ניתנה ביום 19 דצמבר 2014

לפני: כב' הרשם השופט כאמל אבו קאעוד

1. לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 6.8.14 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר דוד נס ומר גרשון עמל; ס"ע 11641-09-10).

רקע וכללי

1. בבית הדין קמא התבררה תביעתו של המשיב 1 (להלן: "המשיב") נגד המבקשת ויתר המשיבים להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד, הרמת מסך ולפיצוי בגין רכיבי שכר, פיצויים וזכויות נוספות בסכום העולה על מיליון וחצי שקלים.
2. בית הדין קמא, קיבל את הטענה כי בין המשיב למבקשת התקיימו יחסי עובד ומעביד, וחייב את האחרונה לשלם לו 860,336 (קרן) בגין חוב שכר עד לחודש דצמבר 2009 בהתאם להסכם בין הצדדים, שכר עבודה לחודשים יולי ואוגוסט 2010, זכויות נלוות בגין שכר חודשים יולי ואוגוסט הנ"ל, פדיון חופשה, הפרש פיצויי פיטורים, והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. מנגד דחה בית הדין קמא את התביעה נגד המשיבים והמשיבים הפורמאליים בקבעו כי לא התקיימו התנאים להרמת מסך ההתאגדות.
3. ביום 1.10.14 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין. במסגרת ערעורו, עתר המשיב כנגד קביעתו של בית הדין קמא שלא להרים את מסך ההתאגדות כלפי המשיבים 2 עד 4; הוא הלין על קביעתו של בית הדין קמא לפיה התפטר ולא פוטר וכפועל יוצא כנגד אי פסיקת חלף הודעה מוקדמת; כנגד אי חיוב המבקשת בפיצויי הלנה לחוב השכר ולשכר עבודתו לחודשים יולי ואוגוסט 2010; וקבל כנגד החלטת בית הדין לדחות את תביעתו לפיצוי בגין עגמת נפש, לשון הרע ונזק לא ממוני.
4. ביום 3.11.14 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. בבקשתה, טענה המבקשת כי כתב הערעור נמסר לה ביום 19.10.14. מיום 21.10.14 ועד ליום 29.10.14 נעדר בא כוחה ממשרדו עקב מחלה. בא כוחה עו"ד יחיד במשרדו ולא הייתה לו אפשרות לטפל בהגשת הערעור שכנגד ולהתייעץ עמה לגבי הגשתו.
5. בבקשתה מלינה המבקשת כנגד קביעתו של בית הדין קמא לפיה התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. היא קובלת כנגד קביעתו של בית הדין קמא בנוגע לגובה שכרו של המשיב וכפועל יוצא על הסכום שנפסק בגין חוב שכר והעלתה טענות כנגד ראיות ש"הוגנבו" לכאורה על ידי המשיב לתיק בית הדין קמא לאחר שהוגשו סיכומיה.
6. בתגובתו של המשיב טען כי בקשתה של המבקשת נגועה בחוסר תום לב בעיקר משום שטרם פרעה את חובה על פי פסק הדין. עוד טען המשיב כי סיכויי הערעור שכנגד קלושים וממלא הוא אינו עוסק באותו עניין בו עוסק הערעור הראשי. כמו כן, טען המשיב שאין להסתמך על האישור הרפואי שהוצג על ידי ב"כ המבקשת שכן זה ניתן בדיעבד.
7. באשר לתוקף אישור המחלה ציין ב"כ המבקשת בתגובתו כי מחלתו לא הייתה על רקע אירוע חיידקי אלא ויראלי שלא דרש טיפול רפואי, אך דרש מנוחה. כמו כן הוסיף ב"כ המבקשת כי הערעור שכנגד עוסק באותם נושאים העולים מהערעור הראשי.

דיון והכרעה

1. תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. זו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלה הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".

1. חשוב להבהיר כי אין הכוונה כי ניתן להגיש ערעור שכנגד בתוך עשרה ימים ממועד קבלת הודעת הערעור או עד לחמישה ימים טרם הדיון בערעור אלא המדובר בשני תנאים מצטברים: עד עשרה ימים לאחר קבלת הודעת הערעור אך לא יאוחר מחמישה ימים טרם קיום הדיון בערעור^[1].
2. בשים לב כי בהתאם להצהרת ב"כ המבקשת, הודעת הערעור נמסרה לו ביום 19.10.14, בקשתו להארכת מועד הוגשה 5 ימים לאחר חלוף המועד להגשת ערעור שכנגד.
3. תקנה 99, מקנה, למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה"^[2].
4. באשר לשאלה מה ייחשב כ"אותו עניין" – נקבע כי "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" (עניין אוזן). בבית המשפט העליון נקבעו אמות המידה בקשר לכך, כדלקמן:

"התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים"^[3].

