לפני בקשת התובע להוצאת חוות דעת בוחן תנועה מיום 11.3.15 (להלן: "חוות הדעת") שהוגשה לתיק בית המשפט מטעם הנתבעת לפי תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי ולהורות לנתבעת שלא לעשות שימוש בחוות הדעת במישרין ו/או בעקיפין.

עוד מבקש התובע, כי בית משפט יעשה שימוש בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, בשל, מה שלהגדרת התובע, מהווה הפרת החלטות שיפוטיות של בית המשפט והתנהלות טקטית פסולה של הנתבעת, של הסתרת ראיות והגנבת ראיות בחוסר תום לב, תוך הפרת צו בית משפט, אשר הורה לנתבעת לגלות את כל המסמכים שברשותה בשלב גילוי המסמכים. לטענת התובע הגשת חוות דעת מיום 11.3.15 בשלב זה, מהווה הפרה של צו שיפוטי שכן מסמך זה היה ברשותה כבר בעת הגשת הבקשה לעיכוב הליך גילוי המסמכים עד לסיום פרשת התביעה.

לטענת התובע הכנסת חוות הדעת לתיק הראיות מטעם הנתבעת מהווה הרחבת חזית אסורה, כיוון שלא נטענה בכתב ההגנה כל טענה, על תאונה יזומה, וחוות הדעת שהוגשה הוסתרה בהליך גילוי המסמכים מטעמה. לפי התובע, נמנעה ממנו בכך הזדמנות הוגנת להשיב לטענות הנתבעת ומהווה הכבדה על דרך ניהול תביעתו. התנהלות זו של הנתבעת מהווה, לטענתו, ביזיון בית משפט, שכן ביום 30.11.14 הגישה הנתבעת בקשה להגיש ראיותיה לאחר סיום שמיעת עדויות התביעה וביום 30.6.15 הבקשה נדחתה ע"י בית משפט. עוד נטען, כי הנתבעת לא גילתה את עובדת קיומה של חוות הדעת במסגרת גילוי המסמכים מטעמה.

לטענת התובע , בחקירתו הוא לא נשאל אפילו שאלה אחת בנושא חוות הדעת, לא הופנה לממצאי חוו"ד ולא עומת עם הטענה החמורה כאילו מדובר בתאונה יזומה. כיוון שמחוות הדעת עולה, לשיטת התובע, כי מדובר בתאונה יזומה, מדובר בהעלאת טענת תרמית שלא פורטה בכתב ההגנה ולא נפרסו לפני התובע כל הפרטים הנדרשים לפי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לשיטת התובע כיוון שטענות אלו לא הועלו הנתבעת איננה יכולה להעלותן כעת באמצעות חוות הדעת. לטענתו, אי גילוי חוות דעת מקצועית במסגרת הליך גילוי מסמכים, מהווה יתרון לא הוגן ופוגע בחקר האמת, שכן כלל הגילוי בעניין רחב מכללי הגילוי החלים על חומר חקירה.

המשיבה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה בטענה כי מדובר בעדות עד מומחה מטעמה ולא בדו"ח חקירה או חומר חקירה ולא "במסמך" שמוגשת בהתאם לסעיף 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה בעל דין רשאי להביא עדות בעניין שבמומחיות לצורך ביסוס טענותיו לא יאוחר ממועד הגשת תצהיריו. לטענתה, לפי סעיף 25 לפקודת הראיות [ נוסח חדש], התשל"א-1971 דין חוות דעת כדין עדות בשבועה ולא חלה על המשיבה החובה לציין בפני התובע את זהות עדיה או תוכן עדותם או ליידע אותו כי פנתה למומחה. לא מדובר בעובדות אלא בעדות והבעת דעה מקצועית ביחס לממצאים שהוצגו ע"י התובע.

לטענת הנתבעת לא מדובר במסמך שנערך במהלך בירור המבטחת כלפי המבוטח ולכן אין כל בסיס להשוואה בין חוות הדעת לבין מסמכים שהיו חלק מתיק התביעה של המבטחת ששימשו יסוד לגיבוש עמדתה . מדובר במסמך שמהווה חלק מהכנותיהם של עורכי הדין ולא במסמך הטעון גילוי. כן טוענת הנתבעת כי פניות עורכי דינה לעדים פוטנציאלים ותשובתם הנם בגדר התייעצות חסויה שחוסה תחת חיסיון עורך דין לקוח אשר אין חובה לחשוף את עצם קיומה. לטענת הנתבעת בקשתה לחיסיון ראיות עד לשלב שלאחר פרשת התביעה לא נוגעת למסמך נשוא הדיון כיוון שמדובר במסמך שהוא עדות גרידא והיא אינה מחויבת להציג לתובע כל שאלה בקשר עם חוות הדעת ולכן לא ברור לה הבסיס לטענות התובע. לא מדובר בהרחבת חזית שכן נמסר לתובע שהמידע שברשות הנתבעת לא נתמך בראיות ואיננה מסבירה סתירות ואי דיוקים ולכן המסקנה המתבקשת כי האירוע לא אירע לא תואמת את גרסתו. בנוסף נטען כי המכתבים שצורפו לכתב ההגנה הובאו במפורש בכתב ההגנה.

דיון:

תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים."

ברע"א  9322/07 Gerber Products Company נ חברת רנדי בע"מ נאמר כי:

"הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים כידוע בתקנות 122-112 לתקסד"א.  הליכים אלו ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים" (ראו: רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי ([פורסם בנבו], 11.12.2007), פיסקה 5; רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ ([פורסם בנבו], 14.8.05, פיסקה 6) (להלן: פרשת פלץ))."

ביום 30.11.15 הגישה הנתבעת בקשה להגשת ראיותיה רק לאחר סיום שמיעת עדויות התביעה בכלל, ולעניין מהימנותו של התובע, בפרט ( ראה סעיף 3 לבקשה, סעיף 6 לבקשה, סעיף 7 לבקשה ).

המסמך/חוות הדעת מיום 11.3.15 אותה מבקשת הנתבעת לצרף כעת ( לאחר סיום פרשת התביעה ) לתיק בית המשפט עוסקת בסוגיית מהימנותו של התובע משכך טבעי היה שתוגש במסגרת הליך גילוי המסמכים ובעיקר לאור החלטתי המורה כאמור.

בהחלטתי מיום 30.6.16 קבעתי כי אינני מתירה לנתבעת להגיש את ראיותיה רק לאחר סיום פרשת התביעה שכן שוכנעתי כי לא קיים חשש ממשי לשיבוש ראיות.

לאור המפורט טענת הנתבעת לפיה מדובר בחוות דעת / המסמך אשר צורפה במסגרת סעיף 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נדחית, שכן מדובר במסמך שנוגע למהימנות התובע כמפורט בבקשת הנתבעת וככזה היה עליה לחשוף אותו במסגרת הליך גילוי המסמכים כחלק מחובתה לפעול בקלפים גלויים.

לאור האמור בקשת התובע מתקבלת. דו"ח החקירה אשר לא גולה במועד יוצא מהתיק, לאלתר.

אין צו להוצאות בשלב זה.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ו, 01 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.