22 נובמבר 2017

1. בפתח דבריי אציין, כי החלטתי לבטל את הרשעתו של הנאשם, בהתאם לסע' 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי).
2. בהכרעת הדין מיום 3.12.16, הורשע הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, של ניכוי שלא כדין משכרם של חמישה עובדים שהועסקו על ידי חברת דנאור אבטחה ושירותים כללים (1994) בע"מ (להלן – החברה), אשר בבעלותו, לפי סעיפים 25, 25ב(ב) ו- 26(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר). על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, בחודשים ינואר פברואר ומרץ 2010 נוכו משכרם של חמשת העובדים המפורטים בסע' 2 לכתב האישום, 15 ₪ מדי חודש מכל עובד, בגין הרכיב "קרן מתנות", זאת בניגוד להוראת סע' 25 לחוק הגנת השכר.
3. ההרשעה התבססה על העובדות שהוכחו לפיהן, אין המדובר באחד הניכויים המוגדרים כמותרים על פי סעיפים קטנים 1 עד 5 ו- 7 לסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, ואין המדובר בניכוי הנכנס בגדר סעיף קטן 6, משלא ניתנה התחייבות בכתב על ידי מי מהעובדים שפורטו בכתב האישום, המאפשרת את ניכוי הסכומים האמורים; הנאשם העיד, כי הניכויים האמורים בוצעו בידיעתו ולא הכחיש מעמדו בחברה, כבעלים ומנהל בפועל במועד הרלוונטי ולפיכך נקבע, כי הוכחו יסודות העבירה – הן העובדתי והן הנפשי. יצוין כי החברה, המצויה בהליכי פירוק, אף היא הואשמה במסגרת אותו כתב אישום, במסגרתו הודתה ונגזר עונשה, בהתאם להסדר טיעון.
4. ביום 8.2.17 התקיים דיון לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש, בו נשמעו עדויות הנאשם ובנו, מר עידן לוי (להלן – הבן). הנאשם ביקש, כי בית הדין יפעיל סמכותו בהתאם לסע' 192א' לחוק סדר הדין הפלילי ויבטל את הרשעתו.
5. לאחר הדיון הודעתי לצדדים, בהחלטה מיום 22.3.17 כי הנאשם יופנה לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר בעניינו, בנוגע לביטול הרשעתו והתאמת תוכנית שירות לתועלת הציבור בהיקף של עד 200 שעות.

התסקיר

1. ביום 5.9.17 הוגש התסקיר. נמסר בו כי מדובר באדם מתפקד, שביצוע העבירה איננו מאפיין את התנהלותו ומהלך חייו בדרך כלל ואשר לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה. מבצעת התסקיר התרשמה כי הנאשם הכיר בבעייתיות שבהתנהלותו נשוא האישום וכי הוא בעל יכולת להתבוננות ביקורתית על מעשיו. הנאשם נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור וכי הטלת ענישה מסוג זה תהווה עבורו עונש חינוכי, שיש בו כדי להקטין סיכון להישנות ביצוע העבירה, באמצעות תרומה לחברה ופיצוי על הנזק והפגיעה שהסב לעובדים, נשוא כתב האישום. בהתאם, הוצעה תוכנית של"צ בהיקף של 100 שעות, כעוזר לצוו יערנים בקק"ל כרמל.
2. התסקיר הועבר לצדדים להשלמת טיעון.

טענות הצדדים

1. לטענת הנאשם, על יסוד ההלכות המחייבות, מתקיימים בעניינו התנאים המצדיקים ביטול ההרשעה:

מדובר בביקורת נרחבת במסגרתה בחנה המאשימה, באמצעות יחידת האכיפה, את התנהלות הנאשמים (הנאשם והחברה) בכ-25 סעיפים, תוך שנמצא כי הנאשמים פעלו כדין בכל הנוגע ליישום כל חוקי המגן למעט העבירה נשוא כתב האישום, של ניכוי משכרם של 5 עובדים, במשך 3 חודשים, סך של 15 ₪ מידי חודש מכל עובד, בגין השתתפות בקרן מתנות. מדובר בעבירה המצויה ברף הנמוך מבחינת חומרת העבירות, כאשר הוכח בעדויות ובראיות, שכאשר מי מהעובדים ביקש להפסיק את הניכוי משכרו – הניכוי הופסק; וכן הוכח, כי לאחר שהנאשם הבין שהניכוי אינו מותר בדין, ללא קבלת הסכמת העובדים בכתב – הניכוי הופסק לאלתר לכלל העובדים. הנאשמים כאמור לא הואשמו בקיפוח אף זכות מזכויותיהם הקוגנטיות האחרות של העובדים.

