הצדדים והמחלוקת:

1. התובע הוא הבעלים של חלק בלתי מסוים מחלקה 43 בגוש 7767 הנמצאת בעיר טירה וגובלת בחלקה 44 באותו הגוש, חלקה המוחזקת על ידי הנתבע.

2. הנתבע בנה מבנה המשמש אותו לעסק לשיווק חומרי בניה – על גבול החלקות (להלן: "המבנה").

3. התביעה היא למתן צו הריסה למבנה שבנה הנתבע, צו מניעה קבוע להמשך הבניה במקום, צו מניעה למטרדים ולהפרעה לשימוש סביר בחלקה 43 וכן לפיצוי כספי.

4. לטענת התובע, המבנה בנוי ללא היתר בניה כדין. המבנה נבנה על גבול החלקות ולא במרחק מינימלי של 3 מטר מהגבול, כפי שמורה תכנית בניין עיר. המבנה שנבנה מפריע לו לעשות שימוש סביר במקרקעין שבבעלותו ומהווה מטרד.

5. טענות הנתבע הן כי הייתה הסכמה בין התובע לבינו, לה היה שותף גם אביו של הנתבע, לפיה שני הצדדים רשאים לבנות מבנים על קו גבול החלקות ללא צורך בשמירת מרחק.

לטענתו, בעלי חלקה 43, שהם קרובי משפחת התובע, פעלו בהתאם להסכמה זו ובנו מבנה המגיע עד גבול החלקות (בחלק אחר של קו הגבול).

העדים והראיות:

6. מטעם התובע העידו: התובע בעצמו, אחיו – סאלח מנסור ומהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה בטירה.

7. מטעם הנתבע העידו: הנתבע בעצמו ומר נביל סולטאן – אדם השוכר חלק מחלקה 43 (חלקתו של התובע), המשמש כאולם אירועים ומגרש חניה לאולם.

8. הצדדים הגישו מסמכים שונים, לרבות היתרי הבנייה שניתנו ביחס למבנה שבמחלוקת, צו הפסקה מנהלי שניתן ביום 25.8.14, מסמכים המעידים על זכויות הצדדים, התכתבויות ועוד.

העובדות שהוכחו:

9. גבול חלקות 43 ו-44 הוא גבול שאורכו למעלה מ-90 מטר.

10. לפני כ-17 שנים (15 שנה לפני הגשת התביעה), הושגה הסכמה בין התובע לאביו של הנתבע לפיה הוא יהיה רשאי לבנות מבנה וקיר הפרדה על קו הגבול שבין החלקות. וכך אכן נעשה (ס' 7 לתצהיר התובע).

גם מצד חלקתו של התובע, חלקה 43, נבנה מבנה המגיע עד קו גבול החלקות ומשמש כאולם אירועים (עמ' 13, שו' 31 ועד עמ' 14, שו' 2).

11. הצדדים השלימו עם מצב זה בו מבנים נבנים משני צידי הגבול – בקו בניין 0. כל זאת, עד בסמוך לפני הגשת התביעה, אז החל הנתבע בבניית סככה נוספת.

הנתבע ניסה להגיע להבנות עם התובע ביחס לבניית המבנה הנוסף (ס' 9 לתצהיר התובע), אך התובע דרש שהבנייה תתבצע במרחק של 3 מטרים מקו הגבול.

12. במהלך שמיעת הראיות התברר כי סככה קודמת ששימשה את הנתבע, במקום בו נמצא המבנה שבמחלוקת, היתה קיימת מזה זמן רב. כך עולה מעדותו של מר סאלח מנסור:

"ש. אני מציג לך תמונות – נספח ב' לתצהיר הנתבע, 4 תמונות, תמונה מס' 1 – האם נכון שהיא מתארת את המצב שהיה בשטח שבחזקת הנתבע לפני ביצוע העבודה נשוא התצהיר שלך

ת. לא

ש. זה אחרי ביצוע העבודה או בזמן ביצוע העבודה

ת. (מרכיב משקפי ראיה) כן, כן, זה החנות שהיתה לו

ש. לפני ביצוע העבודות, נכון?

