1. לפני בקשת התובעת לעיון חוזר בהחלטה קודמת בה מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום הפנימי וקבע כי הוצאותיו ישולמו על ידי הצדדים בחלקים שווים; העיון החוזר מתייחס לשאלת הוצאות המומחה.

רקע וטענות הצדדים

1. ברקע לבקשה תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 24.3.2012. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד זה, נפגעה התובעת בהיותה הולכת רגל, מרכבת.
2. בד בבד עם כתב התביעה, הגישה התובעת בקשה למינוי מומחים רפואיים. בהחלטה מפורטת מיום 17.12.2015 נעתר מותב קודם שדן בתיק (כב' השופט דאוד) לבקשה למינוי מומחים רפואיים והורה על מינוי מומחים בתחום האורתופדי, כירורגיית בית החזה ובתחום הפנימי. אשר לשכר המומחים קבע בית המשפט, כי הנתבעת תישא בשכר המומחים, למעט המומחה בתחום הפנימי, לגביו נקבע ששני הצדדים יישאו בהוצאות בחלקים שווים. בית המשפט הורה באותה החלטה לתובעת להפקיד סך של 2,100 ₪, בתוספת מע"מ בקופת בית המשפט.

1. כאן המקום לציין, כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי המדובר באירוע מכוון, שכן עולה לדברי הנתבעים, כי התובעת המתינה ליד מסילת הרכבת בשעת לילה מאוחרת, בניסיון לשלוח יד בנפשה. עם זאת, בתגובה לבקשה למינוי מומחים, הסכימו הנתבעים למינוי מומחה בתחום כירורגיית בית החזה, אך התנגדו למינוי מומחים ביתר התחומים.
2. פרופ' רוזנברג, המומחה שמונה בתחום האורתופדי, הגיש חוות דעת שבה קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה, משוקללת, בשיעור 23%; וד"ר קרמר, מומחה לכירורגיית חזה, הגיש חוות דעת לפיה לתובעת נגרמה נכות צמיתה בשיעור 20%, 10% ו-15%.
3. במרוצת הימים דיווחה התובעת כי פנתה למומחים הרפואיים, אך לא למומחה הפנימי, זאת בשל קשיים כלכליים במימון חלקה בשכר טרחת המומחה (ראו הודעות מתאריכים: 3.5.2016; 5.12.2017). בהודעה האחרונה ביקש ב"כ התובעת ליתן בידיו ארכה בעניין הרופא הפנימי "במהלכה תיבדק התובעת על ידי מומחה מטעמה בתחום זה שמא מומחה זה יוכל לשפוך אור אם נותרה דרגת נכות צמיתה בתחום זה, ובהתאם תודיע התובעת עמדתה בעניין זה".
4. בבקשה נוספת – היא הבקשה העומדת להכרעה – ביקשה התובעת לעיין מחדש בהחלטה לחייבה בתשלום הוצאות המומחה בתחום הפנימי. נטען בבקשה כי ב"כ התובעת פנה אל התובעת בעניין הוצאות המומחה, אך זו הסבירה לו כי היא חיה בדוחק, מצבה הכלכלי קשה ומתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה ועל כן ידה אינה משגת להפקיד את שכרו של המומחה. לבקשה צורפו מסמכים של המוסד לביטוח לאומי המעידים על כך שהתובעת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בסך של כ-1,700 ₪. עוד נטען בבקשה, כי נוכח הקביעות של יתר המומחים, אין חשש כי הנתבעים ימצאו בחיסרון כיס, שכן רק הנזק הלא ממוני עולה בהרבה על עלות חוות הדעת. לפיכך, ביקשה התובעת להיעתר לבקשה, תוך שהציעה, כי במידה ויקבע שלא נותרה לה נכות כלשהי, שכרו של המומחה יקוזז מסכום הפיצוי שייפסק לה בסוף ההליך.
5. הנתבעים מתנגדים לבקשה ומדגישים כי משמעות פניית התובעת היא קיום הליך של ערעור דה פקטו על החלטה קודמת בעניין הוצאות המומחה. עוד טוענים הנתבעים, כי דין הבקשה להידחות בשל השיהוי הרב בהגשתה, למעלה משנתיים מהחלטת המינוי. לגוף העניין נטען, כי לבקשה לא צורף תצהיר וראיות לאימות העובדות, ובכלל זה הטענות למצבה הכלכלי הדחוק של התובעת. הנתבעים סבורים כי נקודת האיזון שהייתה תקפה בעת החלטת המינוי לא השתנתה. הנתבעים הדגישו, כי ממילא הבסיס הראייתי למינוי מומחה בתחום זה היה רעוע, ובית המשפט ערך את האיזון הנדרש ובדין הוחלט לחייב את התובעת במחצית הוצאות המומחה. לבסוף מפנים הנתבעים לאמור בהודעת התובעת מיום 5.12.2017 לפיו היא מבקשת לפנות למומחה מטעמה כדי לבחון היתכנות היוותרות נכות בתחום זה, ולשיטתה העובדה שלא צורפו מסמכים רפואיים נוספים מלמדת, כי המומחה מטעמה לא צידד באפשרות קיומה של נכות.
6. זימנתי את הצדדים לקדם המשפט וכיום שמעתי טענות נוספות מפי הצדדים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. נימוקיי יובאו להלן.
