ניתנה ביום 30 ספטמבר 2014

נור אלדין יוסף המבקש

1. התנועה למען איכות השלטון בישראל

2. המועצה המקומית דבוריה

3. מדינת ישראל-משרד הפנים המשיבים

בשם המבקש: עו"ד חוסיין מחמיד

בשם המשיבה 1: עו"ד נדאל חאיק ועו"ד דניאל דושניצקי

בשם המשיבה 2: עו"ד ריחאן נג'אר

בשם המשיבה 3: עו"ד ארנון חזון

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר עאטף טאטור ומר דוד נחום; פ"ה 10020-12-13) מיום 14.8.14, בו הורה בית הדין על ביטול מינויו לתפקיד מנהל מחלקת הגבייה במועצה המקומית דבוריה, המשיבה 2 (להלן - המועצה) וקבע כי על המועצה לפרסם מכרז חדש לאיוש תפקיד זה.
2. ואלה עובדות הרקע:
3. ביום 16.7.13, כשלושה חודשים לפני הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ביום 22.10.13, הודיע המבקש על התפטרותו על מנת שיוכל להתמודד בבחירות לראשות המועצה. לטענת המבקש ההתפטרות נעשתה נוכח סברתו אז כי חל עליו 2(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), תשכ"ד- 1964 (להלן - החוק).
4. לאור תוצאות הבחירות לראשות המועצה, נדרש סיבוב שני. המבקש לא היה מועמד בסיבוב השני.
5. ביום 31.10.13, מספר ימים לפני הסיבוב השני של הבחירות לראשות המועצה, חזר המבקש לתפקידו. זאת על פי החלטת ראש המועצה דאז (יו"ר הועדה הקרואה) ובה נעתר לבקשת המבקש להחזירו לתפקידו במועצה. לטענת המבקש, בקשתו מיום 18.9.13 לחזור לתפקידו הוגשה לאחר שהסתבר לו כי הוא אינו מחוייב על פי החוק להתפטר.
6. המשיבה 1, התנועה למען איכות השלטון בישראל (להלן- המשיבה) סברה כי מדובר היה בהליך בלתי חוקי, לא כל שכן משהמבקש לא התקבל במכרז, ופנתה למועצה ולמשרד הפנים, המשיבה 3 (להלן - המדינה) להפסיק את כהונתו של המבקש. משפניותיה לא נענו, הגישה המשיבה תביעה לבית הדין בה עתרה להורות על ביטול מינויו של המבקש לתפקידו וכן להורות למועצה לפרסם מכרז לאיוש תפקידו.
7. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה. בית הדין קבע כי החוק חל על המבקש ולכן בדין הגיש את ההודעה על התפטרותו, ולא היה מקום לקבל את חזרתו מההתפטרות. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כך:
   1. סעיף 2 (ב) לחוק קובע כי עובד רשות מקומית "הממלא תפקיד המפורט בתוספת" והמתמודד לראשות המועצה מחוייב להתפטר מתפקידו 90 יום לפני הבחירות, וזאת להבדיל מעובד כאמור המתמודד לחברות המועצה ואשר נדרש לצאת לחופשה בלבד.
   2. המבקש, שהועסק כמנהל מחלקת הגביה. בית הדין האזורי נסמך, בין היתר, על תצהיר ועדות שמסר המבקש בהליך אחר מטעם המועצה, מהם עולה כי הוא מנהל מחלקת הגבייה אצל המועצה. בית הדין האזורי קבע כי התפקידים שממלא המבקש, גם לפי עדותו, מאיינים את טענות המבקש והמועצה לפיהן כל עבודתו היא "פקידותית ומאופיינת ברישומים הנדרשים בכרטסת הארנונה על סוגיה השונים", כמו גם הטענה שהוא ממלא תפקיד של "בסה"כ פקיד רישום ומבצע".
   3. נוכח תפקידו של המבקש יש לראות בו "פקיד גביה", כמשמעו בפריט 5 לתוספת החוק שעניינו "פקידי שומה, וכן פקידי גביה שמקום עבודתם הוא בתחום הרשות המקומית הנוגעת לדבר".
   4. נדחתה עמדת המועצה והמבקש לפיה פריט 5 לתוספת מתייחס רק לפקידי גביה כהגדרתם בפקודת המיסים (גביה).
8. כפועל יוצא מקביעות אלה הורה בית הדין על ביטול מינויו של המבקש לתפקידו במועצה וכן הורה למועצה לפרסם מכרז חדש לאיוש התפקיד אותו מילא.
9. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור ובמקביל הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני.

