מבוא

1. לפני בקשה למתן פסיקתא, לפי סעיף 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בהתאם לפסק הדין שניתן בתאריך 2.6.15, בה מבקש התובע (להלן "המבקש") לחייב את עיריית חולון (להלן "המשיבה" או "העירייה") להשיב כספים שנגבו ממנו במסגרת תשלומים שעניינם תשלומי רשות הנוגעים ל"תכנית קרב למעורבות בחינוך" (להלן: "תכנית קרב") על סך 2,135 ₪.

נוסח הפסיקתא הינו כדלקמן:

"לאחר הדיון בתובענה הנ"ל נפסק כי:

1. עיריית חולון תחדל מגביית כספים עבור 'תכנית קרב' באמצעות שימוש בהליכי גביה מנהליים.

2. ככל שעיריית חולון גבתה כספים עבור 'תכנית קרב' באמצעות שימוש בהליכי גבייה מנהליים, הרי שהיא עשתה זאת בניגוד לדין ועליה להשיב לאלתר את שגבתה"

רקע

2. בתאריך 11.11.14 הגיש המבקש תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, שעניינה הליכי גביה מנהליים בהם נקטה המשיבה כנגד הורים לתלמידים בעיר חולון, בגין "תכנית קרב". ביהמ"ש התבקש להצהיר, כי למשיבה אין סמכות לגבות תשלומים עבור תכנית קרב באמצעים מנהליים תוך שימוש בפקודת המיסים (גביה).

בתאריך 10.2.15 המשיבה מסרה לביהמ"ש הודעת חדילה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), ובה ציינה, כי חדלה מהליכי גביה מנהליים לגביית חובות בגין "תכנית קרב". עוד ציינה, כי מדובר באירוע חד פעמי של משלוח התראות לגביית החוב, שנשלחו ממערכת ממוחשבת בטעות שבתום לב.

בתאריך 26.3.15 במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה לנוכח הודעת החדילה, כפי שמסרה המשיבה, לא תבוצע כל גבייה באמצעות פקודת המסים גביה לסכומי כסף כלשהם הנוגעים לתכנית קרב.

בפסק הדין שניתן בתאריך 2.6.15, ציין בהמ"ש, כי הגשת העתירה נשאה פרי, ומעתה ואילך לא תגבה יותר העירייה תשלומי רשות במסגרת תכנית קרב בדרך של הליכי גביה מנהליים. בכך יצא הציבור החייבים נשכר ובוצעה מלאכה הן על ידי התובע והן על ידי בא כוחו. כפועל יוצא ולנוכח סעיף 23 לחוק, חייב ביהמ"ש את המשיבה בתשלום גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו.

הבקשה

3. לטענת המבקש, ולאחר שניתן פסה"ד, היות ובמסגרת הודעת החדילה ציינה המשיבה, כי מדובר באירוע חד פעמי של משלוח התראות לגביית החוב שנשלחו ממערכת ממוחשבת בטעות שבתום לב והוסיפה, כי לא גבתה כל חוב מהתושבים בהליכי גביה מנהליים אלא שלחה התראות בלבד, ואף לא התכוונה לפעול לגביית חובות בהליכי גבייה מנהליים, אך עדיין גבתה ממנו באמצעות שימוש בהליכי גבייה מנהליים מהמבקש סך של 2,135 ₪ עבור "תכנית קרב", כי אז יש להשיב לו את הסכום המדובר, מכאן הבקשה.

תגובה

4. המשיבה טענה, כי מדובר בניסיון פסול וחסר תום לב מצד המבקש, להרחיב חזית שלא כדין, ולקבל סעד נוסף, בעילה אשר לגביה קבע בימ"ש כי היא אינה עומדת לדיון במסגרת התובענה דנא.

לטענתה, העירייה לא גבתה מהמבקש או ממי מתושביה את התשלום בגין "תכנית קרב" בגבייה מנהלית, כך שדין הבקשה לפסיקתא להידחות. בנוסף, ביהמ"ש קיבל את הודעת החדילה בדיון שהתקיים בתאריך 26.3.15 תוך הסכמת הצדדים כי, לא תבוצע כל גבייה באמצעות פקודת המסים לסכומי כסף כלשהן הנוגעים לתוכנית קרב. יחד עם זאת, הסכימו הצדדים בדיון, כי אין בהודעת החדילה כדי לבטל את חובת האזרחים על פי תכנית קרב.

