ניתנה ביום 06 נובמבר 2014

יוסף גרוס המבקש

­ -

פהד באשארת המשיב

בשם המבקש: עו"ד ישראל ליכטנשטיין ועו"ד יפית אופק

בשם המשיב: עו"ד עאהד אגבארייה

ה ח ל ט ה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט מירון שוורץ ונציגי הציבור מר מנחם פישר ומר שמעון אלמאלם; ס"ע 35242-05-10), מיום 10.9.14, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלו, לרבות זכויות מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן - צו ההרחבה).

הרקע לבקשה:

2. המבקש הינו בעלים של משק חקלאי במושב חמרה שבבקעת הירדן (להלן- המשק). המשיב, תושב הרשות הפלסטינית, הועסק על ידי המבקש בעבודות חקלאיות במשק בין השנים 1995 - 2010.

3. בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקש לתשלום הפרשי שכר מינימום וזכויות סוציאליות שונות, המגיעות לו לטענתו בשל תקופת עבודתו אצל המבקש וסיומה מכוח הדין הישראלי.

4. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיב בחלקה. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על בג"צ 5666/03 "קו לעובד" נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 10.10.07, כמו גם ע"ע 1342-01-11 יוסף בשאראת - ראובן באלי, מיום 26.11.13 – כי הדין החל על היחסים בין הצדדים הוא הדין הישראלי, באופן פרוספקטיבי. זאת, בהסתמך על מבחן מירב הזיקות, ולאחר שלא הוכחה הסכמה בין הצדדים על כך שהדין הירדני יחול על יחסי העבודה שביניהם.

עוד קבע בית הדין, לאחר ניתוח הראיות, כי המשיב היה עובד בשכר יומי והועסק ביום עבודה בן 7 שעות, כולל הפסקה בת 45 דקות; כי אין יסוד לטענת המבקש בדבר עבודה לפי "הספק וקבלנות"; וכי שולם למשיב שכר עבודה יומי בסך (נכון למועד סיום העבודה) של 89 ₪ (תוך קבלת גרסת המשיב גם לגבי תקופות שקדמו לכך) מבלי שקיבל בנוסף לכך זכויות סוציאליות. עוד נקבעה מכסת ימי העבודה בכל חודש (בהיקפים משתנים לאורך תקופת העבודה).

5. כפועל יוצא מקביעות אלו חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיב סך של 78,609 ₪ בגין הפרשי שכר מינימום, סך של 30,000 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה מביתו ל"מקום המפגש", סך של 8,840 ₪ בגין 26 ימי הבראה, סך של 11,094 ₪ בגין פדיון 86 ימי חופשה שנתית, סך של 9,030 ₪ בגין דמי חגים וסכום נוסף כפיצוי בשל אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, בשיעור 6% ממשכורתו. תביעת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת – נדחתה, לאחר שנקבע כי לא עמד בנטל להוכיח כי פוטר. כן נדחתה הדרישה לפיצויי הלנת שכר.

לאור התוצאה, חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 772 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים:

6. שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין. במקביל להגשת ערעורו הגיש המבקש את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ולחלופין להורות על הפקדת הסכום הפסוק, כולו או חלקו, בקופת בית הדין. לטענת המבקש קיימת הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין, הן במישור סיכויי הערעור והן במישור מאזן הנוחות. אשר לסיכויי הערעור נטען כי סיכויי הערעור גבוהים. המבקש סבור כי טעה בית הדין בקביעה העובדתית - שהתעלמה לטענתו מהודאת המשיב בחקירתו הנגדית - לפיה היה עובד "בקבלנות" ולא עובד בשכר יומי; לשיטתו, יש לכך השלכה על הזכויות הכספיות שנפסקו מכוח צו ההרחבה, אשר אינו מעניק את הזכויות מכוחו לעובד "בקבלנות". עוד טוען המבקש כי לא הייתה הצדקה לפסוק הוצאות נסיעה כאשר המשיב הוסע מדי יום למקום העבודה.

7. המבקש מוסיף וטוען כי קיים חשש שאם ישלם למשיב את הסכום הפסוק, העומד על למעלה מ- 200,000 ₪, ולאחר מכן יתקבל הערעור, לא יהיה באפשרותו להיפרע מהמשיב, בהיותו תושב הרשות הפלסטינית, אשר מצבו הכלכלי רעוע. בקשר לכך נטען כי המשיב הינו פועל חקלאות שתעסוקתו אינה עקבית ועל כן צפוי קושי רב להחזיר את הסכום שנפסק לטובתו. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, אם יבוצע פסק הדין באופן מיידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו ולגבות מהמשיב את הסכום הפסוק.

8. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת הערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופו של עניין טוען המשיב כי סיכויי הערעור אינם טובים, שכן פסק הדין מנומק כראוי ומבוסס בעיקר על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. עוד מציין המשיב כי טענות המבקש בעניין מאזן הנוחות והנזק שעלול להיגרם לו במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין הינו סתמיות וכלליות ולפיכך אין לקבלן. כן נטען כי העובדה שהמשיב תושב שטחים, איננה מעלה או מורידה. המשיב מוסיף וטוען כי אין להתעלם מכך שמדובר בזכויות סוציאליות שנפסקו לטובתו בשל תקופת עבודה שהסתיימה זה מכבר, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהוא זכאי להן.