הרשעת הנאשם מסבה לו נזק של ממש, שכן מדובר באדם בן 63 שנים, אשר ניהל את החברה משך כ- 20 שנה, אך היא קרסה כלכלית מחמת מוסר התשלומים הגרוע של לקוחותיו, בעיקר רשויות מקומיות ולא מחמת ניהול כושל, כך שהנאשם 2 נותר בגילו ללא פרנסה ובמצב כלכלי קשה ואינו מצליח עד כה לשוב למעגל העבודה.

הנאשם העיד שאין בכוונתו לפתוח חברות בעתיד ו/או להעסיק עובדים, מה גם שאין לו כל התנגדות לחתום על התחייבות להימנע מהעבירה בה הואשם והורשע, כבקשת המאשימה.

בנסיבות אלו, טוען הנאשם כי אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לו כתוצאה מן ההרשעה לבין חומרת העבירה.

בהשלמת הטיעון לאחר התסקיר הוסיף הנאשם והפנה לכך שגם על פי נהלי משרד הכלכלה והתעשייה, מנהל הסדרה ואכיפה, מדובר בעבירה ברף חומרה נמוך.

1. לטענת המאשימה, מדובר בעבירה חמורה לפי חוק הגנת השכר, אשר נוכח חומרתה וכפירת הנאשם, בית הדין מתבקש לגזור על הנאשם עונש בסכום העולה בהרבה על הרף הנמוך ואין הצדקה להקל עמו. לדידי המאשימה, במקרה דנן עסקינן ב-15 יחידות עבירה, כאשר המדובר בניכוי למשך 3 חודשים, משכרם של כל אחד מ- 5 העובדים המפורטים בכתב האישום כך שמתחם הענישה בענייננו הינו 18,825 ₪ במכפלת 15, קרי 282,375 ₪ ו-80% הימנו עומד על 225,800 ₪ ו- 50% הינו 141,187 ₪. עוד נטען, כי הנאשם לא הביע חרטה ולא נטל אחריות על מעשיו וכן לא עשה מאמצים לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הולם על הנזק שנגרם בעקבותיה. לדידי המאשימה, יש בהרשעת הנאשם והטלת קנס עונשי בשיעור המרבי ולמצער בשיעור 80% עליו, כדי להביא להרתעתו מהישנות העבירה בעתיד, וכן יהא בכך כדי להרתיע את הרבים מפני ביצוע עבירה דומה.

דיון והכרעה

1. סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי, שכותרתו "ביטול הרשעה" קובע כדלקמן:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור."

1. בית הדין הארצי לעבודה נתן דעתו בהרחבה לסוגיה דומה לזו הנדונה בפני. בפסק הדין בעניין חדוות הורים (ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל – חדוות הורים בע"מ ואביאל רוזנוולד, מיום 8.11.14), נדון ערעור על החלטה לבטל הרשעתו של אדם, כאשר העבירה שהוכחה הינה העסקה שלא כדין של 6 עובדים זרים בבית האבות אותו ניהל.
2. באשר לביטול הרשעה נקבע, כי מדובר בסמכות שיש להפעילה במשורה, בנסיבות יוצאות דופן, תוך שהכלל והנורמה הם הרשעה מקום בו הוכחו יסודותיה של עבירה פלילית. בית הדין הפנה לע"פ (ארצי) 6291-05-10 א.כפיר אחזקות בע"מ – מדינת ישראל, מיום 31.1.12 (אליו הפנה גם הנאשם, עמ' 32, ש' 22-24), שם נקבע:

"נסיבות יוצאות דופן כאמור עשויות להיות נסיבות בהן "אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה" (עניין רומנו; ע"פ ביטי נ' מדינת ישראל, מיום 31.10.06), היינו נסיבות בהן "עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה" (עניין קליין).

