1. במסגרת תביעה לצו קבוע הוגשה הבקשה שלפני למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים להחזיק, לפלוש, להיכנס או לבצע עבודות הריסה ובנייה בחלקה מס' 7 גוש 30284 המצויה באדמות בית צפפא בירושלים (להלן: החלקה).
2. החלקה רשומה במרשם המקרקעין, בחלקים שווים, על שמם של שלושה אחים, מחמוד עלי אחמד מחמוד (להלן: מחמוד), חסן עלי אחמד מחמוד (להלן: חסן) ואבראהים עלי אחמד מחמוד (להלן: אבראהים). האחים הלכו זה מכבר לבית עולמם. המשיבים, עותמאן עליאן (להלן: עותמאן) ונעמה עליאן (להלן: נעמה) הם בניו של מחמוד ז"ל ויורשיו.
3. החלקה היא בצורת טרפז; החלק הצפוני-הקדמי של החלקה (הגובל בכביש) רחב יותר, והחלק הדרומי-האחורי צר יותר. על החלקה מצוי מבנה, אשר לטענת המשיבים חולק לשלוש יחידות דיור צמודות ששימשו את האחים ובני משפחותיהם למגורים. בבית הקדמי התגורר אבראהים, בבית האמצעי התגורר חסן ובבית האחורי התגורר מחמוד. בשנת 2010 החלה נעמה בהליכי רישוי לשם השגת היתר בניה בחלק הקדמי של החלקה. לפי החלטת ועדת המשנה מתאריך 2.4.14 היא קיבלה היתר לבניית בניין חדש למגורים, הכולל שתי קומות מעל קומת מרתף ובסך הכול שתי יחידות דיור.
4. לטענת המבקשים, החל משנת 2007 החלו לרכוש זכויות בחלקה. הם רכשו כמעט את כל זכויות יורשיו של חסן בחלקה (בשיעור של 82.2%) וחלק מזכויות מחמוד בחלקה (בשיעור של 25%) ובסך הכול נרכשו על ידם כ-36% מהזכויות בחלקה. המשיבים טוענים כי מדובר בבעלות משותפת בחלקה במושע שכן לא נערך פירוק שיתוף ולא נערך הסכם המייעד חלקים מסוימים למי מהאחים. לפיכך, לטענתם, אין מקום לאפשר לאחד השותפים האחרים להתיר בנייה בחלקה, המהווה שימוש חריג, ללא הסכמת יתר השותפים.
5. לעומתם, טוענים המשיבים כי אין מקום למנוע מנעמה לממש את היתר הבנייה שניתן לה כדין. לטענתם, עותמאן מחזיק עשרות שנים בבית אביו (מחמוד) בחזקה ייחודית ובשנת 2008 רכש את זכויותיו של חסן בחלקה. לטענת נעמה, אבראהים העביר את זכויותיו בחלקה לבתו סמירה. סמירה מכרה לה את זכויותיה לפני מספר שנים, ועל חלק זה היא קיבלה נעמה היתר בנייה.
6. להשלמת התמונה יצוין כי בין המבקשים התנהלו הליכים נוספים שאינם נוגעים ישירות לענייננו. המבקש 2, מוחמד ג'עברי הגיש שתי תביעות נגד עותמאן; בשנת 2009 הוגשה על ידו תביעה במסגרתה התנגד למתן היתר בניה בחלקה (ת"א 11233/09). בשנת 2010 הוגשה על ידו תביעה נוספת למתן צו מניעה קבוע (ת"א 2011/10) אשר יאסור עליו לעשות שימוש ייחודי בחלקה. התביעה הראשונה נמחקה והתביעה השנייה נדחתה על הסף מחמת מעשה בית דין לאחר שלא הוגשה תגובתו לטענות מקדמיות של הנתבע (פסק דינה של השופטת א' שניידר מיום 11.1.2011). בשנת 2012 נחתם הסכם בוררות בין הצדדים אולם דרך זו לפתרון המחלוקת לא צלחה. כמו כן הוגשו על ידי הצדדים הליכים למניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 30661-11-13 וה"ט 35576-06-14).