9. בתשובה לתגובת המשיב מציין המבקש כי בסיס הערעור הוא מתכונת העסקתו של המשיב, היינו מתכונת "קבלנות לפי הספק", ולכן כלל אין מדובר ביחסי עובד ומעביד (טענה שלכאורה לא עלתה בהודעת הערעור ואף לא בפני בית הדין קמא) וממילא אין זכאות לסכומים שנפסקו. עוד טוען המבקש כי יש בתשלום הסכום הפסוק, בשיעור ניכר וחריג, העומד על למעלה מ- 200,000 ₪, כדי להסב נזק בלתי הפיך למשקו, לרבות פגיעה בניהולו השוטף, תשלומי שכר לעובדים ועוד. נסיבות מיוחדות אלה, כך לטענת המבקש, מצדיקות סטייה מהכלל, שכן ברור שאם יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאור היעדר יכולת גבייה מהמשיב.

דיון והכרעה:

10. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים (ע"ע 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, מיום 14.6.12). כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור (ע"א 9296/03 אהרוני נ. מנשה, פ"ד נח (2) 301 (2003); ע"ע 15929-07-12 דחן בע"מ -Peter Ebuka , מיום 1.8.12).

אשר ליחס שבין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך"(עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, מיום 22.9.10).

11. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לסיכויי הערעור - על פני הדברים, טענת ההגנה העיקרית שהוצגה בבית הדין האזורי נגעה לדין החל (נושא בגינו כלל לא הוגש ערעור), כאשר הטענה בנוגע להיותו של המשיב עובד "בקבלנות" הועלתה לצורך חישוב היקף עבודתו והפרשי שכר המינימום הנובעים מכך. בהודעת הערעור תוקף המבקש את קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בנוגע למתכונת העבודה, אך ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים ועל פני הדברים פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט ומנומק. זאת ועוד, גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי המשיב הינו "עובד בקבלנות" כמשמעות המונח בצו ההרחבה - לא מצאתי כי סיכויי הטענה, לפיה הזכויות מכוח צו ההרחבה אינן חלות על עובד כאמור, הינם גבוהים. כך גם בנוגע להפרשי שכר מינימום, נוכח הפסיקה הקובעת כי כאשר משולם שכר לפי קיבולת קיימת חזקה של משרה מלאה לצורך חוק שכר מינימום, אלא אם המעסיק מוכיח אחרת (ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ – ואיל סנדוקה, מיום 1.6.04). ממילא, חלק גדול מהזכויות שנפסקו כלולות, גם אם בהיקפים שונים, בחוקי המגן ובצווי הרחבה כלליים.

אשר לטענה בדבר החזר הוצאות נסיעה – לכאורה הסכומים שנפסקו בבית הדין האזורי מתייחסים להוצאות אותן נדרש המשיב להוציא מכיסו לצורך הגעה למקום המפגש (ממנו הוסע), כך שאין רלוונטיות לעצם הסעתו של המשיב ממקום המפגש למקום העבודה.

אשר לטענה, שהועלתה לכאורה לראשונה בתשובה לתגובת המשיב, לפיה המשיב כלל לא היה "עובד" – על פניו מדובר בטענה חדשה שמהווה הרחבת חזית, ומנוגדת לתשתית העובדתית שהובאה בפני בית הדין האזורי.

בהתחשב באמור לעיל, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור - כפי שנראים לכאורה בשלב זה – הינם גבוהים.

12. אשר למאזן הנוחות – על פני הדברים, השבת הכספים למבקש אם יזכה בערעורו, תהיה קשה לביצוע. עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שפסק הדין עוסק בזכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה המגן, אשר נקבע כי המשיב היה זכאי להן זה מכבר. בהקשר זה נפסק כי העובדה שהמשיב הוא מהגר עבודה או תושב השטחים, כשלעצמה, אינה מצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין, וככל שמדובר בזכויות מכוח חוקי המגן - אין הצדקה, כאשר סיכויי הערעור אינם גבוהים, כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף (ע"ע 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ – סטנילה צ'יפריאן אאורל, מיום 26.12.11; ע"ע 58413-05-13 יעקב כחלון – מוחמד ג'מיל עתיק, מיום 10.12.13). עוד אציין כי לא הובאה תשתית עובדתית קונקרטית כלשהי בדבר קושי שצפוי למשיב בהשבת הסכומים, והמבקש הסתפק בציון העובדה כי הינו תושב שטחים ופועל כפיים.

גם הטענה בדבר נזק בלתי הפיך שייגרם למבקש ולמשקו – נטענה בעלמא, ולא הובאה לה תשתית עובדתית (מלבד תצהיר בלתי מפורט).

לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיימים התנאים הפסיקתיים המצדיקים את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

13. סוף דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, הוצאות בקשה זו תילקחנה בחשבון במסגרת פסק הדין בערעור.

ניתנה היום, י"ג י"ג חשוון תשע"ה (06 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.