהמוסכים שמשמשים קבלני משנה של פלרן. המוסך הנ"ל רתם את המנוף למשאית באמצעות בנדים שחובקים את המנוף מצדדיו ומחוזקים לשלדת הרכב. בדר"כ ריתום המנוף צריך לעבור תהליך בדיקה ע"י מהנדס מורשה ובדיקת משרד הרישוי ורק לאחר מכן המשאית מקבלת רישיון עליה לכביש. כך נעשה במקרה דנן בעת ביצוע ההתקנה הראשונה.

לשיטת עדי ההגנה, גם כשמשנים את שיטת הריתום יש לעבור את אותו תהליך של בדיקת מהנדס מורשה וקבלת אישור משרד הרישוי שככל הנראה לא התרחש במקרה דנן. לראיה, הגם שגלובל נתבקשה להמציא את אישור המהנדס שניתן לה לשינוי הריתום לא עשתה כן עד עצם היום הזה. יתר על כן ,בעת שהוחלפה צורת הריתום, המנוף הוסר והשלדה נחשפה לכל אורכה ולו היה כשל בשלדה הוא היה מתגלה כבר אז.

העד מר זאב צביקל הודה שמנהלה של חב' תאיה התקשר עמו והתייעץ עמו בנוגע לשינוי אופן ריתום המנוף למשאית. אז הודיע לו כי אין צורך בשינוי הריתום הקיים שעונה על הדרישות והצרכים. לדבריו לא שעו לעצתו וגלובל שינתה את שיטת ריתום המנוף לבוקסות אך לפלרן לא היה כל קשר לשינוי הנ"ל. לגרסת פלרן אף לא היפנתה את גלובל למתקין – חב' באקה לביצוע השינוי, כדברי אריה צביקל (עמ' 42 לפר'):

" לא הינו מעורבים לה בכלל. התנגדנו לה. אמרנו שאין בה שום צורך. גם עפ"י כל התקנים וכל החוקים ההתקנה היתה בסדר, היא גם נבדקה ע"י בודק מוסמך ע"י משרד העבודה וע"י משרד הרישוי והיא נמצאה כשורה".

שני עדי ההגנה ניסו לתת הסבר ליוזמת גלובל לשנות את שיטת הריתום אם מתוך גחמה, ואם על פי יעוץ של גורם אחר. מכל מקום לשיטתם לא חלה כל אחריות על פלרן לתוצאות ההתקנה השנייה הנ"ל.

חרף כך, מתוך עדויותיהם ניתן היה להבין קיומו של קשר בין התיקונים במוסך לבקשתה של תאיה לשקול שינוי שיטת הריתום.

שני עדי ההגנה הנ"ל הודו כי לפני שינוי שיטת ההתקנה הוכנסה המשאית למוסך של חב באקה לתיקון לאחר התקנת המנוף שעה שהבנדים השתחררו והדבר סודר אצל המתקין שנשא באחריות לכך. בסמוך לאחר מכן וכשנה לאחר הרכישה של המנוף ביקש נציג גלובל לשנות את שיטת הריתום.

העד זאב צביקל העיד כי (עמ' 51, 52 לפר'):

"ש. אבל אם הוא נהנה מהמנוף, ואתה אומר שהנזילה היא דבר פעוט, זה לא מה שיניע אותו לשנות את שיטת הריתום?

ת. לא אמרתי שזה מה שהניע אותו. דברנו על כמות הפעמים שהוא התלונן בפני. לגבי הריתום, זה לא היה 5 פעמים. הוא דיבר איתי אולי בין פעם לפעמיים, לגבי הריתום הסברתי לו שחיזוק של בנדים במיוחד במנוף שעובד כ"כ אינטנסיבי, זהו עבודה שצריך לעשותה אותה באופן קבוע והיא חלק מהעבודות של מפעיל המנוף, ואין צורך לשנות שיטת התקנה בגלל דבר כזה."

בהמשך ולאחר התלבטות אישר (עמ' 58 לפר'):

"ש. מפנה לסעיף 7 לתצהירו ..אחרי התייעצות עם מר זאב.. זה אתה נכון?

ת. כן. אמרתי לו שמותר לעשות גם בוקסות.

ש. לפני רגע אמרת שהוא לא התייעץ איתך

ת. יכול להיות שהוא שאל אותי אם מותר."

העד מוחמד קעדאן מנהל מוסך בשם הידראוליקה בקה העיד כי הוא משמש מתקין עבור פלרן ולאחר ביצוע ההתקנה הראשונה ניתן לה אישור ע"י המהנדס יערי.

