בקשה להארכת פסילה לפי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961

בתאריך 20.10.14 הוגש נגד המשיב הוגש לבית המשפט לתעבורה בתל אביב , כתב אישום המייחס לו עבירה של הפקרה לאחר פגיעה - לפי סעיף 64א(ב) ביחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961. בד בבד הוגשה בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

על פי האמור בכתב אישום אשר הוגש לבית משפט לתעבורה בתל אביב, עולה כי ביום - 26.08.14, בשעה 00:14 או בסמוך לכך, נהג המשיב באופנוע "ימאהה " מספר 11-177-12 בדרך נגבה מכיוון מערב למזרח, ברמת גן, כשהוא מרכיב על האופנוע את חברו ניר כוכבי, באותה עת רכב, ארי קושמירק, על אופניים חשמליים, בדרך נגבה מכיוון מערב למזרח.

בצומת הרחובות דרך נגבה- רחוב החיל, אירעה תאונה בין האופנוע לאופניים החשמליים, כתוצאה ממנה הועפו על הכביש, הנוסע המורכב ניר, ורוכב האופניים ארי.

כתוצאה מהתאונה נחבלו הנוסע ניר, ורוכב האופניים ארי, כדלקמן:

ניר: שפשוף בגב כף יד ימין, פגיעה בשורש גב כף ימין ושמאל, ובכף רגל ימין .

ארי: שבר באגן, חבלה בראש, המטומות ונפיחות בראש, חבלה ברגל שמאל, שפשופים בגב, בכפות ידיו, ובברך שמאל.

חרף התאונה, המשיך המשיב בנסיעתו, לא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, ולא הזעיק עזרה.

במעשים האמורים לעיל הפקיר הנאשם את חברו ניר ואת רוכב האופניים ארי, שרועים על הכביש, פצועים ומדממים, וחשופים לסכנת פגיעה נוספת מכלי רכב חולפים.

בחקירתו הראשונה, הכחיש המשיב את מערבותו בתאונה, טען שלא הוא נהג באופנוע, ושאינו יודע, מי נהג באופנוע במועד התאונה.

לדבריו, את מפתחות האופנוע הוא נוהג להשאיר בתוך תא הכפפות, כדי שחבריו יוכלו לקחת את האופנוע ולרכוב עליו, המשיב סירב למסור את שמות החברים שנהגו להשתמש באופנוע.

המשיב אישר כי היה בסמוך לאירוע בשעה 00:00 לערך ביחד עם ניר (הנוסע המורכב) באולם אירועים בפ"ת ואז נפרדו ועזבו לביתם במוניות נפרדות.

המשיב טען כי החבלות שעל גופו, הן כתוצאה מכך, ששיחק כדורגל עם עצמו, והפציעה ביד נגרמה בכלל, ביום האירוע במהלך שיפוצים שביצע.

בחקירה נוספת ,לא ענה המשיב על שאלות החוקר, ובחר לשמור על זכות השתיקה .

בתאריך 01.12.14 פסל בית המשפט לתעבורה כאן את רישיון הנהיגה של המשיב למשך שישה חודשים.

עובר לתאריך 07.12.14, פנה לכאורה, המשיב לאחר, לשי אהרון, במטרה להניעו למסור עדות שקר במשטרה ולקחת על עצמו, בכזב, את האחריות לתיק ההפקרה, ובתמורה ידאג המשיב להסדרת חובו של מר שי אהרון, למר אריאל רמזנוב.

ביום 07.12.14 התייצב שי אהרון במסגרת הקשר ולשם קידומו, באגף התנועה ומסר בחקירתו את הידיעות הכוזבות במטרה לשבש מהלכי משפט. לפי עדותו, הוא - שי אהרון נהג באופנוע והוא זה האחראי לתיק ההפקרה.

בגין האירועים כמתואר עד כאן, הוגש כתב אישום נוסף למשיב , כמו כן הוגשה בקשה לאיחוד תיקים, והעברת הדיון בשני התיקים בפני בית המשפט השלום בתל אביב. לנוכח חוסר הסמכות של בית המשפט לתעבורה לדון בעבירות של, קשירת קשר לביצוע פשע, מסירת ידיעות כוזבות בקשר לעבירה מסוג פשע, ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים , 499(א)(1) – 243 – 244, לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

בתאריך 23.02.15 נעצר המשיב, ובתאריך 27.02.15 שוחרר על ידי בית משפט השלום בתל אביב, למעצר בית מלא.

