לפניי תביעה כספית בסך 50,000 ₪, שווי רכב שהיה בבעלות התובעת, אשר לפי הנטען על-ידה נמסר במסגרת עסקת החלפת רכבים שביצע הנתבע 1 (להלן – הנתבע), אולם בסופו של יום הותיר את התובעת ללא רכב כלשהו.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. בין התובעת והנתבע הייתה בעבר מערכת יחסים רומנטית (שעל טיבה המדויק הם חלוקים).

2. באותה עת היתה התובעת בעלים של רכב מסוג הונדה סיוויק שנת 2008 מס' רישוי 82-093-67 (להלן – רכב ההונדה).

3. לטענת התובעת, הנתבע הציע לה "לשדרג" את רכבה, באמצעות עסקת החלפת רכבים כשהיתרה תשולם על ידו כמתנת אירוסים. במסגרת זאת, סרו השניים למגרש להחלפת רכבים, "סעד אינטגריטי בע"מ" (להלן – המגרש) וביצעו עסקת החלפה. העסקה כללה את רכב ההונדה, אשר באותו מועד שווי המחירון שלו עמד על סך 50,000 ₪ והוא הוערך על-ידי בעל המגרש בסך 45,000 ₪. נוסף על כך נמסר רכב שהיה בבעלות משפחת הנתבעים, שהוערך בסך 25,000 ₪. כנגד שני רכבים אלה התקבל מהמגרש רכב מסוג מאזה 3 מס' רישוי 27-148-71 (להלן – רכב המאזדה). לטענת התובעת, מיד לאחר מכן נמסר רכב המאזדה לחזקתה, היא ערכה לו ביטוח וכן התקינה בו אביזרים שונים. עוד טוענת התובעת, כי בסמוך לאחר העסקה הסתבר לה מפי הנתבע כי זכרון מול המגרש נערך על שם אחותו של הנתבע, היא הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת). לדברי התובעת, הנתבע הסביר לה כי הדבר יקל את הטיפול ברכב במקרה הצורך, כך שייעשה בידי אביו. אין חולק כי לא בוצעה החלפת רישום הבעלות על שם התובעת במועד הרכישה, וזאת מאחר שלדברי בעל המגרש הרכב היה רשום על שם חברת השכרה ונדרש נציג מטעמה לצורך העברת הבעלות. בהמשך נערכה העברת בעלות על שם הנתבעת, וזאת ככל הנראה על יסוד מסמך זיכרון הדברים.

4. לפי גרסת התובעת, היא עשתה שימוש ברכב המאזדה למשך תקופה של מעל חודש עד שיחסי הצדדים עלו על שרטון. בשלהי חודש אוקטובר או בסמוך לכך הגיע הנתבע וביקש לשאול את רכב המאזדה לצורך סידורים. היא מסרה לו את הרכב, הנתבע נסע מהמקום ולא שב מעולם. מאז לא ראתה עוד את רכב המאזדה. היחסים בין השניים ניתקו. לאחר ניסיונות הידברות שלא הועילו לרבות עם הוריו של הנתבע, הגישה את תביעתה.

5. גרסתם של הנתבעים שונה בתכלית. לטענתם, התובעת פנתה לנתבע בעת שניהלו מערכת יחסים, וביקשה את עזרתו במכירת רכב ההונדה מאחר ונזקקה לכסף לנוכח מצבה הכלכלי הקשה. הוא נרתם לעזרתה, ולצורך כך הסכימו הוריו לקנות את רכב ההונדה מהתובעת. מטרת הרכישה היתה לצורך החלפת רכבה של בתם, הנתבעת, אשר ברשותה היה באותה העת רכב מסוג מאזדה 6 אשר ביקשה להחליפו. הוסכם כי ההורים ישלמו לתובעת 30,000 ₪ בעבור ההונדה, וכך היה. לאחר מכן הסתבר כי קיימים ליקויים בהונדה, ואז החליטו הם לבצע עסקת החלפה של הרכב הנ"ל מול מגרש להחלפת רכבים. הם מסרו את רכב ההונדה וכן את רכב המאזדה 6 שהייתה ברשות הנתבעת, ובעבור שני הרכבים הנ"ל קיבלו את רכב המאזדה. ההסכם נערך בין החברה המנהלת את המגרש לבין הנתבעת והמאזדה נרשמה על שמה. לפי הנטען, באחד הימים התובעת ביקשה מהנתבעת לעשות שימוש ברכב לצורכי סידורים והוא נמסר לה לצורך זה. התובעת החזיקה ברכב תקופה ממושכת למדי עד שהנתבעת ביקשה לקבלו חזרה. אז התקשר הנתבע לתובעת ביקש לקבל את הרכב חזרה וכך היה. בהמשך נמכרה המאזדה לצד שלישי.