הבקשה וטענות הצדדים:

1. במסגרת הבקשה טוען המבקש כי אם בית הדין לא ייעתר לבקשה ובסופו של דבר הערעור יתקבל , הדיון בערעור יהפוך לתיאורטי גרידא, דבר שיגרום לו נזק בלתי הפיך. לטענת המבקש, עיכוב ביצוע פסק הדין ישמור על המצב הקיים מזה שנים רבות, כאשר שום נזק לא ייגרם למשיבים עקב כך, וודאי לא לקופה הציבורית, אשר נהנית מעבודתו הנאמנה והמסורה. לגופם של דברים טוען המבקש כי סיכויו לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין כאשר קבע שסעיף 2(ב)(1) לחוק חל על המבקש בהיותו "פקיד גביה" במועצה; לא הוכח, ולו בראשית ראיה, שהמבקש מונה או הועסק במועצה בתפקיד של מנהל מחלקת גבייה, וודאי שלא היו לו סמכויות או תנאי שכר של מנהל גבייה; הלכה למעשה הוא הועסק כפקיד גביה בלבד, תפקיד אליו נתקבל במכרז. עוד נטען כי בית הדין האזורי לא דן בטענתו לפיה הוא התפטר בשל טעות כמשמעה בסעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, וכי משהתגלתה הטעות הוא חזר בו, בהסכמת המועצה, מההתפטרות. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, כאשר סיכויי הערעור טובים או לפחות אינם משוללי יסוד ומאזן הנוחות פועל לטובתו, יש להורות על עיכוב הביצוע.
2. המשיבה מתנגדת בקשה וטוענת כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת הערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק כראוי ומבוסס הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי, ואין כל עילה להתערבות ערכאת הערעור. לטענת המשיבה, בהיבט העובדתי הנוגע לתפקידו של המבקש, פסק הדין מבוסס היטב על שורה של ראיות אשר הובאו בפניו. לטענתה, התפטרותו של המבקש עובר לבחירות המוניציפאליות הייתה כמתחייב על פי דין, ורק משהפסיד בבחירות, החליט לשוב לתפקידו, והכל על חשבון שלטון החוק. לטענת המשיבה, בהיבט המשפטי פסיקתו של בית הדין האזורי נטועה היטב בלשונו של החוק ותכליתו, ומהווה המשך ישיר להלכות משפיטות הרלוונטיות וההיגיון הבריא.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה ולטובת קיומו של מכרז חדש. לטענתה, בית הדין מוסמך להורות למועצה להתחיל כבר עתה את תהליך המכרז לתפקיד מנהל מחלקת הגבייה, תוך הבהרה שהתפקיד כפוף להחלטת בית דין זה, או לחילופין לקבוע דיון דחוף בהליך גופו.

עוד טוענת המשיבה כי המבקש מנסה "להרוויח זמן" ולהשתכר שכר משמעותי של עובד בכיר על חשבון קופתה המדלדלת של המועצה וגם על חשבון קופת הציבור. לטענתה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, בהן המבקש שב לתפקידו שלא כדין בחודש אוקטובר 2013, לפני כשנה, כאשר כל אותה עת מכהן המבקש בניגוד לחוק בתפקיד הבכיר של מנהל הגבייה אצל המועצה, הרי שיש מקום לאפשר למשיבה לממש פרי זכייתה.

1. המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לפעול לפי הלכה הפסוקה לפיה מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. לטענתה, המבקש אינו מעלה בבקשתו כל טעם המצדיק לעכב את ביצעו של פסק הדין. לטענתה, מודבר למעשה בבקשה למתן צו עשה, לשינוי המצב הקיים (שכן המבקש כבר התפטר מתפקידו), והלכה היא כי מתן צו שכזה ייעשה באופן חריג ובמשורה. לטענתה, הסעד המבוקש נוגד את הכללים האיסור לקלוט עובד ללא הליך מכרז שנערך כדין, כמפורט בצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז- 1977.

