20 דצמבר 2015

לפני:

כב' הרשם אלעד שביון

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעת להורות לתובע להגיש תצהיר וכן בקשה לגילוי מסמכים אצל צדדים שלישיים.

תמצית טענות הצדדים:

טענות הנתבעת:

1. לטענת הנתבעת התביעה שבכותרת עניינה ניסיונו של התובע לטעון, כי התקשרותו עם הנתבעת, אף שנעשתה על בסיס הסכמה למתן שירותים כעצמאי, הייתה התקשרות ליצירת יחסי עבודה.

2. ביום 23.3.15 התקיים קדם משפט במסגרתו הורה ביה"ד על המצאת תצהיר גילוי מסמכים בתוך 30 ימים ובמסגרת זו הוחלט, כי על התובע להמציא לנתבעת העתק מהחשבוניות שהוצאו על ידו במהלך תקופת הקשר עם הנתבעת וככל שהן נמצאות ברשותו.

3. לטענת הנתבעת, במהלך הדיון התובע ובא כוחו מסרו, כי בידיהם ספרי חשבוניות רבים ולכן דרוש לתובע פרק זמן של 45 ימים על מנת לצלם את החשבוניות.

4. למרות האמור התובע לא המציא לידי הנתבעת ולו חשבונית אחת.

5. בחלוף המועד הקבוע לעיון במסמכים ולאחר מספר פניות לב"כ התובע בהן ביקשה הנתבעת לתאם מועד לעיון הדדי במסמכים, הוגשה ביום 5.5.15 בקשה דחופה לביה"ד למתן צו לגילוי ועיון במסמכים.

6. התובע בתגובתו "היתמם" ועשה עצמו כמי שמסכים לביצוע הליך עיון הדדי במסמכים וזאת לאחר שבשיחה עם ב"כ הנתבעת סירב לתאם מועד כאמור.

7. ביום 12.5.15 התקבלה החלטת ביה"ד על ביצוע עיון הדדי במסמכים לרבות בדוחות שהוגשו ע"י התובע לרשויות המס וזאת עד ליום 25.5.15.

8. בעקבות ההחלטה ולאחר שהנתבעת פנתה לתובע פעמיים, נקבע מועד לביצוע עיון הדדי במסמכים. בהתאם, ביום 21.5.15 הגיעה ב"כ הנתבעת למשרד ב"כ התובע ומסרה לו את מלוא המסמכים אשר התבקש בהם עיון ע"י ב"כ התובע. ואולם – הפלא ופלא, ב"כ התובע הציג בפני ב"כ הנתבעת מספר דל של מסמכים וביניהם אף לא חשבונית אחת של התובע. כמו כן במסגרת המסמכים שהעביר התובע הוא צרף מסמכים הנושאים את הכותרת "דוח רווח והפסד", כשהם אינם מלאים וחתומים כנדרש.

9. לטענת הנתבעת, התובע עושה קלס בהחלטות ביה"ד כאשר חשיבות המסמכים המבוקשים והרלבנטיות שלהם ברורה לכל. לא בכדי ניסה התובע שלא להציג חשבוניות אלה ולהתחמק מקיום החלטות בית הדין שכן אלו עומדות בניגוד לטענות התובע.

10. בהתאם הגישה הנתבעת בקשה למחיקת כתב התביעה של התובע.

11. במסגרת דיון מוקדם מיום 9.7.15 משנשאל התובע אודות פנקסי החשבוניות השיב התובע תשובה אשר לא עלתה קודם לכן ולפיה הוא סרק את החומר למחשב והיה קצר חשמלי ולא ניתן לשחזר את הדיסק, כי הוא פנה לחברה בענין זה וכי ניתנה תשובה שלא ניתן לעשות שחזור.

12. הנתבעת ציינה, כי מדובר בטענה תמוהה ביותר, שלא לומר יותר מכך, אשר באופן תמוה לא הועלתה על ידי התובע קודם לכן, לא במסגרת הדיון המוקדם מחודש 2/15 ולא במסגרת שלל התגובות והבקשות לבית הדין ואף לא במסגרת התכתובות בין הצדדים. לא נטען מעולם, כי מסמכים אלה כלל אינם בידי התובע.