גם הוא אישר כי שינוי שיטת הריתום נועד על רקע התרופפות הבנדים והכנסת המשאית למוסך לתיקון. לדבריו שינוי שיטת הריתום נעשה לבקשת גלובל בשל אותן תקלות.

באשר למעורבותה של פלרן בעניין, העיד (עמ' 63 לפר'):

"ש. הנתבעת אישרה לך את החלפת ההתקנה?

ת. הם אמרו לי שיחליט. אם בעל הרכב רוצה שיחליט. זה על חשבונו לא על חשבוננו. עאבד לא שילם עבור ההתקנה הזו. הוא אמור לשלם."

29. במבחן העדויות מצאתי כי כל שעלה בידי גלובל להוכיח הוא כי שינוי שיטת הריתום יכול שנבעה מהשתחררות הבנדים מספר פעמים וכי פלרן לא הביעה התנגדות לרצונה של גלובל לשנות את שיטת הריתום, מה גם שהודתה כי גם השיטה האחרת תואמת את המלצות היבואן.

מכאן ועד להטלת האחריות בגין ההתקנה הלקויה כביכול על פלרן המרחק רב, משלא הוכח כאמור גורם כשל יחיד ומשלא הוכחה כי ההתקנה השנייה בוצעה בהפנייתה של פלרן, בהמלצתה או במסגרת יחסי שליחות לצורך ההתקנה השנייה.

לאמיתו של דבר עדותו של מר נאשף לא תרמה לביסוס טענותיה של גלובל. כאמור תצהירו לא זכה לפירוט הנדרש ו "נשמטה" הימנו עובדה מהותית שנתגלתה במסגרת ההליך, בדבר שינוי שיטת הריתום. בעדותו ביקש לזעוק את העוול שנעשה לו, אולם לא תמך את טענותיו בראיות מלאות.

בנוסף, בהתחשב בכך שלפי גרסת גלובל, מרבית נזקיה נובעים מכך שהיא נאלצה לכאורה ליישב את הסכסוך מול נציג חברת תאיה, עקב תלונותיה ומכתב הדרישה לבטל את העסקה מול גלובל, ההימנעות מהעדתו של האחרון וההסבר שנתן להעדרו מפגישה בה נכחו הנוגעים בדבר (ובכללם המהנדס יערי שאישר את ההתקנה הראשונה לפי שיטת החיבור ב"בנדים") - פגישה שנועדה להגיע לפשרה מול חברת תאיה - לא מספק. גם הטענות שנטענו בעלמא במהלך עדותו לפיהן לכאורה המהנדס יערי סיפק אישור "מזויף" להתקנה הראשונה של המנוף, טוב היה לולא היו מועלות. במיוחד כך, כאשר הדברים אינם מתיישבים עם העובדה שהמשאית עליה הותקן המנוף קיבלה את האישורים הדרושים מהרשויות המוסמכות לכך.

יתרה מכך, גרסת גלובל היא שהסדק נגרם עקב התקנה לקויה לכאורה של המתקין (חברת באקה) אינה מתיישבת עם פנייה חוזרת לאותו מתקין לקבלת שירות נוסף לרבות הצעת מחיר לתיקון במרץ 2013 או לביצוע התיקון עצמו, כגרסת נציג חב' באקה.

אמנם ניתן היה להתרשם כי היחס שקיבלה גלובל מפלרן היה יחס מרחיק ולא יחס משרת לקוח, אלא שהייתה זו גלובל שדחתה הצעתה של פלרן להשתתף בכיסוי יחסי של הנזק. ההצעה הנ"ל לא יכולה ללמד על אחריותה של פלרן ,מקום שלא הונח בסיס ראייתי מלא הן לגורם הנזק והן למעורבותה הפעילה בגרימתו.

סיכומו של דבר, לא הוכחה אחריותה של פלרן לקרות הנזק.

הנזק

30. לנוכח המסקנה בדבר העדר אחריות - הדיון בנזק הוא למעלה מן הצורך, אלא שגם כאן המסקנה תצביע על אי עמידה בנטל ההוכחה כדבעי.

יוזכר כי לטענת גלובל כלל נזקיה בסך של 174,000 ₪ מושתתים על עלות תיקון השלדה (19,000 ₪), עלות רכישת ארגז חדש (21,000 ₪) עלות התקנת המנוף מחדש (18,000 ₪) הפסד כספי במכירת המשאית מחדש (86,000) ונזקי מוניטין (30,000 ₪).

