לפניי ערעור על החלטת כב' הרשם יעקובי מיום 7.8.14, הדוחה את בקשת המערערים לפטור מאגרה בתיק 24263-09-11.

אפרט את השתלשלות העניינים בתיק בקצרה:

ביום 12.9.11 הוגשה על ידי המערערים בקשה לפטור מאגרה.

הבקשה הועברה לתגובה.

במועד הרלוונטי היה התובע מס' 1 בהליכי פש"ר, ומשכך הודיע הנאמן על נכסי החייב, כי אינו יכול לתת הסכמתו לניהול התובענה, ויש להפנות הנושא לבחינת ביהמ"ש המחוזי המטפל בהליכי הפש"ר, (ראה הודעת התאמן מיום 24.1.12.(.

ביום 8.1.13 הוגשה הודעת התובעים, כי ביהמ"ש המחוזי אישר לתובעים להגיש את התובענה נשוא דיוננו, במועד זה עדיין התובע מס' 1 היה מצוי בהליכי פש"ר.

ביום 22.2.13 הוגשה הודעה לתיק במסגרתה הובהר כי ביהמ"ש המחוזי השהה את מתן ההיתר לניהול התובענה נשוא בקשת הפטור.

ביום 13.11.13 ניתן לתובע הפטר מלא לאחר שמילא את הוראות ביהמ"ש המחוזי בתיק הפש"ר.

לאור האמור לעיל, עתרו התובעים להורות על מתן החלטה בבקשה לפטור מאגרה.

לאחר קבלת הפטר חלוט, הורה כב' הרשם לתובעים להגיש בקשה חדשה לפטור אגרה, הוגשו תגובות המשיבים וניתנה החלטתו , היא ההחלטה נשוא הערעור.

טענות המערערים:

המערערים טוענים, כי המשיבים גרמו למערערים נזקים חמורים בהפרת הסכם פירוק השותפות, ושיתוף פעולה עם עורכי הדין המשותפים.

לטענת המערערים, המערער 1 הינו אדם הסובל בעיות בריאותיות, בן 61, מתקיים מקצבת פנסיה מאת עיריית חיפה, בסך של כ- 6,800 ₪ בלבד.

המערער טוען, כי גילו ומצבו הבריאותי אינם מאפשרים לו למצוא עבודה שתתאים ליכולותיו ולמצבו הבריאותי.

עוד נטען, כי הוצאותיו החודשיות עומדות על סכום של כ – 7,000 ₪, ובני משפחתו אינם נכונים לסייע לו כלכלית, לאחר שסייעו לו בעבר.

המערער טוען, כי העובדה שהוא היה פושט רגל וקיבל הפטר, ובעבר היה חייב מוגבל באמצעים מצביעים על חוסר יכולתו לשלם את סכום האגרה, מה גם שניתנו החלטות בתיקים אחרים לפטור מתשלום אגרה.

המערער טוען, כי המשיבים מטילים יהבם, על בת זוגתו הנוכחית, עמה הוא חי בהפרדה רכושית מלאה.

המערער טוען, כי כב' הרשם טעה בכך, כי הבקשה נדחתה בשל העדר פירוט למרות שפרס בצורה מלאה וכנה את מלוא יכולתו הכלכלית, והציג תמונה מלאה.

המערער קובל על כך שכב' הרשם נתן משקל לחקירה כלכלית שביצעו המשיבים בעוד שלטעמו לא היה מקום לתת משקל לחקירה כזו שהינה עדות סברה, והמדובר בקביעות של חוקרים שאינם מבוססת כלל ועיקר.

המערער טען, כי הציג מסמכים המצביעים על כך שהמערערת 2 שהינה חברה, רוקנה מכל תוכן בעקבות הליך הפש"ר.

המערער טוען, כי כב' הרשם שגה כשקבע כי המערער לא הציג אסמכתאות על הוצאות הבית, בעוד שהוא הצהיר, כי הוא משלם לרעייתו בגין ההוצאות, ואולם היא אינה ממציאה לו חשבונית על התשלום.

המערער טוען, כי כב' הרשם טעה בכך, כשלא בחן את עילת התביעה, ועוד שגה כאשר קבע, כי "לא ברור כיצד חושב סכום התביעה", בעוד שביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטתו להתיר את ניהולה של התביעה, כי המדובר בשאלה משפטית שיש לבררה.

במענה לתגובת המשיבים, ולאור הערות ביהמ"ש, הבהיר המערער, כי את הסכום שנדרש לשלם במסגרת ההפטר שילם מכוח קופות גמל שמומשו על אף שלא היו בגדרי נכס הכינוס, ועוד טען, כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות וזאת הואיל והתביעה הוגשה בשנת 2011, ובמועד זה טרם חלפו שבע השנים. ביחס לנושא המגורים טען, כי מדובר בשפלות, משום שהמדובר בדירה ביוקנעם, קטנה ודולפת, אותה שכרה רעייתו, וכפי שנטען על ידו, המדובר בדירה קטנה והוא משלם לרעייתו את חלקו בהוצאות.