13. העלאת הגרסה במסגרת הדיון מעלה חשש לחוסר תום לב מצד התובע וניסיון שלא לנהל את ההליך בקלפים גלויים על פי הדין.

14. בנסיבות אלו עתרה הנתבעת למתן תצהיר ע"י התובע לעניין המסמכים המבוקשים והוצאת צווים לצדדים שלישיים לקבלת העתק מהמסמכים המבוקשים הנמצאים ברשותם.

15. בנוסף עתרה הנתבעת למחיקת תביעתו של התובע עקב אי קיום צו לגילוי ולעיון במסמכים.

טענות התובע:

16. לטענת התובע, הנתבעת מגישה חדשות לבקרים בקשות סרק על מנת להטריד אותו ולעכב את בירור התביעה. התובע אינו מתנגד להגשת תצהיר בנוסח שנקבע ע"י בית הדין בדיון מיום 9.7.15 אך מתנגד לכל סעד מעבר לכך ובמיוחד להטרדת צדדים שלישיים בחוסר תום לב ע"י הנתבעת.

17. בקשת הנתבעת מלאה בעובדות לא נכונות ובציטוט של דברים שהתובע ובא כוחו כביכול אמרו ושלא היו ולא נבראו. לעו"ד דינס אין כל ידיעה לגבי החשבוניות של התובע והוא לא אמר דבר מהדברים המיוחסים לו.

18. החלטת ביה"ד מיום 23.2.15 התייחסה לחשבוניות "ככל שהן נמצאות ברשותו", קטע שהושמט ע"י הנתבעת.

19. בניגוד לנטען ע"י הנתבעת, התובע לא סרב לבצע עיון במסמכים ואיפשר עיון בכל המסמכים שנזכרו בבקשת הנתבעת והעביר את הדוחות והשומות על פי החלטת ביה"ד מיום 9.7.15.

20. לאחר קבלת הדוחות לרשויות המס אין עילה לנתבעת לקבלת החשבוניות, שכן כל המידע שנדרש לצורך בירור התביעה ניתן לבדיקה דרך הדוחות הכספיים והדרישה להמצאת החשבוניות נעשית בחוסר תום לב ע"י הנתבעת על מנת לברר מי הם לקוחותיו.

21. דרישת הנתבעת להטרדת צדדים שלישיים מנסה להסיט את העניין מהעיקר שהוא העובדה שהנתבעת כפתה העסקה על התובע במשך שנים כנגד חשבוניות וכעת מנצלת זאת ומסרבת לשלם לו את הסכומים המגיעים לו כעובד.

22. יודגש, כי הנתבעת היא כיום מתחרה של התובע ומציעה ללקוחותיה שירותי פיקוח ועל כן דרישתה לקבלת פרטים על לקוחותיו במסווה של קבלת חשבוניות אינה בתום לב. מדובר בפגיעה לא מידתית בפרטיותו של התובע שלא כדין ושימוש לרעה בהליכי משפט מטעם הנתבעת ומדובר בניצול ההליכים לרעה ע"י הנתבעת על מנת לקבל מידע מסחרי שהוא סודי מטבעו אודות לקוחות התובע.

23. לגבי הסעד של מחיקה על הסף ציין התובע, כי אין ספק שאין במקרה זה בסיס לסעד המבוקש.

תשובת הנתבעת:

24. לטענת הנתבעת, דומה כי התובע מנסה לעשות פלסתר את החלטות ביה"ד. במסגרת הדיון מיום 23.2.15 בו נכח התובע, ב"כ התובע ציין, כי "אנו נמציא לנתבעת העתק החשבוניות שהוציא התובע ואשר נמצאות בידינו", כלומר, חשבוניות קיימות ואלה יומצאו. התובע אשר ישב בדיון לא ציין כי אין לו חשבוניות עקב קצר במחשב בדיוק כאשר הוא סרק אותן וכי משום מה גם המקור הנסרק נעלם לבלי שוב וכי אין שום דרך להשיגן. אחרת מה הטעם באותה התחייבות של ב"כ התובע בדיון. היה ראוי לציין כבר באותה ישיבה, כי אין שום חשבוניות ולא רק בישיבה מאוחרת מיום 9.7.15. בנסיבות אלו יש ליתן את התצהיר המבוקש.

