1. התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעים ע"ס 11,387 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו ולרכבו מס' 18-583-75 כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בין רכבו של התובע לבין רכב הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") מס' רישוי 37-522-17 מיום 19/7/14.

2. התובע טען בתביעתו כי ביום 19/7/14 בשעה 09:00 או בסמוך לכך, נהג ברכבו ברחוב וייצמן בקרית ביאליק ובעודו נוהג , רכב הנתבעת עמד בצד הימיני של הכביש באזור המסומן באדום לבן ובאופן פתאומי הנתבעת פתחה את הדלת הקדמית שמאלית של רכבה, דבר אשר גרם להתנגשות בין 2 כלי הרכב ולגרימת נזקים לרכב התובע.

3. הנתבעים טענו בכתב ההגנה שהגישו שהנתבעת חנתה בצד ימין של הכביש במקביל למדרכה הצבועה באדום לבן, כאשר רכבה אינו מפריע לתנועה ופתחה את דלת הנהג מעט והתארגנה ברכבה לטובת יציאה מהרכב, כאשר הדלת הייתה פתוחה למספר דקות ולפתע רכבו של התובע פגע ברכבה של הנתבעת.

4. הנתבעת העידה כי היא מתגוררת ברח' וייצמן 93 בקרית ביאליק וליד ביתה יש לה חניה פרטית ועד לרמזור לכיוון נסיעת רכב התובע יש לפחות 7-8 מטר. הנתבעת טוענת שכל פעם שרכבה יוצא מהחניה היא צריכה לחנות בצד ימין של הכביש לפחות דקה כדי לסגור את שער החניה.

לפי עדות הנתבעת, עובר לתאונה לא היו רכבים בכביש וכי מאחורי מקום עצירתה חנו רכבים אחרים ליד המדרכה הצבועה אדום לבן, מאחר ומדובר ביום שבת ומאחר וביום שבת העיריה אינה רושמת דוחות חניה.

לטענת הנתבעת, לאחר יציאת רכבה מהחניה שליד ביתה היא החנתה את רכבה ליד המדרכה הצבועה בצבע אדום לבן ופתחה את הדלת לכמה סנטימטרים, כאשר היא היתה בתוך הרכב על מנת לבדוק מסמכים לטסט ובטרם התכוונה לצאת מהרכב, רכבו של התובע פגע בדלת הקדמית השמאלית של רכבה ולטענתה לפני רכבה לא היה אף רכב, וכי רכבו של התובע יכול היה לעקוף אותה ולהיכנס למסלול הימיני שלפניה ולפנות בצומת ימינה.

התובע ערך שרטוט למקום התאונה ומשום מה ציין כי לכיוון נסיעת רכבו קיים נתיב אחד והנכון הוא שקיימים שני נתיבים, הימיני שבהם פונה ברמזור הקרוב ימינה והשמאלי מהם פונה בצומת המרומזרת שמאלה, כפי שניתן לראות בתמונות ת/2.

דיון והכרעה:

שאלת האחריות:

6. חניית רכבה של הנתבעת כפי שתואר על ידה הינה בלתי חוקית, מאחר והיא חנתה ליד מדרכה הצבועה באדום לבן ובמרחק של 7-8 מטר מהצומת הקרובה.

חנית רכב הנתבעת והרכבים שלפניה חסמו את מסלול נסיעת רכב התובע, שהוא המסלול הימיני, אשר פונה ימינה ברמזור הקרוב וחניה כזו מאלצת את רכב התובע לעבור למסלול הפונה שמאלה ברמזור.

7. אמנם התובע יכול היה לעקוף את רכב הנתבעת משאל ולהיכנס למסלול שפונה שמאלה ולאחר מכן לפנות ימינה, אולם, הדבר הנ"ל כרוך אף הוא בסיכונים רבים שמא יחסום את דרכם של הרכבים שנוסעים במסלול השמאלי והמתכוונים לפנות שמאלה ברמזור הקרוב.

8. הנתבעת לא הסתפקה בכך שהיא החנתה את רכבה בצורה בלתי חוקית היא פתחה את דלת הנהג למספר דקות, כפי שצוין בכתב ההגנה, על מנת להתארגן.

לא ברור מדוע הנתבעת הייתה צריכה לחפש את המסמכים שברכבה ובמהלך החיפוש, הדלת של הנהג ברכבה פתוחה ולו במקצת!!!

9. בנוסף, הנוהג של הנתבעת אשר לפיו היא יוצאת מחניית ביתה וחונה בצד ימין של הכביש ליד מדרכה צבועה אדום לבן למשך כדקה על מנת לסגור את שער חנייתה, הוא נוהג פסול ויש בו כדי לסכן את המשתמשים ברכב ובכביש ועל הנתבעת למצוא דרך אחרת לנעילת שער החנייה של ביתה שאין בה סיכונים.

10. לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש הגיע למסקנה שהנתבעת התרשלה במעשיה.

11. מצד שני, ביהמ"ש סבור שגם התובע אינו נקי מאחריות, מאחר והוא התקרב יתר על המידה לרכבה של הנתבעת בעת שעבר לידו והוא היה צריך לשמור מרחק מה מהרכבים החונים בצד ימין (גם אם חנייתם בלתי חוקית) על מנת למנוע התנגשות כגון ההתנגשות נשוא תיק זה.

12. לאור האמור לעיל, אני מחליט לחלק את האחריות לאירוע התאונה באופן שהנתבעת אחראית לאירוע התאונה בשיעור של 70% ואילו חלקו של התובע הינו בשיעור 30%.

שאלת הנזק:

13. הנתבעים לא חלקו על גובה הנזק הישיר ע"פ חוו"ד של השמאי ועל שכר טרחתו.

הנתבעים חלקו על ירידת הערך של רכב התובע, כפי שנקבעה בחוו"ד של השמאי מהנימוק שלא מוכרת ירידת ערך בגין צביעה לא מקורית.

טענה זו דינה להידחות, מאחר וצביעה ברכב משאירה ירידת ערך וכל רוכש פוטנציאלי אמור לדעת שהרכב נצבע בחלקו והדבר מוריד מערכו.

14. לפיכך, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. 5,268 ₪ בגין הנזקים הישירים (לפי 70%) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/14 ועד התשלום המלא בפועל.

ב. סך של 1,180 ₪ בגין שכ"ט שמאי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג. סך של 1,177 ₪ בגין ירידת ערך (לפי 70%) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/14 ועד התשלום המלא בפועל.

ד. סך של 350 ₪ בגין אגרת משפט והוצאות שונות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים שנפסקו עפ"י פסק דין זה ישולמו תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לנתבעת מס' 2.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/3, נ/1-נ/4.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, בהעדר הצדדים.