עוד טענה, כי מהות הודעת החדילה הייתה אך ורק לגבי אופן גביית החוב, ולא באשר למהות החובה אותו תשלום בגין השתתפות בתכנית קרב. המשיבה הדגישה, כי הודעת החדילה מצדה הייתה על אף שלא עשתה שימוש באמצעי גבייה מנהליים לגביית חובות בגין תכנית קרב היא לא תעשה זאת בעתיד.

העירייה ציינה כי המבקש פנה אליה, בדרישה להשבת הכספים אותם שילם, בגין תכנית קרב, אך תשלום זה נעשה מרצונו של המבקש על מנת שיוכל לפתוח בהליך התובענה.

עוד טענה המשיבה, כי בניגוד לנטען בבקשה לפסיקתא, העירייה לא התעלמה ממכתב המבקש, אלא שהמבקש הגיש את הבקשה בטרם חלף המועד הקבוע בחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 (45 יום ממועד הפנייה). בפנייה זו לביהמ"ש טרם חלף המועד ראתה המשיבה משום חוסר תום לב מצד המבקש.

על כן סברה המשיבה, כי אין כל עילה לביצוע השבה של סכומים אשר שילם המבקש בגין תכנית קרב שכן אלו לא נגבו באמצעי גבייה מנהליים, ועתרה לדחיית הבקשה לפסיקתא ולחיוב המבקש בהוצאות לדוגמה, אשר יביאו לידי ביטוי את חוסר תום הלב של המבקש.

תשובה לתגובה

5. לטענת המבקש, מדובר בבקשה למתן פסיקתא המפרטת אך ורק את עיקרי פסק דינו של ביהמ"ש. לטענתו, התנגדות המשיבה לבקשה, אינה מתיישבת עם הודעת החדילה. התנגדות המשיבה לבקשה יוצרת רושם כי העירייה מנסה לחזור בה מהצהרות המפורשות שנתנה בפני ביהמ"ש.

משהמשיבה טוענת כי לא גבתה כלל באמצעי גבייה פסולים, ואם אכן הצהרותיה של המשיבה נכונות, הרי שעליה להחזיר סכום זה ששולם על ידי המבקש, ואין בכך משום הרחבת חזית כלל.

לטענת המבקש, אין בבקשתו כי יבוטלו חובות תושבי העיר כלפי המשיבה בגין תכנית קרב, אלא אך רק השבת כספים שנגבו ממנו בדרך שאינה בסמכותה של המשיבה, ושהמשיבה תשוב ותפעל לאחר ההשבה, באמצעים משפטים לגיטימיים לגביית הכספים.

בהתייחס לטענת המשיבה, לפיה המבקש לא הציג כל אסמכתא לתמוך טענתו, המבקש צירף לבקשה לאישור התובענה את מכתב ההתראה מכוח פקודת המסים גבייה, אותו קיבל מהמשיבה (נספח ז' לבקשה), ושילם את השובר באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה, תוך שצירף אף את הקבלה הרלוונטית (נספח לבקשה), שניהם נושאים מס' מסלקה זהה.

על כן, חזר על בקשתו לחתום על הפסיקתא שצורפה לבקשה תוך חיוב המשיבה בהוצאות.

דיון

6. סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כך:

”9. (א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה – תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע."

סעיף זה מאפשר לרשות למסור הודעה בתוך 90 ימים ממועד הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית לפיה היא חדלה מגבייה בשלה הוגשה הבקשה לאישור התובענה. בדרך זו הרשות מוגנת מפני אישור התובענה כייצוגית על ידי בית המשפט. ר' לעניין סעיף 9 לחוק, כב' השופטת חיות רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' חגי טיומקין (13.02.2011)

" סעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות מוסיף וקובע כי ככל שהרשות הודיעה כי תחדל מאותה הגביה והוכח כי כך הוא לא תאושר כייצוגית תביעה להשבה נגד אותה הרשות בגין הגביה כאמור. הוראה זו אכן מקנה לרשות מעמד מיוחס בשימה את הדגש על הפסקת הגביה הבעייתית בעתיד, תוך שמיטת הזכות לנהל תובענה ייצוגית להשבת הסכומים שעל פי הנטען נגבו על ידי הרשות שלא כדין בעבר".

