18 דצמבר 2018

עניינה של תביעה זו הוא בשאלה האם החלטת הנתבעת, לפיה התובעים אינם זכאים לתוספת רמת פעילות א' (להלן: התוספת), לאור תפקידם ומאפייני העסקתם, הינה החלטה מפלה החורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבותו של בית דין זה.

רקע עובדתי

1. התובעים, 61 שוטרים נגדים המשרתים במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל (להלן: המז"פ), בתפקיד חוקר זירת עבירה (להלן: חוקר זירה) בתחומי הקו הירוק. במסגרת תפקידם, מטפלים בזירות עבירה שונות (פריצות ועבירות רכוש, עבירות שוד, אלימות ומין, זירות מוות בלתי טבעי והתאבדות, זירות רצח וניסיון לרצח, וכן בזירות של אסון המוני או פיגוע חבלני). התובעים מופקדים על חקירת זירת העבירה, איתור ממצאים, איסוף מידע, נטילת טביעות אצבע ולעיתים טיפול בגופות.
2. הנתבעת היא משטרת ישראל אשר מעסיקה את התובעים.
3. תוספת הפעילות היא תגמול תפקודי ייחודי אשר הוחל במשטרה לפי החלטת ועדת שרים לענייני שכר מיום 22.1.79 (ש/33) בדבר שימור ההשוואה בין שכר השוטרים והסוהרים לבין השכר בצה"ל. מטרת התוספת היא לתגמל את השוטרים בהתאם למאפייני העיסוק שלהם, על פי שקלול של מספר פרמטרים המשקפים את פעילותם. התוספת מחושבת באחוזים מבסיס השכר המשטרתי, על פי מספר רמות פעילות.
4. נוכח הקושי בקביעת סיווגם של השוטרים השונים לצורך קבלת התוספת, והעיוותים ופערי שכר שנוצרו כתוצאה משיטת התגמול הקודמת, נערכה במשטרה עבודת מטה מקיפה להסדרה כוללת של רמות תוספת הפעילות. במסגרת עבודת המטה, נבחנו מאפייני התפקידים השונים לצורך קביעת טבלת שקילה משטרתית שתאפשר מתן תוספת שכר עבור פעילות, בהתאם לשקלול של מספר תבחינים המאפיינים כל תפקיד (להלן: טבלת השקילה). טבלת השקילה אושרה בחודש 4/2012 במסגרת הסכם בין-משרדי עם האוצר שקיבל תוקף של החלטת ממשלה ביום 21.5.2012 (מש/4800). בטבלה מדורגות שש רמות פעילות מהנמוכה לגבוהה ביותר: תוספת דריכות, תוספת פעילות שיטור, תוספת פעילות שיטור חדש, תוספת פעילות רמה ב', תוספת פעילות רמה א' ותוספת פעילות רמה א' פלוס. התוספות נקבעות בהתאם למפתח ניקוד על פי הפרמטרים הבאים: אופי עיסוק ופעילות, סביבת עבודה, חשיפה לסיכון בביצוע התפקיד, ומיקום גיאוגרפי/יחידה מיוחדת. לכל פרמט ארבע רמות ניקוד, 0,4,7,10. להלן מפתח הניקוד:
5. 0-9 - רמת פעילות ד' (דריכות)
6. 10-16 - רמת פעילות ג'
7. 17-26 שיטור חדש
8. 27-33- רמת פעילות ב'
9. 34-36 – רמת פעילות א'
10. 37-40 – רמת פעילות א+
11. במסגרת גיבוש טבלת השקילה, הועלתה רמת הפעילות של חוקרי הזירה מרמת פעילות "שיטור "(רמה ג') לרמת פעילות "שיטור חדש", והם מתוגמלים בתוספת זו החל מ-5/2012.
12. לפני שגובשה טבלת השקילה, ביום 8.3.2011, ניתן פסק דינו של בית דין זה (מותב בראשות כב' השופטת אורנית אגסי בתע"א (י-ם) 2953/07 אבנר ברזובסקי ואח' נ' משטרת ישראל, להלן: פסק דין ברזובסקי) בעניינם של קציני וגמלאי המעבדה הניידת במז"פ. בפסק הדיון ניתן לתובעים סעד הצהרתי, לפיו תשולם להם תוספת רמת פעילות א' בתחולה רטרואקטיבית של 7 שנים, מחודש 12/2000.
13. בעקבות פסק הדין, הוחלט במסגרת סיכום בינמשרדי מיום 1.5.2011 להחיל את תוצאותיו גם על קציני הזיהוי הפלילי וסגניהם הקצינים ולאשר להם תוספת רמת פעילות א'. בתחילת שנת 2013 הוחלט לאשר התוספת גם לסגני קציני המז"פ שאינם קצינים, אלא נגדים, בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.5.2011, ולאחר הליך משפטי שהסתיים בפשרה (פ"ה – 24619-12-13) שולמה להם התוספת רטרואקטיבית מיום 1.5.2007. כאמור, כחצי שנה לאחר מכן, אושרה טבלת השקילה המשטרתית.
14. נוכח האמור, במהלך שנת 2013, פנו חלק מהתובעים אל מפכ"ל המשטרה בבקשה לתגמל גם את חוקרי הזירה בתוספת. במענה לפניה של התובע- מר אייל אלגביש, על ידי קמ"ד תנאי שכר הגב' חגית ונטורה מיום 17.10.2013 נכתב:

"עמדת אמ"ש כי הפער שקיים היום בין תגמול לקצינים לתגמול הנגדים בתפקידי שטח במז"פ אינו סביר. בנוסף, טבלת השקילה כפי שהיא מוגדרת כיום אינה נותנת מענה לסוגיית הסיכון הנפשי. לאור כך אנו פועלים לאישור מתן תוספת ייחודית למז"פ שטח...".

