בפניי בקשת המשיבה לסילוק ערעור על הסף, מן הטעם שהמערערים פעלו בניגוד להוראות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: הבקשה והתקנות, בהתאמה).

1. העובדות הצריכות לענין וטענות הצדדים

א. ביום 1/2/17 נתן בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' באום) פסק דין בת"א 24286-10-14, במסגרתו דחה את תביעת המערערים וקיבל את תביעתה הנגדית של המשיבה (להלן: פסק הדין).

­­­­­

ב. ביום 17/3/17 הגישו המערערים הודעת ערעור, בה ציינו כי פסק הדין הומצא להם ביום 13/2/17, והוסיפו כי "נימוקי הערעור יוגשו בתוך 14 ימים מהיום על מנת לעמוד במועדים הנקובים בחוק להגשת כתב ערעור".

ג. ביום 25/4/17, לאחר שהמערערים לא הגישו את נימוקי הערעור בתוך 14 יום ואף לא לאחר מכן, עתרה המשיבה לסילוק הערעור על הסף, מאחר שהוגש שלא בהתאם לתקנות. בין היתר, צוין בבקשתה כי בהודעת הערעור לא צוינו פרטים הקבועים בדין, כגון נימוקי הערעור, מספר תיק התביעה בערכאה הראשונה וסכום התביעה. (עוד צוין כי העתק פסק הדין שצורף להודעת הערעור לא היה "העתק מאושר", כנדרש בדין).

ד. בתגובתם לבקשה למחיקת הערעור, מיום 14/5/17, ציינו המערערים כך:

"בטעות ובהיסח הדעת לא נרשם המועד להגשת נימוקי הערעור הכל בשל לחץ עבודה במשרדו של הח"מ (ב)מיוחד לאחר שעורך דין שעבד במשרדו עזב את המשרד במפתיע ולכן מבקש סליחה על כל איחור בהגשת הנימוקים".

במקביל הגישו המערערים את נימוקי הערעור ביום 14/5/17 - כמעט חודשיים לאחר ההודעה על הגשת הערעור, ו-20 יום לאחר שהוגשה בקשת המשיבה - וזאת מבלי להגיש בקשה להארכת מועד להגשתם כנדרש בתקנות.

ה. בהודעה נוספת מיום 19/5/17 חזר בא כוחם של המערערים על דבריו אלה, תוך שהוא מוסיף כי "אין הוא חס וחלילה מזלזל בתקנות ו/או במועדים שנקבעו ע"י בית המשפט והוא תמיד דואג וידאג להוראות מילוי החוק והתקנות בכל הקשור למועדים בהתאם". גם הפעם לא מצאו המערערים לנכון להגיש בקשה להארכת מועד להגיש את עיקרי הטיעון בצירוף תצהיר, כנדרש.

ו. ביום 25/5/17 הודיעה המשיבה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשתה לשיקול דעתו של בית המשפט, אך בהודעת הבהרה מיום 28/5/17 הדגישה כי היא עומדת על בקשתה לסילוק הערעור על הסף, תוך חיוב המערערים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.

דיון והכרעה

2. אקדים ואומר כי דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להתקבל, וזאת מחמת איחור ניכר בהגשת נימוקי הערעור מבלי שנתבקשה כדין הארכת מועד ומבלי שנמצא טעם מוצדק לאיחור זה, ובשים לב לכך שסיכויי הערעור אינם גבוהים, הכל כמפורט להלן.

א. המועד להגשת כתב ערעור

בתקנה 397 בצירוף תקנה 402 לתקנות נקבע כי המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 45 ימים מיום שהומצא למערער, ובתקנות 413 ו-414 לתקנות נקבע בין השאר מבנהו ותוכנו של כתב ערעור, הצריך לכלול, בין היתר, נימוקי הערעור.

המערערים, אשר הגישו כתב ערעור ביום 17/3/17, עמדו לכאורה במועד הקבוע בתקנות לצורך הגשת הערעור, משטענו כי פסק הדין הומצא להם ביום 13/2/17, אך כתב הערעור נעדר פירוט ענייני ומהותי באשר לנימוקים בשלהם הוגש.