7. המבקשים אינם מכחישים כי ידעו על ההליכים שנקטה נעמה לצורך קבלת היתר. בשנת 2011 הוגשה על ידם התנגדות לבקשה, אשר נדחתה. לטענתם, בשנת 2013 הוגשה על ידם התנגדות נוספת להיתר אשר לא זכתה להתייחסות. המבקשים מאשרים כי היתר הבנייה הוצא כבר בחודש יולי 2014, אולם טענתם היא, שהם ידעו אודותיו רק שלושה ימים לפני הגשת הבקשה למתן סעד זמני, באמצע חודש נובמבר 2014, עת הצהירו המשיבים שבכוונתם להחל בהליכי בנייה מכוחו.
8. בדיון העידו המבקש 2, מר סופאיין ג'עברי (להלן: סופיאן), והמשיבים. המבקש 2 לא התייצב לדיון. לבקשתם, הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
9. על רקע האמור לעיל, אפנה לבחון את הבקשה שלפני. ייאמר מיד כי אין מקום להיעתר לסעד הזמני הגורף שהתבקש, אשר כלל דרישה למנוע כניסתם של המשיבים לחלקה, שכן אין מחלוקת כי הם בעלי זכויות קנייניות בחלקה. אתמקד אפוא בבקשה למנוע מנעמה לממש את היתר הבנייה.
10. זכות לכאורה – אין מחלוקת כי המשיבים הם בעלי זכויות בעלות במקרקעין מכוח ירושת אביהם מחמוד, וכי עותמאן מחזיק בבית אביו ומשתמש בו שימוש ייחודי. לעומת זאת, המבקשים אינם מחזיקים בחלקה. סופיאן אישר בעדותו כי עסקאות המכר לא דווחו לרשויות המס ולא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 8-20). מעמדם הנטען של המבקשים בחלקה מתבסס על הסכמי מכר עם חלק מיורשיהם של מחמוד וחסן מכוח צווי ירושה שהוצאו על ידי בית הדין השרעי בעמאן. על מנת להוכיח את זכויותיהם בחלקה על המבקשים לעבור משוכות לא מעטות, ובין היתר לזכות בהכרה אגבית של צווי הירושה במסגרת הדיון בתיק העיקרי (סעיף 11ב לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958). אוסיף, כי כאמור לעיל, נגד המבקש 2 ניתן פסק דין חלוט אשר על פני הדברים חוסם את טענותיו בנוגע לחזקתו של עותמאן בחלקה.
11. חרף האמור, נוכח הסכמי המכר וצווי הירושה שהוצגו, אין לקבוע שלא עלה בידי המבקשים להראות שאלה רצינית הראויה לדיון, לכל הפחות במישור בינם לנעמה. יחד עם זאת, לפער בין הצדדים ביחס לעוצמת זיקתם הקניינית לחלקה יינתן משקל במסגרת המאזן הכולל של זכויות הצדדים בגדרי בקשה זו.
12. מאזן הנוחות – לטענת המבקשים, הריסת המבנה הקיים ובניית בית חדש יוצרים עובדות מוגמרות לגבי החלק הקדמי של החלקה, בפרט כאשר המבנה המתוכנן החדש רחב וגדול מהמבנה הישן. בשים לב לכך שעותמאן מחזיק בחלק האחורי, הם יאלצו לממש את חלקם בחלק האמצעי, שהוא קטן וצר יותר, באופן שאינו הולם את חלקם היחסי בחלקה.
13. טענת המבקשים לגבי גודל החלק שיוותר פנוי לבנייה והיקף זכויות הבנייה שניתן יהיה לממש בחלק זה, לא נתמכה בראיות כלשהן (באמצעות חוות דעת הנדסית או אדריכלית). מכל מקום, טענות המבקשים לגבי אופן חלוקת החלקה לאחר שייערך פירוק שיתוף במקרקעין, הן טענות תיאורטיות שכן בשלב זה אין בידם זכות להגיש תביעה כאמור שכן אין מחלוקת כי אינם בעלים רשומים. אף אין כל אינדיקציה לגבי האופן בו תחולק החלקה בעתיד, ככל שתביעה כאמור תוגש.
