לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן עסקת רכישת מתזים.

1. הנתבעת-התובעת שכנגד (להלן – "הנתבעת") היא חברה המשווקת, בין היתר, מתזים (ספרינקלרים). התובעת-נתבעת שכנגד (להלן – "התובעת") היא חברה העוסקת, בין היתר, בהתקנתם של המתזים באתרים שונים.

הנתבעים שכנגד 2 ו-3 הם מנהלים בתובעת, וחתומים על ערבות אישית לתשלום מלוא התחייבויותיה לנתבעת (נספח ד' לתצהיר הגב' ריקי וולשטיין מטעם הנתבעת).

2. בחודש נובמבר 2013 פנה הנתבע שכנגד 3 (להלן – "פהמי") למנהלת החשבונות הראשית אצל הנתבעת, הגב' ריקי וולשטיין (להלן – "ריקי") וביקש לחייב את התובעת בעלות מתזים אשר יסופקו ע"י הנתבעת לתובעת באתר ברח' עתידים 8 ברמת החייל בת"א, עבור חברת 'אלקטרה'.

ביום 2.12.13 שלח פהמי התחייבות בכתב לשאת בתשלומים עבור המתזים האמורים (נספח ג' לתצהירה של ריקי).

3. הנתבעת סיפקה לתובעת מאות מתזים (900, לפי סע' 6 לתצהירו של פהמי), והנתבעת התקינה את המתזים באתר האמור.

בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת (נספח ה' לתצהירה של ריקי), הנתבעת רכשה מוצרים מהתובעת בסכום כולל של 158,364 ש"ח, אך שילמה סכום של 110,000 ש"ח בלבד. על כן, לטענת הנתבעת, נותרה התובעת והנתבעים שכנגד 2 ו-3, חייבים לה סך של 48,364 ש"ח.

4. אין חולק, כי לאחר שהותקנו המתזים, בחודש דצמבר 2013 טענה התובעת כי חלקם תקולים, ונציג הנתבעת, מר שרלי אברג'יל (להלן – "שרלי") הגיע לאתר, נטל את המתזים הפגומים והעבירם לבדיקה אצל הנתבעת.

בדיקה כאמור נערכה, והצדדים חלוקים באשר לתוצאותיה.

5. לטענת התובעת, בגין אספקת מתזים פגומים כאמור נגרמו לה נזקים בסכום של 160,000 ש"ח, בגינם הוגשה תביעתה נגד הנתבעת.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין החוב שנותר בכרטסת כמפורט לעיל.

6. ביום 13.5.15 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, בסיומה הוריתי לצדדים על הגשת ראיותיהם. כן נקבע בהחלטה הנ"ל, כי צד המבקש לזמן עדים שאינם בשליטתו יצרף לתצהיריו רשימת העדים, תוכן עדותם ויפרט מדוע לא ניתן להגיש תצהיר מטעמם.

ביום 22.10.15 הוגשו תצהיריהם של פהמי ואחיו, מג'ד לואבנה (להלן – "מג'ד") מטעם התובעת.

ביום 31.12.15 הוגשו ראיות הנתבעת: תצהיריהם של שרלי, ריקי ומר עופר דסה, מנהל טכני ואבטחת איכות בנתבעת, העובד בקבוצת הנתבעת מזה 15 שנים ובתחום כיבוי האש בכלל – 31 שנה (להלן – "עופר"). כן הוגשה חוות דעת מומחה של מר דן ארבל, שעניינה הפגמים שמצא במתזים.

לתובעת ניתנה האפשרות להגיש תצהירים או ראיות אחרות נוספות (בהחלטותיי מיום 13.5.15 ומיום 11.2.16), אך היא בחרה שלא לעשות כן.

בנוסף, ועם הגשת תצהירו של פהמי, לא ביקשה התובעת לזמן עדים נוספים כאמור בהחלטה מיום 13.5.15 הנ"ל, אף לא טרחה לעשות כן בעקבות ההחלטה מיום 11.2.16.

7. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 30.5.16 הודיע ב"כ התובעת כי התובעת מבקשת לזמן עדים שאינם בשליטתה. ביום 6.6.16 הוגשה בקשה לזימון העדים.

בהחלטה מיום 7.6.16 התרתי זימונם של העדים, אך התניתי שמיעתם בתשלום הוצאות לנתבעת ולאוצר המדינה עד ליום 31.7.16, מהנימוקים שפורטו בהחלטה.

