הנשיא יגאל פליטמן

1. לפנינו בקשת צד לדיון בתובענה על פי סעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה (להלן - בקשת הצד), בה התבקש בית דין זה לעדכן את זכויותיהם של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות המנכ"לים, הגזברים, המהנדסים, המבקרים והמשפטנים המאוגדים באיגודים הפרופסיונאליים ובכלל זה לעדכן את זכויותיהם של המבקשים 6 ו - 7 , כך ש: רכיב מענק יובל, המשולם לעובדים הבכירים המועסקים בשירות הציבורי במדינה, ישולם גם הוא לאותם עובדים בכירים המועסקים ברשויות המקומיות; ישולם פיצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו גם לעובדים בכירים ברשויות מקומיות המועסקים בחוזה עבודה אישי ומבוטחים בפנסיה צוברת; יעודכן שכר העובדים הבכירים ברשויות המקומיות בהתאם לנתונים המתקבלים ממרשם האוכלוסין ולא מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לחלופין התבקש בית דין זה להורות למשיבים 1 ו - 2, הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן - הממונה) ומשרד הפנים (להלן - משרד הפנים), לקיים עם המבקשים דיאלוג ביחס לתנאי העסקתם בכלל וביחס לשלושת הרכיבים האמורים, בפרט.
2. המבקשים גרסו בבקשתם כי לבית הדין הארצי לעבודה נתונה הסמכות לדון בבקשת הצד, מאחר שמדובר ב"תובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים" (כקבוע בסעיף 25 (1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969; להלן - חוק בית הדין לעבודה). זאת, נוכח העובדה כי המבקשים 1 - 5 הינם מי שרשאים להיות ארגון העובדים, בהיותם מייצגים את המספר הגדול ביותר של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות. בבקשת הצד הובהר כי המבקשים 1-5, הינם גופים המאוגדים כעמותות, בהם חברים העובדים הבכירים ברשויות המקומיות, וכי בהתאם לתקנונם משמשים המבקשים 1-5 כנציגות המוסמכת לדון, בין היתר, בנוגע לתנאי העסקתם של העובדים הבכירים (להלן- המבקשים).
3. לחלופין טענו המבקשים כי לבית הדין מוקנית הסמכות העניינית לדון בבקשה גם מכוח סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, נוכח תכליתה. זאת לאור הנפסק בפרשת אחדות (עס"ק 26445-09-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל ואח'; להלן - פרשת אחדות) בו נקבע כי בשים לב לטיבו האמיתי של הסכסוך, אשר נבחן לאור תוכן הבקשה - מדובר בסכסוך בין ארגוני. המבקשים טענו כי הם מייצגים יחידות מיקוח מסוימות פרופסיונאליות בקרב עובדי הרשויות המקומיות המבקשים להעלות שאלה משפטית ביחס לתנאי עבודתם של העובדים הבכירים ולחלופין הכרה בהם כארגון מולם ינוהל דיאלוג ביחס לתנאי ההעסקה של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות. בנסיבות אלה, כך נטען, מדובר בסכסוך ארגוני שלבית הדין הארצי נתונה הסמכות העניינית. עוד טענו המבקשים כי בית הדין האזורי נעדר סמכות עניינית לדון בהליך, מאחר שהמבקשים אינם מהווים ארגוני עובדים יציגים ברשויות המקומיות.
4. בהחלטתי, מיום 20.10.14, הורתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשת הצד, ובכלל זה להתייחס לשאלה האם מדובר ב"תובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי כללי" בהתאם לקבוע בסעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה.
5. המשיבים 3-4, מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות (להלן - מרכז השלטון המקומי ו- מרכז המועצות בהתאמה), בעמדתם מיום 28.10.14, התייחסו לשאלת הסמכות העניינית באמצעות הפנייה לנספח 20 בבקשת הצד (להלן - נספח 20), בו כתבו המבקשים כי "אומנם מרשי אינם מהווים כשלעצמם יחידת מיקוח ארגונית נפרדת, לדיון בתנאי העסקתם במישור הקיבוצי, אולם מעמדם של מרשיי, העובדה שהם מייצגים את מרבית העובדים הבכירים בשלטון המקומי בארץ, והצורך המהותי של עובדים אלה והן של השלטון המקומי בקיום יחסי עבודה תקינים עם העובדים הבכירים בשלטון המקומי, מחייב ניהול דיאלוג מתמשך עם מרשיי, ולו כמייצג מאות יחידים בעלי אינטרס זהה עם השלטון המקומי".
6. מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות ציינו כי הרשויות המקומיות הן אלה שמשלמות את דמי החבר למבקשים, כאשר התשלום נקבע פר רשות מקומית ולא לפי מספר העובדים באותה הרשות המקומית החברים באותו איגוד, וכי במסגרת מרכז השלטון המקומי פועלים איגודים מקצועיים רבים נוספים בדומה למבקשים. עוד נטען כי שכרם ותנאי העסקתם של העובדים הסטטוטוריים המועסקים בחוזים אישיים ברשויות המקומיות נקבעים במסגרת חוזרי הממונה על השכר ומנכ"ל משרד הפנים, כאשר טרם הוצאתם נציגי הממונה על השכר ונציגי משרד הפנים מקיימים הידברות עם נציגי מרכז השלטון המקומי.
7. ביום 29.10.14 הגישו משיבים 1 ו - 2, הממונה על השכר ומשרד הפנים תגובה מטעמם ובקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. הודגש כי המבקשים אינם ארגון עובדים ואף אינם טוענים כי הם ארגון כאמור. מדובר במקבץ של עמותות המאגדות עובדים שונים המועסקים במגוון מקצועות ותפקידים (גזברים, עורכי דין, מזכירים, מנכ"לים ומהנדסי ערים) ברשויות מקומיות ובמועצות אזוריות שונות, ברמות שכר שונות, ובתנאי העסקה שונים. מקבץ עמותות זה אינו עונה על הקריטריונים להכרה בו כארגון עובדים וממילא ברי כי אין מדובר בארגון יציג שיכול להיות צד להסכם קיבוצי. יתר על כן, אין מדובר בהתארגנות פורצת, שכן השלטון המקומי מהווה מקום עבודה מאורגן. עוד הוטעם כי מספר העובדים הסטטוטוריים מקרב כלל עובדי הרשויות המקומיות עומד על 1,015 עובדים (ב - 861 משרות) מתוך 100,000 עובדים (ב - 80,000 משרות), דהיינו כאחוז אחד מכלל העובדים ברשויות המקומיות. מכאן שגם אם יצלחו המבקשים לצרף אל שורותיהם את כלל העובדים הסטטוטוריים, הרי שלא יעמדו בקריטריון היציגות.
8. עוד נטען כי יש לדחות טענתם החלופית של המבקשים לפיה בית הדין הארצי מוסמך לדון בבקשת הצד מכוח הוראת סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה. משמדובר במקבץ של עמותות שפנייתו לבית הדין נעשית אד הוק לצורך קידום העניינים הכלכליים. לפיכך אין מתקיים התנאי האלמנטרי לקיומו של סכסוך בין ארגוני. היינו, מאבק על הבכורה בייצוג עובדים בין שני ארגוני עובדים שונים. בנוסף, מדובר בבקשה נקודתית לעניין שלושת הרכיבים הכספים נשוא בקשת הצד, ואין מדובר בהליך שהצדדים או העילות שבו הן לסכסוך בין ארגוני. זאת ועוד, המבקשים אינם מצרפים לבקשתם ארגון עובדים כלשהו. מכאן יש להסיק, כך לטענת משיבים 1 ו - 2, וכי המבקשים עצמם אינם סבורים כי מדובר בסכסוך בין ארגוני וטענתם החלופית נועדה להיות אמתלה להגשת הבקשה לבית דין זה. עוד נטען, באשר לקיומו של התנאי הקבוע בסעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה, כי המבקשים, המכירים בעובדה שהם אינם מהווים ארגון עובדים, כרשום בנספח 20, אינם טוענים כי הם יכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי כללי אלא כי הם "רשאים להיות ארגון עובדים". מונח זה, כך נטען, אינו המונח בו נעשה שימוש בחוק בית הדין לעבודה. ארגון עובדים, כפי הנקבע בפסיקה, הינו ארגון הרשאי ליטול חלק כצד בתחרות בין ארגונית , עובר למועד טענתו להיותו ארגון עובדים באותו מקום עבודה. המכנה המשותף לכלל המבקשים אינו עולה כדי אינטרס משותף המצדיק הכרה בהם כיחידת מיקוח נפרדת מכלל העובדים בשירות המדינה. עצם העובדה שהעובדים הסטטוטוריים מועסקים בחוזי בכירים אינה יוצרת יחידת מיקוח נפרדת. לכן, כך נטען, ככל שסבורים המבקשים שזכאים הם לרכיבי שכר שונים תרופתם אינה בהגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי אלא בהגשת תביעות פרטניות של העובדים.