1. בשנת 2014 הגישו חלק מהתובעים קבילות לנציב קבילות השוטרים בנושא "אפליית שכר" , ודרשו לתגמל את חוקרי הזירה בתוספת שכר רמת פעילות א', בטענה כי אין שוני ביניהם לבין סגני קציני הזיהוי הנגדים, המצדיק הבחנה בזכאות לתוספת. לפניה זו השיבה קצינת בירור קבילות, עו"ד הדס הר שפי במכתב מיום 21.8.2014:

"אשר לתגמול חוקרי הזירה, שבתי וחזרתי על הצורך הדחוף להסדיר את הנושא בכללותו, קרי לפעול לתגמולכם באופן ההולם את עבודתכם הייחודית והסיכונים אליהם אתם נחשפים וזאת, באמצעות תוספת ייחודית שכן תגמולכם ברמת פעילות א' אינו מתאפשר על פי ההסכם מ- 4/2012 בדבר רמות הפעילות במשטרה, בנוסחו דהיום.... יישום תגמול ייחודי כאמור מותנה באישור האוצר ... נמסר לי ב7/2014 כי כרגע הנושא מוקפא ע"י האוצר בין היתר בשל הליכים משפטיים שונים התלויים ועומדים בבתי המשפט" (נספח ב' 2 לתצהירי התובעים).

טענות הצדדים

1. התובעים טוענים כי אין הצדקה להבחין ביניהם לבין קציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת שהוכרו כזכאים לרמת פעילות א' והם מופלים לרעה, שעה שיתר בעלי התפקידים במחלקה, אשר חלקם עובדים עמם כתף אל כתף מקבלים את התוספת. לטענתם מאפייני העבודה של סגני קציני הזיהוי אשר חלקם נגדים כמו חוקרי הזירה, זהים לשל חוקרי הזירה ואין כל שוני רלוונטי ביניהם לבין חוקרי הזירה, לעניין הזכאות לתוספת.

התובעים אינם כופרים במהלך ההסדרה אשר התבטא בקביעת טבלת השקילה, אך לטענתם הטבלה יושמה עליהם באופן שגוי ותוך התעלמות מהייחוד של תפקידם ותנאי עבודתם. כן טוענים כי התבחינים שנקבעו בפסק דין בורזובסקי אשר הובילו למתן תוספת פעילות א' לקציני המעבדה הניידת במז"פ ולסגניהם חלים גם על חוקרי הזירה, ובכללם: תפקיד ייחודי המצריך הכשרה מיוחדת, מומחיות בתחום הזיהוי הפלילי, תנאי שירות קשים, תוך שהייה ממושכת בזירת עבירה וחשיפה לגופות וחומרים מסוכנים, זמינות לביצוע התפקיד 24 שעות ביממה, כוננות מתמדת להקפצות וחשיפה לפגיעות נפשיות. התובעים מבקשים סעד הצהרתי לפיו הם זכאים לתוספת פעילות רמה א' בתחולה רטרוקאקטיבית לכל הפחות ל-7 השנים שקדמו לכתב התביעה.

1. הנתבעת טוענת כי תביעת התובעים הינה לשינוי חוזה עבודה והיא ראויה להתברר בפני גורמי הנתבעת, המוסמכת לקבוע את שכר השוטרים. בית הדין לא יתערב על נקלה בסיכום בין משרדי של הגורמים המוסמכים אשר קיבל תוקף של החלטת ממשלה.

לטענתה הניקוד שניתן לתובעים על פי טבלת השקילה בפרמטרים השונים, הוא הניקוד המגיע להם. כמו כן טוענת כי השוטרים עליהם הצביעו התובעים בטענה כי הם מופלים לרעה לעומתם, אינם נמנים על קבוצת השוויון הרלוונטית אליהם. עבודתם של חוקרי הזירה שונה מהותית מעבודתם של קציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת, בעיקר בכל הנוגע לאופן ההפעלה. אלה האחרונים, נושאים באחריות פיקודית על הזירה ונתונים למסגרת עבודה שונה היוצרת קושי רב בניהול חיי שגרה נורמליים, ולכן תפקידם מצדיק פיצוי ייחודי. בין היתר, נדרשים קציני הזיהוי לכוננות ולזמינות בכל שעות היממה, בעוד חוקרי הזירה עובדים במשמרות ונדרשים לקריאות פתע לעיתים רחוקות יותר. בנוסף טוענת כי הקריטריונים למתן התוספת שנקבעו בעניין בורזובסקי אינם מתקיימים בתובעים וכי אין לתת משקל לטענתם בדבר הסיכון הנפשי, הואיל וגורם זה אינו אחד מהפרמטרים שנכללים בטבלת השקילה לצורך מתן התוספת.

השאלה שבמחלוקת

1. האם מאפייני העסקתם של התובעים שונים מאלה של קציני הזיהוי וסגניהם והאם שוני זה רלוונטי לבחינת זכאותם לתגמול רמת פעילות א'.

ההליך

1. עסקינן ב- 61 תובענות אשר אוחדו בהחלטת כב' הנשיא פליטמן מיום 30.12.2014.

יובהר כי התביעה בענייננו נוגעת רק לחוקרי זירה המשרתים בתחומי הקו הירוק. תביעה משפטית בעניינם של המשרתים באיו"ש התנהלה בתיק נפרד (פה (י-ם) 10998-02-15 דרור הלוי ואח' נ' משטרת ישראל) בו ניתן פסק דין ביום 5.9.2018.

