1. לפני תביעה על סך כ-18 אלף ₪.
2. התובע טוען כי תיקן רכבו אצל הנתבע, וכי למרות ששילם סך 5,000 ₪ עבור תיקון שרשרת תזמון לא קיבל קבלה עליה היתה אמורה להיות מצוינת גם תקופת האחריות המוסכמת – חצי שנה.
3. שלושה חודשים לאחר התיקון נתקע הרכב ונגרר למוסך הנתבע, בצירוף אבחנה של שירותי הדרך ולפיהם נקרעה שרשרת התזמון. הנתבע סירב לטפל ברכב התובע, התכחש לעובדה כי התיקון באחריות ואף למסקנה כי שרשרת התזמון נקרעה. בשל כך, פינה התובע רכבו למוסך אחר.
4. התובע דורש פיצוי בגין עלות גרירת רכבו, עלות התיקון במוסך החלופי ועלות השכרת רכב חלופי.
5. להוכחת טענותיו צירף התובע לכתב התביעה את הראיות הבאות:
   1. חשבונית מס / קבלה של שירותי גרירה מיום 2.10.14 על סך 700 ₪.
   2. חשבונית מס / קבלה ממוסך אחים לוי בגבעתיים, על סך 16,220 ₪ - על תיקונים הקשורים לשרשרת התזמון של הרכב.
   3. חשבונית מס בקשר להשכרת רכב לתקופה 5.10.14 – 14.10.14, על סך 1,020 ₪.
6. הנתבע טוען, מנגד, כי תקופת האחריות היתה לשלושה חודשים בלבד – וכי מאז התיקון הראשון, ביו 29.5.14, חלפו כמעט חמישה חודשים. עוד נטען כי במהלך תקופה זו נסע רכב התובע, כעולה מרישומי מוסך הנתבע ובהשוואה לרישומי המוסך הנוסף, כ-25,000 ק"מ.
7. יחד עם זאת, כשחזר התובע למוסך נמסר לו כי יוכל להשאיר את הרכב במוסך, וכי הרכב ייבדק ויטופל כעבור מספר ימים – בשל אילוצי לוח הזמנים והעובדה כי מדובר היה בתקופת חגים בה ימי עבודה ספורים. עוד נטען כי נמסר לו שככל שיתברר שאכן מדובר בתקלה של שרשרת התזמון, לא יחוייב – אך התובע עמד על טיפול ותיקון הרכב בו במקום.
8. לטענת הנתבע, הראיות ביחס לתשלום ששילם התובע למוסך החלופי מלמדות על תשלום מופרז, שכן עלות התיקון שביצע התובע לא אמורה לעלות על כ-5,000 ₪ ובוודאי לא נדרש תיקון במשך עשרה ימי עבודה.
9. לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע חשבוניות מס, ובכלל זו שהונפקה לתיקון שרשרת התזמון ברכב התובע ביום 29.5.14 (חשבונית מס / קבלה מספר 7047 על סך 5,000 ₪). על גבי חשבונית המס מצוין כי תקופת האחריות היא שלושה חודשים.
10. דין התביעה להדחות.
11. מטענות ומראיות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שרכב התובע תוקן במוסך הנתבע וכי בוצע לו תיקון בשרשרת התזמון. ממסמכי הנתבע עולה כי התיקון היה בחודש מאי, ולא כנטען על ידי התובע "כשלושה חודשים לפני התיקון נשוא התביעה".
12. מחשבונית המס שצירף התובע לתביעתו ניתן ללמוד כי בחודש אוקטובר נדרש תיקון נוסף של רכבו, וכי התיקון התמקד בשרשרת התזמון – אולם לא מצאתי חוות דעת מקצועית המלמדת כי בתיקון הראשון של הרכב, שנעשה על ידי הנתבע, נפל פגם. לא הוצגה גם כל עדות או ראיה אחרת התומכת בטענה זו. משכך, וכאשר לא ניתן לקבוע שעלה בידי התובע להוכיח טענה שכזו, הרי שבתום תקופת האחריות שניתנה לתובע בעקבות התיקון מחודש מאי לא קמה עוד מחויבות של הנתבע לטפל ברכבו של התובע ללא תמורה.
13. כיוון שכך, לא ניתן לקבוע כי על הנתבע לשאת בהוצאות שנגרמו לתובע בשל התקלה ברכבו בחודש אוקטובר ואין לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין הוצאות אלו – לא אלו שנגרמו במישרין בשל התקלה (עלות התיקון במוסך והגרירה) ולא בעקיפין (עלות שכירתו של רכב חלופי). משכך, איני נדרש לבחון האם עלה בידי התובע לשכנע את בית המשפט גם בשאלת הקטנת הנזק המוטלת על התובע את נזקיו – הן ביחס לעלות התיקון במוסך והן באשר לשאלת הצורך בתשלום עבור רכב חלופי בכלל ולפרק הזמן שטען לו התובע, בפרט.
14. התביעה נדחית, כאמור.
15. בנסיבות, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ז, 17 יולי 2017, בהעדר הצדדים.