התובעת ילידת 1963 , נפגעה ביום 24.3.12 בסביבות השעה 23:30 כהולכת רגל ע"י רכבת שהיתה נהוגה בידי נתבע 1 והמבוטחת אצל נתבעת 3.

כתוצאה מהאירוע לעיל נגרמו לתובעת חתכים בקרקפת, שברים מרוסקים בבית החזה, שברים בגב, קרעים בטחול, היא אושפזה בבית חולים לגליל מערבי עד 22.4.12.

התובעת טוענת כי בעקבות התאונה היא סובלת מכאבי ראש, סחרחורות, כאבים בבית החזה, במיוחד בנשימה עמוקה ומאמץ, כאבים והגבלה ניכרת בתנועות כתף ויד שמאל וצוואר, כאבי בטן וקושי בביצוע כל פעולה שיש בצידה הפעלת מאמץ וכוח פיזי, בנוסף היא סובלת ממצב רוח ירוד, נדודי שינה, נסיגה תפקודית וחוסר ריכוז.

התובעת מבקשת מינוי מומחים בתחומים האורתופדי, כירורגיית חזה ופנימי למתן חוות דעת.

הנתבעת טוענת כי אין מדובר בתאונת דרכים אלא באירוע מכוון מכיוון שחקירת האירוע מעלה כי התובעת המתינה ליד המסילה בשעת לילה מאוחרת בניסיון התאבדות.

הנתבעת טוענת כי היא מסכימה למינוי מומחה בכירורגית בית החזה אולם לא ביתר התחומים שהתבקשו זאת בהעדר ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחומים אלה. בתעודת חדר המיון נמצא כי צילום CT עמוד שדרה צווארי ואגן יצאו תקינים ללא שברים ובהעדר רצף טיפולי ותיעוד עדכני למדים כי לא נותרה נכות אצל התובעת ואין להיעתר לבקשה בתחום האורתופדי והפנימי, לחילופין יש להשית שכר המומחים שימונו על התובעת.

הנתבעת טוענת כי מינוי כירורג בית חזה מספק בשלב זה והוא יידרש להעריך את הצורך במינוי מומחים בתחומים הנוספים.

הכרעה:

כירורגית בית החזה:

לאור הסכמת הנתבעת למינוי מומחה בתחום כירורגית החזה, והמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי , אני נעתר לבקשה בתחום זה.

התחום האורתופדי:

התובעת נפגעה בתאונה בכתף שמאל ללא שברים.

התובעת טוענת כי היא סובלת עד היום מהגבלות ורגישות בתנועת הכתף.

מחד, מהמסמכים עולה כי התובעת עברה סדרת פיזיותרפיה והמשיכה להתלונן על כאבים והגבלות בכתף שמאל. המסמכים שצורפו לתביעה וגם לאחר מכן מעלים כי התובעת התלוננה באופן רצוף על כאבי כתף וממצאי הרופאים האורתופדים מלמדים על קיומה של רגישות מעל כתף שמאל והגבלה בתנועות.

לאור הגישה הליברלית במינוי מומחים בפלת"ד, אין בכוונתי לסתום את הגולל בפני התובעת ואני נעתר לבקשה, כפוף לכך שבמידה שלא ייקבע ע"י המומחה נכות צמיתה ו/או יקבע שהמגבלה ו/או הנכות היא בגין מצב קודם, במקרה כזה יקוזז שכרו של המומחה במלואו מהפיצויים שייפסקו לתובעת.

התחום הפנימי:

לתובעת נגרם קרע בטחול לפי מסמכי המיון, ללא סימני דימום פעיל. לאחר מכן ועד ליום 14.5.13, כשנה וחודשיים מיום התאונה, לא הופיעו כאבי בטן. כאבי בטן שהופיעו בתאריך זה נבדקו ונעשה אולטרסאונד לטחול שהראה ממצאים תקינים.

התובעת לא טופלה בתחום זה, לא התלוננה על כאבים (למעט תלונה בודדה ב- 14.5.13) ובהעדר כל מסמכים, רצף טיפולי ואף תלונות מביא למסקנה כי לא קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום זה והבקשה נדחית.

אולם גישת הפסיקה בעניין קרע בטחול חלוקה בעוד גישה אחת מצדדת בכך כי במקרים כמו מקרנו שאין טיפול בעקבות הקרע, אין ניתוחים ו/או תלונות לאחר התאונה על כאבים ואין מסמכים למעט אבחנה בודדת של קרע במיון, לא ממנים מומחה. ראה תא (פתח-תקוה) 7574-08-12 - גולדה ליבמן נ' מגדל חברה לביטוח בעמ ואח', תק-של 2013(2), 48372(26/05/2013) וגם תא (חדרה) 6575-10-08 - גמיל עויסאת נ' כלל חברה לביטוח בעמ, תק-של 2009(2), 29777(16/06/2009).

גישה אחרת קובעת כי קרע מהווה ראשית ראיה. תא (רמלה) 2856/03 - בן חור חובב נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ואח', תק-של 2007(3), 18227(03/09/2007).

בנסיבות העניין ולמען איזן ראוי בין זכות התובעת למינוי מומחה לבין זכות הנתבעת לבל יהיו מינויים מיותרים וגרימת הוצאות מיותרות, אני נכון להיעתר למינוי מומחה אך מטיל את שכרו על התובעת.

סוף דבר:

בשלב זה, אני נעתר לבקשה למינוי מומחה.

החלטה על מינוי מומחים תינתן בנפרד ותישלח לצדדים ולמומחים.

לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.