טענות המשיבים 1-5:

המשיבים טענו, כי המערער לא מילא אחר הוראות הפסיקה והתקנות המורות כי עליו להמציא את מלוא הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, וכי לא פרס תמונה מלאה של מצבו.

המשיבים טענו, כי הכללים לפטור מאגרה לא נועדו למי שמגיש תביעות רבות ויוזם הליכים רבים, אלא לתובע הנעדר יכולת כלכלית שבפיו תביעה מוצדקת, מה שאין הדבר כן בענייננו. המשיבים טוענים, כי המדובר בתביעה שהתיישנה, מופרכת ומוגזמת ומנופחת וחסרת כל פרופורציה.

המשיבים טוענים, כי כפי שעולה מכתב התביעה, השותפות נשוא התביעה פורקה כב' באוגוסט 2014, ואין למערער 1 כל עילת תביעה, בעוד שהמערערת 2 נעדרת עילה.

המשיבים טוענים, כי כל ההסכמים נחתמו בין המערערת 2 לבין המשיבה 4 בלבד, וכי אין נגד הנתבעים האחרים כל עילת תביעה ובוודאי שלא בידי המערער 1.

טענות המדינה:

המדינה טוענת, כי יש להותיר את החלטת כב' הרשם על כנה, וכי הערעור אינו מגלה כל עילה להתערבות ביהמ"ש שלערעור.

המדינה טוענת, כי הרשמים הינם המומחים בתחום זה לאור עיסוקם בכך ורק כאשר מתגלית טעות יסודית יש מקום להתערבות ביהמ"ש שלערעור, מה שאין כך בענייננו.

המדינה טוענת, כי המערערים לא פרסו בפני ביהמ"ש את מלוא יכולותיהם הכספיות, לא הציגו לביהמ"ש את כל הבקשות שהגישו בנוגע לפטור מאגרה ואת ההחלטות בעניינם.

המדינה טוענת עוד, כי לא הובהר אם קיים עירוב כספי בין המערער לאשתו, ובכל מקרה קיומו של הסכם ממון אין בו כדי לשפוך אור על התנהלותם הכספית.

המדינה טוענת, כי המערער לא הבהיר כי פנה לבני משפחתו בבקשה לקבלת עזרה, ולא המציא מסמכים להוכחת חוסר יכולתו הכספית.

המדינה טוענת, כי מדפי הבנק שצורפו ניתן ללמוד על משיכות כספיות חריגות, ומשכך אין בדפי החשבון כדי ללמד על מצבו הכלכלי של המערער.

המדינה טוענת, כי בתגובה לבקשה למתן פטור, הומצא מטעם המשיבים 1-6 דו"ח חוקר המצביע על כך שהמערער הוא שמנהל את עסקיה של אשתו בקניון, ולכן כל טענותיו באשר למצבו הכלכלי דינם להידחות בהעדר פירוט מלא ומהימן של יכולתו הכלכלית, ולאור הראיות שהוצגו בנוגע להיעדר מהימנותו בנוגע להתנהלותו הכספית.

לעניין צו ההפטר, טוענת המדינה, כי העובדה שניתן צו הפטר אינה מצביעה על העדר יכולת כלכלית, בין היתר בשל הזמן שחלף מאז ניתן צו ההפטר.

דיון:

באי הצדדים המלומדים הפנו לתקנות הרלוונטיות ולפסקי דין רבים, ועשו מלאכה נאמנה, ולאור מסקנותיי לגופן של טענות אינני רואה להידרש אליהן.

סבורני כי דין הערעור להידחות ואבאר.

המגיע בשערי ביהמ"ש חייב בתשלום אגרה, המבקש להימנע מכך אמור להיכנס ולהיכבד ולפרט את יכולתו, ולהבהיר מדוע על ביהמ"ש להורות על מתן פטור מאגרה.

כידוע לתקנות שני פנים, הראשון בחינת עילת התביעה והשני, בחינת מצבו הכספי ובתוך כך השאלה האם מצבו הכלכלי של המבקש נפרס כדבעי בפני ביהמ"ש.

בעניינו, על שתי השאלות יש להשיב בשלילה.

עיון בכתב התביעה יגלה, כי הטענה המהותית של המערערים הינה, כי המשיבים הפרו את הסכם פירוק השותפות.

אלא שכתב התביעה, למרות אורכו, הינו המרובה המחזיק את המועט.

ראשית דבר, הסכם פירוק השותפות, למרות האמור בכתב התביעה, צורף לכתב התביעה כנספח ג', והוא בין המערערת 2 לבין המשיבה 4 בלבד.

שנית הסכם זה נחתם לכאורה בחודש ספטמבר 2004, ולפיכך, לכאורה כל טענה העומדת למערערת 2 על יסוד אותו הסכם לכאורה התיישנה.

