בפני בקשת המבקש (הנאשם) ליתן בידו ארכה נוספת- שלישית במספר (כאשר ארכה ראשונה ניתנה כבר במסגרת גזר הדין), לביצוע צו ההריסה, שניתן במסגרת גזר הדין מיום 27.9.2016, וזאת בגין חריגות בניה הקיימות במקרקעין שבבעלות הנאשם, והידועים כחלק מחלקה 28 (מגרש 83) בגוש 2023, שבמרחב התכנון אשדוד, דירה מס' 16 ברחוב הרב חיסדא 17, רובע ז', באשדוד (להלן – "המקרקעין").

כנימוק לבקשת הארכה, צירפו המבקשים מכתב של האדריכלית רות דיין (ממחלקת מינהל הנדסה בעיריית אשדוד), ממנו עולה כי העירייה מקדמת תכנית מתאר לקרקע שבבעלות הנאשם, וכי בחודשים האחרונים חלה התקדמות משמעותית בהכנת התב"ע וכי יש לקוות "שהתהליך יושלם בשנה הבאה". בנסיבות אלה, עותר המבקש לייתן בידו ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה.

דין הבקשה להידחות.

די לצורך כך בעובדה, ולפיה חריגות הבנייה עומדות על תילן לכל הפחות כ- 5 שנים, וצו ההריסה ניתן לפני למעלה משנה, ועד היום אין בידי הנאשם היתר בנייה כדין. במועד גזר הדין ולאחריו, נעתר בית המשפט לבקשות של המבקש, וניתנה לו ארכה של שנה בהתאם למדיניות של בית משפט זה ושל המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בתיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, זאת על מנת שהמבקש יפעל להסדרת ההיתר, אך עד היום לא השלים המבקש את הליכי קבלת ההיתר, ואף לא ניתן לומר כי הוא ב"הישג יד", שכן בין היתר נדרש המבקש לתיקון התב"ע ומשמעות הדבר שהדרך לקבל היתר, אם בכלל, היא עוד ארוכה.

הנאשם הורשע, על סמך הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, בביצוע חריגות בנייה נרחבות, ובכללן הוספת מבנה דו קומתי על גג הבניין, תוך יצירת 2 יחידות דיור נפרדות ו- 3 מחסנים. במועד הכרעת הדין, ביקש הנאשם ארכה של שנה לצורך הסדרת החריגות, וזו ניתנה לו.

במועד הטיעונים לעונש התברר, כי טרם ניתן היתר וגם אין צפי לקבלתו, למרות זאת במסגרת גזר הדין, שניתן כאמור ביום 27.9.2016, ניתנה לנאשם ארכה נוספת של כחצי שנה להשלמת הליכי ההסדרה.

עובר למועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה של 12 חודשים לביצוע צו ההריסה. המאשימה הסכימה למתן ארכה של 6 חודשים, וזאת בהסתמך על מדיניות בית המשפט לייתן ארכות מצטברות של עד שנה.

ביום 26.2.2017 ניתנה לנאשם ארכה נוספת עד ליום 1.10.2017.

כעת, כאמור בבקשתו הנוספת, מציין המבקש, באופן סתמי ולא מנומק, כי לאור מכתבה של האדריכלית גב' דיין, מבוקשת דחייה של 12 חודשים, משל היה בית המשפט חותמת גומי של מתן ארכות, כאשר הנאשם נמצא במצב של הפרת חוק.

בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי בעפ"א 34641-01-17 אברהם פז נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד, כי לא ניתן להבין מדיניות שיפוטית לפיה ניתנות ארכות שוב ושוב לביצוע צווי הריסה של בנייה בלתי חוקית.

לסיכום, על אף שניתנו לנאשם ארכות רבות מאז ניתנה הכרעת הדין, ולא עלה בידי המבקש אף לא להגיש את הבקשה להיתר, שלא לדבר על קבלתו כדין, שכן טרם נחקקה תב"ע המאפשרת קבלתו של היתר. ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון קובעת, כי אין מקום לדחות ביצוע צווי הריסה, כאשר ההיתר איננו ב"הישג יד" (ראה רע"פ דאוד נ' מדינת ישראל, 24.11.2016). זהו המצב בענייננו.

להשקפתי, מקום בו ניתן צו שיפוטי להפסקת שימוש, הריסה, התאמה וכו', ניתן לתת ארכה מסוימת של כשנה על מנת לאפשר למי שפעל בניגוד לחוק להסדיר את שהיה חייב להסדיר מלכתחילה. בנסיבות חריגות ניתן ליתן ארכה קצרה נוספת. מדיניות זו קיבלה משנה תוקף מאז נחקק תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה.

מצב שבו, ניתנת ארכה, פעם אחר פעם, תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב הקיים, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה, כי שלטון החוק הוא הפקר (ראה עפ"א 18125-02-17 כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (19.3.2017).

למעשה הבקשה היא, כי בית המשפט יפרושׂ את חסותו על החריגות התכנוניות של המבקש ויתן להן "הכשר" בדמות צו שיפוטי, וזאת בפעם השלישית (וזאת מבלי שאני לוקח בחשבון את הארכה שניתנה כבר במסגרת הכרעת הדין). אין לכך מקום להשקפתי, שכן בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה.

על הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע עבירות בנייה עמד בית המשפט העליון ברע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל, 22.5.2005):

"אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".