25. הטענה בדבר הטרחת צדדים שלישיים אינה רלבנטית. משעה שהמסמכים אינם נמצאים לטענת התובע בידיו, נדרש התובע לציין למי נתן שירותים ואין שום מניעה שאותם צדדים שלישיים יספקו את המסמכים שברשותם.

26. התובע הוא התובע בתיק ולכן הוא אינו יכול לחסות בטענה, כי חשיפת מסמכים אלה תפגע בפרטיותו. הרי התובע הסכים לגלותם במסגרת הדיון מיום 23.2.15 ועל כן אין כל פגיעה בפרטיותו.

27. גם הטענה, כי מדובר בסוד מסחרי אינה רצינית, אינה מפורטת ונטענת כסיסמא וממילא נסתרת כאשר התובע הסכים לגלות את המסמכים. רק כעת בגלל שאלו אינם ברשותו נעשה ניסיון לאתרם אצל צדדים שלישיים ואולם אין בכך כדי לשנות כי התובע הסכים לגלותם וכבר ניתנה החלטת ביה"ד על גילויים.

28. הטענה כי די בדוחות השנתיים אין בה ממש באשר יש משמעות לקבלת החשבוניות השונות ובכך להיווכח בפעילות של התובע כעצמאי ולא רק לעיין בשורה התחתונה של הכנסותיו.

29. מדובר במסמכים רלוונטיים ומהותיים לסוג תביעות זה. הניסיון הבלתי פוסק של התובע שלא להציג מסמכים אלה רק מחזק את המסקנה, כי התובע מנסה להסתירם בכל דרך. התנהלותו זו של התובע היא זו שהינה בחוסר תום לב ותוך ניסיון לפגוע בהליכי משפט תקינים.

המסגרת הנורמטיבית:

30. תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת, כי:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות"

31. הוראת תקנה 46(א) נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" והבטחת יעילות הדיון. "נקודת המוצא" היא "גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת" [בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז [פורסם בנבו] (14.5.08)]. גם ביה"ד הארצי לעבודה עמד על כך וציין: "ככלל, יש להבטיח גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת" [עע (ארצי) 482/05 שלומי משיח – בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (22.12.05)] ואף ציין: "חובת הגילוי היא ממטרות העל של ההליך השיפוטי 'להוציא כאור משפט'" [עע (ארצי) 1185/04 אוניברסיטת בר אילן – ד"ר צמח קיסר [פורסם בנבו] (24.3.05)].

32. פרשנותה של התקנה נסמכת על לשונה ועל רוחה ובכללם הצורך לאפשר "דיון יעיל". עוד כפופה פרשנותה של התקנה למידת הרלוונטיות של המסמך המבוקש לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת [עע (ארצי) 129/06 טמבור בע"מ – אברהם אלון ואח' [פורסם בנבו] (7.5.06)].

33. בעניין זה קבע בית הדין הארצי בעניין אבנצ'יק [ע"ע 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים – קלרק אבנצ'יק [פורסם בנבו] (28.3.2007)] כי למבחן הרלבנטיות שני היבטים: ההיבט הצר (או תנאי הסף) וההיבט הרחב. ההיבט הצר (או תנאי הסף) – במסגרתו בוחן בית הדין אם קיימת זיקה ממשית בפועל בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. ההיבט הרחב - במסגרתו על בית הדין להידרש לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חסיונו, גם על הציבור ועל צדדים שלישיים.

34. ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חסיון סטטוטורי, חסיון מכוח המשפט המקובל וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. במסגרת זו, על בית הדין לשקול האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויותיו של המבקש, שלא על דרך הגילוי. זאת, תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו.

