מלכתחילה, לאור מחדליו הדיוניים של הנתבע, כפי שפורטו בתגובת התובעת, ראוי היה לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד, שבאה באיחור של שלוש שנים מאז שהתביעה העיקרית הוגשה לבית המשפט!

נאמנה להלכה הפסוקה, שאין מחדל דיוני כמעט שלא ניתן לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות הולמות, הנני נעתרת לבקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד, באיחור עצום כאמור, והחזרת התיק לנקודת המוצא, ופוסק, לאור מועד הגשת הבקשה, הטרחה שנגרמה לתובעת ובא כוחה לשווא והעיכוב בניהול ההליך, כי הנתבע (המבקש) ישלם הוצאות לתובעת בסך של 12,500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום, ללא קשר לתוצאות המשפט.

כתב תביעה שכנגד יוגש ויומצא עד ולא יאוחר מיום 31.12.17.

כתב הגנה שכנגד יוגש ויומצא עד ולא יאוחר מיום 31.01.18.

בשלב הזה נדחה מועד הגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעם הנתבע, עד ליום 31.1.18, אלא אם כן יוגש כתב תביעה שכנגד במועד המוארך שנקבע לעיל, שאז פטור הנתבע, בשלב הזה, מלהגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמו.

לא יוגש כתב התביעה שכנגד במועד, ייראה הנתבע כמי שמוותר על כך, ואם גם לא יוגשו במקרה שכזה תצהירי העדויות הראשיות במועד שנדחה כאמור, ייראה הנתבע כמי שמוותר על הגשת ראיות מטעמו.

ת.פ לעיון ומתן הוראות – 01.02.2018

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ח, 28 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.