1. בית הדין הארצי לעבודה הלך בתלם ואימץ את אמות המידה שנקבעו בבית המשפט העליון בעניין זה, בקבעו:

"בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע, איפוא, בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד... בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן – לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד"^[4].

1. עוד נקבע כי מבחן הזיקה העניינית מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר^[5]. למשל, אם הוגש ערעור בעניין גובה הפיצויים בנזיקין, יכול הערעור שכנגד להתייחס לקביעת האשם. כדוגמא נוספת – כאשר הערעור העיקרי עוסק במיעוט ההוצאות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בעצם החבות, שכן עניין אחד משליך על משנהו. בעניין אוזן נקבע כי אם קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה – יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד.
2. הערעור הראשי של המשיב מכוון כאמור, בין היתר, כנגד אי פסיקת פיצויי הלנה על חוב השכר שנפסק לו. כעולה מהבקשה שלפניי, ערעור המבקשת יעסוק בעצם חיובה בשכר שכן היא מבקשת לערער על יסוד החיוב, היא הקביעה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה, ובשיעור השכר שנפסק. מכאן, בעוד המשיב מבקש לערער על גובה "הפיצוי הכולל" שהגיע לו מעצם היותו עובד אצל המבקשת, האחרונה מבקשת לערער על יסוד קביעת זכאותו של המשיב לשכר עבודה (קיומם של יחסי עבודה) ולחילופין על שיעור "הפיצויי הכולל" שנפסק.
3. לאחר יישום העקרונות דלעיל לענייננו, אני סבור אפוא, כאמור לעיל, כי הערעור שכנגד עוסק ב"אותו עניין" בו עוסק הערעור הראשי, השאלות המועלות על ידי הצדדים קשורות זו בזו ומשליכות זו על זו, באופן היוצר זיקה מספקת בהתאם לפסיקה. באשר להשגותיה של המבקשת בעניין ראיות אשר לטענתה 'הוגנבו' על ידי המשיב, הרי שטענותיה בעניין זה ישמעו בערעור שכנגד רק אם הם נוגעים לקביעת בית הדין לעניין קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, וחיובה בחוב שכר ושיעורו.
4. אמנם אישור המחלה שהוגש על ידי ב"כ המבקשת אין בו לכשעצמו כדי לגבש טעם מיוחד להארכת מועד, שכן הוא אינו ערוך כדין והונפק בדיעבד. אולם, קיומו של ערעור תלוי ועומד הנובע מאותו עניין, יש בו כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, שכן ממילא ההתדיינות תעסוק בכל הנימוקים שהביאו לתוצאה אליה הגיע בית הדין קמא "^[6].
5. במקרה שלפנינו, מצאתי כי בחיבור העובדה כי קיים עניין תלוי ועומד בפני בית דין זה ובשים לב אי האיחור בהגשת הערעור היה של 5 ימים, יש כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור שכנגד.

סוף דבר

1. משכך הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד מתקבלת.
2. הודעת ערעור בנושאים שפורטו לעיל, תוגש ב- 5 עותקים ובעותק נוסף לסריקה עד לא יאוחר מיום 28.12.14 ותשולם האגרה כדין.
3. נוכח האמור, המועד להגשת סיכומי המשיב מוארכים עד ליום 18.1.15. בסיכומיו, יתייחס המשיב גם להודעת הערעור שכנגד. יתר המועדים שנקבעו בהחלטת בית הדין מיום 26.10.14 נותרים על כנם. סיכומי המבקשת ויתר המשיבים יתייחסו אף הם הן לערעור הראשי והן לערעור שכנגד.
4. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ה (19 דצמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"ע (ארצי) 49985-06-11 חברת רנסנס דייג בע"מ-דיויד אוילר ואח' נ' לוי מיכאל ואח' (מיום ביום 12.1.12) ↑

2. י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן, פ"ד מה (5)695; (להלן-"עניין אוזן"). ↑

3. ע"א 2124/00 עזבון חיננזון ואח' – עזבון טמיר (מיום 30.10.00). ↑

4. דב"ע נה/72-3 מיכאל בן טובים – אביק בע"מ, (מיום 24.8.95). ↑

5. ע"א 3034/94 זילברמן נ' שינפלד, פ"ד מט (1) 2; ע"א 11115/02 מס שבח מקרקעין חדרה נ. דור אנרגיה 1988 בע"מ (מיום 14.4.03). ↑

6. עא"ח (ארצי) 1005/02 הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת (מיום 19.6.02); ע"ע (ארצי) 5709-12-10 עירית אילת ואח' - ארז ליאור ואח' (מיום 13.4.11); ע"ע (ארצי) 25421-06-10 , מכלוף בכור ובניו בע"מ - איבנוב מיכאל (מיום 21.9.10). ↑