35. כאמור, חרף חשיבות הליכי הגילוי והעיון לשם הנעת גלגלי הצדק, אין המדובר בזכות מוחלטת. ככל זכות דיונית או מהותית, גם זכות זו צריכה להיבחן באמצעות מלאכה שיפוטית של איזונים, אל מול ערכים ואינטרסים אחרים ובהתייחס לנסיבות המקרה (בג"ץ אברהם עוז).

דיון והכרעה:

36. ביום 23.2.15 נערך דיון קדם משפט בתיק במסגרתו ציין ב"כ התובע כדלקמן:

"לבקשת חברתי לאחר שאקבל תצהיר גילוי מסמכים כללי מטעמם, נאפשר עיון הדדי במסמכים המוזכרים בתצהירי גילוי המסמכים ובמסגרת זו אנו נמציא לנתבעת את החשבוניות שהוציא התובע ואשר נמצאות בידינו"

בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון נקבע, בין היתר:

"הצדדים יאפשרו עיון במסמכים תוך 30 ימים ממועד קבלת תצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת. במסגרת זו התובע ימציא לנתבעת העתק מהחשבוניות שהוצאו על ידו במהלך תקופת הקשר עם הנתבעת וככל שהן נמצאות ברשותו".

37. ביום 9.7.15 נערך דיון קדם משפט נוסף במסגרתו מסר התובע, כי:

"לשאלת ביה"ד מתי יומצאו חשבוניות המס לשבע השנים האחרונות, אני משיב שסרקתי את כל החשבוניות למחשב אבל היה קצר חשמלי ולא ניתן לשחזר את הדיסק. פניתי לחברה והיא נתנה לי תשובה שלא לעשות שחזור. יש לי פניה בכתב. לגבי פנקס החשבוניות המקורי אציין, כי לא מצאתי את זה. אני אבדוק עם רואה החשבון לגבי הדוחות השנתיים למס הכנסה ולגבי שומות המס. אגיש הודעה מתאימה לביה"ד בתוך 30 ימים".

בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון נקבע, בין היתר:

"התובע ימציא עד ליום 1.9.15 את העתקי הדוחות השנתיים אותם הגיש לרשויות מס הכנסה ושומות המס המתייחסים לשנים 2006-2012. ככל שאין בידי התובע מסמכים כאמור יגיש התובע תצהיר ובו יפרט האם מסמכים כאמור היו ברשותו וככל שהיו ברשותו, מתי יצאו מידיו ובאילו נסיבות".

38. כעולה מכתבי הטענות, מהותה של תביעה זו הינה עתירת התובע להכיר בקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, למרות העובדה שהוצאו חשבוניות על ידו בתקופת הקשר עם הנתבעת. הנתבעת מנגד טענה בכתב הגנתה, כי בין הצדדים התקיים קשר מסחרי שבין עוסק עצמאי ולקוח המזמין שירותים.

בנסיבות אלו ברי, כי קיימת חשיבות לחשיפת העתקי החשבוניות שהוציא התובע לגורמים שונים וזאת, בין היתר, לצורך בחינת הפן השלילי במסגרת מבחן ההשתלבות.

39. לנוכח הודעת ב"כ התובע ביום 23.2.15 לפיה יומצאו חשבוניות המס הנמצאות ברשות התובע והבהרת התובע בדיון מיום 9.7.15 שעקב קצר חשמלי לא ניתן לשחזר את הדיסק עליו נסרקו החשבוניות, קיימת חשיבות להמצאת תצהיר מפורט מטעם התובע לנסיבות בהן הוא אינו יכול להמציא את חשבוניות המס הרלוונטיות להליך ואין להסתפק בהבהרה שנמסרה ע"י התובע במהלך הדיון.

