לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים לאחר שלא התייצבו לדיון הוכחות בתיק.

תחילתו של ההליך דנן בהמרצת פתיחה שהגישה המשיבה למתן פס"ד המצהיר כי רכב מסוג מאזדה 3 מ.ר. 27-148-71 הוא בבעלותה. לטענת המשיבה, המבקש 1, אשר היה בעת הרלוונטית ארוסה, הציע לה כמתנת אירוסין לבצע העסקת חליפין של רכב הונדה שהיה אותה עת בבעלותה, תוך שהוא יישא בהפרש המחיר ביחס לרכב שתקבל כנגדו. בהתאם לכך, היא מסרה את רכב ההונדה שהיה בבעלותה בשווי של כ- 45,000 ₪ למגרש רכבים, וקיבלה תמורתו את הרכב נשוא התביעה. הפרש המחיר בין שני הרכבים "כוסה" באמצעות רכב ישן של המשיב 1 שנמסר על-ידו למגרש. בהמשך התערערו היחסים בין הצדדים והאירוסין בוטלו. או אז נלקח ממנה רכב המאזדה על-ידי המשיב 1 בעורמה, ולא הושב לה. כך נותרה היא ללא רכבה המקורי (ההונדה) וללא הרכב שהתקבל בעסקת החליפין (המאזדה). לאחר שהמשיב 1 טען במסגרת ההליך כי רכב המאזדה איננו עוד בחזקתו וכי הבעלות בו עברה, תחילה לאחותו - משיבה 2, ולאחר מכן לצד ג', תוקנה התביעה כך שהוסף לה רכיב כספי בסך 50,000 ₪, והיא הועברה לפסים של תביעה רגילה.

התיק נקבע להוכחות ליום 05.06.16.

בסמוך לדיון הגיש ב"כ המבקשים בקשה להשתחרר מייצוג בטענה שאבד כל קשר עם המבקשים והוא אינו מצליח לאתר אותם. לדיון ביום 05.06.16 לא התייצבו המבקשים. בא-כוחם התייצב בפתח הדיון וביקש להשתחרר מייצוג נוכח שפורט לעיל ולאחר שהבהיר כי שלח למבקשים הודעה בדואר רשום אודות מועד הדיון וכי לפי בדיקתו הדואר התקבל. בקשתו להתפטר מייצוג אושרה. לאחר מכן, לבקשת המשיבה, ניתן פס"ד בהיעדר התייצבות נגד המבקשים, המחייב אותם בתשלום סך 45,000 ₪ ובהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

ביום 18.12.16 הוגשה הבקשה דנן לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות וזאת באמצעות אותו עו"ד שהתפטר מייצוג כפי שפורט.

לטענת המבקשים, נודע להם על מתן פסק הדין נגדם רק עם מסירת אזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח על ידי המשיבה ביום 06.11.16. לטענתם, היעדרותם מהדיון לא נבעה מזלזול בבית המשפט אלא מנסיבות חריגות שנכפו עליהם בעקבות אירוע שאירע בכפר מגוריהם אשר חייב אותם ואת בני משפחתם לעזוב את הכפר על פי החלטת מכובדי הכפר. לכן לא ניתן היה ליצור קשר עימם ונותק הקשר עם בא כוחם כפי שנטען על-ידו. בנוסף לאחרונה עבר אביהם השתלת כליה כך שדעתם לא ניתנה להליך. המבקשים טוענים כי סיכויי ההגנה שלהם טובים. על פי גרסתם, המשיבה פנתה למבקש 1 וביקשה ממנו שיסייע לה למכור את רכב ההונדה שהיה ברשותה שכן היא ואימה מצויות במצב כלכלי קשה ולכן היא נאלצת למכור את הרכב. המבקש 1 פנה להוריו וביקשם לסייע למשיבה. הוריו שרצו באותה העת לרכוש רכב עבור בתם, המבקשת 2, הסכימו לרכוש את הרכב תמורת תשלום בסך 30,000 ₪ אשר שולם על-ידם למשיבה. בהמשך משגילו כי יש ברכב תקלות פנו למגרש וביצעו עסקת חילופין במסגרתה מסרו את רכב ההונדה ורכב נוסף שברשותם וקיבלו את רכב המאזדה.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף משלא הוגשה בקשת ארכה להגשת הבקשה לביטול. פסק הדין ניתן במעמד ב"כ המבקשים ולכן הומצא להם ביום הינתנו. בכל מקרה גם אם נקבל טענתם כי נודע להם על דבר מתן פסק הדין עם המצאת האזהרה ביום 06.11.16 הרי שהיה עליהם להגיש הבקשה עד ליום 06.12.16 אולם היא הוגשה ביום 18.12.16 כלומר באיחור, ולכן היה עליהם, בכל מקרה, להגיש בקשת ארכה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אין לקבל את בקשת המבקשים שכן זו הפעם השנייה שהם מבקשים ביטול פסק דין שניתן נגדם בהעדר. הפעם הקודמת ניתן פסק דין נגדם ביום 05.02.15 לאחר שלא הגישו כתב תשובה, והוא בוטל בהחלטה מיום 24.02.15. התנהלות זו של המבקשים מעידה על זלזול בבית המשפט ואין לתת לכך יד. מועד ההוכחות נקבע בנוכחות המבקשים. טענותיהם לאירוע מיוחד בכפר אשר בגינו נדרשו "לרדת למחתרת" לא גובו בראיות ונטענו בעלמא. גם טענתם ביחס לאביהם לא גובתה במסמכים רפואיים. עוד טוענת המשיבה כי פסה"ד ניתן בנוכחות ב"כ המבקשים אשר התייצב לדיון, כך שאין מדובר בפס"ד שניתן במעמד צד אחד.

