1. בפניי בקשה להורות למשיבה להפקיד ערובה בסכום ריאלי לכיסוי הוצאות המבקשת וזאת מכוח תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

2. עניינה של התביעה הכספית ע"ס 174,000 ₪ בנזקים ישירים ועקיפים שלטענת המשיבה, נגרמו בעטיים של כשלי המבקשת במכר והתקנת מנוף על משאית שסיפקה הראשונה ללקוחתה. המשיבה ביקשה להטיל על המבקשת אחריות לפגמים בממכר ובהתקנתו ולתוצאות כשליה במסגרת עסקת המכר מיום 28.8.10.

טענות הצדדים

המבקשת

3. לטענת המבקשת יש להורות על הגשת הערובה לאור מחדלה של המשיבה לציין בכתב תביעתה את מענה בניגוד להוראת תקנה 9 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר הפסיקה ראתה באי ציון מענו העדכני של בעל דין כניסיון להתחמק מתשלום הוצאות.

4. לעניין סיכויי ההליך טוענת המבקשת כי התביעה דנא הינה תביעה סתמית המסתמכת על השערות, אינה כוללת בחובה חוות דעת כדין, ומוגשת כאשר המשיבה לא עשתה להקטנת נזקה כנדרש.

5. התביעה הוגשה בשיהוי בן 4 שנים אשר גרם למבקשת נזק ראייתי באשר תתקשה להשיג ראיות להוכחת טענותיה, וההליך- הדורש היעזרות בחוות דעת מומחים יהא מורכב ויקר.

6. לעניין סעיף 353א לחוק, טוענת המבקשת כי אין הסעיף מטיל עליה להוכיח את חוסר יכולתה של המשיבה לשלם את הוצאות המשפט, אלא שנטל זה חל על האחרונה, שלא עמדה בו זה בהימנעותה מלהגיש תצהיר המפרט את נכסיה ואת שוויים הנקי (הווה אומר, שוויים ללא החובות הרובצים עליהם). גם מאישורו של רואה החשבון שהוגש מטעמה לא תיוושע, באשר אינו עומד בנטל הנדרש ממנו- להוכחת יכולתה של המשיבה לעמוד בתשלום הוצאות המשפט.

המשיבה

7. לטענת המשיבה, מענה לא צוין בכתב תביעתה עקב טעות אנוש, אך אין מדובר בניסיון התחמקות מתשלום הוצאות המשפט, היה וייפסקו, ומכל מקום מענה של המשיבה ידוע היטב למבקשת, והוא טייבה 40400 ת.ד. 4807.

8. חיוב המשיבה בערובה מכוח סעיף 353א לחוק נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ואילו במקרה זה המבקשת לא השכילה להצביע על נימוק רלוונטי המצדיק חיוב כאמור, לא הוכיחה כי מצבה הפיננסי של המשיבה הינו בכי רע, או כי סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים, וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב.

9. המשיבה הוסיפה וטענה כי מצבה הפיננסי איתן, ברשותה נכסים רבים, ולא יקשה עליה לשלם למבקשת את הוצאות המשפט, היה ויושתו עליה. כמו כן התביעה הינה תביעה מבוססת אשר סיכוייה להתקבל גדולים, ונתמכת בראיות המוכיחות את התרשלותה של המבקשת.

דיון

10. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את נושא הפקדת ערובה לתשלום הוצאות ותכליתה למנע הגשת תביעות סרק. עם זאת, ועל מנת שלא לפגע בזכות הגישה לערכאות הורו בתי המשפט כי יש לנהוג בנקיטת הסעד הנ"ל תוך הפעלת שיקול דעת זהיר.

(ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990), ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993) וכן רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000))

עוד נקבע כי משנדרש בית המשפט לסוגיית הטלת הערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ישקול את סיכויי התביעה, מורכבותה, השיהוי בהגשתה, תום הלב בנקיטת ההליך וכן את מיהות הצדדים.

(ראה: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865  (2004))

11. על סוגיית הפקדת ערובה למקרה שהתביעה הוגשה ע"י תאגיד חולש סעיף 353א לחוק החברות, הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ביהמ"ש העליון קבע ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09) כי הוראות סעיף 353א לחוק החברות גוברות על הוראות תקנה 519 לתקנות בכל הנוגע לתביעה המוגשת על ידי חברה, באשר סעיף 353 לחוק מהווה הוראת חוק ספציפית ומאוחרת יותר בזמן אל מול תקנה 519 לתקנות השוכנת במדרג חקיקת המשנה, והינה הסדר כללי ומוקדם יותר בזמן.

מבלי לגרע מנטל ההוכחה המוטל על חברה כנ"ל עומדת לה האפשרות להוכיח, גם אם לא עמדה בנטל הנ"ל, שיש לפטרה מהפקדת ערובה בנסיבות חריגות. במקרה כנ"ל מסור שיקול דעת לביהמ"ש שלא לחייבה בהפקדת ערובה וכפי שמסביר ביהמ"ש בפרשת ל.נ. הנדסה:

"… זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים."

מן הכלל אל הפרט

12. המשיבה ביקשה להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת יכולתה הכלכלית בהגשת אישור רוה"ח גבאלי מיום 9.11.14, אולם מלבד הענקת ציון לשבח על ניהול תקין של המשיבה, אין בו פירוט נדרש להוכחת מצב כלכלי איתן, כנטען.

כמו כן לא מצאתי ולו נימוק ענייני אחד בטענת המשיבה לפטור אותה מהפקדת הערובה.

יצוין, כי אמנם לא ניתן בשלב היולי זה של ההליך לקבע סיכוי התביעה להתקבל לאשורם, ובייחוד לאור העובדה שגם המבקשת הצטיידה בחוות דעת מקצועית הסותרת את טענות המשיבה. ברם, מצב הדברים בהליך זה, בו מעורבות שאלות מקצועיות וטכניות טעונות הוכחה, אשר ייתכן ויחייבו הסתייעות בחוות דעת מקצועיות נוספות להבהרת הסוגיות הנדונות, תומך דווקא בחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת, שכן קיים בסיס סביר להניח כי הוצאותיה של האחרונה במסגרת הליך זה לא תהיינה שוליות וזניחות.

13. אין חולק, כי זכותה של המשיבה להביא עניינה בפני בית המשפט. יחד עם זאת, משלא הוכיחה כדבעי את יכולתה לשפות את המבקשת בגין הוצאותיה היה והאחרונה תזכה בדין ולא עמדה בנטל הצגת הנסיבות אשר אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה, הרי שקיים חשש כי המבקשת תצא בסופו של יום וידיה על ראשה באשר לא תוכל להיפרע מהמשיבה בגין הוצאותיה בהליך זה.

לפיכך, משלא עלה בידי המשיבה להוכיח כי במקרה דנא מן הראוי לסטות מהכלל המחייב הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות המבקשת היה ותזכה בדין - יש להעתר לבקשה.

14. לאור האמור, אני מורה כי על המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בתוך 30 יום שאחרת ובתום המועד הנ"ל יהיה מקום לשקול את דחיית התביעה.

לעיוני 1.2

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.