ובהמשך

"הוראת סעיף 9(ב) לחוק נועדה לאפשר לרשות לחדול מגביית תשלומים אשר נטען כי היא בלתי חוקית ואם חדלה מכך, לכל המאוחר עד המועד הקובע הנקוב בסעיף 9(א) לחוק, אין היא חשופה עוד לתביעת השבה בגין גביה זו על דרך של תובענה ייצוגית" (ההדגשה שלי א.ב.).

תכליתו של סעיף 9 לחוק הינו אם כן עצירת הגבייה הבלתי חוקית מחד, תוך מתן חסינות לרשות מפני אישור התובענה כייצוגית מאידך.

מקום בו נמסרת הודעת חדילה, מעדיף המחוקק לאפשר לרשות לחזור בה מהפרת הדין ולהימנע במקביל מאישור התובענה הייצוגית כנגדה ולפיכך גם מהשבה קולקטיבית של הגביה שבוצעה שלא כדין בבחינת "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי פרק כח פסוק יג).

משמעות הדברים, מי שהגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות, הרי שאם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור, אין כל מקום להמשיך בתובענה הייצוגית כנגד הרשות. ככל שיבקש לזכות בסכומים ששילם חזרה בשל גבייה שלא כדין, תהיה בידו האפשרות להגיש תביעה אישית נפרדת להשבת הכספים. ר' לעניין זה בג"ץ 2171/06 שני כהן נ' יו"ר הכנסת (29.08.2011)

"אכן, אין חולק על כך שחוק תובענות ייצוגיות קבע הסדר ייחודי בתביעות השבה נגד רשות. החוק מאפשר לרשות לחדול מהגבייה הלא חוקית ובכך למנוע את התובענה הייצוגית."

ובהמשך

"המשמעות המעשית של הוראות החוק היא צמצום האפשרות לתבוע בדרך של תובענה ייצוגית בגין מלוא הנזק הקנייני שנגרם לעותרים. מסלול התובענה הייצוגית עשוי להוביל להפסקת הגבייה הבלתי חוקית ולהשבת הסכומים שנגבו שלא כדין, אך באופן חלקי בלבד. השבה מלאה של הסכום שנגבה שלא כדין אפשרית רק על ידי הגשת תביעה אישית נפרדת. העובדה שהחוק לא שלל את אפשרות התביעה האישית משמעה שיש דרך – גם אם לא באמצעות התובענה הייצוגית – להשיב את הסכומים שנגבו שלא כדין ולרפא את הפגיעה בקניינם של התובעים".

מהאמור עולה, כי ההשבה אפשרית, ככל שקיימת לה עילה, יש להגישה בהליך נפרד בתביעה אישית.

מעבר לנדרש ולענייננו, אין חולק כי קיימת חובת תשלום עבור רכישת שירותים מרצון במסגרת תכנית העשרה-תכנית קרב עליה נדרשים האזרחים עושים בה שימוש לשלם. מכאן, שאין ממש בטענת המבקש, כי הוצאו ממנו כספים או שילם כספים שלא כדין אותם לא היה צריך לשלם. טענתו היא אך על אופן הגביה בה נקטה העירייה.

וממה נפשך, גם אם נסבור כטענת המבקש כי סכומים אלו נגבו באמצעים מנהליים תוך שימוש בפקודת המיסים (גביה), ובעקבות כך יושבו אליו הכספים, הרי שעדיין יהיה עליו לשלם את אותו הסכום המדובר עבור תכנית קרב, ובסופו של יום אין נפקות לכך באיזו דרך נגבו הכספים.

סוף דבר

לאור האמור, הבקשה נדחית.

משהבקשה לא הייתה במקומה, תוך ניסיון שלא כדין להרחיב חזית המחלוקת, ישלם המבקש הוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ה, 24 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.