רקע

בפניי מונחות שתי בקשות שהוגשו על ידי הנתבעת (להלן: "המבקשת"). האחת, הבאת ראיות לסתור. השנייה, השלמת הליכים מקדמיים.

עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק הפלת"ד. התובע יליד שנת 1981, עבר תאונת דרכים ביום 9.10.012. תאונה זו הוכרה גם כתאונת עבודה והמל"ל העניק לתובע נכות משוקללת בשיעור 19% לפי החלוקה כדלקמן:

• 10% אורתופדי (לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל).
• 10% בתחום פה ולסת (לפי סעיף 73(2)(א)(2) לתקנות המל"ל).

התובע הגיש ערר על החלטת הוועדה, וזו דחתה את הערר ביום 30.9.2014 והותירה את החלטת הועדה הרפואית מדרגה ראשונה על כנה.

טענות הצדדים

ב"כ המבקשת המלומדת, טוענת כי נפל פגם מהותי בקבלת ההחלטה של הוועדה הראשונה וועדת הערר. טענתה היא, כי הוועדות אשר קבעו את נכותו האורתופדית של התובע לא נתנו דעתן על עברו הרפואי הרלוונטי של התובע בתחום האורתופדי- עבר הכולל פגיעות רבות בעמ"ש מותני (סע' 6 לבקשה). ב"כ המבקשת פירטה בבקשה את האירועים הקשורים לעברו הרפואי של התובע בין השנים 2001-2012.

ב"כ המבקשת טענה כי בדו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל אין כל התייחסות לתאונות ולתלונות בעניין הגב התחתון של התובע. מעיון בחומר שעמד בפני הוועדות – נמצא כי כלל לא עמד בפניהן תיקו הרפואי של התובע, שכן כעולה מפרק מספר 4 בדו"ח הוועדה כל שצוין הוא חוות-דעת של יועץ המל"ל בתחום הפה והלסת ופרוטוקול של הוועדה הקודמת- שקבעה את נכותו הזמנית של התובע.

המבקשת הדגישה את חשיבותו של עברו הרפואי של התובע ואת התאונות בהן היה מעורב שכללו בין היתר 4 תאונות בהן התובע נפגע בגב התחתון. לדידה של המבקשת, הדבר עולה לכדי חשש בין הקשר הסיבתי של התאונה מושא תביעה זו לבין הנזק והנכות האורתופדית שנקבעו לתובע ובשל כך ישנו הצורך להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל.

ב"כ התובע\המשיב המלומד טען בתגובתו כי המל"ל אוסף מיוזמתו מסמכים רפואיים לגבי עברו של התובע, הוא מודע לתאונות קודמות ובעיקר כאשר מדובר על תאונות עבודה קודמות. בנוסף, ב"כ המשיב טען כי התאונות הקודמות היו תאונות קלות שלא השפיעו על התובע ולראייה מספר הביקורים והטיפולים הנמוך בקופ"ח. יתירה מזה, אילו סבר התובע שנגרמו לו נכויות מתאונות קודמות אלה אזי היה פונה לוועדות רפואיות כפי שעשה בתאונה זו, אך בתאונות הקודמות לא עשה כן. ב"כ המשיב טען כי הוועדה הרפואית בדקה את עברו של התובע באמצעות טופס הוס"ר וידוע כי הוועדה הרפואית של המל"ל אינם מקלים ראש בקביעת נכות.

ב"כ המשיב טען שההלכה בעניין הבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל, קבעה כי זו תתאפשר רק במקרים מיוחדים וחריגים. הפסיקה לא אפשרה להביא ראיות לסתור גם במקרים בהם לכאורה לא עמד תיקו הרפואי של הנפגע בפני הוועדה הרפואית של המל"ל, אפילו במקרים בהם באותו תיק רפואי נמצאו מסמכים שהיה בהם ללמד על מעורבות בתאונות קודמות או על תלונות דומות לאלו שהועלו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את נכותו של התובע.

ב"כ המשיב ציין עוד כי הפסיקה קבעה כי לצורך קבלת היתר להבאת ראיות לסתור יש להוכיח לא רק שנמנעו מהוועדה הרפואית העובדות ו/או מסמכים רלוונטיים, אלא שלו היו אותן עובדות ו/או מסמכים מוצגים לוועדה, לבטח הייתה קביעתה של הוועדה משתנה.

דיון והכרעה

סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע את המנגנון של הבאת ראיות לסתור –

"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נפסק כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט העליון הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

(1) טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי.

(2) טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי..

הבאת ראיות לסתור תותר למשל אם לא היו בפני הוועדה במוסד לביטוח לאומי עובדות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע, או כאשר החומר הרפואי שהונח בפני הוועדה אינו משקף את מצבו הבריאותי של הנפגע לאשורו.

(ראה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה (4) 77, אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חמישית עמ' 494, 495, ת"א (שלום – ת"א) 22321/89 המר' 67315/92 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' רפי יהודה, צלטנר עמ' 1401, 1403).