על פי ההלכה הפסוקה, קיימים שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה – האחד, כי ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; השני, כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (עניין כתב). נדרש לפיכך איזון עדין, בין האינטרסים הציבוריים הרלוונטיים וביניהם הצורך בהרתעת הרבים, הוקעה חברתית ואכיפה שוויונית, לבין הנזק הצפוי לנאשם הספציפי כתוצאה מעצם ההרשעה".

1. יישום עקרונות אלו על המקרה שבפני, מוביל לדידי למסקנה כי יש לבטל את הרשעת הנאשם, וזאת ממספר טעמים שיפורטו להלן:

ראשית, מטענות הצדדים עלה, כי אכן בוצעה ביקורת נרחבת על התנהלות הנאשמים בכל הנוגע ליישום חוקי העבודה, תוך שלא נטען בפנינו כי כי הנאשמים פעלו שלא כדין או פגעו בזכות מזכויותיהם המוגנות של העובדים, ובכלל זה תשלום שכר וזכויות סוציאליות, (עמ' 5, ש' 24-32; עמ' 7; מעמ' 21, ש' 27 עד עמ' 22, ש' 5; עמ' 30, ש' 3-10), זאת למעט העבירה היחידה שיוחסה לנאשמים בכתב האישום ובה הורשעו, בדבר ניכוי משכרם של חמישה עובדים, בסך 15 ₪ מדי חודש מכל עובד, בגין הרכיב "קרן מתנות", ללא קבלת הסכמת העובדים לכך בכתב, זאת למשך שלושה חודשים, בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

שנית, מדובר במקרה ייחודי וגבולי, בו אמנם הניכוי האמור משכרם של חמשת העובדים, בשלושת החודשים, בוצע ללא קבלת הסכמתם בכתב לכך; אולם אין חולק, כי המדובר בניכוי בגין קרן מתנות וימי כיף, ממנה נהנו העובדים עצמם ולא נטען וממילא לא הוכח, כי מי מהנאשמים נהנה מניכוי אסור זה (עמ' 17, ש' 21-26; עמ' 22, ש' 20-22; עמ' 24, ש' 25-31; עמ' 29, ש' 2-5, 21-22; עמ' 30, ש' 17-20; עמ' 31, ש' 4-8). נציין בהקשר זה כי בשלב הראיות היה הנאשם מנותק מהחברה ולא שלט בה ובמסמכיה נוכח היותה בפירוק. המאשימה לא הציגה כל ראיה שתעיד שהניכויים ל"קרן מתנות" שימשו למעשה למטרה אחרת ולא מצאו דרכם חזרה אל העובדים.

שלישית, מהעדויות והראיות עלה, כי הנאשם הודה בנסיבות העבירה ולקח אחריות על מעשיו, מה גם שהוכח כי ככל שמי מהעובדים ביקש במהלך עבודתו להפסיק את הניכוי משכרו – הניכוי אכן הופסק ואף לאחר שהובהר לנאשם האיסור שבניכוי, חדלו הנאשמים לאלתר מניכוי הסכומים האמורים משכר העובדים (עמ' 9, ש' 13-14; עמ' 12, ש' 8-9; עמ' 14, ש' 4-8, 26-29; עמ' 16, ש' 21-25; עמ' 18, ש' 2-5; עמ' 22, ש' 16-19; עמ' 30, ש' 11-16).

רביעית, הנאשם, אדם בן 63 שנה, אשר ניהל חברה בבעלותו משך כ- 20 שנה, ואין לו כל הרשעות קודמות, כאשר החברה מצויה בפירוק. הנאשם העיד ולא נסתר, כי אין לו פרנסה מזה מעל לשנה, והוא במצב כלכלי קשה, לאחר שירד מנכסיו במטרה להזרים כספים לחברה ואינו מצליח עד כה להשתקם ולשוב להתפרנס, חרף מאמציו הרבים (עמ' 28-29; מעמ' 30, ש' 21 עד עמ' 31). מהתסקיר עולה כי הנאשם החל לעבוד כנהג מונית. בנסיבות אלו, לא זו בלבד שגיל הנאשם עומד לו לרועץ בעולם התעסוקה, אלא שיש בהרשעה כדי להערים בפניו קשיים נוספים בקבלה לעבודה, הקשה ממילא. למרות שהנאשם לא הוכיח נזק קונקרטי, הרי שבמכלול השיקולים שבפנינו, די באמור בכדי להצדיק את ביטול ההרשעה.