בפנינו העידו התובעים: מר דוד סידיס ממרחב ירושלים, מר אייל אלגביש ומר עמית לוי ממרחב שרון, מר בני דיין ממרחב צפון, מר מיכאל איפרגן ממרחב אילת ומר חגי זקס. מטעם הנתבעת העידו גב' מרים עזורי - ראש המז"פ, גב' שור אדלר - רמ"ד תנאי שכר, גב' סימה גבאי, גב' אורלי דדון, מר מאיר דוקן - קצין מרחבי ממרחב שרון, מר רפאל עזרא-ממרחב ירושלים ומר שאול צ'רנוברודה ממרחב נגב.

דיון והכרעה

1. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שבחנו את התשתית הראייתית שהובאה בפנינו, לרבות העדויות שנשמעו והמסמכים שהוגשו, לא מצאנו כי החלטת המשטרה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבותנו. עם זאת, ראוי כי המשטרה תבצע הערכה מחודשת בעניינם של התובעים, לאור השוני בקריטריונים שהיוו בסיס להחלטה בעניין קציני הזיהוי ושאינם באים לידי ביטוי בטבלת השקילה. להלן יפורטו הנימוקים להכרעתנו זו.

יחסי העבודה בין המדינה לשוטריה

1. בתי הדין פסקו לא אחת כי בין השוטרים לבין מדינת ישראל מתקיימים יחסי עובד-מעביד בעלי מאפיינים מיוחדים הנובעים מייחודיות השירות במשטרה. יחסים אלו מאופיינים בחד צדדיות, ושיקול הדעת בכל הנוגע לשכר ולתנאי העבודה הוא של המדינה, היא המעסיקה. בנוסף, תנאי עבודתם של השוטרים אינם נקבעים בהסכם קיבוצי, משום שאסורה עליהם התארגנות (סע' 93א לפקודת המשטרה), ואף לא בחוזה עבודה אישי, אלא "על ידי המדינה כמעבידה – כמעבידה ולא כרשות שלטונית" (דב"ע מג/3-2 מדינת ישראל נ' צבי פיקסל, פד"ע יד 346, דב"ע מד/3-59 טרר ואח' -מדינת ישראל [פורסם בנבו] פד"ע טז 32; דב"ע מה/3-77 גרשון - מדינת ישראל [פורסם בנבו] פד"ע יז 337).
2. עוד נקבע, כי הסמכות לקבוע את תנאי עבודתם של שוטרים, כוללת גם את הסמכות לערוך שינויים בשכרם. וכך נאמר בע"ע 1093/00 אברהם טרר - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 09.06.2003):

"סמכות המשטרה לקבוע את שכרם של השוטרים מחזיקה בתוכה גם את הסמכות לערוך שינויים בשכר, לרבות קביעת תנאים ואמות מידה לקבלת תוספות המשולמות לשוטרים בגין פעילותם. על מערכת ייחודית זו עמד על בית דין זה בעניין יהב וכך נאמר שם: "בעניינם של השוטרים הם הסכימו, עם התגייסותם למשטרה, שצד אחד, המדינה, תהיה רשאית להכניס חד צדדית שינויים בתנאי עבודתם. 'שינויים' אין פירושם הטבת תנאים בלבד".

משכך, למדינה הסמכות לקבוע, ובמסגרת זו גם לשנות, את תנאי השירות והשכר של השוטרים באופן חד צדדי, כל עוד השינוי עומד במבחן הסבירות המידתיות וההגינות הנדרשת בנסיבות העניין.

1. הלכה היא כי בית הדין אינו שם שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ואינו מתערב בה לשנותה, כל עוד נמצא, על פי חומר הראיות, כי פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות (ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני "כל ישראל חברים" – יצחק צויזנר, ניתן ביום 27.6.2001).
2. הדברים יפים מקל וחומר כשמדובר בשירות הבנוי על אדני ההיררכיה הפיקודית, דוגמת משטרת ישראל או המערכת הצבאית, מסגרות בהן נוהגים בתי המשפט לסייג את מידת התערבותם בהחלטותיהן (בג"צ 9628/03 רס"מ אבי צרפתי ואח' נ' ראש אכ"א ואח', ניתן ביום 7.3.06). כך, קבע בית הדין הארצי בפרשת סעיד באשר לביקורת השיפוטית המופעלת על החלטות המשטרה בנושאי שכר ותנאי עבודה:

"פעולותיה של המשטרה בתחום השכר נתונות לביקורת שיפוטית המבוצעת על ידי בתי הדין לעבודה. ביקורת זו משתרעת על פני כל אותם תחומים בהם מוסמך בית הדין להפעיל את ביקורתו, כגון – טענות בדבר חוסר סמכות, שיקולים זרים, העדר סבירות, מידתיות לא ראויה, אפליה פסולה וכיוצאות באלה טענות. עם זאת בית הדין – כערכאת שיפוט – אינו מוסמך לבחון עניינים הנוגעים לעיצומם של גובה השכר הראוי או תנאי העבודה הראויים" (ע"ע 174/03 סגן ניצב שפיק סעיד נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל, ניתן ביום 29.5.05)].

1. בהתאם לכך, עלינו לבחון את העניין שלפנינו בחינה מנהלית, היינו, האם החלטת הנתבעת, שלא לתגמל את התובעים בתוספת רמת פעילות א', עומדת במבחן הסבירות והמידתיות, כפי שרשות נדרשת לפעול על-פי דין ועל-פי ההלכה הפסוקה, או שמא נפל בה פגם המצדיק התערבותו של בית הדין.