בתאריך 03.03.15 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב בגין , הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) , קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1), מסירת ידיעות כוזבות בקשר לעבירה מסוג פשע לפי סעיף 243 סיפא, ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 , לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

באותו מועד הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב.

לפי החלטת כב' השופטת תבור בבית משפט השלום בתל אביב נקבע כי הגם כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למצוין בכתב האישום ,מאחר והמשיב כבר שוחרר בהליך מעצר הימים, הוא יישאר באותם תנאים, דהיינו המשיב יהיה במעצר בית עד תום ההליכים.

בתאריך 03.05.15 נדחה ערעורו של המשיב לעניין תנאי המעצר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהחלטתו ציין כב' השופט קפאח כי לאחר שעיין בחומר הראיות, מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מוצקה.

זאת ועוד נמצא כי " הדעת נותנת כי היחיד אשר יכול היה להפיק תועלת מגרסת הכזב של שי הוא העורר עצמו שהינו הבעלים של האופנוע".

עתה מונחת בפני בית המשפט כאן, בקשה נוספת של המדינה, ולפיה לפסול את רישיון הנהיגה של המשיב, לשישה חודשים נוספים

דין הבקשה להתקבל .

בחנתי ראיות התביעה בתיק פל"א 379471/14,וכן לא ניתן היה להתעלם מהתנהגות המשיב לכאורה, בהמשך לאירוע נשוא הדיון כאן, וכפי שמצא ביטוי בתיק פל"א, 40389/15 ענף תנועה תל אביב . מחומר החקירה עולה כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה, לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום "המקורי" בבית המשפט לתעבורה , וכן בכתב האישום הנוסף שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב.

1. חזקת הבעלות, המשיב הינו הבעלים הרשום של האופנוע.
2. דו"ח הבוחן וחוות דעת מומחה מז"פ מצביעים על כך, כי חלקי האופנוע שנמצאו בזירה מתאימים לאופנוע.
3. גרסת המשיב לחבלות שנמצאו בגופו, שהיא יותר מתמוהה, ומסקנת חוות הדעת של ד"ר ריקרדו נחמן, מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, שם נבדקו פצעיו של המשיב, שם נאמר בזו הלשון: "הממצאים יכולים להתיישב עם גרסת המשטרה....ואינם מתיישבים עם גרסת המשיב".
4. התשתית הראייתית הלכאורית , ולפיה שי לא היה כלל בזירת האירוע מקום התאונה, אלא במקום מרוחק משם בזמן הרלוונטי (ירקונים).

זאת לדעת, בתי המשפט חזרו וציינו את הכיעור והחומרה שבעבירת ההפקרה. כך למשל נפסק בע"פ 2706/13 יונית חממה קרני נ' מדינת ישראל :

"תחילה, אשר למהות עבירת ההפקרה אחרי פגיעה. זה לא פעם נכתב על אופיו הכעור של מעשה הפקרה, ודומה שאין להכביר במילים על חומרת הדברים. די אם אוסיף כי הותרת אדם פגוע לאנחות היא בלתי מוסרית בכל קנה מידה אפשרי, שהשכל הישר והמצפון האנושי אינם יכולים להכיל. החובה להושיט עזרה לאדם שנפגע היא אושיית יסוד בחברה מתוקנת ואולם, לצערי, תאונת פגע וברח, בזויה ככל שיהא, היא אחד המעשים הפושים בחברה הישראלית.

כב' השופט חשין, ברע"פ 3626/01 שלומי וייצמן ושני אחרים נ' מדינת ישראל.

"העבירה של הפקרה אחרי פגיעה עבירה קשה ומכוערת היא. מעשהו של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימלית לקיומה של חברה תקינה; בריחתו של הנהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק, וראוי הוא כי ייענש בכל חומר הדין .

תאונה שנפגע בה אדם היא המאורע המחולל חובה להושיט עזרה. הנוהג ברכב מצוּוֶה במצוות עשה של הושטת עזרה, והפרתה של מצווה זו באה מיד בסמוך לאחר התאונה. סיוע להפרת המצווה – ככל שיש סיוע – מתגבש בה בעת עם הפרתה של המצווה..."

