בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.אמנון מיכאלי

2.אדם מיכאלי

הנאשמים

גזר דין לנאשם 2

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של תקיפה סתם בצוותא חדא והיזק במזיד בצוותא חדא, עבירות בניגוד לסעיף 379 +29(א) ו- 452+ 29(א) לחוק העונשין התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 24.10.13 על רקע מחלוקת של נאשם 1, שהינו אביו של נאשם 2 עם המתלונן, הגיעו הנאשמים אל המאפיה שבבעלות המתלונן, נאשם 1 תקף את המתלונן בעוד נאשם 2 נותר לשבת ברכב.

בהמשך ירד נאשם 2 מהרכב ואחז במתלונן כאשר בכל אותה עת המשיך נאשם 1 להכות את המתלונן במכות אגרוף. בהמשך בעוד נאשם 1 תוקף את המתלונן תקף גם נאשם 2 את המתלונן בכך שהיכה את המתלונן בפניו במכות אגרוף.

בהמשך נאשם 1 תקף את המתלונן באגרופיו ונאשם 2 אחזו בצווארו.

בהמשך נאשם 2 בעודו אוחז במתלונן, הטיח את המתלונן על רכבו של המתלונן. במעשים המתוארים הרסו הנאשמים במזיד את משקפי הראיה של המתלונן.

הסדר הטיעון

ביום 29.3.15 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו נאשם 2 יודה בכתב אישום מתוקן ויורשע. ככל שהתסקיר יהיה חיובי בפרמטרים של חרטה, הפנמה , קבלת אחריות, שיתוף פעולה, השתלבות בהליך טיפולי אם יומלץ, לא יפתחו תיקים נוספים, והעדר צפי לאלימות עתידית תעתור המאשימה למאסר מותנה ושל"צ וההגנה תעתור לאי הרשעה. במידה והתסקיר יהיה שלילי, הטיעונים יהיו פתוחים.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן הגיש 4 תסקירים בעניינו של הנאשם.

בתסקיר מיום 24.12.15 סקר שירות המבחן את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. שירות המבחן ציין כי הנאשם מודה באופן חלקי בביצוע העבירות, לתפיסתו לא השתמש באלימות אלא ירד מהרכב בניסיון להפריד בין הנצים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להבין האישומים כלפיו ולקחת אחריות. שירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות עבירות נמוך.

שירות המבחן שקל להציע ענישה בדמות של"צ אך בשל העדר מוכנות מצד הנאשם לא עשה כן. שירות המבחן לא מצא נימוקים המצדיקים הימנעות מהרשעה והמליץ על ענישה בדמות מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

בתסקירים מיום 10.3.16 ו- 13.6.16 מציין שירות המבחן כי הנאשם הופנה לבניית תכנית של"צ אך לא בנה תוכנית ולא יצר קשר. שירות המבחן חזר על המלצתיו מהתסקיר הראשון.

בתסקיר מיום 28.11.16 ציין שירות המבחן כי גובשה תוכנית של"צ. שירות המבחן המליץ על ענישה בדמות של"צ אך חזר ונמנע מלהמליץ על ביטול הרשעה, בהעדר נזק קונקרטי.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה עתר להותיר את הרשעתו של הנאשם על כנה ולהטיל עליו ענישה זהה לזו אשר הוטלה על נאשם 1.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם אדם צעיר, בן 28, נעדר עבר פלילי, מתעתד להיות אב בתקופה הקרובה, נקלע לאירוע בגלל אביו, נאשם 1 אשר חלקו באירוע היה גדול יותר.

לדבריה נגרם לנאשם נזק קונקרטי בכך שלא גוייס לשב"ס בשל התיק הנוכחי. לדבריה הוצג לשירות המבחן אישור על הסרת המועמדות לשב"ס. אישור כאמור לא הוצג לבית המשפט (על אף שהדיון נדחה לשם כך). לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם עובד כנהג משאית אספקת דלק, במסגרת עבודתו נותן שירות לבתי זיקוק וגורמים ביטחוניים, ובמידה ויורשע לא יוכל לעבוד במקום. הוצג מכתב כאמור מאת מעסיקו של הנאשם.

לאור האמור ובשל הנזק שיגרם כתוצאה מהרשעתו, עותרת ב"כ הנאשם לביטול ההרשעה.

דיון

מתחם העונש ההולם

הערך המוגן הנפגע בעבירה של תקיפה היזק במזיד הוא זכותו של אדם לשמירה על בטחונו האישי על שלמות גופו ורכושו.

מידת הפגיעה בערך המוגן בכל הנוגע לתקיפה היא ברף הבינוני גבוה, הנאשם היכה את המתלונן בצוותא חדא עם אביו, מכות אגרוף בפניו, אחזו בצווארו, הטיחו אל רכבו. לא נגרמו חבלות למתלונן. ביחס לפגיעה ברכוש הפגיעה אינה ברף הגבוה. הנזק הוא למשקפי הראיה שנשברו כתוצאה מהתקיפה.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נתתי דעתי לכך שהתקיפה בוצעה בצוותא. נתתי דעתי לכך שלא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה, לא היה שימוש בנשק חם או קר, חלקו של נאשם 2 קטן ביחס לחלקו של נאשם 1 וכי יצא מהרכב בנסותו להפריד בין נאשם 1 למתלונן.

