ניתנה ביום 24 אפריל 2015

בפני: כב' הרשם השופט כאמל אבו קאעוד

1. לפניי בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה.
2. בבית דין זה תלויים ועומדים שני ערעורים עצמאים מטעם הצדדים כנגד פסק הדין שניתן ביום 10.9.14 על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט מירון שוורץ ונציגי הציבור מר מנחם פישר ומר שמעון אלמאלם; ס"ע 35242-05-10), במסגרתו חויב המשיב לשלם למבקש זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלו. עיקר נימוקי פסק הדין פורטו בהחלטת השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מיום 6.11.14 ואין מקום לשוב ולחזור עליהם במסגרת ההחלטה דנן.
3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המונח בפניי בית הדין, נחה דעתי כי בנסיבות הספציפיות של התיק שלפניי, יש מקום להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש.
4. זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד. ביטוי לכך ניתן הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה^[1]. ככל זכות, גם זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת, ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. עם זאת, אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו^[2].ו
5. אמנם בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויות תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הדנות בחיוב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, וכן לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. אולם, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969^[3].
6. בעניין פתחי אבו נסאר נקבע, כי גם כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית הדין למזער את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות.
7. בכל הנוגע לחיוב מערער בהפקדת ערובה בשלב הערעור נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה וכאשר מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו^[4].
8. בערכאת הערעור יש לקחת בחשבון בנוסף לאמור לעיל את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו חלקית. הבדל זה יבוא לידי ביטוי במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים – זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו^[5].
9. אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר^[6].
10. אמנם ככלל אין לחייב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי קיום פסק דינו של בית הדין קמא. בית הדין אינו לשכת הוצאה לפועל, ואינו עוסק באכיפת פסקי דין. אולם, אי תשלומם של ההוצאות שנפסקו בבית הדין קמא (להבדיל מהחיובים המהותיים) הינו אחד הנימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. משקלו של נימוק זה בערכאת הערעור עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער^[7].
11. בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים כי ההוצאות שהוטלו על המשיב במסגרת פסק הדין של בית הדין קמא לא שולמו על אף חלוף המועד לתשלומים.
12. נוכח האמור, וביישום ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל לענייננו, אין מנוס אלא מחיוב המשיב בהפקדת ערובה. עם זאת בשים לב לכלל נסיבות העניין, ובתחשב במועד הגשת הבקשה להפקדת ערובה ובהינתן מועד הדיון הקבוע ליום 12.5.15, גובה הערובה לא יעלה על 3,000 ₪.
13. המשיב יפקיד בקופת בית הדין, להבטחת הוצאות המבקש בערעור, את הסך האמור או ערבות בנקאית שוות ערך עד ליום 7.5.15. ככל שהמשיב לא יפעל כאמור במועד, יידחה ערעור המשיב כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי ויבוטל הדיון שנקבע.
14. מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה, ובחלוף המועד וככל שלא תופקד הערובה, תביא את התיק לעיוני למתן החלטה בהתאם.
15. ההחלטה תשלח לצדדים בפקס' בהקדם והמזכירות תוודא מסירתה טלפונית.
16. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ה (24 אפריל 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג(54) 38 (להלן – עניין פתחי אבו נסאר). ↑

2. ע"א 6477/97 רלה וינשטיין נ' עו"ד ברוך ליברמן, דינים עליון סב 479. ↑

3. דב"ע (ארצי) נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996). ↑

4. ער (ארצי) 15046-12-11 חווה נחמני נ' קאנטרי פלורס בע"מ (מיום 28.1.13) (להלן: "עניין נחמני"). ↑

5. בש"א 1349/04 גביש שלטים בע"מ – נעמה כץ, (מיום 12.9.04). ↑

6. ראה: עניין נחמני; ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג (52) 24. ↑

7. ע"ע (ארצי) אילוז – מישל אילת הסעות בע"מ, (מיום 22.6.04). ↑