ההליך:

6. במקור הוגשה התובענה במתכונת של המרצת פתיחה כנגד הנתבע בלבד, במסגרתה נתבקש סעד הצהרתי לפיו התובעת הינה הבעלים של רכב המאזדה וצו אשר יורה על השבתו לידיה, כן נתבקש סעד זמני אשר יאסור על העברת רכב המאזדה לצד שלישי, וצו זמני כאמור ניתן כמבוקש. בהמשך, ולאחר שהוברר כי המאזדה נרשמה על שם הנתבעת צורפה הנתבעת וכן החברה המנהלת את המגרש לתביעה והוסף לחילופין סעד כספי לשווי רכב ההונדה. נוכח הסעד הכספי שהתבקש, התביעה הועברה לפסים של תביעה רגילה.

7. יצויין כי ביום 5.6.16 ניתן פס"ד בהיעדר התייצבות נגד הנתבעים, לאחר שהם לא התייצבו לדיון הוכחות שהיה קבוע למועד האמור. ביום 18.12.16 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסה"ד, וזו נתקבלה ביום 8.2.17, בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת ע"י הנתבעים.

8. מטעם התובעת הוגש תצהיר שלה בלבד ומטעם הנתבעים נקבע, לבקשתם, כי התצהירים שהוגשה במסגרת כתב התשובה להמרצת פתיחה ישמשו תצהירי עדות ראשית. אלו כללו את תצהיר הנתבע ותצהיר של אדם נוסף, חברו של אביהם של הנתבעים, אשר לפי הנטען היה עד לתשלום מצד הנתבע לתובעת, כאשר נטען שאותו סכום שולם עבור רכישת ההונדה. עד זה לא הגיע למועד שנקבע להוכחות ומשכך הוצא תצהירו מהתיק והוא ולא נכלל במסגרת הראיות.

דיון והכרעה:

9. כפי שעלה מסיכומי התובעת, אין היא עומדת עוד על הסעד הנוגע לרכב המאזדה, אלא על הסעד הכספי בלבד. טעם הדבר הוא הצהרת הנתבעים כי רכב המאזדה הועבר זה מכבר לצד שלישי. עוד יוער כי הסעד הכספי המבוקש איננו שווי המאזדה שאבדה, אלא שווי רכב הונדה של התובעת שנמסר כאמור במסגרת עסקת ההחלפה. התובעת מבקשת אפוא סעד שהוא במהותו השבת המצב לקדמותו עובר לעסקת ההחלפה (לפי גרסתה). משזה הסעד שהתבקש, בכך יתמקד דיוננו להלן.

10. כפי שעולה מהפירוט שלעיל, ענייננו בשתי גרסאות עובדתיות מנוגדות בתכלית באשר לזכויות ברכב ההונדה, ההשתלשלות הנוגעת לעסקת ההחלפה והנסיבות בהן יצא רכב המאזדה מחזקת התובעת.

11. לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים, אני רואה להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע. להלן אעמוד על טעמי לכך.

12. ראשית, גרסת התובעת הייתה בעיקרה עקבית וסדורה לאורך כל ההליך ואילו בגרסת הנתבע נמצאו סתירות ואי-בהירות.