ת. כן"

[עמ' 8 שורות 16-22 לפרוטוקול]

13. עוד התברר, כי מי שהחזיק בפועל בשטח חלקה 43 הצמוד למבנה שבמחלוקת הוא מר סאלח מנסור ולא התובע, כך שנים רבות עד שהשטח הושכר לצורך חניה למר נביל סולטאן:

"ש. אתה מסכים איתי שמי שהחזיק את החלקה הצמודה לחלקתו של הנתבע זה אתה

ת. אני מעבד אותה, יש לי מטעים שם ולפני שנתיים עקרו חצי מהמטעים והרחיקו אותי אולי 30 מ' ממנו, השכירו את זה לחניה. אני מעבד את האדמה שם.

ש. כמה זמן אתה מעבד את האדמה שם ומחזיק אותה

ת. הרבה שנים, זה היה של אבא שלי

ש. 20 שנה אפילו יותר

ת. כל הזמן, אני נטעתי גויאבות לפני 10 שנים, לא יותר. לפני כן היה בור, לא נטעו כלום

ש. אתה מסכים איתי שהתובע, אין לו נוכחות באותה חלקה שצמודה לנתבע, הוא פיזית לא נמצא שם, לא מנהל עסקים שם ולא מנהל מטעים

ת. הוא בעל השטח

ש. מי שמחזיק בפועל זה אתה ולא הוא, לו אין נוכחות שם\

ת. הוא בעבודה שלו, הוא לא עובד בחקלאות, זו אדמה חקלאית, אולי פעם בשנה הוא עובר משם".

[עמ' 10 שורות 2-13 לפרוטוקול]

14. בין הבעלים של חלקה 43 קיים הסכם חלוקה של החלקה ביניהם (ס' 34 לתצהיר התובע ועדותו של מר סאלח מנסור בעמ' 10 שורות 14-15 לפרוטוקול). הסכם החלוקה לא הוצג.

15. למבנה שהקים הנתבע, המבנה נשוא התביעה – אין היתר בניה.

בעניין זה העיד מהנדס הוועדה המקומית ותכנון ובניה, מר בסאם נאסר.

לדבריו:

"יש בקשה שהוגשה ב-10/4/13, ישיבה מס' 3, הבקשה היא הקמת מחסן חקלאי + סככה חקלאית. ההיתר ניתן ב-17/6/13. ההיתר ניתן עם תנאים. התנאים הם הזמנת מפקח הועדה ובדיקת שנוגרסט, הריסת המבנה המסומן להריסה והשימוש הוא אך ורק חקלאי. המדובר במבנה חקלאי 404 מ"ר, יש תשריט ויש קווי בנין ואחוזי בנייה חוקיים. המדובר בקו בנין 5 מ' מהכביש הראשי ומהצדדים 3 מ' – זה ההיתר שקיבלו".

[עמ' 21 שורות 27-31 לפרוטוקול]

ובהמשך,

"ש. תסביר לבית המשפט אם ההיתרים של הנתבע הם עדיין בתוקף או לא בתוקף, לפי מיטב ידיעתך ולפי השכלתך המקצועית

ת. אין צורך בהשכלה ובכלום, זה כתוב בהיתר. כל עוד לא מולאו התנאים, אז אין היתר.

ש. ידוע לך שהנתבע עמד בתנאי ההיתר שהצבתם לו?

ת. נראה לי שלא. על פי מה שאני רואה, לא.

ש. בשני ההיתרים, נכון?

ת. נכון".

[עמ' 22 שורות 10-16 לפרוטוקול]

מסקנות:

16. הנתבע הקים מבנה לשימוש מסחרי שלא כדין וללא היתר בניה.