לעניין טענת "איפה ואיפה" שהיא למעשה טענה של אכיפה בררנית. טוען בא כוח המשיב כי כתב האישום המיוחס למשיב, ( הפקרה ) על פי סעיף 64 א (ב) לפקודת התעבורה הינו חמור , ושונה ממקרים רבים אשר בהם הוגש בנסיבות דומות לאירוע נשוא הדיון, כתב אישום על פי תקנה 144 לתקנות התעבורה, שהוא קל יותר .

באשר לטענה לאכיפה הבררנית, כחלק מטענה להגנה מן הצדק, ראה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 4362-03-13 ברששט נ' מדינת ישראל בו נדחתה טענת המערער לאכיפה בררנית בהעמדה לדין בגין עבירות של הפקרה למול עבירות לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה. עוד הפנתה המשיבה לחובת המבקש להצביע על מקרים אחרים בהם התקבלו החלטות שונות על אף שמדובר היה בנסיבות דומות וככל שהמבקש אינו עומד בנטל זה אין מקום להכביד יתר על המידה על התביעה בבקשות העלולות לשאת עימן השלכות רוחב בלתי מבוטלות.

עוד נאמר בע"פ 4362-03-13 ברששט נ' מדינת ישראל :

" הלכה היא שבית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתן של רשויות התביעה, אשר הסמכות בכל הנוגע להגשת כתבי אישום נתונה לה והבחינה הנעשית על ידי בית המשפט היא לכל היותר במישור המינהלי."

הלכה פסוקה של ביהמ"ש העליון (ראה ב"ש 513/88 מדינת ישראל נ' רז כי במקרים אשר רישיון הנהיגה נפסל על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, השאלה המרכזית העומדת היא האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים.

על בדיקת התשובה ניתן ללמוד משני מקורות:

1. התנהגות הנהג במקרה הנדון אשר בגינו נפסל הרישיון.
2. הרשעותיו הקודמות של המשיב.

בב.ש. 337/79 טובול נגד מדינת ישראל פס"מ תש"מ I עמ' 521, פרט בית המשפט, מהם הכללים אשר ינחו את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסילה מנהלית כדברי ביהמ"ש:

1. " אין מתפקידו של בית המשפט הדן בבקשה, לבדוק את הראיות ולשקול לאיזה צד נוטה כביכול מאזן ההסתברויות לפי ראיות אלה.
2. שיקולי בית המשפט יהיו בין השאר, חומרת העבירה ואם מהווה נהיגתו של הנאשם סכנה לציבור. "

כאמור, בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, שעלו כדי מסירת ידיעות כוזבות לכאורה ושיבוש הליכי משפט, כל אלה מלמדים התנהגותו עובר להתרחשות התאונה ופעולותיו . לאחר שראיתי כי בנסיבות מקרה זה יש ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין. כאשר לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי של המשיב הכולל, ארבע הרשעות קודמות בעבירות אלימות רבות, הפרת הוראה חוקית, איומים, גניבה, התפרצות, סחיטה באיומים, בגינן ריצה בין היתר שני מאסרים מאחורי סורג ובריח.

אני קובע כי קיימת סכנה ממשית מנהיגתו של המשיב, ואשר על כן אני רואה בארח נהיגתו ככזה המסכן את שלום הציבור ופוסל את המשיב מלנהוג לשמונה חודשים נוספים לפסילה בה הוא נתון עתה.

בא כוח המשיב הפנה את בית המשפט לפסק דין "צעלוק" אשר בו, לשיטתו ,במקרה חמור יותר שבו קיפחו את חייהם שמונה אנשים, הסתפק בית המשפט בפסילה של תשעה חודשים בלבד.

באשר להלכת, אבו צעלוק נ' מדינת ישראל בש"פ 8514/05, הרי שלפיה, ראוי כי משך הפסילה יהיה מדוד וקצוב בזמן.

5129371כאמור,אני מאריך את משך הפסילה למשך שישה חודשים נוספים . במידה והתביעה תבקש, היא תהא רשאית לאחר שישה חודשים לחדש את הבקשה לפסילת רישיון נוספת , ובמידה ויהיה טעם המצדיק זאת.

54678313תחילת מניין משך הפסילה כאמור, של שישה חודשים, החל מהיום.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ה, 04 יוני 2015, בהעדר הצדדים.