הנאשם העיד שאין בכוונתו לפתוח חברות בעתיד ו/או להעסיק עובדים, כך שהסיכוי להישנות העבירה בה הואשם הינו מזערי, מה גם שהנאשם יחתום על התחייבות להימנע מהעבירה בה הואשם והורשע, כבקשת המאשימה.

אוסיף, כי בדיון מיום 29.2.16 הודיעו ב"כ המאשימה וב"כ החברה כי הגיעו להסדר סגור לפיו, החברה תודה ותורשע בעבירות המיוחסות לה על פי כתב האישום ויושת עליה קנס עונשי בסך 1,000 ₪ בלבד. הסדר זה הושג לנוכח העובדה שהחברה מצויה בהליכי פירוק. בהחלטה מאותו יום אושר הסדר הטיעון, החברה הורשעה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום והוטל עליה קנס בסך 1,000 ₪ לתשלום תוך 60 יום. מכאן שאחידות הענישה מצדיקה אף היא להימנע מהטלת קנס עונשי בשיעור המבוקש על ידי המאשימה.

1. לפיכך, באיזון שבין חומרת העבירה בנסיבות הייחודיות של התיק דנן, לבין הנזק הצפוי להיגרם לנאשם כתוצאה מן ההרשעה, אני סבורה כי הכף נוטה אל עבר ביטול הרשעתו. הרשעתו בנסיבותיו של תיק זה תגרום לו נזק שאינו מידתי, ביחס לתועלת שתצמח מן ההרשעה וביחס לנסיבות העבירה כפי שתוארו לעיל.
2. אוסיף, כי לכל אורך שלבי ההליך, לרבות בשלב עדותו של הנאשם ובמסגרת הדיון לטיעונים לעונש, התרשמתי באופן ברור שהנאשם, אשר העיד כי מטרתו היתה להיטיב עם העובדים ולכן סבר בתום לב, כי הניכוי האמור משכרם הוא חוקי, תוך שהחברה הפרישה סכום דומה במקביל לעובדים ונרכשו בפועל מתנות משופרות לעובדים, נטל אחריות על מעשיו, הפסיק את הניכוי מיד עם בקשת מי מהעובדים ולכל המאוחר עם הבהרת האיסור שבניכוי על ידי עובדי המאשימה והקפיד שלא להיכשל להבא במכשלות כגון דא. אין המדובר בדפוס התנהגות אלא במעידה חד-פעמית של הנאשם, לאחר שהעסיק במשך 20 שנים עובדים רבים, ובביקורת הנרחבת שבוצעה על ידי המאשימה נמצא, כי פעל כדין ושילם בהתאם לחוקי העבודה. הנאשם הינו אדם נורמטיבי וללא עבר פלילי ועצם קיומו של ההליך הפלילי מהווה אף הוא גורם מרתיע, כאשר התרשמתי כי יהיה בהרשעתו כדי לפגוע בנאשם באופן שאיננו מידתי.
3. על יסוד כל האמור, אני מורה בזאת, בהתאם לסעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, על ביטול הרשעת הנאשם.
4. באשר לענישה אני מאמצת את המלצת שירות המבחן ומורה כדלקמן:

א. של"צ – הנאשם יבצע 100 שעות שירות למען הציבור, וזאת בהתאם לתוכנית שירות המבחן ובפיקוחו, במסגרת קק"ל בכרמל, בתפקיד עוזר ליערנים. אם לא יבצע הנאשם את עבודות השל"צ ניתן יהיה לבטל את הצו ולהטיל על הנאשם עונש נוסף.

ב. התחייבות – הנאשם יחתום בתוך 14 ימים על התחייבות על סך 100,000 ₪, אשר יהיה עליו לשלם באם יעבור על עבירה לפי חוק הגנת השכר בתוך שנתיים מהיום.

1. העתק מגזר דין זה ישלח לשירות המבחן. שירות המבחן ידווח לבית הדין בתוך 30 ימים מהיום על תחילת ביצוע השל"צ וידווח פעם נוספת כאשר יסתיים השירות.
2. בהתאם להסכמת הצדדים – פסק הדין ישלח אליהם בדואר.
3. המזכירות תעלה התיק למעקב אחר דיווחי שירות המבחן.
4. הצהצדדים רשאים לערער על פסק הדין (הכרעת הדין וגזר הדין) לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 45 ימים ממועד קבלת גזר דין זה.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ח, (22 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.