1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת הדס פלד) מיום 2.11.2014. במסגרת פסק הדין חוייבה המבקשת לשלם למשיבות סך של 592,909 ש"ח בגין חובות שיצרה כתוצאה משימוש בכרטיס אשראי שהונפק לה על ידי המשיבות.
2. התביעה הוגשה ביום 24.10.2013 ע"י המשיבות נגד המבקשת ובעלה, אליהו שושן (להלן: "שושן") במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר. התביעה הוגשה על סך של 528,261 ש"ח נגד שושן, ועל סך של 592,909 ש"ח נגד החייבת ושושן ביחד ולחוד, בהיותו ערב לחובותיה. המבקשת ביקשה רשות להתגונן.
3. בהמשך, הגישה המבקשת ביום 11.5.2014 בקשה למחיקת התביעה. לטענתה, הסדר הנושים של שושן אשר אושר בידי בית המשפט המחוזי ביום 23.4.2014 כלל התייחסות לתרומתן של נשות החייבים להסדר הנושים, כנגד ויתור על כל טענה שיש נגדן ומחיקת כל הליך שננקט כנגדן (ס' 6 לתוספת להסדר). לפיכך, טענה המבקשת כי בהתאם להסדר זה יש למחוק את תביעת המשיבות נגדה. עוד ציינה המבקשת, כי מאחר שהמשיבות לא התנגדו לתנאי ההסדר והתוספת ולא התייצבו לאסיפות הנושים והדיון במסגרתו אושר ההסדר על ידי בית המשפט המחוזי, הרי יש לראות בכך משום הבעת הסכמה להוראותיו.
4. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא, נקבע בהסכמת הצדדים כי המבקשת תגיש בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי שאישר את הסדר הנושים. ביום 5.10.2014 קבע בית המשפט המחוזי (כב' סג"נ א' אורנשטיין) כי אין ביכולתו לתת סעד למבקשת ולחייב את נושיה שכן המבקשת איננה נמצאת בפשיטת רגל. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי מצופה שנושיה יכבדו את שהוסכם בדיון.
5. ביום 2.11.14 נדחתה בקשתה של המבקשת למתן רשות להתגונן וניתן פסק הדין נשוא הערעור. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי טענתה של המבקשת כי היא נכללת בהסדר הנושים, נדחתה בידי בית המשפט המחוזי. ביום 12.11.14 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטתו של כב' סג"נ א' אורנשטיין.
6. במקביל, הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ובקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת לפניי.
7. המבקשת טוענת כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק הדין, לנוכח העובדה שהיא תרמה מיליוני שקלים ואת כל רכושה לטובת הסדר הנושים של שושן. עוד מציינת המערערת כי היא אם לשלושה ילדים קטינים, ומשתכרת סך של 4,000 ש"ח לחודש. המשפחה מתקיימת מתשלום חודשי המועבר מהנאמן לביצוע ההסדר ומסיוע של משפחה וחברים.
8. המבקשת טוענת כי למשיבות לא ייגרם נזק כתוצאה מעיכוב פסק הדין, ולעומת זאת, ייגרם לה נזק רב במקרה שהביצוע לא יעוכב.
9. המבקשת טוענת כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים וכי בית משפט קמא שגה במתן פסק דין בתביעה שדינה להימחק. פסק הדין, לטענת המבקשת, ניתן טרם זמנו ובניגוד להסדר הדיוני. בית המשפט קמא שגה בקבעו כי כב' סג"נ א' אורנשטיין דחה את טענות המבקשת, כאשר הלכה למעשה הוא רק קבע שאין בסמכותו להיזקק לטענות אלה. עוד טוענת המבקשת כי נוכח הודעתה בדבר כוונתה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת כב' סג"נ א' אורנשטיין, שומה היה על בית המשפט קמא להמתין להכרעה חלוטה ולחלופין לדון באופן ענייני בבקשתה למחיקת התביעה על הסף.
10. המשיבות בתגובתן טוענות כי מדובר בחוב אישי של המבקשת כלפי המשיבות, שמקורו בשימושים שעשתה בכרטיס האשראי האישי שלה. המשיבות מתייחסות להסדר הנושים עליו מסתמכת המבקשת וטוענות כי המבקשת אינה מוגדרת כחייבת בהסדר הנושים, וסעיף 6 לתוספת להסדר הנושים אותו ציינה, אינו מעיד על כך שתרומתה של המבקשת תגרום למתן הפטר מכלל חובותיה. המבקשות מפנות לסעיף 31 להסדר הנושים בו נקבע במפורש כי השלמת ביצוע הוראות ההסדר תהווה סילוק מלא וסופי של כל הטענות והתביעות כנגד החייבים, תוך מתן הפטר סופי לחייבים, משמע, המבקשת לא אמורה לזכות בהפטר. יתרה מכך, המבקשת לא הגישה בקשה לפשיטת רגל ולא ניתן צו כינוס לנכסיה.
11. המשיבות טוענות כי אף לא אחד מהתנאים המצטברים לעיכוב ביצוע פסק דין מתקיים במקרה דנן. ביחס לסיכויי הערעור, המשיבות טוענות כי סיכויי ההצלחה של המבקשת אינם טובים. ביחס לטענה כי הבקשה למתן הוראות לא נדונה מבחינה עניינית, שומה היה על המבקשת להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט של פש"ר. המשיבות דוחות את טענתה של המבקשת כי יש לבית משפט של פש"ר סמכות לדון בטענותיה, ומעריכות כי סיכויי ההצלחה של המבקשת בבקשת רשות הערעור שהגישה לבית המשפט העליון, קלושים המה.

