27 דצמבר 2014

לפני:

כב' הרשם טארק חסנין

החלטה

1. מונחת לפני בקשת הנתבע 2 (להלן: הנתבע) לסילוק התביעה נגדו על הסף.
2. במסגרת הבקשה טוען הנתבע כי בינו לבין התובע לא התקיימו מעולם יחסי עבודה. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), וכי שמו של הנתבע שורבב לתוך התביעה כנתבע נוסף בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת. הנתבע מוסיף כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדו באופן אישי וכי התובע אינו טורח לציין מהם הטעמים העומדים בבסיס התביעה נגדו אישית. הנתבע מדגיש כי הוא מעולם לא העסיק את התובע וכל פועלו במסגרת הנתבעת היה כאורגן שלה ולא באופן עצמאי. הנתבע מפנה את בית הדין לתלושי השכר שם צוין כי המעסיק של התובע הינה הנתבעת ולא הוא באופן אישי. ממילא אין בכתב התביעה טענה כלשהי המצדיקה הרמת מסך, לכאורה, בינו לבין הנתבעת.
3. התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען בתשובתו כי הנתבע היה האיש המרכזי עימו התקיימו השיחות בכל הקשור להעסקתו, החופשות ותנאי העבודה. לדידי התובע הנתבע היה "המוציא והמביא" בכל המגעים ביניהם. התובע מוסיף כי משלא מצא חברה בשם א.ש. עוז נכסים והשקעות החל לבצבץ אצלו החשש כי הנתבע משתמש בכינויים שונים על מנת להתחמק מחובותיו שבדין על ידי פרסום שמו בהטעיה מכוונת. עוד מוסיף התובע כי בשנים האחרונות ישנה נטייה של מעסיקים להעלות טענות שונות על מנת להתחמק מחובתם הקוגנטית לשלם רכיבי שכר ופיצויי פיטורים. התובע טוען כי הנתבע הוא חברה משפחתית וקטנה ששחקניה הם בני משפחה אחת. יחד עם זאת, התובע מסכים למחיקת התביעה נגד הנתבע זאת בכפוף להצהרה שהנתבעת איננה חברה אינסולבנטית. התובע לא תמך תשובתו בתצהיר מטעמו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ימחק בית הדין על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". נקודת המוצא לדיון בבקשה למחיקה על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע כאשר על בית הדין לבחון את השאלה האם יש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי להצמיח את הסעד שהתבקש בו.
2. על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים ובית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה או דחייתה על הסף בר"ע 1241/01 סורג'ון משה ואח'-מוריס דהן (לא פורסם).
3. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף ועליהם לבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בתביעה וכל זאת - "על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית ומעדיפים ברור העניין לגופו." (בר"ע 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' נ' יעקב אגם (לא פורסם)).
4. עם זאת, מקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין. רק אם משוכנע בית הדין כי גם אם יוכיח התובע כל האמור בתביעתו, לא יזכה לסעד, ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף (ראה דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז/3 וכן בג"צ 2679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה, (פ"ד כט(1)573))

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה, בה מצאתי טעם רב, ובתשובת התובע הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