טענת האפליה

1. התובעים מבססים תביעתם על עקרון השוויון וטוענים כי הופלו לרעה ביחס לבעלי תפקידים אחרים במז"פ, שתוגמלו בתוספת רמת פעילות א', על אף שלטענתם מאפייני התפקיד שלהם אינם שונים.
2. עקרון השוויון בתחום העבודה, עוגן בחוקי המגן: חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. בענייננו, עסקינן בהפליה שלא על רקע השתייכות לקבוצה מסוימת, ולכן אין רלוונטיות לחוקים אלו.
3. בית המשפט העליון קבע, כי ערך השוויון ובמשמע גם איסור האפליה, הוא ערך יסודי ובסיסי בשיטת המשפט הישראלית, המהווה חלק בלתי נפרד מהמערך הגנטי של כל כללי המשפט כולם (בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נ"ב(3) 630, 651). עיקרון השוויון מבוסס על תפיסת השונות הרלבנטית:

"עיקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף מטעמים של צדק והגינות להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלבנטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו אבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת" (ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים, פ"ד כה (1) 357).

1. כבר נקבע בפסיקה כי מצב בו עובדים משתכרים שכר שונה באותו מקום עבודה, כשלעצמו, אינו מעיד בהכרח על אפליה פסולה. השאלה בענייננו, הינה, אפוא, האם ישנו שוני רלוונטי בין התובעים- חוקרי הזירה, לבין קציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת בכל הנוגע למאפייני העיסוק המקנים זכאות לתוספת, והאם אכן הופלו לרעה ביחס לבעלי התפקידים האחרים.

מן הכלל אל הפרט

1. ככלל, למעט טענתם בדבר אי הכללת מרכיב הסיכון הנפשי בטבלת השקילה, התובעים אינם משיגים על טבלת השקילה המשטרתית. השגתם העיקרית מתמקדת באופן בו בחנה הנתבעת את זכאותם על פי הקריטריונים שנקבעו בפסק דין בורזובסקי ובשים לב למאפייני העסקתם ביחס לקציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת שכאמור, מקבלים את התוספת.

יודגש כי קציני הזיהוי וסגניהם תוגמלו בתוספת בעקבות סיכום בינמשרדי עם האוצר, לאור פסק דין בורזובסקי ולא מכוח טבלת השקילה המעוגנת בהחלטת ממשלה (פרוטוקול, עמ' 45, ש' 18-20), על כן, טענותיהם של התובעים מתמקדים בעיקר בבחינה וביישום הקריטריונים שהותוו בפסק הדין ברזובסקי.

1. התבחינים שנקבעו בפסק דין בורזובסקי:

בנימוקי ההחלטה לתגמל את קציני המעבדה הניידת בתוספת, נקבע ע"י השופטת אגסי:

"הוכח בפנינו בעדות ובמסמכים כי תפקידם של התובעים במז"פ הוא תפקיד ייחודי, כאשר תפקיד זה מצריך ידע מקצועי רב עם מומחיות בתחום הזיהוי הפלילי על נושאיו השונים ודורש מהעוסקים בו תנאי שירות קשים הן מבחינת המקום בו מתבצעת עבודתם בזירות פשע שונות וקשות... והן בהעדר מסגרת זמן ושעות לביצוע התפקיד כך שהתובעים מצויים כל הזמן בכוננות מתמדת וכן עת הם מגיעים לאירוע עשויים להימצא בו שעות מרובות עד סיום החקירה במקום. לא זו אף זו במקרים רבים מתמודדים התובעים עם מחזות קשים הגורמים להם באופן מצטבר לפגיעה נפשית." (ההדגשות שלי א.א ).

1. יודגש כי למרות שפסק דין בורזובסקי ניתן לפני שגובשה טבלת השקילה המשטרתית, חלק מהקריטריונים שהתווה פסק הדין ושעליהם נסמכה הנתבעת בהחלטתה לאשר את תוספת הפעילות לקציני הזיהוי וסגניהם, אינם באים לידי ביטוי בטבלת השקילה. בנימוקיה, מבססת הנתבעת את החלטתה להבחין בין התובעים לבין קציני הזיהוי וסגניהם, על אופן ההפעלה המיוחד, האחריות הפיקודית והניהולית והכוננות המתמדת אליהם נדרשים קציני הזיהוי וסגניהם.
2. התובעים טוענים כי סוגיית האחריות הפיקודית והניהולית לא נקבעה כתבחין המקנה זכאות לתוספת על פי טבלת השקילה ולכן, גם אם ייקבע כי לקציני הזיהוי וסגניהם היקף אחריות גדול יותר, אין להביא זאת בחשבון במסגרת השיקולים הרלוונטיים לצורך בחינת הזכאות לתוספת. כמו כן טוענים כי סוגיית הזמינות והכוננות עליה נתלית הנתבעת, לא הייתה הסיבה העיקרית לזכייתם של קציני המעבדה הניידת בפסק דין בורזובסקי, אלא חלק ממכלול שלם של מאפייני עיסוק בהם עומדים גם חוקרי הזירה.
3. אכן, אחריות ניהולית ותפקיד פיקודי אינם באים לידי ביטוי בטבלת השקילה ואף לא באמות המידה שנקבעו בפסק דין בורזובסקי. גם סוגיית הזמינות והכוננות אינה באה לידי ביטוי באופן מובהק בטבלה. עם זאת, אין אנו מוצאים פגם מהותי בהחלטת הנתבעת להעניק את התוספת שלא על יסוד טבלת השקילה המשטרתית. יישומו של פסק דין בורזובסקי מחייב חריגה מטבלת השקילה, הואיל וקביעותיו אינן תואמות את טבלת השקילה. על פניו, על סמך טבלת השקילה, גם קציני המעבדה הניידת וקציני הזיהוי וסגניהם אינם זכאים לתוספת. למעשה, זכאות לתוספת רמת פעילות א' על פי טבלת השקילה מתאפשרת אך ורק במקרים בהם העבודה מתבצעת במקום גאוגרפי מיוחד כגון: מעברים/אילת/עוטף ירושלים/ איו"ש. ודוק, גם כאשר ניתן ניקוד מקסימלי בכל יתר הפרמטרים, יש צורך בעבודה במיקום גאוגרפי מיוחד על מנת להגיע לניקוד בסך 34 המקנה תוספת פעילות רמה א'. על כן, העובדה שהנתבעת הביאה במסגרת שיקוליה שלא לאשר התוספת לחוקרי הזירה, קריטריונים שאינם מעוגנים בטבלת השקילה או בפס"ד בורזובסקי, אינה מצביעה בהכרח על פגם בשיקול הדעת. הוכח בפנינו כי החלטת הנתבעת נבעה מתוצאותיו של פסק דין ברזובסקי ומהצורך לבצע הערכה מחודשת ביחס ליתר עובדי המז"פ, לאור קביעותיו. נוכח האמור, יש לבחון האם השיקולים ששקלה הנתבעת לאור פסק דין בורזובסקי הם שיקולים ענייניים המצביעים על שוני רלוונטי בין קציני הזיהוי וסגניהם לבין חוקרי הזירה ביחס לזכאות לתוספת.
4. בסיכום הבינמשרדי מיום 16.11.2018 אשר החיל את תוצאות פסק דין בורזובסקי על קציני הזיהוי (פרוטוקול, עמ' 60, ש' 5-10), נומקה ההחלטה כדלקמן:
5. קציני הזיהוי חשופים במסגרת עבודתם לזירות פשע קשות ושונות.
6. מספרם הכולל עומד על 25 קצינים ומכאן כי כל אחד מהם נדרש להגיע לחלק הארי אם לא לכל זירות הפשיעה הקשות במרחב בו הוא משרת.
7. מתכונת העסקתם היא במשמרת אחת באופן שבפועל הם מצויים כל העת בכוננות מתמדת ובזמינות של 24 שעות ביממה.
8. הקצינים האמונים על הזירה נדרשים לעיתים קרובות לשהייה ממושכת בזירת העבירה ונדרשים לבוא במגע עם גופות, לטפל בהם, לבצע פעולות של בדיקה, לקיחת דגימות, איסוף ממצאים ותיעוד הגופות.

