בהחלטה מיום 26.11.14 הוריתי למשיבים ליתן את תגובתם לבקשה להארכת מועד להגשתו של ערעור על ידי המבקשת. באותה החלטה נתתי בידי המבקשת זכות להשיב לתגובת המשיבים, עד יום 30.12.14.

לאחר שנתנו המשיבים את תגובתם, אך בטרם נתנה המבקשת את תשובתה לתשובת המשיבים, יצאה מלפניי החלטה הדוחה את הבקשה (ביום 18.12.14).

על רקע הדברים הללו צודקת המבקשת בבקשתה הנוכחית, כיוון שההחלטה יצאה מלפניי בטרם נתנה המבקשת את תשובתה לתשובת המשיבים. הואיל וכך, עיינתי בבקשתה, ובה היא מפרטת את הטענות השונות המצדדות, לטעמה, בבקשתה להארכת המועד, ולאחר ששבתי ושקלתי בהן, מחד, ובטענות שהעלו המשיבים, מאידך, לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 18.12.14. אין לי כי אם להפנות לטעמים שהטעמתי בהחלטה דשם. ההחלטה נותרת, אפוא, בעינה, משמע הבקשה להארכת מועד נדחית, תוך חיובה של המבקשת בשכר טרחת עורכי דין של המשיבים בסך של 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.