שלישית, זאת ועוד, המערערים הגישו את התביעה, עוד בטרם התקבל אישורו של ביהמ"ש המחוזי, ובסופו של דבר, האישור שהוצג, הותלה, והתביעה נמשכת רק לאחר שניתן כנגד המערער הפטר חלוט, המשמעות הינה, כי המערער לא היה רשאי להגיש את התביעה כנגד המשיבים בזמן היותו בהליך פש"ר, והיא הוגשה למעשה רק לאחר קבלת ההפטר החלוט בינואר 2014, דבר שמשליך ישירות על נושא ההתיישנות.

רביעית המערערים לא מפרטים מהי עילת תביעתו של המערער 1 להבדיל מעילת התביעה של המערערת 2?

חמישית, המערערים אינם מסבירים מדוע יש עילת תביעה כנגד המשיבים באופן אישי?

שישית, כתב התביעה אינו מפרט בצורה מסודרת את סכום התביעה ולא נמצא כל קשר בין הסכומים שלכאורה נשאה המערערת 1 בגין הפרויקט המשותף עם הנתבעת 4 , לבין הסכומים הנתבעים.

נראה, כי די בכל אלה כדי להצביע על כך, שעסקינן בעילת תביעה חלשה, שאולי יש מקום לבררה ואולם כשבוחנים את מהות התביעה, ואת המועדים המפורטים בה, יש בכך כדי לתמוך במסקנה שלא היה מקום להורות על מתן פטור מאגרה.

השיקול השני הינו מצבו הכלכלי של המערער;

בענייננו, צדק כב' הרשם כי המערער לא פרס תמונה מלאה של מצבו.

המערער, התרעם על כך שכב' הרשם לא האמין לגרסתו, וקיבל את דו"ח החוקר למרות שהמדובר בעדות סברה, בכל הנוגע לעבודתו בעבור אשתו בקניון. המבקש יכול היה בנקל לו היה רוצה בכך להדוף את הטענות באמצעות המצאת תצהיר של אשתו המאפשר חקירתה הנגדית.

זאת ועוד, המערער קובל על כך שכב' הרשם לא נתן משקל מתאים להפרדה הרכושית שלו ושל אשתו, וקבע כי המערער לא המציא ראיות באשר להכנסותיו, ולהוצאותיו. המערער הפנה לכך שאשתו היא ששכרה את דירתה מגורים. מה יש בכך כדי להוביל למסקנה שלא ניתן להמציא את הסכם השכירות כדי לברר מה עלות השכירות? או את כל מסמכי ההוצאות חשמל מים ארנונה וכד'?

המערער לא המציאם ולא בכדי.

ואם לא די בכך, לעניין זה, המערער הציג דפי חשבון המצביעים על התנהלות כספית שאינה יכולה להיחשב תמת לב, המערער מושך את מלוא הכנסתו במזומן, כלומר התנהלותו הכספית הינה במזומן, ומשכך אין בכך כדי לסייע לבחינת הוצאותיו והוצאות אשתו, כאשר כל הטענות נסמכות על עדותו בלבד.

המערער בתשובה לשאלה טען, כי שילם לנושיו, במסגרת ההפטר, את הסכום של 70,000 ₪ מקופות גמל שעוקלו וחלקן כלל לא היה בגדר נכסי הכינוס. לדעת המערער הדבר עומד לזכותו נהפוך הוא.

כזכור התובענה הוגשה כאשר המערער מצוי בהליכי פש"ר. המערער ביודעו כי קיימת ותלויה בקשתו לפטור מאגרה, בחר במועד וביודעין, מתוך כוונה מלאה להעביר את הכספים שיש לו, כספי קופות הגמל, לטובת קבלת הפטר. מדוע? משום שזה היה הדבר החשוב בעבורו, תשלום האגרה נדחה על ידו לתחתית הרשימה.

לאחר שהעביר את יתרת הכספים שיש ברשותו, כדבריו, לטובת תשלום החובות שנצברו בקופת הפש"ר, כדי לקבל הפטר, עומד הוא בפני ביהמ"ש וטוען כי אין לו כל סכום לשלם בעבור אגרה.

על כך יש להשיב, כי על המערער היה להעביר את הכספים לטובת תשלום האגרה, אם סבר כי יש בידו עילת תביעה ראויה, ואת התשלום להפטר, כדי לקבל שחרור חובותיו, היה משלם ממקורות אחרים.

בנסיבות אלה אינני מוצאת שיש מקום להורות על ביטול החלטת כב' הרשם.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבים 1-5 הוצאות בסכום של 5,000 ₪ ולמשיבה 7 סכום של 2,000 ש"ח.

לא מצאתי כי המשיבה 6 הגישה תגובה ולכן אינני מחייבת בהוצאות ביחס למשיבה זו.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.