בתמצית הסיכום בסעיף 2 נקבע כי "לאור אופי הפעילות, מתכונתה, שעות העבודה, הכוננות המתמדת וההקפצה בכל שעות היממה ובייחוד בשעות הלילה לזירות הפשע, כמתואר לעיל –מועלית בזאת רמת הפעילות של קציני הזיהוי לרמת פעילות א".

1. מהסיכום עולה כי החלטת הנתבעת לאשר את התוספת לקציני הזיהוי התבססה בין היתר על הכוננות המתמדת, הדרישה לזמינות 24 שעות ביממה והאחריות הנדרשת מקציני הזיהוי לכל זירות הפשע הקשות.

כאמור, בין הצדדים אין מחלוקת כי יתר התבחינים שנקבעו בפסק דין בורזובסקי הנוגעים להכשרה המקצועית, חשיפה לזירות קשות ולפגיעות נפשיות מתקיימים גם ביחס לחוקרי הזירה. עיקר המחלוקת נסובה סביב אופן ההפעלה והיקף האחריות המוטלת על קציני הזיהוי וסגניהם, אשר לטענת הנתבעת רחב יותר מזה המוטל על חוקרי הזירה.

נבחן אפוא האם יש שוני באופן ההפעלה: היקף האחריות, שעות העבודה והדרישה לכווננות מתמדת בין חוקרי הזירה לקציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת והאם שוני זה רלוונטי לצורך הזכאות לתוספת.

אופן ההפעלה והיקף האחריות

1. הנתבעת טוענת כי ישנו שוני מהותי בהיקף הסמכות ובנטל האחריות הניהולית והפיקודית על הזירה. לטענתה, האחריות על ניהול הזירה מוטלת על קצין הזיהוי ובהיעדרו על סגנו, והיא אינה מוטלת על חוקרי הזירה. כמו כן, הקצין נדרש להגיע לכל אירוע חריג במרחב שלו, בעוד חוקרי הזירה מגיעים לאירועים חריגים על פי חלוקה ביניהם בהתאם לסידור העבודה.
2. התובעים טוענים מנגד כי היקף ההפעלה והאחריות המוטלים על חוקרי הזירה אינו שונה מזה המוטל על קציני הזיהוי. במרבית המקרים, קציני הזיהוי לא מגיעים כלל לזירה והאחראי הבלעדי עליה הוא חוקר הזירה. כמו כן טוענים כי אף חוקרי הזירה נדרשים מדי פעם למלא את מקומם של קצין הזיהוי בהיעדרותם, כפי שנדרשים הסגנים.

מתצהירו של התובע דוד סידיס עולה כי במספר מקרים, נדרשו חוקרי הזירה למלא את מקומם של קציני הזיהוי כאשר אלה נעדרו מסיבות שונות. בחלק מהמקרים מילאו חוקרי הזירה את מקומם של הקצינים משך מספר חודשים (סעיף 17 לתצהירו של התובע דוד סידיס). מעדותה של ראש המז"פ, הגב' מרים עזורי (להלן: הגב' עזורי) עולה כי חוקר הזירה במרחב אילת- מר מיכאל איפרגן נדרש למלא את מקומו של סגן קצין הזיהוי דרך קבע בשל מחסור בכוח אדם (פרוטוקול, עמ' 50, ש' 12-25). הנתבעת טוענת בעניין זה, כי אין להסיק מכך לגבי זכאותם של יתר חוקרי הזירה, אלא יש לתגמל את מר מיכאל איפרגן בתוספת פעילות א' באופן פרטני, כל עוד ממלא תפקיד זה בפועל.