כך, בתצהירו טען הנתבע כי התובעת כלל לא נכחה במועד החתימה על הסכם החלפת הרכבים מאחר והעניין לא נגע אליה שכן עוד קודם לכן היא מכרה את רכב ההונדה להוריו וקיבלה התמורה במזומן (סעיף 23 לתצהיר הנתבע). בעדותו שינה הנתבע גרסתו וציין כי בזמן המו"מ והחתימה על ההסכם אחותו שהתה בחוץ ואילו הוא והתובעת היו בפנים (עמ' 13, ש' 21-22).

כן קיימת סתירה בלתי מוסברת בין גרסתו בתצהירו, לפיה השניים הסכימו להתארס וטענתו כי "בניתי את כל עולמי על הכלה המיועדת" (סעיף 3 לתצהיר), לבין דבריו בחקירתו לפיהם השניים כלל לא היו מאורסים (עמ' 13, ש' 1-3ׂׂ).

בנוסף, בעדותו של הנתבע באשר לרכיב העסקה שנערכה במעורבותו הישירה מול המגרש, לא היתה קוהרנטית. הנתבע כי במסגרת החלפת הרכבים הוא קיבל על רכב ההונדה סך 30,000 ₪ (עמ' 14, ש' 4). לאחר מכן טען כי בשל פגיעה ברכב המחיר הורד לסך 22,000 ₪ (עמ' 14, ש' 4-6). גרסה זו אינה משתלבת הגיונית עם חלקים אחרים בעדותו, בהם טען כי שווי מחירון רכב ההונדה עמד באותה העת על סך 52,000 ₪, שווי רכב המאזדה עמד על סך 70,000 ₪ ושווי הרכב הנוסף שנמסר למגרש במסגרת העסקה (מאזדה 6) עמד על סך 30,000 ₪ (עמ' 13, ש' 35-36, עמ' 14, ש' 1-2). נתונים אלה מבחינה מספרית, אינם מתיישבים. נוכח האמור, טען הנתבע במהלך עדותו כי ניתן אף כסף מזומן בעסקה (שם, שם). לטענה זו אין כל זכר בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע, בה תיאר בפירוט אל רכיבי העסקה. מדובר בטענה כבושה והיא איננה נתמכת באסמכתאות כלשהן. היא אף איננה מתיישבת עם העולה מזיכרון הדברים של עסקת הרכישה, בו צויין כי "הרכב נמכר מפתחות מול מפתח ללא תוספת", קרי, ללא תוספת מזומן של מי הצדדים. ובנסיבות אלה אינני רואה ליתן בה אמון.

13. שנית, לפי גרסתו של הנתבע, מספר בני משפחה מצדו היו מעורבים במהלך שקדם לעסקת ההחלפה וכן בעסקה עצמה; אחותו (אשר לפי טענתו, היתה בעלי ההונדה לעת עריכת עסקת ההחלפה, לאחר שזה נמכר ע"י התובעת, ואשר נזכיר כי הינה אף בעלת דין בתביעה) וכן שני הוריו (אשר לפי הנטען רכשו את רכב ההונדה מהתובעת עבור ביתם). אף לא אחד מאותם בני משפחה זומן לעדות מטעם הנתבע, על-אף שברי כי מדובר בעדים רלוונטיים ביותר ושהינם בהישג ידו של הנתבע. לא ניתן כל הסבר סביר להימנעות זו, ובנסיבות אלה הדבר עומד לחובתו של הנתבע במישור הראייתי, וזאת בהתאם להלכה המושרשת לפיה הימנעות בעל דין מהעדת עד רלוונטי ללא שהונח טעם סביר לדבר, חזקה היא כי ככל שהעדות היתה נשמעת לא היה בה לתמוך בגרסתו (ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו (פורסם במאגרים) (1991)). נזכיר כי מלכתחילה הוגש מטעם הנתבעים תצהיר של עד נוסף, מי שנטען כי הוא חבר של אביהם, אולם זה לא התייצב לעדות. בהקשר זה נאמר כי הדבר נבע מאבל משפחתי, אולם לא הוצגה בעניין כל אסמכתא ואף לא התבקשה דחיית עדותו של העד מהטעם האמור.

