לפני בקשת המערערת לאפשר לה צירוף החלטה של הוועד המחוזית לתכנון ובנייה מיום 18.2.15 (בקשה מספר 12). כונס הנכסים לא התנגד לבקשה ואולם המשיבה 1 התנגדה לה.

עוד הוגשה לי בקשת המשיבה 1 (להלן: "הנציגות"), לאפשר לה לצרף את העתק פניית המשיבה 1 לכונס הנכסים מיום 13.3.2006 (בקשה מס' 13).

המערערת וכונס הנכסים התנגדו לבקשה.

משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, כמו גם מהותן של הראיות אשר ביקשו הצדדים להגיש לתיק, אני מוצאת להיעתר לבקשה המערערת, ולדחות את בקשת המשיבה 1. טעמיי להלן.

צירוף ראיות לתיק בית המשפט במסגרת שלב של ערעור, אינו נעשה כלאחר יד.

שלב הערעור אין מקום להידרש לראיות כבערכאה דיונית, אלא כי המטרה הינה בחינת ההחלטות אשר כבר נתנו על בסיס הוראות הדין, פסיקה רלוונטית והראיות אשר היו מונחות בפני בית המשפט ואשר היוו בסיס למתן ההחלטה נשוא הערעור.

מאידך, הפרוצדורה אינה חזות הכל, וכב' בית המשפט העליון הכיר בקיומן של נסיבות, אשר יכול ויהא בהן כדי להצדיק מתן היתר להגשת ראיות מאוחרת.

מעיון בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון עולה כי בבואי לבחון את בקשות הצדדים אני נדרשת ליתן את הדעת למגוון שיקולים לרבות :

• מהות הראייה אשר מתבקשת הגשתה.
• המועד בו הוגשה בקשה.
• יכולתו של המבקש להגיש את הראייה קודם למועד בו הוגשה.
• חשיבותה של הראייה הנוספת לצורך ההכרעה במערך היחסים שבין הצדדים.
• השלכות מתן ההיתר על זכויות הצדדים הנוספים להליך, ועל אפשרות ניהול ההליך בכללותו.

המכתב אותו מבקשת הנציגות להגיש לתיק בית המשפט הוא מכתב המצוי ברשותה משנת 2006. לא ניתן כל טעם לכך שמסמך זה לא הוגש במסגרת ההליך בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל.

לא נאמר, וממילא לא הוכח כי הייתה מניעה לנציגות להגשת ראייה זו, אם וככל שביקשה לעשות כן, קודם למועד הגשת בקשה זו.

לשיטת הנציגות, יש לדחות את הודעת הערעור על בסיס נימוקי התשובה (ראה סעיף 1 לבקשה). בנוסף, מסעיף 5 לבקשה עולה כי מטרת הגשת הבקשה הינה רצון הנציגות להוכיח כי פעלה בתום לב בכל הנוגע לרכישת מקומות החנייה.

כך או כך, נהיר כי גם הנציגות עצמה אינה רואה במסמך זה משום "הגביע הקדוש" של ההכרעה בערעור זו.

הוסיפה הנציגות וטענה כי מתגובת כונס הנכסים ניתן ללמוד כי מדובר במסמך אשר הוצג בעבר.

הנציגות הפנתה לסעיף 13 לתגובת כונס הנכסים.

לא ברורה לי טענת הנציגות בעניין זה.

בתגובת כונס הנכסים אין סעיף 13.

למעלה מכך, ככל שמדובר במסמך אשר הוצג במסגרת ההליך, הרי שאין צורך בהיתר להגשתו.

ככל שלא מדובר במסמך אשר הוצג במסגרת ההליך, אני מפנה את הצדדים להתייחסותי דלעיל.

העובדה כי לכאורה מסמך זה נשלח בעבר על ידי הנציגות לכונס הנכסים או אפילו נזכרה על ידי מי מהם במסגרת הליכים אחרים או קודמים, אין בה כדי לשנות מן העובדה כי הגשת הראייה צריך שתעשה במסגרת ההליך הפרטני, ובמועדים הרלוונטיים לצורך כך.

בהינתן כל אלה הבקשה נדחית.

באשר לבקשת המערערת, למתן ההיתר להגשת המסמך מתוך החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מסקנתי שונה.

כבר במסגרת ההליך בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל הועלתה לכאורה סוגיה זו של אישור הוועד המחוזית לתכנון ובנייה.

החלטת הוועדה ניתנה רק בחודש פברואר 2015, ומכאן שלא היה בידי המערערת כדי להגישה בשלב מוקדם יותר של ההליך.

שאלת השפעת היקף השטחים על מספר החניות אותן יכולה לכאורה המערערת לרכוש, היא שאלה מהותית, אשר יכול ויהא בה כדי להשליך על תוצאות ההליך ( בין אם זה אשר בפני ובין אם זה המונח בפני כב' הרשמת).

כב' הרשמת התייחסה בהחלטתה לפסק הדין בעניין ת.א. 1924/04 נציגות הבית ועד הבית של הבניין ברחוב רוטשילד 78 ואח' נ' עורך דין דורון סטריקובסקי (פורסם בנבו), וליתר דיון באמור בעמוד 61 כדלהלן :

"כונס הנכסים אשר בא בנעליה של החברה הקבלנית/הבעלים/גוליברודה, רשאי למכור ולהצמיד חניות מתוך כלל 25 החניות לבעלי "דירה" ב"בית" במגבלות הקבועות בחוק התכנון והבנייה על תקנותיו..."

דווקא מקום בו מצאה כב' הרשמת לצטט מתוך סעיף זה, ניתן לראות בבקשה כזו אשר יש בה היתכנות להשליך על ההליך אשר בפני במידה המצדיקה להיעתר לבקשה. באופן דומה יש לקרוא את הפסקה השנייה בעמוד האחרון של ההחלטה נשוא הערעור.

ויודגש, אין בהחלטתי זו כדי קביעת מסמרות או הבעת עמדה ביחס לטענות המערערת לגופן. השאלה היחידה לה אני נדרשת היא שאלת אפשרות השפעת אותו מסמך על ההליך, הרצון כי ההכרעה בסוגיות השונות בסכסוך, תינתן על בסיס מכלול הראיות הרלוונטיות, לשאלת מקומה של נקודת האיזון - בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים.

מקום בו לא ניתן לשלול, על פניו, את הרלוונטיות של הראייה;

מקום בו ההחלטה התקבלה רק לאחר שנתנה ההחלטה;

ומקום בו קיימת לכאורה התייחסות מפורשת במסגרת ההליך המשפטי, להחלטות של וועדות התכנון ובנייה;

בהינתן כל אלה יש להורות כי דין הבקשה להתקבל.

כפועל יוצא אני מורה בזאת כדלהלן :

א. המסמך יצורף לתיק בית המשפט כדבעי ובאמצעות תצהיר נלווה בתוך 10 ימים מהיום. מובהר כי התצהיר יתייחס לראייה הנוספת והשלכותיה לשיטת המערערת, וזאת בלבד.

ב. בתוך 14 יום ממועד המצאת הראייה הנוספת לידי המשיבים, יודיעו כל הצדדים מדוע לא תועבר ההכרעה בשאלת השלכתה של הראייה הנוספת לידי כב' הרשמת, בהינתן מהות ותוכן החלטתה.

המזכירות תתבקש ליידע את הצדדים בתוכן החלטתי זו וכן לקבוע לת.פ ליום 28.4.15

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.