אנו מקבלים טענה זו וסוברים כי אין מקום להקיש ממקרה פרטני זה שנבע מאילוצי מחסור בכוח אדם, לזכאותם של יתר חוקרי הזירה, שאינם נושאים באחריות של סגני קציני זיהוי דרך קבע.

אם כן, נראה כי ישנם מקרים בהם גם חוקרי הזירה נדרשים לשאת באחריות של קציני הזיהוי וסגניהם, עם זאת, מהעדויות עולה כי מדובר במקרים בודדים ויוצאי דופן, ואילו הכלל הוא שהסגנים הם שנדרשים להחליף את הקצינים במרבית המקרים (פרוטוקול, עמ' 19, ש' 6-7).

1. באשר לאחריות על הטיפול בזירה, מעדותו של מר סידיס עולה כי בעשרת האירועים החריגים אליהם הוקפץ, לא נכחו כלל קצין זיהוי ומעבדה ניידת והוא זה שהיה אחראי על הטיפול בזירה (פרוטוקול, עמ' 21, ש' 5-8). כמו כן העיד כי מתוך מאות האירועים החריגים אליהם הוקפץ במהלך שלושת העשורים בהם משרת, זוכר רק 4 מקרים בהם נכחו גם קציני זיהוי בזירה (פרוטוקול, עמ' 22, ש '3-7). גם מעדותו של מר בני דיין עלה כי במרבית האירועים החריגים בהם השתתף לא נכח קצין זיהוי או קציני מעבדה ניידת: "מתוך כל סדרת האירועים האלה מתוך 100 אחוז אני יכול לברור על יד אחת כמה אירועים מגיעים שאר הגורמים." (פרוטוקול, עמ' 26, ש' 5-15). כך גם מר רפאל עזרא בעדותו "בתקופה שעבדנו עד 22:00 כמעט כל לילה הוקפץ חוקר זירה, שלא נזקק קצין זיהוי. זה אירוע חריג וחוקר זירה הוקפץ" (פרוטוקול, עמ' 64, ש' 3-4)

אכן, נראה כי ישנן זירות, כולל זירות המוגדרות כ"אירועים חריגים", אליהן לא מגיעים קציני זיהוי וחוקר הזירה נדרש לסמכות ואחריות על ניהול הזירה. עם זאת שוכנענו כי מדובר בזירות "קלות" יותר בהן דרישת האחריות, הסמכות והפעלת שיקול הדעת הנדרשים מ"מנהל הזירה" פשוטה יותר מהזירות אליהן מוקפצים קציני הזיהוי. כך עולה גם מעדותו של חוקר הזירה מר בני דיין: "בזירות שאין מוות קרי רצח, ירי, התאבדות וכל דבר אחר אני אחראי בלעדי, רק שבן אדם מת האחריות כבר לא שלי כי זה עבר מדרג" (פרוטוקול, עמ' 23, ש' 13-15).

נוכח האמור, הגענו למסקנה כי ישנו שוני מהותי בהיקף האחריות והסמכות הנדרש מקציני הזיהוי וסגניהם לבין זה הנדרש מחוקרי הזירה. יתר על כן, יש שוני בהיקף הסיכון הנפשי, אליו נחשפים קציני הזיהוי לעומת חוקרי הזירה. עיקר עבודתם של קציני הזיהוי וקציני המעבדה הניידת הינו בזירות קשות ואילו חוקרי הזירה, נקראים לאירועים מסוגים שונים, בחלקם מדובר בזירות קשות ומראות קשים ובחלקם עבירות רכוש (פרוטוקול, עמ' 23, ש' 23-25). על זאת יש להוסיף כמובן את העניין הראשון כאמור - האחריות המקצועית של הקצינים על הזירות הקשות, היקף האחריות הפיקודית, והנכונות לקריאה בכל עת (ועל כך נרחיב לקמן).

זמינות וכוננות לקריאות פתע

1. הנתבעת טוענת כי קציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת, נדרשים להימצא בכוננות במשך כל שעות היממה, בעוד חוקרי הזירה עובדים במשמרות בוקר וערב ועל כן נדרשים להיות כוננים רק בשעות הלילה ורק במקרים יוצאי דופן. כוננות זו מחולקת ביניהם בהתאם לסידור עבודה שבועי, כך שכל חוקר זירה יודע מראש את משבצת הזמן בה עליו להיות כונן ואין מדובר בדרישה לזמינות מתמדת. כן טוענת כי על פי מערכת הנוכחות הממוחשבת מספר הפעמים בהם "מוקפצים" קציני הזיהוי אל השטח גבוה, בהרבה ממספר הפעמים בהם מוקפצים חוקרי הזירה וממוצע סך שעות העבודה של קציני הזיהוי גדול יותר.
2. התובעים טוענים מנגד כי עבודתם זהה לזו של סגני קציני הזיהוי, הקצינים והנגדים אשר מקבלים תוספת פעילות רמה א', הן במתכונת המשמרות והן בעשייה המקצועית. למעשה, טוענים התובעים כי סגני קציני הזיהוי עובדים כתף אל כתף עם חוקרי הזירה, אינם כוננים 24/7 ובכל זאת מתוגמלים בתוספת רמת פעילות א' (פרוטוקול, עמ' 19, ש' 6-7). בנוסף טוענים כי גם קציני הזיהוי וקציני המעבדה הניידת מחלקים ביניהם את שעות הכוננות כך שלכל אחד יש משבצת זמן מוגדרת של כוננות.

בעניין זה העיד קצין הזיהוי המרחבי- מר רפאל עזרא:

"יש מצב שחוקר זירה למחרת לא עובד לאחר שסיים ב-22:00. אני לא משאיר אותו כונן. הוא משאיר את הרכב והולך הביתה... הקצינים תמיד כוננים. כל הזמן. כל אחד בגזרתו.