17. התובע, הוא הבעלים של חלק מהחלקה הסמוכה, שאינו עושה בה שימוש קבע, יכול לתבוע סעדים כנגד הבניה הבלתי חוקית, כל עוד הוא מצביע על אינטרס שלו שנפגע כתוצאה ממנה.

18. יש ממש בטענות הנתבע, כי בית משפט זה לא בא להחליף ולפעול במקום הרשות המוסמכת לאכיפת חוקי הבניה (ס' 21 לכתב ההגנה), אולם אין משמעות הדבר שבית המשפט יימנע מליתן סעד, מקום בו נגרמת פגיעה באדם עקב בניה בלתי חוקית של חברו.

19. במקרה זה, בניית מבנה על קו גבול החלקה, מבנה בממדים שבנה הנתבע, יש בה כדי לפגוע פגיעה ממשית בבעלים של המקרקעין הסמוכים. כך למשל, בניה שכזו יוצרת קרבה שעלולה לפגוע באפשרות בניה במרחק סביר מצדו השני של גבול החלקות, היא חוסמת את שדה הראיה מכיוון החלקה הסמוכה ופוגעת באיכותה ועוד.

20. זכות הקניין היא זכות יסוד ויש למנוע את הפגיעה בה, בוודאי כאשר המעשה הפוגע בזכות הקניין של התובע הינו מעשה בלתי חוקי שנעשה על ידי הנתבע.

21. לכן, יש להעניק לתובע סעד אשר ימנע את הפגיעה בזכויותיו.

בחקירתו הנגדית, הבהיר התובע את דרישותיו באופן הברור ביותר:

"ש. חוץ מהבניה בקו אפס אתה מסכים איתי ששום דבר אחר שמרואן עשה בשטח לא מפריע לך

ש.ב. אם הוא היה עושה כל מה שעושה רק 3 מ' מהגבול שלך, זה היה מפריע לך?

ת. לא"

[עמ' 15 שורות 24-26 לפרוטוקול]

22. לאור עמדת התובע כאמור לעיל, הסעד אותו אני מוצא לנכון להעניק לתובע הוא צו להריסת כל חלק מהמבנה נשוא התביעה, הנמצא במרחק הקטן מ-3 מטרים מקו הגבול שבין חלקות 43 ו-44 וצו מניעה קבוע האוסר על בניה בשטח זה, ללא היתר בניה כדין.

23. אינני מקבל את טענת הנתבע כי יש לאכוף את הסכמת הצדדים על בניה בקו בניין "0".

ראשית – הסכמה שכזו חסרת תוקף חוקי ועומדת בניגוד לתנאים שנקבעו בהיתר הבניה (שממילא פקע). הסכמה שכזו – אין בה כדי להכשיר בניה שלא כדין.

בית המשפט לא יתן תוקף להסכמה העומדת בניגוד לדין.

שנית – הסכמה שכזו, גם אם היתה בעבר, התייחסה לאזור אחר של קו הגבול, והיתה תקפה בעת ההיא.

24. אינני מקבל את הטענה לפיה מדובר באותו מבנה שהיה קיים במקום שנים רבות קודם לכן. כפי שהתברר תוך שמיעת הראיות, הגדר שהיתה בגבול החלקות, הוגבהה משמעותית (ראה תמונות 3-4 בנספח ב' לתצהירי הנתבע), הסככה שהיתה סככה נמוכה ופתוחה, הפכה להיות סככה גבוהה הרבה יותר, מאסיבית וסגורה, הן בחלקה האחורי (בצד של חלקה 43) והן בחזית.

התובע העיד על כך בדיון שהתקיים בבקשה למתן צו מניעה זמני:

ש. מפנה לתצהירך, לסעיף 9 לשלוש השורות האחרונות. לאיזה סככה אתה מתכוון?