ב. משמעותם של נימוקי הערעור

בעוד שפרטים אחרים הקבועים בתקנות, ואשר נעדרו מהודעת הערעור של המערערים (כגון סכום התביעה בערכאה הראשונה, העתק מאושר של פסק הדין נשוא הערעור ועוד), הם טכניים במהותם, לא כך הוא הדבר לגבי נימוקי הערעור (השוו: רע"א 1162/14 דה קאלו נ' סלע סלוצקי (16/3/14), מפי כב' הש' רובינשטיין; הנימוקים המצויים בבסיס הערעור הם למעשה לב ליבו של הערעור, ובלעדיהם כל שאנו נותרים עמו הוא בבחינת "הצהרת כוונות" מצד המערער כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק דין. אין חולק כי הגשת ערעור "ריק מתוכן" אינה ממלאת אחר הדרישות הקבועות בדין, ותקנה 415 לתקנות אף קובעת לגבי נימוקים שלא פורשו בכתב הערעור, כי על מנת "להשלים" את כתב הערעור במועד מאוחר יותר, על המערער להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, תוך מתן טעם מספיק לכך.

ראו בענין זה דברי כב' הרשם שני ברע"א 4908/11 צמח נ' עיריית רמת השרון (5/7/11):

"המבקש אינו מפרט את נימוקי בקשת רשות הערעור, ומציין כי 'מסיבות שאינו יכול להסבירן' הנימוקים יוגשו במועד מאוחר יותר יחד עם מסמכים נלווים. דרך התנהלות זו אינה מתיישבת עם סדרי הדין. ככלל, בעל-דין אינו רשאי להגיש בקשת רשות ערעור "פורמאלית" ללא נימוקים, וברי כי אם בעל-הדין חפץ להשלים את הנימוקים במועד מאוחר יותר, עליו להגיש בקשה מתאימה, מנומקת ומבוססת". (ההדגשה אינה במקור - ד.ס.).

ג. המערערים לא הגישו כל בקשה להארכת מועד עם הגשת הודעת הערעור על ידם, אלא "הודיעו" לבית המשפט כי נימוקי הערעור יוגשו בתוך 14 ימים.

המערערים לא הגישו את נימוקי הערעור או בקשה כדין לבית המשפט גם בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור (30/3/17), או בחלוף המועד הנטען על ידם בכתב הערעור - 14 ימים, או בכל מועד אחר, עד להגשת בקשה לסילוק הערעור על הסף, שהוגשה על ידי המשיבה ביום 25/4/17, בחלוף כחמישה שבועות מהמועד בו הוגש כתב הערעור. גם אז, הוגשו נימוקי הערעור רק כעבור 20 ימים, ביום 14/5/17, באיחור של 45 ימים מהמועד הקבוע בדין להגשת ערעור. נוכח מהותם וחשיבותם של נימוקי הערעור, שבלעדיהם הודעת הערעור היא "ריקה" כאמור, ניתן לומר כי הלכה למעשה, מבחינה מהותית, זהו המועד בו הוגש הערעור.

3. העדרה של בקשה להארכת מועד

בהעדר בקשה בצירוף תצהיר להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור, דין הערעור להיות מסולק על הסף. למעלה מן הצורך, כדי לסבר את האוזן, אתייחס גם להודעת המערערים בדבר טעות לגבי המועדים, אשר לא הוגדרה כבקשה להארכת מועד, אשר גם דינה להידחות.

בהתאם לתקנה 528 לתקנות, הארכת מועד הקבוע בחיקוק, ובכלל זה הגשת ערעור, טעונה "טעמים מיוחדים". בתגובתם לבקשה לא הצביעו המערערים על טעמים מיוחדים כאמור, אשר יש בהם להצדיק את הארכת המועד (אשר כלל לא נתבקשה על ידם מראש ובדיעבד).

את האיחור הניכר בהגשת נימוקי הערעור הסבירו המערערים בטעות בהיסח הדעת, אשר נבעה מלחץ עבודה במשרד בא כוחם לאחר שעורך דין עזב את המשרד במפתיע, וטעות ברישומיו לגבי המועד המחייב הגשתם (כאשר גם טענה זו בעייתית, משהיה חייב להגיש נימוקי ערעור בכתב הערעור עצמו). גישת הפסיקה היא כי אין בנימוקים כגון דא משום טעם המאפשר את הארכת מועד הקבוע בחיקוק.