ש. אין מצב שאחד מכסה את השני בכוננות?

ת. אם יש מישהו שיודע מראש שלא יוכל להיות כונן, אם יש אירוע וכו', הוא מבקש מאחד הקצינים שיחליף אותו" (פרוטוקול, עמ' 62, ש' 21-24).

כאשר נשאל האם במרחב שעליו הוא אחראי, קצינים וסגניהם מוקפצים יותר מחוקרי הזירה, השיב בחיוב (פרוטוקול, עמ' 63, ש' 9-12). עם זאת, ביחס לסגנים ציין כי "חוקרי הזירה וסגנים עובדים שווה בשווה" (פרוטוקול, עמ' 64, ש' 7).

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אם ייקבע כי מי מהסגנים אינו זמין 24/7, יש להפחית את תוספת הפעילות לה הוא זכאי ואין להסיק מכך לגבי זכאותם של חוקרי הזירה. כך עולה גם ממכתבה של קצינת בירור קבילות השוטרים, עו"ד הדס הר-שפי מיום 21.8.2014: "הדגשתי בפני כל הגורמים הנוגעים בדבר כי אם מי מהסגנים הנגדים של קציני הזיהוי אינו עובד באופן הנדרש לצורך תגמולו ברמת פעילות א' אזי על הגורמים הפיקודיים והמקצועיים הממונים לטפל בדבר באופן מיידי".

1. מהאמור לעיל עולה כי דרישת הכוננות והזמינות של חוקרי הזירה אינה זהה לזו של קציני הזיהוי וסגניהם. הוכח בפנינו כי חוקרי הזירה עובדים במתכונת של משמרות. כפועל יוצא מכך, הם אינם נדרשים לכוננות מתמדת 24 שעות ביממה, כמו קציני הזיהוי וסגניהם. בנוסף, מספר האירועים החריגים אליהם יוצאים חוקרי הזירה, מחולקים ביניהם, בעוד קצין הזיהוי נדרש לאחריות מתמדת, על כלל האירועים במרחב שלו (פרוטוקול, עמ' 14, ש' 9).
2. נמצא, כי ישנו שוני מהותי בין חוקרי הזירה לבין קציני הניהול וסגניהם באשר לאופן ההפעלה, האחריות הפיקודית והניהולית והדרישה לכוננות מתמדת ולזמינות. שוני זה בא לידי ביטוי בפעילות היומיומית של קציני הזיהוי וסגניהם- כמי שממלאים את מקומם ולכן מהווה שיקול רלוונטי לצורך מתן תגמול מיוחד.

כך עולה גם מעדותה של הגב' עזורי, ראש המז"פ:

"לגבי הקצינים יש הבדל בדריכות בהפעלה בצורך להיות סביב הבית כל העת" (פרוטוקול, עמ' 47, ש' 18-20). וכן "יש שוני בהפעלה ואפשר לראות שפשיעה חמורה מתרחשת מיום חמישי עד מוצ"ש אוטומטית כל סדר יום הקצינים מי שממלא תפקיד פיקודי הם חייבים להישאר ברדיוס קרבת הבית או להיות קרובים להקפצה" (פרוטוקול, עמ' 47, ש' 23-25). "אלה דברים שלא נמדדים בשעות העבודה. אלה דברים שהם הרבה מעבר לשעון שמחתימים ביום. זה שבתפקיד הזה יודע שהוא קצין או הסגן כל התפקידים האלה החיים מתנהלים בצורה אחרת" (פרוטוקול, עמ' 48, ש' 8-10).

סיכון וחשיפה לפגיעה נפשית

1. בטבלת השקילה אין התייחסות לסיכון הנפשי הכרוך בביצוע התפקידים השונים במשטרה. לטענת התובעים, תבחין זה משמעותי לצורך בחינת זכאותם, נוכח מראות הזוועה אליהם הם נחשפים בעבודתם והלחץ הנפשי הכרוך במילוי תפקידם. הנתבעת אינה חולקת על הסיכון הנפשי בו מצויים התובעים, אולם לטענתה אין להביא שיקול זה בחשבון הואיל ואינו אחד מהפרמטרים שנקבעו בטבלת השקילה.

טענה זו של הנתבעת אינה יכולה להתקבל הואיל והנתבעת עצמה שקלה תבחין זה במסגרת ההחלטה לתגמל את קציני הזיהוי וסגניהם. מחד, טוענת הנתבעת כי גורם הסיכון הנפשי אינו רלוונטי כי לא מופיע בטבלת השקילה, מאידך, טוענת כי תבחין האחריות הניהולית והפיקודית הוא שיקול רלוונטי, על אף שאינו מופיע בטבלת השקילה.

יודגש כי בפס"ד ברזובסקי, ניתן משקל לחשיפה לסיכון נפשי במסגרת ההחלטה לתגמל את קציני המעבדה הניידת. כך כאמור, גם בסיכום הבינמשרדי מיום 1.5.2011, לפיו תוגמלו קציני הזיהוי.

התובעים אף טוענים כי חוקרי הזירה נקלעים למחזות קשים יותר מקציני הזיהוי ומקציני המעבדה הניידת, חשופים יותר לגופות ונתונים לסיכון נפשי גבוה יותר. לטענתם תפקידם מצריך טיפול במקרי מוות תוך חקירת נסיבות המוות, צילום הגופה, ובדיקת הגופה. רק במקרים של חשד לפלילים, נדרש חוקר הזירה לדווח לקצין החקירות, ולפי הצורך מוזנקים קציני המעבדה הניידת. כך שחוקרי הזירה חשופים למחזות קשים בהיקף רחב יותר מקציני המעבדה הניידת, שכאמור מקבלים תוספת פעילות לאור פס"ד בורזובסקי, המתבסס בין היתר על גורם הסיכון הנפשי.