בחינת מדיניות הענישה מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים ממאסרים מותנים ועד עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות.

ראו דברי כב' הש' גובראן בע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני:

"האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. 'חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים'... שישקפו ערכים של גמול והרתעה."

ראו גם רע"פ 1026/16 שחר חלפון נ' מדינת ישראל (בקשר עם עפ"ג (ת"א) 36931-06-15 מדינת ישראל נ' חלפון) רעפ 297/15 דניאל ברנסון נ' מדינת ישראל ; רע"פ 1402/15 אורי טלי נ' מדינת ישראל; רע"פ 4968/14 פייבושנקו נ' מדינת ישראל; רע"פ 175/14 אילן פחימה נ' מדינת ישראל ; רע"פ 6756/14 יצחק בן חמו נ' מדינת ישראל; רע"פ 8820/13 אליהו קשת נ' מדינת ישראל; רע"פ 7734/12 טימור מגידוב נ' מדינת ישראל; רע"פ 8176/12 חדד ראהב נ' מדינת ישראל; רע"פ 3389/11 מתיקו דראגו נגד מדינת ישראל; ע"פ(נצרת) 47731-04-14 שתיוי נ' מדינת ישראל; עפ"ג (מרכז) 1079-04-14 יטזב נ' מדינת ישראל; עפ"ג (מרכז) 53794-06-13 מימון נ' מדינת ישראל; ע"פ (חיפה) 33776-01-13 שמאמי נ' מדינת ישראל; עפ"ג (י-ם) 51003-10-14 מדינת ישראל נ' אדלרסברג ; עפ"ג (י-ם) 10208-12-12 תמר נ'מדינת ישראל; ת"פ (ק"ג) 26853-07-13 מדינת ישראל נ' סבח ת"פ (ב"ש) 33580-06-13 מדינת ישראל נ' מנגסטו; ת"פ (נתניה) 4328-06-13 מדינת ישראלנ' פלוני

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות בנסיבות תיק זה נע ממאסר מותנה ועד ל- 6 חודשי מאסר בפועל.

ביטול ההרשעה

הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים, מוטל על הנאשם.

יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להורות על ביטול הרשעת הנאשם בדין.

נסיבות ביצוע העבירות אין קלות כלל, הנאשם כאמור, תקף בצוותא חדא עם אביו, את המתלונן, הגם שחלקו של האב היה גדול יותר, גם חלקו של נאשם 2 אינו מבוטל, כפי שעולה מכתב האישום. הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו לשכנע כי הרשעה תפגע פגיעה קשה בשיקומו. הנאשם יליד 1987, עובד כנהג משאית.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם התקשה להפנים את חומרת מעשיו ולקחת אחריות מלאה. שירות המבחן לא המליץ על הימנעות מהרשעה.

לא הוכחה טענתו כי רק בשל התיק שתלוי ועומד נגדו לא התקבל לשב"ס. אף לא הוכחה טענתו כי בשל הרשעה לא יוכל להמשיך ולעבוד בנהיגת מיכלית דלק. שיבוצו לחלוקה במקום זה או אחר נתון לשיקול דעתו של מעסיקו ואין הכרח כי הדבר יביא לפיטוריו.

אף אם חלילה יפוטר בשל הרשעה בתיק זה, אין מדובר בפגיעה שעוצמתה בלתי נסבלת עד כדי הצדקה להימנע מהרשעה.

לאור האמור אני קובעת כי הרשעתו של הנאשם תישאר בעינה.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

• זקפתי לזכותו של הנאשם את העובדה שבחר לקחת אחריות על מעשיו בהזדמנות ראשונה
• זקפתי לזכותו, את היותו נעדר הרשעות קודמות.
• לקחתי בחשבון את השפעת העונש על הנאשם, את דבריו כי יכול וכתוצאה מההרשעה תוגבל יכולת התעסוקה שלו במידה כזו או אחרת.
• לקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן כי המסוכנות להישנות ביצוע עבירות על ידי הנאשם הינה נמוכה, ואת המלצתו העונשית של שירות המבחן.
• לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהוצגו בתסקיר. את העובדה כי לאחרונה נישא, אמור להיות אב בימים הקרובים וכי הוא מפרנס יחיד למשפחתו.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי הצדקה לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

בשים לב שחלקו בפרשה קטן משל נאשם 1, עונשו יהיה קל יותר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי בן חודשיים למשך שנתיים שלא יעבור כל עברית אלימות.

ב. פיצו בסך 300 ₪ למתלונן עת/1.

הפיצוי ישולם תוך 60 יום מהיום.

ג. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 1,000 ₪ להימנע מביצוע עבירת אלימות והכל תוך שנתיים מהיום.

ההתחייבות תחתם במזכירות בית משפט עוד היום. לא יחתום הנאשם כאמור, יאסר למשך 5 יום.

ככל שיש מוצגים בתיק, יושמדו.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ל' שבט תשע"ז, 26/02/2017 במעמד הנוכחים.