התובעת לא ביצעה את התשלום במועד שנקבע לכך, וביום 27.10.16 (שלושה חודשים לאחר חלוף המועד האחרון לתשלום) ביקשה הארכת מועד לצורך זה; בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום (בק' מס' 18) הוארך המועד כמבוקש, אך גם הסכומים הוגדלו בהתאם.

8. בפתח ישיבת ההוכחות מיום 10.11.16 הודיע ב"כ התובעת כי אחד העדים שביקש לזמן הודיעוׂ כי לא יגיע ועל כן הוא מוותר על עדותו.

במועד זה נשמעו לפניי המצהירים (פהמי, מאג'ד, ריקי, שרלי ועופר) וכן העד הנוסף שביקשה התובעת לזמן, מר תאופיק שיח סלימאן (להלן – "תאופיק").

בעדותו של תאופיק, ולשאלתי, ענה העד כי "אינו זוכר" אם ביקשו ממנו לחתום על תצהיר (עמ' 10 ש' 19).

התובעת לא ביקשה לחקור את מומחה הנתבעת.

9. בסיום ישיבת ההוכחות הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים. התובעת הגישה סיכומיה ביום 13.12.16. הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 15.1.17.

10. התביעה שכנגד

10.1 אין חולק, ופהמי הודה בכך בעדותו לפניי, כי התובעת נותרה חייבת כספים לנתבעת, אף אין מחלוקת על הסכום הנטען ע"י הנתבעת (עמ' 7 ש' 3-4).

טענתה של התובעת היא כי אין עליה לשלם חוב זה הואיל ונגרמו לה נזקים כתוצאה מהמתזים הפגומים, לדבריה, שסיפקה להם הנתבעת.

10.2 במכתביו לנתבעת וכן בעדותו לפניי, טען פהמי כי עיכב תשלום בסך של 9,000 ש"ח בשל המתזים הפגומים (עמ' 7 ש' 7-10).

אלא שבהתאם לכרטסת שהוצגה, ואשר התובעת אינה חולקת עליה כאמור, החוב לנתבעת עומד על סך של כ-50,000 ש"ח, ולפער משמעותי זה בין הסכומים, לא נמצא כל הסבר.

10.3 על כן, על יסוד תצהירה של ריקי ונספחיו והודאתו של פהמי בעדותו לפניי, אני מקבלת את התביעה שכנגד במלואה.

11. תביעת התובעת

11.1 בעדותו לפניי אישר פהמי, כי הוא לא היה בשטח, וכי הידיעה על כך שהמתזים שהותקנו באתר פגומים, נמסרה לו ע"י אחיו, מג'ד -

"...אח שלי המנהל בשטח עלה על בעיות במתזים האלה..."

(עמ' 7 ש' 7).

11.2 מג'ד אישר בעדותו כי היה בשטח כאשר המתזים הותקנו, אך לא הוא עצמו התקין אותם (עמ' 9 ש' 10-15).

11.3 תאופיק בעדותו אישר כי הוא ביצע את התקנת המתזים יחד עם ארבעה פועלים נוספים (עמ' 21-22).

תאופיק סיפר, כי –

"אחרי ביצוע כמה קומות התחלתי להכניס מים לקומות ועליתי על בעיה שכמה מתזים לא זוכר את המספר, התחילו לטפטף כמה טיפות מהזכוכית ופניתי ישר למנהל יותר גבוה ממני למג'ד, פירקתי את המתזים האלה ונתתי לו ולקחתי במקומם מתזים אחרים..."

(עמ' 10 ש' 25-27; ההדגשה שלי – ר.ב.).

בהמשך מאשר תאופיק, כי לאחר ההתקנה החוזרת אינו יודע אם הבעיה נפתרה, הואיל ולא בדק (שם, ש' 29-30).

11.4 בתצהירו, טוען שרלי כי בחודש דצמבר 2013 נדרש להגיע לאתר ברמת החייל בגלל טענה בדבר מתזים פגומים. הוא הגיע למקום, קיבל לידיו 10 מתזים שפורקו והעבירם לעופר לבדיקה (סע' 4-7 לתצהירו).

בעדותו, חזר שרלי על דברים אלה (עמ' 14 ש' 2-8).

עוד בתצהירו, ציין שרלי כי במעמד מסירת המתזים התקולים, עפ"י הטענה, לידיו, נמסר לו ע"י פהמי ומג'ד כי "לא נגרם כל נזק" (סע' 6 לתצהירו). בעדותו לפניי חזר שרלי גם על דברים אלה (עמ' 14 ש' 4-5: "היה שם פהמי ומג'ד ונאמר לי באותו רגע שלא קרה שום דבר").