9. המבקשים, בתשובתם לתגובות המשיבים מיום 11.11.14, סברו כי יש לקיים דיון משפטי בשאלת הסמכות העניינית וטענו כי הבקשה לקיום דיון מוגשת בהסכמת מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות. המבקשים טענו כי ניתן לראות בהם כארגון עובדים לצורך בקשת הצד, לאור קיומם של תנאים שנקבעו לצורך הכרה בארגון כארגון עובדים. כמו כן, טענו המבקשים כי ניתן לראות בהם כארגון עובדים בקרב יחידת מיקוח מתוך יחידת מיקוח גדולה יותר, בה קיים כבר ארגון עובדים יציג. המבקשים גרסו כי הם עומדים בקריטריונים הקבועים בבג"ץ עמית (בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נא(2)63; להלן - בג"ץ עמית). המבקשים עומדים בקריטריונים הבאים: מטרות המבקשים כוללות את קידום ענייניהם של החברים כעובדים; המבקשים פועלים ללא תלות במעסיקים; רוב חברי המבקשים הינם עובדים שכירים; כל אחד מהמבקשים קיים משך זמן רב; החברות במבקשים הינה ולנטרית; כל אחד מהמבקשים מתנהל באופן שוויוני; למבקשים תקנון; המבקשים הינם אישיות משפטית; המבקשים הינם חופשיים משליטת המעסיק. לאור האמור טענו המבקשים כי יש לראות בהם ארגון עובדים לצורך קיומו של משא ומתן פתוח וענייני ביחס לתנאי העסקתם.
10. המבקשים טענו כי הממונה על השכר ומשרד הפנים רואים בעובדים הסטטוטוריים ברשויות המקומיות כיחידה נפרדת. לטענת המבקשים, הדרך היחידה להשמיע את קולם של העובדים הסטטוטוריים היא באמצעות הסתכלות על כלל הרשויות המקומיות כענף אחד. כאשר האינטרס בענף זה של העובדים הבכירים הוא אינטרס נפרד מעובדי הרשויות המקומיות המועסקים על פי דירוג דרגה. המבקשים גרסו כי עת מסתכלים על המפעל כרשות מקומיות, לעולם לא יוכלו המבקשים להיות ארגון עובדים יציג ברשות מקומית, נוכח אי עמידתם במבחן ה"שליש". עם זאת, בעניינם של העובדים הסטטוטוריים חלות נסיבות מיוחדות, המבדילות אותם מיתר העובדים ברשויות המקומיות - רובם המכריע מועסק באמצעות חוזים אישיים - בכירים; תנאי השכר המשולמים באמצעות חוזה הבכירים אינם ניתנים לשיקול דעת הרשות המקומית; חוזי הבכירים הינו תכתיב והנחיה מינהלית. כך, לטענת המבקשים, נוצר מצב בלתי אפשרי בו נוצר חוזה עבודה אחיד שהיכולת של העובד הפרטני לנהל עליו דיאלוג אינה קיימת ואין כל ביטוי לארגון העובדים אלא לארגון המעסיקים בלבד. לסברת המבקשים, רצונם של העובדים הסטטוטוריים ברשויות המקומיות הינה לעגן בצורה קיבוצית את תנאי העסקתם במסגרת דיון רוחבי עם ארגון המעסיקים והרגולטור. לכן, כך לטענת המבקשים, בעניינם יש להפעיל מבחן שונה ביחס לקביעת היציגות ולנהוג בגמישות כפי שנוהגים ביחס לארגון עובדים פורץ. שכן המבקשים מייצגים את רוב העובדים הסטטוטוריים בעלי אותו אינטרס בכל הרשויות המקומיות בדומה ליציגות הנדרשת בהסכם קיבוצי כללי. בקשת הצד אינה עוסקת, כך נטען, בשלושה רכיבי שכר אלא בבקשה לדיאלוג לצורך קביעת תנאי העסקת העובדים הסטטוטוריים ברשויות המקומיות.
11. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ולחומר המונח בפני, סבורני כי יש להיעתר לבקשת המבקשים, המוסכמת על מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות, לקיום דיון בעניין בקשת הצד ובכלל זה בשאלה האם ניתן לראות במבקשים כארגון עובדים לצורך בקשת הצד. הצדדים חלוקים בדבר השאלה האם המבקשים הינם בגדר ארגון עובדים אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי, כהגדרתו בסעיף 25 לחוק בית הדין לעבודה. הממונה על השכר ומשרד הפנים טענו, מחד, כי גם אם יצלחו המבקשים לצרף אל שורותיהם את כלל העובדים הסטטוטוריים הרי שלא יעמדו בקריטריון היציגות. המבקשים, מנגד, טוענים כי הם מייצגים את רובם הגדול של העובדים הסטטוטוריים ברשויות המקומיות, בעלי אותו אינטרס ברשויות המקומיות. משאלו הם הדברים אני מורה כי התיק יקבע לדיון בפני מותב, במועד המתיישב עם יומן בית הדין. נוכח השאלות המתעוררות בתיק, מן הראוי כי הסתדרות העובדים הכללית החדשה תצורף כצד שראוי שישמעו טענותיו (בהתאם לקבוע בסעיף 30 (ב) לחוק בית הדין לעבודה).

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה (23 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.