עוד טוענות המשיבות, כי טענות המבקשת כולן הן ביחס להחלטת כב' סג"נ א' אורנשטיין, לפיה אין בהסדר הנושים כדי להוות מתן הפטר לחובותיה האישיים של המבקשת. הערעור הנוכחי הוגש בהעדר סמכות עניינית, שכן המבקשת מנסה למעשה לערער על החלטת כב' סג"נ א' אורנשטיין.

1. עוד טוענות המשיבות, כי במקרה של בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, הכלל הוא שאין להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים בהם חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק. במקרה שלפנינו, המשיבות הן בעלות חוסן כלכלי שאינו מוטל בספק ולכן מאזן הנוחות נוטה בבירור במקרה זה לטובתן.
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
3. הכלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין רק מחמת שהוגש ערעור עליו, שכן זכותו של בעל דין שזכה במשפט, ליהנות מפירות זכייתו ללא דיחוי. עיכוב ביצועו של פסק הדין הוא בבחינת החריג לכלל, בפרט כאשר מדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי. ביצועו של פסק דין יעוכב רק אם עלה בידי מבקש העיכוב להצביע באופן מצטבר על קיומן של שתי דרישות: ראשית, קיומם של סיכויי הצלחה בערעור, ושנית, שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שיהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל (ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc. (חברה זרה) (פורסם בנבו, 10.3.2014)).
4. במקרה דנן, לא מצאתי כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה בכל הנוגע למאזן הנוחות. כדי להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו של מערער, שומה עליו להראות שאם הביצוע לא יעוכב, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. כאשר עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי בלבד, כמו בעניננו, המשמעות היא שמבקש העיכוב נדרש להראות כי אם בסופו של דבר ערעורו יתקבל, לא יוכל המשיב להחזיר לו את הסכום ששולם לו. לא כך הם פני הדברים בעניננו, שכן אין כל טענה כאילו לא תוכלנה המשיבות בסופו של יום להחזיר למבקשת את סכום הפסק ככל שערעורה יוכתר בהצלחה:

"באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך ... בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש ... עוד יש להדגיש כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע"

ע"א 6479/13 בני אור אחזקות בע"מ נ' גיא ויקטור שבת (2013) (פורסם בנבו).

1. אכן, המבקשת טוענת כי אין ביכולתה לשלם את החוב הפסוק בגלל המצב הכלכלי אליו נקלעה, אלא שקושי כלכלי כאמור אין בו די על מנת להטות את מאזן הנוחות לטובתה. הכלל הוא שקושי לשלם את החוב הפסוק אין בו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו של מבקש העיכוב:

"...ככלל, אין במצב הכלכלי של המבקש עיכוב ביצוע כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו, אלא במקרים חריגים כאשר נדרש מימושו של נכס שיש למערער "עניין מיוחד" בו, כגון דירת מגורים או מיטלטלין בדירה.."

ע"א 7017/12 סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ (פורסם בנבו, 2.12.2012)

מלבד טענתה הכללית של המבקשת בדבר היעדר משאבים וקושי בתשלום לאור תרומתה להסדר הנושים של שושן, המבקשת לא הראתה כי עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך שאינו בר תיקון.

1. באשר לסיכויי ההצלחה בערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לשלול את קיומם, שכן בפיה של המבקשת טענות כבדות משקל, שדומה כי לא נבחנו על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא לא בחן האם לגופו של ענין מנועות המשיבות מניהול התביעה נגד המבקשת נוכח הוראת ס' 6 לתוספת להסדר הנושים, אלא הניח כי טענותיה של המבקשת נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, ודומה כי לא כך הוא הדבר. כל שנקבע בבית המשפט המחוזי הוא שאין לו סמכות ליתן הוראות בעניינה של המבקשת משום שהיא איננה מצוייה בהליכי פש"ר ואין סמכות לבית המשפט לחייב את נושיה. אין בהחלטה זו משום קביעה אופרטיבית לפיה המשיבות היו רשאיות להמשיך בניהול התביעה נגד המבקשת חרף הוראת ס' 6 הנ"ל. על כן, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון לגופו של ענין האם מבחינה הסכמית, ולנוכח הוראת ס' 6 לתוספת להסדר הנושים, רשאיות היו המשיבות להמשיך בניהול התביעה. ברם, לגופו של ענין, התשובה לשאלה זו, שכאמור, כלל לא נבחנה על ידי בית המשפט קמא, אינה חד משמעית ויש לה פנים לכאן ולכאן. מכאן שבסופו של דבר, לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההצלחה בערעור הם ברמה כזו שמצדיקה עיכוב ביצוע, בהינתן העובדה שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.
2. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.
3. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.