ראו לענין זה דברי כב' הש' ריבלין בבש"א 10195/06 ברוק נ' כפר יהושע - מושב עובדים (2/8/07):

"כבוד הרשמת, ש' ליבוביץ, מיאנה להיעתר לבקשת המערערים להאריך להם את המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי. נקבע כי האיחור הוא ניכר – למעלה מחודש ימים אורכו – וכי הנימוק שניתן לאיחור, לאמור: טעות ברישומיו של בא-כוח המערערים, אין בו כדי להוות "טעם מיוחד" כנדרש. בנסיבות העניין סברה כבוד הרשמת כי יש להעדיף את אינטרס ההסתמכות של המשיבים וציפייתם כי לא יוטרדו עוד בהליך ערעורי. כבוד הרשמת אף סברה כי על פני הדברים, "סיכויי הערעור אינם טובים". על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזרים המערערים על הטענות שהביאו בפני כבוד הרשמת. ואולם לא מצאתי עילה להתערב בשקול דעתה של כבוד הרשמת. "תקלה או טעות משרדית, כשלעצמן, אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד" – כך נפסק (ב"ש 95/86 יעקב גב-אי נ' שלמה גב-אי, פ"ד מ(1) 411), ובמקרה זה, מכלול הנימוקים שהביאה כבוד הרשמת מבססים היטב את מסקנתה". (ההדגשה אינה במקור - ד.ס.).

כן ראו דבריו של כב' הרשם אוקון בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904:

"טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה" (ע"א 8547/96א אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין [7]). לעומת זאת טעות משרדית, תקלה בהשגת המסמכים הנחוצים לצורך הכנת הערעור או עומס בעבודת עורך-הדין אינם מהווים טעם מיוחד (המ' 513/77 יעקב בוסקילה, קטין על-ידי הוריו נ' משרד החינוך והתרבות [8]; זוסמן בספרו הנ"ל, בעמ' 893; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל). גם טעות בספירת הימים אינה, ברגיל, בבחינת טעם מיוחד (בש"א 3112/99 קהתי נ' יורשי המנוח אחמד זוהיר). (ההדגשה אינה במקור - ד.ס.).

ודוק: אפילו יטענו המערערים כי אינטרס ההסתמכות של המשיבה לא נפגע, משהודע לה בכתב הערעור, שהוגש במועד, כי המערערים אינם משלימים עם פסק הדין וכי יגישו נימוקי ערעור בתוך 14 ימים, הרי משלא הוגשו אלה במועד הנטען, יכלה המשיבה להסתמך על כך כי לא יוגשו כלל. בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר למערערים לעשות דין לעצמם ולהציב עובדות בפני בעלי ריבם ובפני בית המשפט, לפיהן יגישו ערעורם הלכה למעשה במועד הנוח מבחינתם.

4. זאת ועוד: עיון בסעיפים 6 ו-7 לפסק הדין של בית משפט קמא מלמד כי גם שם לא עמדו המערערים במועדים שנקבעו. כך, ביום 7/6/16 נעתר בית משפט קמא לבקשת המערערים לזמן עדים נוספים, אך התנה את שמיעתם בתשלום הוצאות למשיבה ולאוצר המדינה עד יום 31/7/16, משאיחרו המערערים למסור את רשימת עדיהם בכ-9 חודשים. המערערים לא ביצעו את התשלום במועד שנקבע לכך, וביום 27/10/16 - שלושה חודשים לאחר חלוף המועד האחרון לתשלום - ביקשו הארכת מועד לצורך זה. בית משפט קמא האריך את המועד כמבוקש, אך הגדיל את ההוצאות בהתאם.