שרלי גם הסביר בעדותו לפניי, כי עשרה מתזים "להחליף אותם בענף שלנו זה חסר משמעות לחלוטין" (עמ' 15 ש' 12; ההדגשה שלי – ר.ב.).

אעיר, כי בהתחשב בעובדה שפהמי טען בתצהירו כי נרכשו ע"י התובעת 900 מתזים לפרויקט ברמת החייל, עשרה הוא אכן מספר זניח ביחס לרכישה הכוללת.

11.5 עופר קיבל לידיו את המתזים, עשרה במספר כאמור, בדק אותם וראה כי סימנים פיסיים על גבי המתזים עצמם מלמדים על כך שהם הותקנו כנראה ע"י מפתח שאינו מותאם למתזים המסוימים האלה (סע' 8-9 לתצהירו).

עופר הדגיש גם, כי המתזים האמורים הם מאיכות מעולה וכי כולם (100%) נבדקים ע"י מעבדה מוסמכת בטרם מכירתם (סע' 3 לתצהיר).

בעדותו לפניי, חזר עופר על דברים אלה (עמ' 17 ש' 12-14). לשאלתי, הסביר עופר, כי אם האמפולה אשר בתור המתז זזה מעט – תהיה נזילת מים קטנה, טפטוף (עמ' 17 ש' 27-28).

דבריו של עופר משלימים את עדותו של תאופיק, שהובא כאמור לעדות מטעמה של התובעת, ולפיה הנזילה בה דובר הייתה קלה ביותר – טפטוף כאמור.

11.6 לסברתו של עופר בדבר הטעם לטפטוף נמצא תימוכין בחוות הדעת שהוגשה מטעמה של הנתבעת, בה נקבע, בין היתר כי -

"3. כל המתזים הותקנו בכלים שאינם מומלצים ע"י היצרן. הכלי המומלץ ע"י מונע החלקה וחבטה במתז תוך כדי הרכבה.

4. על הבורג המהדק את האמפולה כנגד הפקק שאוטם את קדח המתז נמצאו סימנים של פגיעות ושחיקות..."

(עמ' 9 לחוות הדעת).

מומחה הנתבעת לא נחקר ע"י התובעת, אך בא-כוחה ניסה להטיל ספק בעובדה כי למומחה הועברו המתזים מהפרויקט הזה; בעדותו של עופר, אותה מצאתי אמינה, ישירה ומהימנה ביותר, נתן העד תשובה פשוטה בעניין זה -

"זו התלונה היחידה שהתקבלה אי פעם, אין בעיה לזהות את המוצר"

(עמ' 16 ש' 25-26).

לטענה שהועלתה נגד עופר, כי לא ערך תיעוד בכתב של קבלת המתזים והעברתם למומחה, השיב עופר, באופן כן וישיר –

"אם המוצר עצמו מגיע עם תלונה מסודרת של לקוח בכתב אז גם הלקוח מקבל תשובה בכתב. אם לקוח מודיע טלפונית אז בד"כ אני גם משוחח עם הלקוח, הלקוחות הם לא לקוחות מזדמנים. לכן גם כשהמתזים הגיעו והוסבר ללקוח שכנראה שהסיבה היא לא פגם במתזים עצמם והלקוח לא מגיב אתה מבין שהוא קיבל את הטענה, נכון שהמתזים הגיעו אליי, שמרתי אותם ולא זרקתי אותם ולכן שלחתי אותם לבדיקה אחרי שהלקוח לא קיבל את טענתנו"

(עמ' 16 ש' 11-15).

תשובתו של עופר היא הגיונית וסבירה; אם סברה התובעת כי טענתה ראויה להיות מועלית על הכתב, חזקה עליה כי הייתה עושה כן בעת מסירת המתזים הפגועים לשרלי.

אם היו אירועים חוזרים ונשנים של מתזים "פגומים" כאמור, כפי שטוענת התובעת בתביעתה כעת – קל וחומר שהיה על התובעת לתעד אותם ולהודיע עליהם בכתב, בזמן אמת, לנתבעת.