14. מעבר לאמור, רשמתי לפני את התחייבות המשיבים כפי שהיא נזכרת בסעיפים 48-49 לסיכומיהם. מהתחייבות זו עולה, כי אין בבנייה שעתידה להתבצע כדי ליצור מצב בלתי הפיך. ככול שבעתיד יוכר השיתוף בחלקה, וככול שתינתן הוראה על פירוקה, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בין בדרך של הריסת המבנה שייבנה ובין בדרך של תשלומי איזון.
15. לעומת זאת, מתצהירה של נעמה ומהמסמכים שצורפו לו עולה כי היעתרות לבקשה לצו מניעה זמני עלולה להסב לה נזקים משמעותיים. היא הוציאה ממון רב לשם השגת היתר הבנייה (נספחים ב' ו-ג' לתצהירה). ההיתר הותנה בכך שתתחיל בבנייה תוך שנה מיום שניתן, ולא – ההיתר יבוטל. בנוסף, נעמה התקשרה זה מכבר עם קבלן חפירות לצורך הריסת המבנה הנטוש (ההסכם צורף כנספח ד' לתצהירה) ויתכן כי תידרש לבטל את התקשרותה.
16. נוכח האמור לעיל, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. כידוע, בין שני השיקולים של קיום עילת תביעה לכאורית ומאזן הנוחות, קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית כוחות". ככול שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן, ולהפך. בשים לב להערותיי לעיל לגבי עילת התביעה הלכאורית, ולמסקנתי בנוגע למאזן הנוחות, אזי מקבילית הכוחות נוטה בבירור לכיוון המשיבים ולדחיית הבקשה לסעד זמני.
17. שיהוי – אף המועד בו פנו מבקשים בבקשה לסעד מטה את הכף לדחיית בקשתם. אין מחלוקת כי המבקשים היו מודעים להליכים שנקטה נעמה לשם קבלת היתר בנייה ואף התנגדו להם. יתרה מכך, הם מאשרים כי היתר הבניה ניתן בחודש יולי, אולם פנייתם בבקשה לסעד זמני הוגשה רק באמצע חודש נובמבר. חרף זאת, הם פנו לבית המשפט רק לאחר שהתקבל על ידה היתר הבניה ונודע להם שהיא מבקשת לממש את זכותה לבנות על היתר הבניה. מתן היתר בנייה הוא מידע החשוף לציבור. לפיכך ניתן היה לצפות כי המבקשים יעקבו בשקידה הראויה אחר דבר פרסומו ולא ישתהו בהגשת הבקשה לסעד זמני הגשת בקשה לסעד זמני מספר חודשים לאחר קבלת ההיתר, שומטת את הקרקע תחת הטענה בדבר חיוניות הסעד ודחיפותו.
18. מעבר לכך, בנסיבות המקרה דנן חל שיהוי בהיבט נוסף. לפי הנטען בבקשה, המבקשים החלו לרכוש זכויות בחלקה כבר משנת 2007. למרות שמדובר בחלקה מוסדרת הרשומה בלשכת רישום המקרקעין, וחרף טענותיהם לזכויות חזקה ובעלות בה, המבקשים לא טענו כי ננקטו על ידם הליכים כלשהם לצורך רישומם כבעלים. המבקשים אף לא טענו כי קיים קושי כלשהו לבצע הליכים אלה. הם גם אינם מבהירים האם בכוונתם לנקוט הליכים אלה, אם בכלל. במצב דברים זה, כאשר המשיבם לא פעלו במישרין על מנת להסדיר את זכויותיהם בחלקה, וחלף כך תביעתם העיקרית היא למתן צו מניעה קבוע, קיים קושי לקבל את בקשתם. למעלה מן הנדרש יוער, כי בנסיבות העניין למתן צו מניעה קבוע, שאינו מוגבל בזמן, עלולות להיות השלכות לא פשוטות על המשיבים.
19. בשים לב למסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בטענות נוספות שהועלו על ידי הצדדים, כגון טענות שעניינן חזקה ייחודית בחלקה, טענות בנוגע לחלק אותו רכש עותמאן מיורשי חסן ומהות העסקה בין סמירה לנעמה.
20. התוצאה היא, שהבקשה לצו מניעה זמני נדחית. הצו הארעי שניתן בגדרי הבקשה מבוטל בזה.
21. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 8,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.