לאחר שעברתי בדקדקנות על כל מסמכי המל"ל שוכנעתי שבפני הועדות של המל"ל לא עמד התיעוד הרפואי המלא של התובע ועל כן ברור שלא עמדו בפני הועדה מסמכים מהותיים ולכן יש לאפשר הבאת ראיות לסתור כאמור בספרו של ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 495:

"ביהמ"ש מדגים, אפוא, שני סוגים של מקרים (שתותר הבאת ראיות לסתור – מ.ק.): מקרה בו לא היו לפני הועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה ואשר היו עשויות לשנות את התוצאה" וכאמור ברע"א 4482/95 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' ברוך ואח' פד"י מ"ט (5) 198, 202: בנסיבות האלה, כשדרגת נכות נקבעה ע"י וועדה רפואית כנובעת מתאונת עבודה (אשר הוותה גם תאונת דרכים) ובפועל ברור שהיא משקפת גם נזק על יסוד גורם אחר שאינו אותה תאונת דרכים שהוותה גם תאונת עבודה יש לומר שקביעת הוועדה הרפואית נסתרה ושהיא מצדיקה מנוי מומחה רפואי".

וכאמור בע.א. 5608/90 קורנהל חב' לביטוח בע"מ נ' מזרחי פד"י, מ"ו (2) 107, 111:

"הכוונה היתה בעליל לחסוך את הצורך במנוי מומחים רפואיים ע"י ביהמ"ש לשם קביעת דרגת נכותו הרפואית של הנפגע. מטרה זו אינה מושגת, כשמוגשת כראיה לביהמ"ש קביעת נכות רפואית עפ"י כל דין, שהיא עקב תאונת דרכים ועקב גורם נוסף, והתרומה של כל אחד מגורמים אלה לנכות הרפואית אינה ברורה. במקרה כזה, לו היתה מותרת הגשת הקביעה כראיה לנכות הרפואית, בלאו הכי מן הראוי היה להתיר להביא ראיות לסתור, וזאת לשם בירור מידת תרומת תאונת הדרכים, להבדיל מהגורם האחר, לנכותו של הנפגע. בירור כזה היה מביא בלאו הכי למנוי מומחה רפואי ע"י ביהמ"ש...".

יפה ביתר שאת לענייננו הקביעה בת"א (ת"א) 20427/06 קסטן אורלי נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב (פורסם בנבו) שם נקבע כי:

"בנסיבות שמהן עולה כי אפשר שהוועדה לא נחשפה או לא הייתה ערה לקיומו של תיעוד רלוונטי, ושחרף הפירוט בפרוטוקול עולים אי בהירות וספקות באשר למהות המידע שהיה בפני הוועדה, נקבע כי מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור".

לאחר שעיינתי בדקדקנות בחומר שצורף ובדו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל, סבורני כי לא עמד בפני הוועדה חומר רפואי חיוני בדבר עברו של התובע אשר ייתכן ברמה סבירה כי רלוונטי לקביעת נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה.

אשר על כן, הנני מורה על מינויו של ד"ר נחמיה בלומברג, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, להערכת נכותו של התובע, ככל שהיא נובעת מפגיעתו בתאונה הנדונה.

על המינוי של המומחה כאמור לעיל, יחולו תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז – 1986.

המומחה יבדוק את התובע ויעריך נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה, אם נותרה נכות, שיעורה, נכויות זמניות אם היו, והצורך בהמשך טיפול רפואי ו/או שיקומי.

המומחה מתבקש להגיש את חוות דעתו לא יאוחר מיום 1.4.016.

הנני מעמיד את שכר טרחת המומחה ע"ס 4,500 ₪ + מע"מ.

בשלב זה ועד להחלטה אחרת תישא הנתבעת בהוצאות המומחה (ביצוע התשלום עד ליום 1.2.16).

לאחר קבלת חוו"ד המומחה והודעה מטעם הצדדים על סיום ההליכים המקדמיים, תינתן החלטה על הגשת תחשיבי נזק בתיק.

השלמת ההליכים המקדמיים

הנתבעת פנתה אל התובע בבקשה שזה האחרון ימציא לה את כל החומר הנוגע לעברו הרפואי וכל חומר רלוונטי בעניין תאונות קודמות שעבר התובע עובר לתאונה מושא תביעה זו. ב"כ התובע טען (עמ' 2 שורות 1-3) כי לקוחו אינו זוכר את כל הפרטים וכי לא ידוע לו על נכויות קודמות מתאונות קודמות.

אני סבור שבכדי להגיע לחקר האמת, יש לצוות על התובע לענות בתצהיר על הפנייה הנ"ל, לפי נוסח התקנות, דהיינו עליו לציין איזה חומר יש ברשותו, ואיזה לאו ואם היה לו גישה לחומר זה בעבר ומתי, איזה מאמצים עשה בכדי להשיג את החומר ובידי מי נמצא כעת החומר הרפואי המדובר.

התצהיר יומצא תוך 60 ימים מהיום לצד שכנגד ולבית המשפט.

תז"פ עיון 5.4.16.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ולמומחה בדואר רשום

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ו, 02 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.