אלא שהתובעת לא עשתה כן, והפעם הראשונה בה הועלו הדברים על הכתב על ידה הייתה רק בחודש אפריל 2014, כאשר הגיע מועד התשלום (מכתביו של פהמי מיום 1.4.14 ומיום 2.4.14 שצורפו לתצהירו), כפי שהעידה על כך ריקי –

"ת. הבעיה התחילה כשהוא היה צריך לבוא לשלם אז הוא אמר שיש לו מתזים שהם לא תקינים.

ש. את יכולה להצביע על תאריך.

ת. הוא היה צריך לבוא לשלם באפריל 2014.

ש. ההזמנה הייתה בנובמבר 2013.

ת. תעשה חשבון כמה זה שוטף + 120.

...

ת. שמעתי על בעיה עם המתזים ואז נשלח שרלי מטעמנו לקח את המתזים והעביר אותם למנהל הטכני מטעמנו לבדיקה...

ש. האם זה נכון שמר פהמי הודיע לכם כבר בחודש אפריל ועוד לפני שיש לו בעיה עם המתזים ושיש לו נזקים שנגרמים כתוצאה מהמתזים ולכן הוא טוען ענת קיזוז.

ת. אני שמעתי על הבעיה עם המתזים רק במועד שהוא היה צריך לבוא לשלם.

ש. האם שמעת שהוא טוען לטענת קיזוז כנגד אותם מתזים?

ת. לא. עד שלא קיבלתי את התביעה"

(עמ' 12 ש' 11-12, ש' 20-21, 26-30).

בפנייתה הראשונה בכתב של התובעת נטען על ידה כי שרלי קיבל לידיו 17 מתזים מתוך עשרות מתזים פגומים, כאשר בכתב התביעה כבר נטען שחלק גדול מהמתזים שסופקו דרשו החלפה (סע' 6 לכתב התביעה).

11.7 התובעת לא הביאה לעדות איש מאנשי הפרויקט בו התקינה את המתזים האמורים; מר אנטוני קלנדרוב, שהיה אמור להעיד על המתזים הפגומים כביכול, לא מסר תצהיר אף סירב להתייצב לעדות והתובעת ויתרה על העדתו כאמור לעיל.

11.8 מכאן, שלא נמצאה שום תמיכה לטענתה של התובעת בדבר עשרות או מאות מתזים פגומים.

מהראיות שהובאו – נמצא כי עשרה מתזים בלבד נמסרו ע"י התובעת לנתבעת לבדיקה, כי בדיקה ראשונית העלתה שהפגם אינו במתזים עצמם אלא בהתקנתם, פעולה שבוצעה כאמור ע"י התובעת ובאחריותה בלבד.

בהמשך, ובהתאם לחוות דעת מומחה נתבעת, שלא נסתרה, נמצא אימות מקצועי נוסף לממצא ראשוני זה.

11.9 היקף הנזק

11.9.1 בכתב התביעה נטען באופן כללי וסתמי לנזקים בסכום של 160,000 ש"ח. לסכום זה לא נמצא כל פירוט - לא בכתב התביעה אף לא בתצהירי עדי התובעת.

11.9.2 בעדותו לפניי, טען פהמי, לראשונה ורק משנשאל על כך 'ברחל בתך הקטנה' ממש, כי –

'ש. תסביר איך הגעת לסכום של 160,000 ₪ שאותם תבעת?

ת. ...הסכום נולד מימי עבודה של כמות של אנשים שנשלחו על ידי לאתר לתקן את המתזים. אם נזל מתז, אני שולח צוות של שלושה, ארבעה אנשים לוקח ים זמן לשים ניילון על כל הקומה ולרוקן משם את המים. אלה הנזקים שלי, ימי העבודה של הפועלים ששלחתי.

ש. יש לך יכולת להוכיח את מה שאתה אומר?

ת. יש לי ניירות ויומנים על כל העבודות שיבואו ויסתכלו, לא באו.

...

ש. מה שווה יום עבודה.

ת. ...עולה לי העובד 1,000 ₪ כולל מס הכנסה וביטוח לאומי, ליום.

...

ש. אם יום עבודה של עובד עולה 1,000 ₪, ואם הנזק שלך נגזר מימי עבודה של עובדים אז 160,000 ₪ זה 160 ימי עבודה.

ת. את יכולה להסתכל ביומן. רשום את התיקונים בשטח"

(עמ' 7 ש' 32 עמ' 8 ש' 5-9, ש' 15-16, ש' 19-21; ההדגשות שלי – ר.ב.).