14. שלישית, התנהלות התובעת לאחר ביצוע עסקת ההחלפה משתלבת הגיונית עם גרסתה באשר למהות ההסכמה בין הצדדים שהביאה לעריכת עסקת ההחלפה. אין חולק כי לאחר הרכישה התובעת העבירה את הביטוח המקיף של רכב ההונדה לרכב המאזדה. בנוסף התובעת צירפה קבלה בגין רכישת אביזרים שונים לרכב המאזדה מיום 23.10.14. הדבר משתלב היטב עם טענתה של התובעת כי הרכב נרכש עבורה ומכאן שנהגה בו מנהג בעלים. מנגד, הדבר איננו מתיישב עם טענת הנתבע כי התובעת ביקשה למכור למשפחתו את רכב ההונדה בשל בעיות כלכליות מהן סבלה, זאת שעה שהיא נושאת בעלויות אחזקת רכב המאזדה (שנזכיר כי לפי גרסת הנתבע – כלל לא היה שלה אותה עת).

15. הנתבע מסתמך כאמור על זיכרון הדברים לרכישת רכב המאזדה בו מצוינת הנתבעת כקונה וכן על רישום הרכב על שמה. סבורני כי אין בכך כדי להכריע בענייננו. כאמור לעיל, התובעת העידה כי היא לא היתה נוכחת במועד החתימה ולא היתה מודעת לדבר בעת החתימה, וזאת לבקשת הנתבע עצמו. גרסתה זו עדיפה בעיני על גרסת הנתבע, אשר כפי שצויין לעיל קיימת סתירה ברורה בין האמור בתצהירו לבין עדותו בנקודה זו. בשים לב למערכת היחסים שהיתה בין הצדדים באותה עת, וההסכמה לגבי אירוסין, גרסתה של התובעת לפיה לא ראתה למחות נגד הדבר כשהנתבע סיפר לה על כך ולנוכח הסבריו, הינה מתקבלת על הדעת. הרישום במשרד הרישוי הוא תולדה של אופן עריכת זיכרון הדברים, ומכל מקום כידוע הוא איננו בעל תוקף קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד (ע"א 6299/15 עו"ד איתן ארז נ' עטרת תעשיות (1996) בע"מ (פורסם במאגרים) (216))). לא למותר לציין, כי אף גרסתו של הנתבע איננה מתיישבת עם מצב הרישום במשרד הרישוי וזאת בכל הנוגע לרכב ההונדה, שכן אין חולק כי רכב זה היה רשום על שם התובעת, ואילו גרסת הנתבע הינה כי הרכב עבר לבעלות משפחתו לאחר שנרכש על-ידי הוריו.

16. נוכח כל שפורט לעיל, אני רואה לקבל את גרסת התובעת ולהעדיפה על פני הגרסה הנגדית של הנתבע. בנסיבות אלה, שעה שאין חולק כי הרכב שנמסר לתובעת חלף רכב ההונדה שהיה בבעלותה (קרי – רכב המאזדה) נלקח ממנה על-ידי הנתבע ולא הושב לה, זכאית התובעת לסעד שהתבקש על-ידה במסגרת התביעה – השבת ערך רכב ההונדה.

17. נותר לדון בשווי רכב ההונדה.

18. ברי כי הנטל להוכחת שווי רכב ההונדה הוא על התובעת. התובעת לא הציגה בעניין ראיות ממשיות – חוו"ד מקצועית, עדות בעל מגרש הרכבים עמו נחתם ההסכם ואף לא את מחירון לוי יצחק עליו הסתמכה בטענותיה. גרסתה בעניין זה נסמכת על מה שלפי טענתה שמעה מבעל המגרש בגדר ההערכה של שווי רכב ההונדה במסגרת העסקה, עדות שלמותר לציין כי משקלה מוגבל. עוד יש לציין, כי זיכרון הדברים של עסקת ההחלפה, איננו נוקב בשווי הרכבים. עם זאת, בנסיבות דנן סבורני כי מתוך מכלול הראיות, ובעיקר עדות הנתבע עצמו, עולות די אינדיקציות המאפשרות להעריך באורח סביר את שווי הרכב האמור.

