1. בשנת 2005 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, ובה עתרה לפצותה על נזק גוף שנגרם לה, לטענתה, בעת שיצאה ממכונית ונתקלה במתקן אופניים. תביעתה נמחקה. ערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי נמחק אף הוא, עקב אי הפקדת ערבון.

2. בשנת 2010 היא שבה והגישה את תביעתה, עתה לבית משפט השלום בנצרת, ואף זו נמחקה, בשל מחדליה של המבקשת. היא ערערה על פסק הדין, שאף הוא נמחק, בשל אי הפקדת ערבון. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, יחד עם בקשה להארכת המועד להגשתה, ובית המשפט העליון סירב להאריך את המועד.

3. המבקשת לא אמרה נואש, ובשנת 2013 הגישה בשלישית את תביעתה, עתה לבית משפט השלום בטבריה, אלא שגם תביעה זו נמחקה, בשל אי תשלום אגרה. על החלטה זו, המוחקת את התביעה, הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, עם בקשה לפוטרה מהפקדת ערבון ומתשלום אגרה. הרשם, כב' השופט דבור, נענה לבקשה לפוטרה מתשלום אגרה, אך הורה לה להפקיד ערבון. כחודש לאחר שהגישה את בקשתה לפוטרה מאגרה ומערבון הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד להגשת הערעור, וכב' הרשם דחה את בקשתה, משלא נמצא לו טעם ראוי לאיחור. על החלטה זו מבקשת המבקשת לערער, אלא שמכיוון שאיחרה את המועד להגשתו, היא מבקשת להאריך את המועד. בקשה זו מונחת לפניי עתה.

4. ביקשתי את תשובת המשיבים, ואלה עמדו על דחיית הערעור תוך חיובה של המבקשת בהוצאותיהם, תוך שהם פורשים את מסכת ההליכים הסבוכה, שנפרשה בתמצית רבה לעיל. לטעמם אין כל טעם המצדיק את הארכת המועד, מה גם שהבקשה לא נתמכה בתצהיר שיסביר את האיחור.

5. לאחר שעיינתי בהליכים השונים שקדמו לבקשה זו (חומר רב אחריו היה עליי לתור בניסיון להתחקות אחר השתלשלות ההליכים הרבים), בבקשת המבקשת ובתשובת המשיבים, ולאחר ששקלתי בעמדות בעלי הדין, לא ראיתי להיענות לבקשה להארכת המועד. אלה טעמיי:

6. ראשית אזכיר, כי החלטתו של כב' השופט דבור, עליו מבקשת המבקשת לערער ומכאן בקשתה להארכת המועד להגשתו, ניתנה ביום 24.07.14, בעוד שאת הבקשה להארכת המועד הגישה המבקשת ביום 25.11.14, משמע איחור של כמעט שלושה חדשים. איחור ניכר שכזה צריך הסבר מוצק, שהצדקה שיציע לאיחור תעמוד בדרגה גבוהה במיוחד. יפים הדברים באופן מיוחד נוכח השתלשלות העניינים שתוארה בתמצית מעלה, כאשר המבקשת, לכל אורך ההליכים, אינה מקיימת אחר החלטות בתי המשפט, הליכים בהם היא נוקטת נמחקים בשל כך, היא מאחרת בפעולות עליה יש לעשות (הפקדת ערבון, הגשת בר"ע לבית המשפט העליון, הגשת ערעור, ובתוך כך הערעור שלפניי, ועוד), ובכל אלה לא נמצא כל הסבר, לבד מן העובדה כי המבקשת אינה מיוצגת. העדרו של ייצוג משפטי אין בו כדי להצדיק התנהלות נמשכת של המבקשת, שאינה מקיימת אחר החלטות בתי המשפט, ואינה עומדת במועדים שנקבעו בדין, ואינו מגיע כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד.

7. על יסוד הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה. המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דין של המשיבים בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.