ניתן ביום 20 מאי 2015

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

נציג ציבור (עובדים) מר שלום חבשוש, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר דוד נס ומר גרשון עמל; ס"ע 11641-09-10) במסגרתו התקבלה תביעת המערער להכיר בו כעובד של המשיבה 1, התקבלה באופן חלקי תביעתו כנגד המשיבה 1 לזכויות שונות הנובעות ממעמדו כעובד, ונדחו תביעותיו לחייב את יתר המשיבים בעילה של הרמת מסך.
2. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות, וכי ראוי לאשר מטעמיו את פסק דינו של בית הדין האזורי לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.
3. קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי מושתתות על התרשמותו מן העדויות שהיו לפניו, ולא מצאנו מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. כמו כן, מקובלות עלינו מסקנותיו המשפטיות של בית הדין האזורי על יסוד התשתית העובדתית שקבע, ובכלל זה מסקנתו כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערער לבין המשיבה, וכי לא קמה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין המשיבה לבין המשיבים.
4. בהתייחס לטענה כי בית הדין האזורי לא הכריע בתביעת המערער לפיצויי הלנת שכר בשל הלנת שכר העבודה לחודשים יולי 2010 ואוגוסט 2010: אמנם קביעתו של בית הדין האזורי בסעיף 22 לפסק הדין, שלפיה אין מקום לחייב בפיצויי הלנת שכר נוכח המחלוקת הכנה שהייתה בין הצדדים בנושאים שונים, מתייחסת לתביעה לחוב השכר לתקופה אפריל 2008 עד דצמבר 2009. אולם, נוכח קביעתו של בית הדין האזורי כי הייתה מחלוקת כנה בין הצדדים בעניין עצם קיומם של יחסי עובד מעביד, לא היה מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה גם בקשר לשכר העבודה לחודשים יולי 2010 ואוגוסט 2010.
5. סוף דבר – דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.
6. נוכח התוצאה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ה (20 מאי 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.