בכל הכבוד, נפלה טעות מלפניו של פהמי; התובעת צריכה להוכיח תביעתה בראיות. אין די בהעלאת טענות בעלמא בדבר עלות של יום עבודה של פועל, בדבר כמות הפועלים וכו' – ולצפות כי הנתבעת תבדוק את הדברים בעצמה ותוכיח שאינם נכונים.

11.10 "יומני העבודה" שצורפו, בכל הכבוד, אין בהם די. זהו מסמך שנערך בכתב יד ע"י מי מטעמה של התובעת, כאשר אין לדעת בידי מי או מתי נערך.

אין בו כל תיעוד אובייקטיבי באשר לאירועים הרשומים שם.

במובן זה, צילום "יומני העבודה" אינם יותר מתרשומת שערכה התובעת, כאשר נוכח התנהלותה כמפורט לעיל, לא ניתן לשלול את הַסבָרָה, כי התרשומת נערכה בדיעבד ולצרכיו של הליך זה בלבד, על כל המשתמע מכך. התובעת אפילו לא טרחה להגיש את יומני העבודה המקוריים אלא הסתפקה בצילום בלבד (עמ' 7 ש' 26-27).

11.11 בכל מקרה, בידי התובעת היו אמצעים טובים ואובייקטיביים להוכחת טענותיה, ככל שהיה להן יסוד: עדויות אנשי 'אלקטרה' – עבורה בוצע הפרויקט, חוות דעת של רואה חשבון מטעם התובעת בדבר נזקים שנגרמו לה ועוד.

התובעת בחרה שלא להגיש כל ראיה להוכחת טענותיה, ואיני נותנת כל אמון בעדותו של פהמי בעניין זה. באופן כללי, עדותו הייתה מגמתית ומתחמקת ("אני לא יודע עכשיו, אני לא מנהל חשבונות. אני צריך לשאול..." – עמ' 7 ש' 14, "נפטר אבא של בעל אחותי וכולם עכשיו בלוויה" – שם ב-ש' 25).

11.12 זאת ועוד, התובעת אפילו לא טרחה לזמן לעדות את מי מהפועלים הרבים שלטענתה העסיקה לצורך תיקון הליקויים הרבים הנטענים; תאופיק העיד כאמור כי ביצע בדיקה אחת, ולא מעבר לכך.

חזקה על התובעת, כי אם אמנם שילמה לפועלים רבים, פעם אחר פעם, תשלומים עבור עבודות שבוצעו – כי היו עדים וראיות לדבר: עדים – פועלים שהיו מספרים מה עשו; ראיות – תלושי שכר לפועלים המעידים על הוצאות שהוציאה התובעת בפועל.

דבר לא הובא.

המסקנה העולה מכל המפורט לעיל היא כי התובעת כלל לא הוכיחה כי הנתבעת מכרה לה מתזים פגומים, כי לגבי המתזים שנמסרו על ידה לנתבעת לבדיקה נמצא שהם הותקנו ע"י התובעת עצמה באופן לא תקין ומכאן הפגם שבהם, פגם בו נושאת התובעת בעצמה ולבדה.

נוכח המועד בו הועלתה הטענה על ידה על הכתב לראשונה, כאשר עוצמת הטענות, הבאה לידי ביטוי בכמות המתזים שנטען לגביהם כי הם פגומים, הולכת וגוברת ככל שחולף הזמן, מעלה אף היא חשד כבד כי התובעת ניסתה לנצל אירוע שולי ביותר שקרה בחודש דצמבר 2013, אשר הנתבעת אינה מכחישה אך היא גם כלל לא אחראית לו, כדי להצדיק אי ביצוע תשלום בהגיע המועד לכך.

לפיכך, אני סבורה כי דין תביעתה של התובעת – דחייה.

12. התוצאה

12.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת.

12.2 אני מקבלת את התביעה שכנגד במלואה, ומחייבת את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת את הסך של 48,364 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהמועד שהיה על הנתבעים שכנגד לשלמם לנתבעת, קרי: ביום 1.4.14, שהם הסך של 50,000 ש"ח נכון להיום.

12.3 נוכח התוצאה אליה הגעתי, ונוכח התנהלות הנתבעים שכנגד בהליך זה, כמפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח (אגרות וזמן בטלה עבור שלושה מעובדיה של הנתבעת) ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 12,500 ש"ח.

סכומים אלה הם בנוסף על הסכומים בהם חויבו הנתבעים שכנגד תוך מהלך ההליך.

12.4 כל הסכומים המפורטים לעיל ישולמו עד ליום 2.3.17, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ז, 01 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.