כך עולה מעדותו של מר מאיר דוקן- ר' מחלק זיהוי: "אין לי ספק שקציני הזירה רואים יותר גופות, אני לא יודע לכמת את זה, לתחושתי, ואני יודע מה כמות האירועים שנכנסים, חוקרי זירה נחשפים לגופות יותר מכל אחד אחר" (פרוטוקול, עמ' 55, ש' 9-10). יוער כי מעדותו של מר דוקן, כמו גם מעדותם של מרבית עובדי המז"פ, ניכר כי הם מבקשים שלחוקרי הזירה, התובעים, תינתן תוספת זהה לזו הניתנת כיום לקצינים ולסגניהם.

נמצא, כי גורם הסיכון הנפשי של התובעים, דומה לזה שיש לקציני הזיהוי וסגניהם אף שההיקף העבודה בזירות קשות , פחות כאמור.

1. לסיכום, לא מצאנו כי ההחלטה שלא להעניק לחוקרי הזירה תוספת רמת פעילות א' נבעה משיקולים פסולים, או כי נפלו פגמים מהותיים בתהליך קבלת ההחלטה של הנתבעת. עם זאת, לאור העובדה שהנסיבות שהיוו בסיס להחלטה בעניין קציני הזיהוי, השתנו למעשה ואינן באות לידי ביטוי בטבלת השקילה, יש לבצע הערכה מחודשת בעניינם של התובעים ולבחון האם יש מקום לצמצם את הפער שנוצר ביניהם לבין קציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת. מוטב למצוא מסלול הולם אשר יביא בחשבון את מאפייני העבודה הייחודיים של חוקרי הזירה, לרבות החשיפה לסיכון נפשי והשוני באופן ההפעלה בין המרחבים השונים. כך סברו גם עדי הנתבעת:

"בשל אופיו היחודי של מקצוע חוקר הזירה, ובשל העיסוק המתמיד באירועים חריגים ובעלי השפעה ישירה על נפש האדם, לדעתי חוקרי הזירה צריכים להיות מתוגמלים בצורה ייחודית וראוי שיתוגמלו בנוסף לתגמולם כיום" (תצהירו של מר דוקן, סעיף 10).

"הפער הזה בין קצינים לחוקרי זירה לא הגיוני לא סביר. זה גם דעתם של גורמים בכירים במשטרת ישראל לכן פשוט הגענו לפה כי התהליך לא הושלם במסגרת שכר של חוקרי זירה". (פרוטוקול, עמ' 47, ש' 10-12). מראש ראינו שהפער הוא מאוד לא הגיוני ולא ניתן להשאיר את המצב הזה" (פרוטוקול, עמ' 52, ש24-26).

כך גם קצינת בירור קבילות, עו"ד הדס הר-שפי: "אשר לתגמול חוקרי הזירה, שבתי וחזרתי על הצורך הדחוף להסדיר את הנושא בכללותו, קרי לפעול לתגמולכם באופן ההולם את עבודתכם הייחודית והסיכונים אליהם אתם נחשפים וזאת, באמצעות תוספת ייחודית" (ההדגשות שלי א.א).

1. בסיכומו של דבר לא מצאנו שבהחלטת הנתבעת שלא להעניק את התוספת הייחודית, בשיעור תוספת פעילות רמה א', לתובעים יש פגיעה בעיקרון השוויון המצדיקה התערבות בהחלטה. כאמור, לדידנו יש שונות רלבנטית, בין קציני הזיהוי וסגניהם לבין התובעים. לא שוכנענו כי יש פגיעה בשיווין בהחלטת המשטרה שיישמה את פסק דין ברזובסקי, לפיה ניתנה התוספת הייחודית (בשווי תוספת פעילות רמה א') לקציני הזיהוי וסגניהם ולא ניתנה לתובעים. לנוכח האמור אין מנוס אפוא מדחיית התביעה.

באשר לחוקר הזירה במרחב אילת, מר מיכאל איפרגן, ניתן בזאת תוקף של פסק דין להודעת הנתבעת, לפיה הואיל ומדובר בחוקר זירה המשרת בפועל כסגן קצין זיהוי, תשולם לו באופן פרטני תוספת בשיעור רמת פעילות א'.

1. בשולי העניין נציין כי בפסק דין ברוזובסקי נקבע שיש לתת לתובעים שם – קציני המעבדה הניידת – תוספת ייחודית , בשיעור השווה לתוספת רמת פעילות א' (אף שאין זו תוספת רמת פעילות א'). יש לזכור כי בעת מתן פסק הדין טרם הושלמה טבלת השקילה, שיוצריה ביקשו ליצור מבנה שכר נכון ואחיד. אותה שעה ובעקבות פסק הדין ניתנה כאמור תוספת ייחודית גם לקציני הזיהוי וסגניהם. זכאותם של אלה הוסדרה אפוא על ידי החלטת המשטרה שהחילה עליהם את שנקבע בענין ברזובסקי.

בטבלת השקילה אין התייחסות לשיקולים שפורטו בפסק דין ברזובסקי. ככל הנראה על פי פרמטרים של טבלת השקילה, אין זכאות לתוספת רמת פעילות א' ,הן לקציני המעבדה הניידת והן לקציני הזיהוי וסגניהם. ראוי שהמשטרה תבחן אפוא את זכאות המשרתים במז"פ , בין היתר לנוכח טבלת השקילה ולנוכח השיקולים שפורטו בפסק דין ברזובסקי ותקבע האם יש מקום לתגמל קבוצות נוספות העוסקות במלאכת המז"פ אף אם בשיעור אחר.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתן היום, י' טבת תשע"ט, (18 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.