יפים לענייננו דבריו של כב' הש' דנציגר ברע"א 6241/08 זילבר נ' אהרוני (17/11/08), בנסיבות דומות לענייננו, בהן לא הוגשה בקשה להארכת מועד, לא הוגש תצהיר המפרט את הסיבות לאיחור, והיתה התעלמות שיטתית מסדרי הדין:

"סבורני כי מי שפונה בבקשה כלשהי לבית המשפט שומה עליו לפעול במסגרת המועדים אותם קצב לו המחוקק או בית המשפט עצמו, בין היתר, כדי לאפשר לבית המשפט ליתן הכרעה מהירה, יעילה וצודקת בסכסוכים המגיעים לפתחו. אומנם, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) מסמיכה את בית המשפט להאריך מועדים, אולם בית המשפט לא יפעיל סמכותו אלא אם כן הוגשה על ידי המבקש בקשה להארכת מועד [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) בעמוד 720... את הבקשה להארכת מועד יש להגיש ללא שיהוי, עובר לתום המועד, בסמוך לפקיעתו או כאשר המבקש נוכח לדעת שלא יהיה מסוגל לעמוד במועד שהוקצב לו [ראו: ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו(4) 663, 668 (1982) (להלן – עניין חסון)].

בענייננו, המבקש לא רשאי היה להגיש את הודעתו באיחור מבלי לבקש את רשותו של בית המשפט המחוזי להארכת מועד, ואין נפקא מינה מהו הטעם שגרם לאיחור בהגשתה. אין בעובדה כי האיחור לא היה משמעותי, כטענת המבקש, כדי לרפא את הפגם בהתנהלותו של המבקש.

רק ביום 25.6.08, חמישה עשר ימים לאחר המועד שנקבע לכך, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד. לא זו בלבד, אלא שבבקשה זו להארכת מועד לא ניתן כל הסבר מתקבל על הדעת או טעם סביר לאיחור שיוכיח כי האיחור לא נגרם כתוצאה מרשלנותו או הזנחתו של המבקש... ההסבר שניתן לאיחור בדיעבד (עומס במשרדה של באת כוח המבקש) יכול בנסיבות מסוימות להצדיק בקשה להארכת מועד, אך ממילא בקשה זו לא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות, ומכל מקום, כאמור, בקשה מעין זו צריכה היתה להיות מוגשת מבעוד מועד וההחלטה האם להאריך את המועד נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.     

אמנם, אין לקבוע כי בכל מקרה הדיון בבקשה להארכת מועד יוכרע על פי אמות מידה פורמאליות קשיחות [ראו: רע"א 6265/04 כסיף נ' רובין, פ"ד נט(3) 913, 917 (2004)] ויש מקום, במקרים מסוימים, לאפשר לבעל דין לטעון לגופו של עניין גם אם לא עמד בכל הדרישות הפרוצדוראליות בדווקנות. אולם, בל נשכח, כי לאורך כל הדרך - הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי - התעלם המבקש ממועדים שנקצבו לו ומהחלטותיהם של בתי המשפט והדבר מצביע על זלזול מתמשך ולא על מעידה חד-פעמית.

בנסיבות אלה, אין זה מתמיה כלל כי בית המשפט המחוזי לא ראה לשנות את החלטתו בכל הנוגע למחיקת בקשת רשות הערעור של המבקש ומצא לנכון לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה". (ההדגשה אינה במקור - ד.ס.).

אשר למידת ההקפדה על קיומם של סדרי הדין, יפים דבריו של כב' הש' עציוני בע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320:

"אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון – מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן".

מאז נכתבו דברים אלה, חזרו עליהם בתי המשפט פעם אחר פעם, והם יפים ונכונים גם כאן.

6. יצוין כי גם בחינת סיכויי הערעור לגופם אינה מבשרת טובות מבחינת המערערים, מהטעם שסיכוייו אינם גבוהים.

בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי המערערים כשלו להוכיח את תביעתם - בין השאר עקב היעדר חוות דעת מומחה מטעמם בעוד שהמשיבה הגישה חוות דעת מטעמה, מיעוט ראיות ועדים מטעמם, והעדיף את עדויותיהם של עדי המשיבה על פני אלה של המערערים.

עיון בנימוקי הערעור - שהוגשו כאמור באיחור, ללא בקשה להארכת מועדה - מעלה כי הוא מכוון בעיקרו נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ולא לטעויות משפטיות שנפלו בפסק הדין.

7. סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לקבל את בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף.

המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ז, 12 יוני 2017, בהעדר הצדדים.