בתשובה לתגובה טענו המבקשים כי הנסיבות החריגות שתוארו בתצהירם בעקבות אירוע בכפר מגוריהם, מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכה וכי יש ליתן להם ההזדמנות להתגונן משהגנתם אינה חסרת סיכוי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולא בלי היסוס נוכח מחדלם המשמעותי של המבקשים, אני רואה לקבל את הבקשה, בכפוף לחיוב ותשלום הוצאות ע"י המבקשים. להלן יפורטו בתמצית טעמי.

כפי שפורט לעיל, לטענת המבקשים נודע להם לראשונה על פסק הדין רק עם מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח ביום 06.11.16, וזאת מבלי שהבהירו מתי הומצאה להם האזהרה (להבדיל ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ). יוצא אפוא כי אף לשיטת המבקשים, בקשתם הוגשה באיחור ביחס למועד בו נודע להם על פסה"ד. המבקשים לא הגישו אמנם בקשה סדורה להארכת מועד, כפי שהיה עליהם לעשות, אולם במסגרת תגובתם טענו לעניין קיום טעם מיוחד המצדיק אורכה, לאחר שהמשיבה טענה בעניין, כך שהנושא התלבן לגופו. במקרה דנן מחדלם של המבקשים הוא ממשי, שכן אף אם נניח כי לא ידעו על מתן פסה"ד בעת שניתן הרי שהימנעותם מלברר גורל התביעה כנגדם מול בא-כוחם, כאשר מועד הדיון היה ידוע להם, הוא בגדר התרשלות של ממש, אף בהינתן הנסיבות האישיות להן טענו. עם זאת, המגמה הקיימת כיום בפסיקה מאפשרת להכיר בקיום טעם מיוחד גם כאשר מדובר במחדל של בעל הדין תוך התחשבות במכלול הנסיבות לרבות סיכויי הבקשה נשוא הארכה המבוקשת (ראו למשל: רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח ביצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (פורסם במאגרים) (2012)). בענייננו, לאחר נתתי דעתי להסברי המבקשים אודות הקורות אותם ולנוכח סיכויי הבקשה לגופה כפי שיפורט להלן, סבורני כי יש מקום למתן אורכה כאמור. אציין כי נגד המבקשים ניתן כבר בעבר פס"ד בהיעדר הגנה (בשל אי-הגשת כתב תשובה להמרצת הפתיחה במועד) אשר בוטל, אולם מדובר היה באיחור על רקע קונקרטי שנגע למצב רפואי של בא-כוחם (אירוע לבבי) ובנסיבות אלא אינני סבורה שיש לקשור בין הדברים.

ומכאן לבקשה גופה.

תחילה אציין כי טענת המשיבה לפיה אין מדובר בפס"ד שניתן במעמד צד אחד בשל הגעתו של ב"כ המבקשים לדיון, אין בה ממש שכן הוא שוחרר כאמור מייצוג בפתח הדיון ובטרם מתן פסה"ד.

לגופה של הבקשה, הרי שאין ענייננו בביטול מחמת הצדק שכן מועד הדיון היה ידוע למבקשים/ב"כ דאז. משכך יש לבחון האם קיימת הצדקה לביטול פסה"ד לפי שיקול הדעת של בית המשפט. לעניין זה רלוונטיים שני שיקולים עיקריים – סיבת המחדל וקיומה של טענת הגנה אפשרית. השיקול האחרון הוא הדומיננטי.

באשר לסיבת אי ההתייצבות לדיון; טענת המבקשים כי נאלצו לעזוב את כפרם אותה עת, אף אם נכונה היא, אין בה כדי להצדיק אי-התייצבות לדיון בבהמ"ש שעל קיומו ידעו זה מכבר. ככל שהיתה טענה למניעה כלשהי, היה עליהם להגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד ולא לעשות דין לעצמם כפי שעשו. עם זאת, מנגד יש לשקול קיומה של הגנה אפשרית למבקשים במסגרת ההליך, וכאמור זהו שיקול דומיננטי בכגון דא נוכח הבכורה הניתנת לזכות הגישה לערכאות. בעניין זה הרי שבמסגרת התיק הועלו שתי גרסאות עובדתיות סותרות זו לזו בצורה קוטבית. אל מול גרסת המשיבה, עומדת גרסתם של המבקשים שהיא שונה בתכלית. ברי כי לא ניתן להכריע בהן ללא שמיעת ראיות ולשלב הנוכחי לא ניתן לומר כי גרסת המבקשים חסרת סיכוי. ברי כי ככל שיעלה בידי המבקשים להוכיח טענותיהם הרי שעומדת להם הגנה טובה מפני התביעה.

במכלול נסיבות אלה, ולא בלי התלבטות נוכח מחדלם המשמעותי של המבקשים, אני מוצאת כי הכף נוטה לקבל הבקשה, תוך התנאת הביטול בתשלום הוצאות.

בנסיבות שפורטו, העיכוב הניכר שנגרם עקב כך בניהול ההליך והטרחה למשיבה, אני מחייבת את המבקשים בתשלום הוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.

תשלום ההוצאות מהווה תנאי לביטול פסה"ד.

הסכום האמור ישולם לא יאוחר מתוך 14 ימים. עם תשלומו במסגרת הזמן האמור לעיל, תוגש הודעה לתיק ופסה"ד יבוטל. לאחר מכן ייקבע מועד הוכחות.

אינני רואה מקום להורות על הפקדת סכום התביעה בקופת בית המשפט בנוסף לכך, כפי שביקשה המשיבה.

לת.פ בהתאם.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.