לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) להגשת ראיותיה לגבי גרסת התובע ( להלן: "המשיב") רק לאחר סיום שמיעת ראיות התביעה.

לטענת המבקשת, סלע המחלוקת בין הצדדים הנו שאלת מהימנות גרסת המשיב ולטענת המבקשת גרסתו איננה מהימנה, רוויית סתירות וכוללת מידע חסר, בלתי סביר ובלתי מדויק ביחס לנסיבות האירוע ואופן התרחשותו. גרסה שלדעת המבקשת יוצרת ספק רב ביחס להתרחשות האירוע של אובדן היהלומים.

לטענת המבקשת הפוליסה לביטוח יהלומים היא פוליסה שמבוססת על אמון יתר ובדיקת האירוע תלויה בקבלת מידע מהיימן כהגדרתה מהמשיב. טוענת המבקשת, כי לאור העובדה שמדובר בתביעה שבה השאלה העקרונית שתדרוש הכרעה הנה שאלת המהימנות של המשיב, וכדי לאפשר לבית המשפט להגיע לחקר האמת יש לאפשר למבקשת להגיש את עדויות המשיב וראיותיה לגבי גרסת המשיב רק לאחר סיום שמיעת עדויות התביעה.

המשיב בתגובתו עותר לדחיית הבקשה, הן מהטעם כי טרם מסרה המבקשת תצהיר גילוי מסמכים ולא השיבה לבקשה לגילוי מסמכים ספציפי ולכן מדובר בדיון מוקדם לשלב בו נמצאת התביעה כאשר המבקשת טרם הודיעה אילו מסמכים נהנים מחיסיון.

לגופן של הטענות, טוען המשיב, כי הבקשה הנה כללית וסתמית מבלי לפרט איזה ראיות הנה מבקשת להגיש במועד מאוחר ולכן יש להורות על מחיקת הבקשה לאלתר. לטענתו, הכלל הוא שיש לאפשר את חשיפת הראיות במועד ובמקרים מסוימים בהם הוכח חשש ממשי לשיבוש חקר האמת, יתיר בית המשפט את הגשת הראיות לאחר שמיעת ראיות התובע. לטענתו, המבקשת לא הראתה ולא הביאה כל הוכחה לקיומו של חשש ממשי לשיבוש חשיפת האמת בהגנתה, או לשיבוש ראיות המהווה פגיעה בחקר האמת. עוד טוען המשיב שהמבקשת לא טרחה להסביר כיצד הגשת תצהיריה במועד תגרום לשיבוש חקר האמת במיוחד כאשר גרסת המשיב ידועה לה בעקבות החקירות הרבות שנחקר על ידה.

לשיטת המשיב איננו יכול לשבש את חקר האמת כאשר בידי המבקשת למעלה מעשר עדויות של המשיב. הלכת סוויסה מאפשרת גילוי מאוחר רק במקרה חריג כאשר המטרה המוצהרת היא למנוע שיבוש של וחקר האמת. זהו חריג שנתון לשיקול שדעת בית המשפט, אולם כאשר הוגשו תצהירי התביעה ובידי המבקשת מספר עדויות של המשיב לא מתקיים עוד חשש שהמשיב ישבש את המשפט.

לטענת המשיב, בהתאם לפסיקה מסמך, כגון עדויותיו בפני המבקשת, הנם מסמכים שהושגו תוך שיתוף פעולה ולכן יש חובה להציגם. כן נטען כי עדויות שנמסרו בשיתוף פעולה מלא עם חוקרי המבקשת, תוך הצגת כל הנתונים והמסמכים מהווה וויתור מצד המבקשת על טענת חיסיון לגבי העדויות. המבקשת לא העלתה טענה כלפיו שמדובר באירוע מבויים ולא הגישה תלונה במשטרה בידיעה שאין לה ראיות להוכחת טענת מרמה וביום.

המבקשת טוענת, כי איננה טוענת לחסיון המסמכים אלא לגילויים בשלב מאוחר יותר וחוזרת על טיעוניה במסגרת הבקשה.

דיון:

ככלל על בעל דין למסור לצד שכנגד את כל המסמכים הרלוונטיים לבירור התביעה. דחיית הגילוי לשלב שלאחר סיום פרשת התביעה אפשרי, רק כאשר קיים חשש שהעיון במסמכים יאפשר לצד שכנגד לשבש את הראיות ולחילופין כשהעיון לא יסייע לחשיפת האמת ( ראה לעניין זה רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) ( 18.12.99 )

"הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראייה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור... לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים". "מסמכים מועילים" - הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש ו"מסמכים מזיקים" הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק "בקלפים גלויים" עשוי, בדרך כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי הדין לכלל פשרה; אך הכלל האמור אין כוחו, בהכרח, יפה לגבי מי שכל גירסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו; אכן מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו....רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת."

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, ובאסופת המסמכים שהועברו ללשכתי במעטפה סגורה, שוכנעתי כי אין חשש לשיבוש ראיות, שכן מדובר במסמכים שכוללים עדויות רבות שמסרו המשיב ובנו, בפני שמאי מטעם חברת הביטוח ובפני חוקר חברת החקירות ותמונות ממקום התאונה.

מדובר בתיעוד בזמן אמת של גרסת המעורבים וכאשר המשיב מעומת עם סתירות לכאורה בגרסתו כבר בזמן אמת.

כן שוכנעתי כי לאור העובדה שמדובר במספר פעמים רב שהמשיב מסר גרסה , ולכן אין מקום לחשש שגילוי העדויות בפני המשיב יביא לשיבוש ראיות.

לאור המפורט לעיל ובהעדר טענות ממשיות לאפשרות קיומו של שיבוש ראיות אינני מתירה למבקשת להגיש את ראיותיה רק לאחר סיום הגשת ראיות המשיב.

לפיכך הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

המסמכים שהוגשו לבית המשפט יוחזרו למבקשת.

על המבקשת להתייצב בלשכת הח"מ עם ייפוי כוח חתום ע"י המבקשת לצורך קבלת החומר לידיה.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.