זו בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 6.10.14, שבה דחיתי את הבקשה לרשות ערעור על שני חלקים בהחלטתו של בית המשפט קמא – האחד שבו נמחקה הבקשה של המבקשת, והשני שבו נדחתה הבקשה לרשות ערעור על תנאי הצו הזמני שניתן על ידי בית המשפט קמא.

במהלך ההליכים בבית משפט זה, לראשונה, אישרה המבקשת בדיעבד את שליחותו של המבקש, שלא היה שליחה קודם לכן. על כן, קבעתי בהחלטתי שלא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא, שמחק את בקשת המבקשת שלא ביקשה בפני בית המשפט קמא, אך לאור האישור בדיעבד, היה רשאי המבקש להגיש את הבקשה בשם אשתו המבקשת.

לטענת המבקשים בבקשה לעיון חוזר, מכיוון שנקבע בסופו של דבר שהמבקש הגיש בקשה בשם המבקשת, יש לבטל את מחיקת המבקשת מהבקשה, ולדון בבקשתה בבית המשפט קמא. באותה הזדמנות, כבר חזרו המבקשים על כל טענותיהם לגופו של ענין. העברתי את הבקשה לתגובת המשיב, המתנגד לבקשה.

אכן, כדברי ב"כ המשיב, אין הליך של "עיון חוזר" ללא שינוי בנסיבות, שלא היה לאחר החלטתי. אם נפלה טעות בהחלטה של בית משפט, והיא אינה טעות סופר, הדרך לתקנה היא באמצעות הליכי ערעור. למרות זאת, החלטתי לקבל את הבקשה לעיון חוזר, לקבל את הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה הנכונה של בית המשפט קמא, לדון בה כבערעור, לקבל את הערעור ולהחזיר את בקשת המבקשת בלבד לעיונו של בית המשפט קמא, אשר ידון בין היתר בשאלה האם איזון הזכויות, הראיות והאינטרסים שנקבע לגבי המבקש, צריך להיות שונה לגבי המבקשת, או שדינם אחד, וצו המניעה שניתן כפי שניתן לגבי המבקש, צריך להינתן כך גם לגבי המבקשת. הסיבה להחלטה יוצאת דופן זו היא שאין מניעה שהמבקשת, לאחר מחיקת בקשתה, תגיש בקשתה מחדש, וממילא יהיה על בית המשפט קמא לדון בטענותיה. אמנם, המבקשת יכלה לעשות זאת גם בלי החלטת בית המשפט, אבל משביקשה החלטה כזו, אין מניעה שתקבל את מה שנתון בידה ממילא.

על כן, כאמור, אני מקבל את בקשת המבקשת, דן בבקשה כבערעור, מקבל את הערעור ומבטל את מחיקת המבקשת מהבקשה. להסיר ספק, איני נותן כל צו זמני, או עיכוב ביצוע, באשר התנאים שהותנו לצו הזמני כלפי המבקש היו כאלה שאין מקום להתערב בהם על ידי ערכאת הערעור.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.