19. ראשית, הנתבע בעדותו הודה כי מחיר המחירון של רכב ההונדה לעת עריכת העסקה עמד על סך 50,000 – 52,000 ₪, קרי – כגרסת התובעת (עמ' 14, ש' 4). בעניין זה אין אפוא כלל מחלוקת. עוד העיד הנתבע, כי שווי רכב המאזדה שהתקבל במסגרת עסקת החליפין עמד על סך 70,000 ₪ (עמ' 13, ש' 35-36). בנוסף העיד כי שווי רכב המאזדה 6 שהיה בבעלות משפחתו ושכאמור נמסר אף הוא בעסקת החליפין כנגד קבלת המאזדה, עמד על סך 30,000 ₪ (עמ' 14, ש' 1-2). כפי שפורט לעיל, את טענת הנתבע, אשר נטענה לראשונה בחקירתו הנגדית, כי שולם אף מזומן בעסקה, איננה מהימנה ולא ראיתי לקבלה. עולה מכל המקובץ כי ערך ההונדה כפי שהוערך במסגרת העסקה, עמד על סך 40,000 ₪. הדברים עולים מתוך הנתונים עליהם העיד הנתבע עצמו, המביאים לתוצאה דומה לגרסת התובעת. יש לציין כי לפי המצוין בזיכרון הדברים לרכב ההונדה היתה פגיעה כלשהי מאחור, דבר המשתלב עם הפער בין השווי הנ"ל לבין מחיר המחירון שהינו כאמור מוסכם בין הצדדים (כ- 50,000 ₪). אוסיף כי הנתבע טען שבשל אותה פגיעה הוערך רכב ההונדה בשיעור פחות בהרבה (22,000 ₪), אולם טענה זו לא נתמכה בדבר, היא הועלתה באופן מהוסס תוך שבהמשך חקירתו הבהיר הנתבע במענה לשאלה ישירה מבית המשפט בעניין זה כי הוא איננו זוכר ואיננו יודע להעיד אודות כך (עמ' 14, ש' 22-23). אף לא הובאה כל ראיה באשר למהות הפגיעה הנ"ל והדבר לא עולה מתוך הרישום עצמו. נוכח האמור, הרי שלא ניתן לקבל הטענה האמורה.

20. המסקנה העולה נוכח הנתונים כפי שהם נלמדים מהעדויות, הינה, כי השווי המגיע לתובעת עבור אובדן רכבה, הינו בסך 40,000 ₪. טענת התובעת בתביעתה לסכום גבוה מכך (אף כי בהפרש קטן), לא הוכחה בהיעדר ראיות אחרות.

סוף דבר:

21. נוכח כל המפורט לעיל, ומשהוכח כי הנתבע לקח מהתובעת את הרכב שלא כדין ולא השיבו, דין התביעה נגדו להתקבל.

22. אשר לנתבעת (אחותו של הנתבע); כפי שפורט לעיל, רכב המאזדה הועבר לגרסת הנתבעים לידי הנתבעת ונרשם על שמה, ובהמשך זו מכרה אותו לצד ג'. כפי שנקבע לעיל, רכב זה התקבל בתמורה בין היתר לרכב ההונדה של התובעת שלמי מהנתבעים לא היתה בו כל זכות. יוצא אפוא כי הנתבעת קיבלה לידיה טובת הנאה שבאה לה מרכוש התובעת, וזאת שלא על-פי זכות שבדין. משכך, חייבת היא בהשבת טובת ההנאה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

23. אשר על כן התביעה נגד הנתבעים מתקבלת, תוך חיובם ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך 40,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.10.14 ועד להיום.

24. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בהליך בסך 8,000 ₪.

25. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, 17 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.