המדינה מוסיפה וטוענת כי עמדת משרד הפנים, כפי שהובעה בפני בית הדין האזורי, היא שהחוק אינו קובע כי הוא חל רק על פקידי גביה, כהגדרתם בפקודת המיסים (גביה), כפי שטען המבקש. לטענתה, מתכלית החקיקה ניתן ללמוד כי מטרת התוספת היא להגן על טוהר המידות ובכדי למנוע ניגוד עניינים בין תפקידו של המועמד כעובד הרשות לבין מועמדותו לתפקיד ראש הרשות. לטענתה, הרעיון הוא לנתק את הזיקה בין המועמד למנגנון הרשות המקומית על מנת שלא יעשה שימוש בכוחות כעובד הרשות להעצמת כוחו. לטענתה, לצורך הכרעה בשאלה האם העובד הינו פקיד הגביה אילו התכוון המחוקק, יש מקום לבחון מהן הפעולות המבוצעות על ידי אותו פקיד.

לגופם של דברים טוענת המדינה שסיכויי הערעור קלושים. לטענתה, פסק הדין רובו ככולו מבוסס על קביעות עובדתיות בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה לפניו, וככל ידוע אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בקביעות אלה. לטענתה, קביעותיו של בית הדין בדין יסודן ואין להתערב בהן. המדינה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את טענותיו של המבקש גם בעניין מאזן הנוחות. לטענתה, בנסיבות העניין נוטה מאזן הנוחות באופן ברור לטובת האינטרס הציבורי. לטענתה, היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע עלולה לרוקן מתוכן את ההוראות האוסרות על קבלת אדם לעבודה מבלי שעבר הליכי מכרז כדין, כמו גם לפגוע בתכלית החוק ובעקרון העל בדבר איסור ההימצאות במצב של ניגוד עניינים.

1. המועצה מצטרפת לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, זאת במיוחד לאור סיכויי הערעור גבוהים לטענתה. המועצה טוענת כי פסק דינו של בית הדין האזורי אינו מבוסס ומנומק כראוי, נותן פירוש מוטעה לחוק והפסיקה, ואינו מתמודד עם טענות וראיות שהובאו לפניו. עוד נטען, כי המבקש אינו משמש כמנהל מחלקת הגבייה, שכן הוא מונה כ"פקיד גבייה" החל מיום 1.3.12, וזאת בעקבות זכייתו במכרז שפורסם כדין על ידי המועצה. לטענת המועצה, מדובר בעבודה פקידותית טכנית אשר משוללת כל סמכות לניהול מחלקת הגבייה וקבלת החלטות לעניין מתן הנחות או פטור מארנונה, או הטלת עיקולים. לטענתה, פריט 5 לתוספת מתייחס ל"פקיד גביה" שמונה על ידי שר האוצר לבקשת המועצה ובהמלצת משרד הפנים, הכל כמפורט בפקודת המיסים (גביה), וכי הדבר לא מתקיים אצל המבקש. עוד נטען כי לפסק הדין השלכות רבות ופגיעה קשה בזכותו החוקתית של האדם לבחור ולהיבחר. לטענתה, מטרת הבקשה הינה לשמור על המצב הקיים ולמנוע מצב בו לא יהיה ניתן להחזיר את הגלגל אחורה. המועצה מוסיפה וטוענת כי בחנה את בקשתו של המבקש לחזור מהתפטרותו לרבות מהות תפקידו שהוא מבצע, והגיעה לכלל מסקנה כי המבקש לא היה מחויב להתפטר מתפקידו לצורך התמודדות בבחירות לראשות המועצה וכי התפטרותו נבעה עקב טעות בהבנת החוק. לטענת המועצה, החלטתה לקבל את בקשת המבקש לחזור מהתפטרותו התקבלה כדין ומשיקולים עניינים וסבירים, ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות.