ת. זה לא היה סככה שם, זה היה קיר בטון בגובה של 60-70 ס"מ. שם עליו חוטי ברזל. זה לא היה סככה רשמית, הוא רה לסגור, יש לו חומרי בנין ברחוב ליד, אני הייתי שכן טוב והרשתי לו לסגור.

בזמנו אבא שלו ביקש לסגור את המקום ולכסות שלא יהיה גשם. ואני הסכמתי. אבל זה היה מקום פתוח. אין ריפודים, אין רצפות, היה שטח פתוח. במקום שכן טוב. עכשיו הוא רוצה לעשות על חשבונית כסף ולנצל אותי. אם הוא בונה על קו 0 אני צריך להתרחק 6 מ', 3 מ' שהוא לא מתרחק ועוד 3 מ' שאני צריך להתרחק.

ש. הסמכת לבנית סככה לפני שהחלו עבודות הבניה המפורטות בבקשתך?

ת. לא.

ש. במשך 18 שנה שהיתה סככה, או בנין, שהקים מרואן או אביו, זה בניגוד לדעתך?

ת. לא היה לא בנין ולא סככה כפי שהיא נמצאת עכשיו, אפילו הקיר האחורי של הבטון ששם שם חתיכת ברזל, לא היתה תקרה. לא היתה סככה.

[עמ' 3 שורות 6-18 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.2014]

כאמור, אין המדובר באותו מבנה, גם אם הוא נבנה על בסיס מבנה קודם. זה מבנה שונה בממדיו, שנבנה בחלקו באותו מקום שהיתה ממוקמת הסככה הישנה.

ולראיה – היתר הבניה המתייחס למבנה הוא היתר למבנה חדש ולא הכשרה של מבנה ישן חסר היתר בניה. ראו עדותו של מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה, בעמ' 23, שו' 17-21 לפרוטוקול.

משכך הם פני הדברים – נדחית גם טענת ההתיישנות.

25. ביחס ליתר הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, הרי שדינם להידחות.

הסעד הכספי – לא פורט כלל, לא נתבע סכום פיצוי ספציפי ולא הוכח כל נזק כספי.

הסעדים למניעת הפרעה ומטרדים – המדובר בסעדים כלליים ולא מוגדרים. ממילא הדין אוסר על קיום מטרד למקרקעין סמוכים ועל הפרעה לשימוש סביר בהם. נזכור, כי התובע כלל לא עושה שימוש בפועל בחלקה 43.

בתביעה זו לא הוכח כל מטרד או הפרעה לשימוש סביר בחלקה 43 – מלבד הקרבה לקו הגבול בין החלקות. עניין זה ייפתר עם ביצוע צו ההריסה ומתן צו מניעה לבניה במרחק הקטן מ-3 מטרים מקו הבניין.

התוצאה

26. התביעה מתקבלת בחלקה.

א. ניתן בזה צו המורה על הריסת כל חלק מהמבנה נשוא תביעה זו, הנמצא בשטח חלקה 44 ובנוי במרחק הקטן מ-3 מטרים מגבול החלקה עם חלקה 43, לרבות חלק הגדר המפרידה בין החלקות אשר הוסף על ידי הנתבע ומהווה חלק מהמבנה נשוא תביעה זו, כפי שמופיע בתמונות 3-4 בנספח ב' לתצהירו.

ב. ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע או מי מטעמו לבנות כל בניה במרחק הקטן מ-3 מטרים מקו הגבול בין חלקות 43 ו-44, ללא היתר בניה כדין.

צו המניעה הזמני מיום 10.9.2014 מבוטל ובמקומו יבוא צו המניעה הקבוע דלעיל.

ג. מובהר, כי צווים אלה אינם חלים על מבנים אחרים המצויים בשטח החלקות או על גבול החלקות ושלא נכללו במחלוקת שבין הצדדים בתיק זה.

ד. צו ההריסה יבוצע בתוך 60 ימים מהיום.

ה. הואיל והתביעה התקבלה רק בחלקה, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ו, 07 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.