בע"פ (י-ם) 2713/08 גודי עסאם נ' מדינת ישראל, (פורסם באתר "נבו", 29.12.2008) נקבע:

"בבוא בית המשפט לקצוב את תקופת הארכה לביצועו של צו ההריסה השיפוטי, עליו להביא במניין שיקוליו, בין השאר, את האינטרסים הציבוריים, המשקפים מספר תכליות, ובינהן: שמירה על המדיניות התכנונית; הבטחת הבטיחות; מניעת הנאה מפרי העבירה; וקיום שלטון החוק אגב כיבוד הדין ויישומו... באשר למדיניות התכנונית, התופעה הפסולה של הקדמת ביצוע בניה לקבלת היתר, פוגעת במרקם התכנוני ובמדיניות התכנונית.. באשר לשמירת הבטיחות, למותר להכביר מילים על הסיכון הרב הנשקף ממבנה שהוקם ללא פיקוח...

התכלית השלישית, שעניינה קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, הרי שהנצחתם של מבנים שהוקמו בניגוד לתכנית, או ללא היתר, ובפרט לאורך זמן, חותרת תחת שלטון החוק ופוגעת בעקרון כיבוד הדין ויישומו. היא אף מכרסמת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בראותו את עבירות הבניה מונצחות לעיני כל...

התכלית הרביעית היא מניעת הנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב"שיקול מרכזי, אשר לבית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר" (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל; וכן רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל)..., שכן בביצוע עבירות בניה ללא היתר, טמון רווח כלכלי רב, בכך שהעבריין "חוסך" בין היתר הן את תשלומי החובה לרשויות בטרם קבלת ההיתר, והן את עלויות הבניה. זאת ועוד, עבריין בניה שפותח בהליכי תכנון ורישוי במקביל לבניה או אף לאחר השלמתה, אף משיג יתרון משמעותי וניכר בלוח הזמנים לקבלת ההיתר, על פני רעהו, שומר החוק שיתחיל לבצע עבודות בניה רק לאחר קבלת ההיתר. צמצום היתרון היחסי האמור של עבריין הבניה- הן בהיבט הכלכלי והן בלוח הזמנים לקבלת ההיתר- עשוי להוות מכשיר רב תועלת במאבק בתופעת הבניה הבלתי חוקית".

להשקפתי, הטעמים העיקריים שבגינם אין הצדקה למתן ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה מתמקדים בקיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, ומניעת הנאה מפרי העבירה. לנאשם ניתנה הזדמנות ראויה, אך על אף שבית המשפט מצא מקום להיעתר לבקשות, ניצב היום הנאשם במצב שבו אין בידיו היתר כדין, ויש לומר כי גם צפי לסיום ההליכים אין. כ- 5 שנים מאז בוצעו העבירות ולמעלה משנתיים לאחר שהודה הנאשם בביצוע העבירות האמורות ועל סמך הודאתו הורשע ונגזר דינו, לא הוסדרו מלוא עבירות הבנייה, ואין בידי הנאשם היתר בנייה כדין בגין המקרקעין כמצבם היום. יתרה מזאת, לנאשם הנאה כלכלית מובהקת מפרי העבירה, מדובר בחריגות בנייה בהיקף נרחב, ולמעשה בבניית שתי יחדות דיור נוספות.

במצב דברים זה, נפגע עקרון כיבוד הדין ויישומו וחל כרסום באמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

בנסיבות אלה, ההלכה שפסק בית המשפט העליון בבג"צ 9949/08 מרים חסן עבד אלקרים חמאד נ' שר הביטחון, קובעת כי אין עוד מקום למתן ארכות נוספות:

"בנסיבות המתוארות לעיל, אני רחוקה מלהשתכנע כי הארכת המועד המבוקשת תביא לסיום העניין בהסכמה. נראה שההיעתרות לבקשה תשמש רק כפתח להגשת בקשות ארכה נוספות, בנוסח "לא הספקנו". תוצאה כזו תשים לאל את פסק הדין ולא ניתן להשלים עמה. אף שאיננו מקלים ראש בשיקול ההסכמה והפינוי בדרכי שלום (ראו והשוו: עניין מגרון השני, פסקה 12; עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.3.2016); עע"מ 3142/15 אורנשטיין נ' ראש ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (29.2.2016)), שיקול זה אינו חזות הכל".

לאור כל האמור לעיל, משלא מצאתי כל נימוק אשר יצדיק מתן ארכה נוספת, ולהפך הוא הנכון- ישנם טעמים המצדיקים שלא להיעתר לבקשה, אזי אני דוחה את הבקשה למתן ארכה נוספת בכניסתו לתוקף של צו ההריסה שנקבע בגזר הדין מיום 27.9.2016 ובהחלטה למתן ארכה מיום 26.2.2017.

ניתן בזאת צו ולפיו, הנאשם (המבקש) יתאים את המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 28 (מגרש 83) בגוש 2023, שבמרחב התכנון אשדוד, דירה מס' 16 ברחוב הרב חיסדא 17, רובע ז', באשדוד (להלן – "המקרקעין") להיתר הבנייה הקיים בגין המקרקעין, ויהרוס את כל עבודות הבנייה שבוצעו על-ידו ללא היתר, כמפורט בסעיף 2 לכתב האישום בו הודה. צו זה ייכנס לתוקף ביום 1.10.2017.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.