40. בנסיבות אלו הנני מורה לתובע להמציא עד ליום 10.1.16 תצהיר מפורט וערוך כדין הכולל את הפרטים הבאים: היותן של חשבוניות מס לתקופה משנת 2006 ועד לחודש אוגוסט בשנת 2012 (להלן – התקופה הרלוונטית) בידי התובע; מתי יצאו מידיו ובאילו נסיבות; אילו מאמצים עשה על מנת לאתרן; האם פנה לגורמים שלישיים ובכלל זאת למשרד הנהלת החשבונות / רואה החשבון שלו בניסיון לאתר את המסמכים ומה הייתה תשובתם; היכן חשבוניות המקור שנסרקו למחשב שעבר קצר חשמלי; מתי וכיצד גילה שחשבוניות המקור אינם בידיו; לתצהיר יצורף העתק מהפניה לחברת המחשבים לצורך ביצוע השחזור ותשובת חברת המחשבים בכתב לפיה לא ניתן לבצע שחזור.

41. בהתחשב בכך שחשבונית המקור מועברת עפ"י דין ללקוח, ברי, כי העתק מהחשבוניות אותן הוציא התובע בתקופה הרלוונטית הועברו לצדדים שלישיים. בנסיבות אלו, לאור חשיבות קבלת העתקי החשבוניות על מנת שניתן יהיה להגיע לחקר האמת ובהתחשב בטענת התובע, כי אין ברשותו העתק מהחשבוניות, יש לדעתי מקום להוצאת צווים לצדדים שלישיים להמצאת העתקי החשבוניות שהתקבלו אצלם מהתובע בתקופה הרלוונטית.

איני סבור, כי בהוצאת צווים כאמור יש משום הטרדת הצדדים השלישיים ובכל מקרה לטעמי, חשיבות גילוי האמת גוברת על הטרדה, ככל שהיא קיימת.

איני מוצא אף מקום לקבל את טענת התובע כאילו מדובר בפגיעה לא מידתית בפרטיותו, שכן מעבר לכך שהתובע עצמו לא התנגד לחשיפת החשבוניות, הרי שהתובע הוא זה שהגיש את התביעה כנגד הנתבעת ועל כן שומה היה עליו לדעת, כי כחלק מניהול ההליכים בתיק זה הוא יידרש לחשוף מסמכים רלוונטיים שונים ובכלל זאת חשבוניות שהוציא לגורמים שונים וזאת על מנת לבחון את מהות היחסים שבין הצדדים.

לעניין טענת התובע בדבר חשיפת זהות הלקוחות שלו המהווה סוד מסחרי אציין, כי כאמור לעיל התובע הסכים לגילוי החשבוניות שלו וממילא פרטי אותם לקוחות מצוינים בחשבוניות. מעבר לכך, מדובר בתקופה המתייחסת לשנים 2006-2012 ולא לתקופה הנוכחית. זאת ועוד, הטענה בעניין קיום סוד מסחרי נטענה באופן כללי וללא פירוט וגם עקב כך דינה להידחות.

אוסיף, כי לא די בדוחות השנתיים כדי למלא אחר צו גילוי המסמכים, שכן יש חשיבות לבחינת החשבוניות עצמן ולא די להסתפק בשורה התחתונה של ההכנסות המצוינת בדוחות השנתיים. אותה שורת הכנסות אינה מפורטת וממילא אינה מציינת, בין היתר, האם מדובר בלקוח אחד של התובע או במספר לקוחות והאם מדובר בהכנסה כשכיר או כעצמאי.

42. בטרם מתן צו לצדדים שלישיים, התובע ימציא עד ליום 10.1.16 את הנתונים הבאים:

א. פרטיהם של הגורמים להם הוציא התובע חשבוניות בתקופה הרלוונטית.

ב. פרטי מנהלי החשבונות / רואי החשבון שניהלו את ספריו של התובע בתקופה הרלוונטית.

ג. התובע יבהיר האם מסר לנתבעת את העתקי הדוחות השנתיים (לרבות הנספחים, ככל שהיו) ושומות המס שהוצאו ע"י שלטונות מס הכנסה לגבי התקופה הרלוונטית.

43. בהתחשב במדיניות בתי הדין לעבודה המעדיפה את בירור התביעה לגופה על פני מחיקתה על הסף, לא מצאתי בשלב זה מקום לקבל את עתירת הנתבעת למחיקת תביעתו של התובע.

44. הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת פסק הדין.

45. לעיוני ביום 11.1.16.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ו, (20 דצמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.