2. ביסוד בקשת התובעת טענתה כי יש לעיין מחדש בהחלטה קודמת. אין לשלול אפשרות שבית המשפט יידרש פעם נוספת לנושא שכבר נדון על ידו במסגרת החלטה קודמת ואולם יודגש כי יש לעשות שימוש מושכל בסמכות זו "כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת" רע"א 187/17 קואופ ישראל סופר מרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופורטיס בע"מ (פורסם בנבו, 7.3.2017)). בפסיקת בית המשפט הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן יתאפשר עיון חוזר: האחת עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית, והשנייה מתייחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות והעמדתו של בית המשפט על טעותו תגרום לשינוי ההחלטה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נ"ו 4, 505 (2002)). הבקשה שלפנינו מצב בסוג המצבים הראשון.
3. בבסיס החלטת בית המשפט מיום 17.12.2015 בה מונה מומחה בתחום הפנימי, עמד הממצא לפיו כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת קרע בטחול, ללא סימני דימום פעיל. בהמשך וביום 114.5.2013, בחלוף כשנה מיום התאונה, נבדקה התובעת בעקבות כאבי בטן ובכלל זה בדיקת אולטרה סאונד לטחול שהראה ממצאים תקינים. בהחלטתו הנ"ל קבע בית המשפט עוד כי התובעת לא טופלה בגין פגיעתה זו ולא התלוננה על כאבים ועל כן לא קיימים מסמכים המעידים על רצף טיפולים. בית המשפט אף הוסיף והביא את הגישות השונות הנהוגות בבתי המשפט השונים בעניין מינוי מומחה בעקבות קרע בטחול. בית המשפט מצא לאור מכלול הנתונים למנות מומחה, כאשר בהוצאותיו יישאו שני הצדדים בחלקים שווים. בית המשפט הבהיר כי המינוי נעשה "למען איזון ראוי בין זכות התובעת למינוי מומחה לבין זכות הנתבעת לבל יהיו מינויים מיותרים וגרימת הוצאות מיותרות".
4. אכן, החלטה זו הייתה יפה לשעתה והשאלה הנשאלת היא האם חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית.
5. בבואי לדון בשאלה זו, אין מנוס מלהציב לנגד עיני את הנזק שייגרם לתובעת אם תידחה הבקשה לעומת הנזק שצפוי להיגרם לנתבעים. משמעות דחיית הבקשה היא סתימת הגולל על אפשרות התובעת להוכיח את טענותיה בעניין הפגיעה בתחום הרפואה הפנימית משעסקינן בתביעה על פי חוק הפלת"ד והדברים ידועים. פגיעה זו אינה שקולה לפגיעה שתיגרם לנתבעים באם מחצית משכרו של המומחה בתחום הפנימי, יושת עליה בנוסף לחלקה שלה. אכן, בעניין זה איזן בית המשפט בין הפגיעה הרפואית שנגרמה לתובעת לבין הכבדה בהוצאות שיוטלו על הנתבעים. ואולם, לטעמי אין להלום מצב בו בסופו של דבר תישאר התובעת ללא שטענתה בתחום הפנימי תיבדק עד תום, גם אם המדובר בפגיעה בטחול, ונזכיר כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת קרע בטחול.
6. יודגש, כי מאז מתן ההחלטה בדבר מינוי המומחים ועד להאידנא התקבלו חוות דעת של שני מומחים שמונו מטעם בית המשפט, שקבעו כי לתובעת נותרו נכויות משמעותיות ביותר. בתחום האורתופדי נקבע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 23%, ונכות בשיעור משוקלל של 31.6% בתחום כירורגיית החזה. מצבה הרפואי של התובעת, כעולה מחוות הדעת הרפואיות שהתקבלו בעניינה, מלמד הוא כשלעצמו על כך שמדובר בתובעת שנפגעה פגיעה חמורה, דבר אשר לבטח יש בו כדי להשליך על מצבה הכלכלי. נזכיר, כי המדובר בתובעת ילידת 1963. בנוסף למצבה הרפואי, נראה כי מצבה הכלכלי של התובעת אינו מן המשופרים והדבר נלמד מהעובדה כי מקבלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור של כ- 1,700 ₪. אולם, מצבה הכלכלי של התובעת הוא כשלעצמו אין בו די כדי להביא לקבלת הבקשה.

1. אינני מתעלם מטענתם של הנתבעים בכתבי הטענות לפיה המדובר באירוע מכוון. עם זאת יובהר, כי בית המשפט לא ראה לפצל את הדיון באופן ששאלה זו תידון תחילה בטרם תוברר שאלת הנזק והנתבעים עצמם לא העלו טעם זה בתגובתם לבקשה הנוכחית. זאת ועוד, הנתבעים אף הסכימו – בהגינות – למנות מומחה רפואי באחד התחומים. מובן, כי אין לראות בהתנהלות זו של הנתבעים כוויתור על טענתם לכך שהתובעת אינה זכאית לפיצוי, אך לצורך בקשה זו ומשמונו כבר מומחים רפואיים, יש לתת לטענת הנתבעים במישור החבות, משקל מוגבל.
2. סיכומם של דברים, שאני קובע כי בהוצאות המומחה הפנימי שמונה על ידי בית המשפט יישאו הנתבעים. ככל שהמומחה יקבע כי לתובעת לא נותרה נכות בתחום זה, יקוזז שכרו של המומחה מן הפיצוי שייפסק לתובעת, אם ייפסק.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.