ואבהיר –

1. העובדה שבפסיקת בית הדין הארצי נקבע, לא פעם, כי "דרך המלך" היא - לא לסלק תובענה על הסף, כאשר יש להעדיף את בירור התובענה לגופו של עניין (דב"ע מד/3-129 פרחיה אשר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז, 375). והעובדה שהסעד של סילוק על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר (בר"ע 1557/02 מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח חיים בע"מ נ' יהונתן בנימין בורגן, [פורסם בנבו] [ניתן ביום 25/2/02]), אינה מאיינת את האפשרות, בהתקיים המקרים המתאימים, להשתמש בסעד זה.
2. כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כנגד הנתבע.
3. סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק") משמש כנקודת מוצא בבואנו לבחון את סוגיית 'הרמת המסמך' בבקשה נשואת החלטה זו.
4. הרציונל העומד בבסיס סעיף 6 לחוק הוא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, כאשר 'הרמת המסך' יכול ותעשה באותם מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד במטרה להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו.
5. 'הרמת המסך' יש בה למעשה חיזוק לעקרון 'האישיות המשפטית הנפרדת', שכן מטרתה למנוע פגיעה בעקרון בדרך של ניצולו לרעה והסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות. (ראה בעניין זה ראה עע (ארצי) 15288-12-10 בוימל אלון נגד חיים פלזן, צופן מערכות בע"מ, ניתן ביום 8.5.2012).
6. בתחום משפט העבודה, מתוך הכרה במעמדו של העובד כנושה של החברה, גבולות הנסיבות החריגות, כלשון החוק, שיצדיקו את 'הרמת המסך' הורחבו במעט. ראה בעניין זה ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב נגד החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, ניתן ביום 19.1.2003). כך למשל נקבע כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם מהווה עילה מספקת להרמת מסך, כך גם עיקרון תום הלב ועירוב נכסים עשויים לשמש עילות להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 387/05 אהרון פוטרמן נגד נפתלי ניסני, ניתן ביום 9.12.2007).
7. יחד עם זאת, יובהר כי שימוש באמצעי הרמת מסך אינו בבחינת דרך המלך, ויש להידרש לו מתוך זהירות יתרה. רק מקום בו שוכנע בית הדין בדבר קיומה של פעילות שלא בתום לב או בכוונה לפגוע בזכויותיהם של העובדים של תאגיד, וכן מקום בו זהות העסק המאוגד מתחלף חדשות לבקרים, אך מנהלו של העסק הוא אותו המעסיק (ראה בעניין זה מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי, שער 14 עמ' 22).
8. בענייננו, נטען בכתב התביעה בעלמא אך כי הנתבע הוא "חברה לעיצוב בעלת אולמות תצוגה ומייבאת ומשווקת מוצרים. התובע עבד אצל הנתבע כמחסנאי". מעבר לכך לא נטען בכתב התביעה דבר אשר מיוחס אישית לנתבע. כתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה כנגד הנתבע. גם אם יוכיח התובע כל האמור בתביעתו, לא יזכה לסעד כנגד הנתבע. די בכך בכדי לסלק התביעה נגדו.
9. גם אם אבקש להקל על התובע ולהתבסס על טענות שזכרן לא בא בכתב התביעה, אלא בתשובה לבקשה למחיקת הנתבע בלבד, הרי שגם טענות עובדתיות אלה לא טרח התובע לתמוך בתצהיר, ואף משכך יש מקום לדחות טענותיו.
10. עם זאת ומעבר לדרוש הרי בחינת טענות התובע בכתב תשובתו מעלה כי גם טענות אלו אין בהן כדי לבסס תשתית ראייתית אשר מצדיקה הרמת מסך בין הנתבעת/החברה לנתבע. התובע אינו מבסס תשתית ראייתית מספקת, אם בכלל, המצביעה ולו לכאורה כי מסך ההתאגדות של הנתבעת אכן נועד על מנת לשלול ממנו את זכויותיו. אין בעצם הטענה כי הנתבע הוא בפועל חברה משפחתית, כך בעלמא, כדי להצדיק הרמת מסך בנסיבות העניין. כך גם אין ממש בטענות התובע לעניין המגמה אשר מסתמנת בשנים האחרונות אצל מעסיקים אשר מתחמקים מחובתם הקוגנטית לשלם רכיבי שכר ופיצויי פיטורים. טענות התובע, נותרו בגדר טענות, ללא תימוכין.
11. אעיר, כי התובע אינו מעלה טענות בדבר שימוש התובע לרעה במסך ההתאגדות במטרה להונות נושיו ו/או כי קיים עירוב נכסים בין נכסי הנתבעת לנכסי הנתבע. להזכיר, כי טענות אלו ואחרות לא עלו כלל בכתב התביעה, ודי בכך על מנת לסלק את התביעה נגד הנתבע.

1. סוף דבר- לאור המקובץ לעיל, בקשת הנתבע לסילוק התביעה כנגדו על הסף מתקבלת, והתביעה נגדו נמחקת.
2. התובע ישלם לנתבע הוצאותיו בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ה, (27 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.