המועצה מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש והמועצה. לטענת המועצה, ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה ולא יעכב את עיכוב ביצועו של פסק הדין, הדבר יפגע קשות הן במבקש והן המועצה עצמה, שכן פיטורי המבקש משמעותם פגיעה ושיתוק מחלקת הגבייה ובמיוחד שבמחלקה יש פקידה נוספת אחת בלבד. עוד נטען כי המועצה נמצאת במצב כלכלי קשה ושעה שמחלקת הגייה מהווה מקור הכנסה עיקרי, כל פגיעה בגבייה בשלב זה ייפגע בקופתה ובקופה הציבורית.

הכרעה:

1. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יינתן בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים אלה: האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד והשני - שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה^[1].
2. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לרבות לפסק דינו של בית הדין האזורי, ובהתחשב במועד הקבוע לדיון בערעור, 9.12.14, החלטתי כי יש מקום לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בעיקרו של דבר בשל מאזן הנוחות. ואלה טעמיי:

קביעות בית הדין האזורי אשר לתפקידו של המבקש – כמנהל מחלקת הגביה או באשר לתוכן סמכויותיו ותפקידו, הן קביעות עובדתיות. ככלל ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות כגון אלה. יחד עם זאת בתיק מתעוררת שאלת הפירוש שיש ליתן למונח "פקיד גביה" בפריט 5 לתוספת לחוק. טענות המבקש והמועצה לפיהן את הביטוי "פקיד גביה" בפריט 5 לתוספת לחוק, יש לפרש באופן המוגדר בפקודת המיסים (גביה) הן טענות שאינן משוללות יסוד וראויות לבחינה. יוזכר שאם תתקבל טענה זו, עדין עומדת על כנה טענת המדינה כנגד קליטתו החוזרת של המבקש ללא שנערך מכרז לאיוש התפקיד, ומנגד טענת המבקש כאילו על התפטרותו וחזרתה ממנה יש להחיל את דיני "הטעות".

מעבר לשאלת סיכויי הערעור במקרה זה יישום פסק הדין מביא לשינוי מצב קיים באופן שעלול לפגוע בצורה לא מידתית במבקש ובמועצה. אשר למבקש, ברי שככל שהוא יעזוב את תפקידו; משרתו תאוייש על ידי אחר; והוא יאלץ למצוא את פרנסתו במקום עבודה אחר, יהפוך הדיון בערעור לתיאורטי. עוד יצויין כי הפסקת הכהונה אינה פועל יוצא של פגם פרסונאלי במבקש או בעבודתו, ולכך יש משקל בעת עריכת מאזן הנזקים בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע^[2]. אשר למועצה, הפסקת כהונתו המיידית של המבקש טרם לקליטת מחליף עלולה לשבש את פעולתה ולפגוע בתפקודה. מאידך, הותרת המצב על כנו – פרק זמן קצר ונוסף לזמן שחלף עד כה, לא תיפגע פגיעה חמורה באינטרס הציבורי שעל שמירתו שוקדות המשיבה והמדינה.

התלבטתי שמא אין לעכב את פרסום המכרז, ולהכפיף את התוצאות שבו לתוצאות הדיון בערעור. הגם שפתרון זה שובה את הלב ממבט ראשון, יש בו משום הסכנה שכן פרסום מכרז בתנאים שכאלה עלול להרתיע משתתפים פוטנציאליים מהשתתפות בו - נוכח אי הודאות לגבי מועד הכניסה לתפקיד, ובכך יצאו המועצה והציבור נפסדים^[3]. לפיכך, החלטתי לעכב גם את פרסום המכרז.

1. סוף דבר – הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ה (30 ספטמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"א 2194/11 עו"ד חיה מלול נ' מדינת ישראל, (2011). ↑

2. השוו: ע"ע (ארצי) 35617-09-13 רשות שדות התעופה בישראל - ועד הנדסאים, טכנאים ומהנדסים ברשות שדות התעופה בישראל‏, (13.10.13) (החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע). ↑

3. השוו: עע"מ 2264/11 רשות שידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ, (24.5.2011) (החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע). ↑