השמאי מימון קבע בחוות דעתו כי עלות תיקון השלדה מתאימה לנקוב בהצעת המחיר של מוסך ריינה בסך של 19,000 ₪ ואילו ירידת ערך המשאית הייתה בשיעור של 10% דהיינו בסך של 40,000 ₪. לכל אלו יש להוסיף עלות שינוי יעוד המשאית להובלה רגילה בסך 15,000 ₪ ובסה"כ 74,000 ₪ בתוספת מע"מ.

השמאי דבק בשמאותו גם לאחר החקירה למרות שחלקה לא התיישב עם טענותיה של גלובל ואילו עדותו של מר נאשף ביחס לנזקים הנתבעים לא התיישבה אפילו עם עדות השמאי מטעמו.

העד נאשף הצהיר כי גלובל רכשה את המשאית מחב' תאיה חזרה בסך של 450,000 ₪ וכי הסכום הנ"ל מהווה מחיר שמגלם פיצוי לחברת תאיה בגין השבתת השמאית וליקוייה. לדבריו לאחר השבת המשאית לידי גלובל נאלצה האחרונה לשאת בתיקוניה ולבסופו של דבר נמכרה המשאית כולל ארגז בסך של 264,000 ₪ לא כולל מע"מ. המנוף נמכר בנפרד כאמור בסך כולל של 100,000 ₪.

דא עקא שבעדותו התבררו עובדות שלא תמכו באופן מלא גם בהצהרה זו.

למרות שטרח לציין כי צמצם מאד את סכום התביעה הודה באותו הבל פה כי המשאית נמכרה לחברת כוכב השרון שאביו הוא בעליה, לדידו, משום שהאחרון ביקש שלא להיות חשוף לתביעות נוספות בעניין המשאית. כך גם סטה מהטענה כי גלובל פיצתה את חברת תאיה במחיר המכירה הכולל גם פיצוי בגין נזקיה וכך העיד (עמ' 24 לפר'):

"ש. קנית במחיר מחירות. לא פיצית אותו בכלום.

ת. זו הפשרה. לקנות אוטו עם ליקוי במחיר מחירון מלא. זו הפשרה שלי. אתה אומר שלא פיציתי אותו. אני כן פיציתי. הפיצוי הזה עלה לי 200,000 ₪."

מלבד האמור, עולה כי גלובל לא טרחה גם בנוגע לנזק להציג את כל מכסת הראיות הרלבנטית והימנעות זו נזקפת כאמור לחובתה.

כפי שנאמר לעיל, גלובל לא העידה את נציג חב' תאיה, כך גם לא העידה את רוכשי המשאית והמנוף למרות שבנקל ניתן היה להביא לפחות את אבי העד. כמו כן לא הוצג מחירון הרלבנטי למועד המכירה ולמותר לציין שנזקי המוניטין לא הוכחו כלל וכלל ולו בבדל ראיה.

בנוסף, לא מצאתי שהסברי העד למחירים בהם נמכר הציוד משכנעים. כך לגבי המנוף, שנמכר לחברה באשדוד, במחיר של כ- 100,000 ₪ (שהוא נמוך בכ- 30% משוויו באותה עת). וכך לגבי הארגז הרכין שהיה על המשאית, שהרי בעוד שמר נאשף טען כי הארגז "זרוק" ו"קיים עד היום", לא סופקה כל ראיה לכך, וכל שצוין במסמך מימון הוא שהפער בין מחיר רכישת ארגז חלופי תחת הקודם, הוא 15,000 ₪ בניגוד לנטען ע"י העד, ומכל מקום אין בסיס לתביעה בגין רכיב זה.

31. בנוסף לכל האמור, יש טעם בטענות פלרן בסיכומיה, בנוגע לאי הקטנת הנזק מצדה של גלובל. לטענתה חל שיהוי רב מאז גילוי הפגם בדמות השבר בשלדה בינואר 2012 וביטול העסקה ע"י חב' תאיה ביום 31.7.12 ועד לרכישת המשאית והמנוף במאי 2013 חזרה מחב' תאיה. כמו כן לא נסתרה את עדות עד ההגנה מר זאב צביקל, כי פלרן לא שותפה בהליך הנ"ל לרבות בהצעה לרכוש את המנוף בערכו הנכון.

מכל האמור ניתן לומר שגלובל לא עמדה בנטל הוכחת הנזק באופן אמין ומשכנע על פי מאזן ההסתברויות.

32. לאור האמור, התביעה נדחית.

בהתחשב בכל האמור אני משיתה על התובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ז, 20 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.