1. הצדדים הודיעו לבית המשפט ביום 16.6.15 כי הם הגיעו להסכמה בדבר מתווה מוסכם מכוחו יוכרעו חלק מהנושאים השנויים במחלוקת ביניהם בהתאם לסמכותו של בית המשפט מכוח ס' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984. בהתאם למתווה, נקבע כי שוויה של החברה – מכנו דין בע"מ (להלן: "החברה") הוא 5,085,000 ₪ (ל-100% מהיון המניות המוקצה), וכי בית המשפט יכריע במספר נושאים נוספים כמפורט במתווה.

2. הנושאים שנותרו להכרעת בית המשפט הם אלה –

• אחוז המניות של הנתבעים – הנתבעים טענו כי הם זכאים ל-50% ממניות החברה במקרה של מכירה, בעוד התובעים 2-3 (להלן: "התובעים") טוענים כי הנתבעים זכאים ל-49% מהמניות בלבד.
• התשלום עבור פרמיית השליטה – התובעים טוענים כי על המחיר למניה שהנתבעים זכאים לקבל עבור מניותיהם, לשקף מחיר נמוך יותר ממחיר מניותיהם של התובעים בשל קיומה של פרמיית שליטה. הנתבעים טוענים מנגד כי אין לייחס למניות התובעים פרמיית שליטה, וכי התמורה עבור החזקת הנתבעים בחברה תיקבע בהתאם לחלק היחסי של הנתבעים באחזקות החברה, בכפוף להחלטת בית המשפט ביחס לשיעור החזקות הנתבעים ובנושא פרמיית השליטה.
• הפקדת כספים בנאמנות – הצדדים חלוקים בדבר קביעת גובה הסכום בין 0 לבין מיליון ₪ שישוחרר לידי הנתבעים מתוך חשבון הנאמנות בד בבד עם העברת מלוא המניות לידי התובעים.
• התחייבות לאי תחרות – התובעים מבקשים כי תוטל על הנתבעים התחייבות להימנע מתחרות בחברה למשך תקופה של 4 שנים ממועד מכירת המניות, וזאת בהתאם לכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג לכבילות נלוות ולמיזוגים) התשס"ט -2009 ולהימנע משידול עובדים של החברה והעסקתם. הנתבעים אינם מסכימים לקיומו של תנאי זה.

3. הצדדים הסכימו כי כל אחד מהם יהיה רשאי להגיש טיעון קצר ביחס לנושאים הללו, בצירוף מסמכים ותצהיר. בית המשפט יכריע בהתאם למסמכים הללו, ללא דיון. בס' 4-11 למתווה הפשרה, פירטו הצדדים את האופן בו הם יפעלו לאחר הכרעת בית המשפט בנושאים השנויים במחלוקת כלעיל, ובכלל זה ביחס להתפטרות הדירקטור שמונה מטעם הנתבע 1 בחברה; הפקדת סכום של 1,000,000 ₪ בחשבון נאמנות על ידי התובעים; הפקדת יתרת התמורה; העברת מניות הנתבעים לידי התובעים; שחרור יתרת הכספים מתוך חשבון הנאמנות; שחרור הנתבעים מערבויות; סיום הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים וכיו"ב.

4. יוער כי לאחר הגשת עמדות הצדדים, וחרף ההסכמה ביניהם לפיה הצדדים יגישו את עמדותיהם בו זמנית וללא אורכה, הוגשו עוד מספר מסמכים על ידי שני הצדדים (הודעה מטעם התובעים, הודעה מטעם הנתבעים ותגובה מטעם התובעים להודעת הנתבעים). בהודעות אלה ישנם תיקונים של מספר טעויות, ואף התייחסות עניינית לחלק מהעניינים שעלו במסגרת עמדותיהם הכתובות של הצדדים.

יש להכריע אם כן בארבע הנקודות שהועברו להכרעת בית המשפט, בהתאם לטענותיהם של הצדדים ביחס לכל אחת מהן. ההכרעה להלן תינתן בהתאם לסמכות שהצדדים העניקו לבית המשפט, להכריע במחלוקות בדרך של פשרה מכוח סמכותו של בית המשפט מכוח ס' 79א לחוק בתי המשפט, וזאת – לאחר שבכל נושא יפורטו טענות הצדדים.

שיעור אחזקת הנתבעים בחברה –

5. כזכור, המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה האם הנתבעים מחזיקים 49% או 50% ממניות החברה. הנתבעים מסתמכים בהקשר זה על מסמך ביום 4.4.12 (להלן: "המסמך").

התובעים טוענים כי ההסכמה נושא המסמך הותנתה בתנאים שלגישת התובעים – אף אחד מהם לא התקיים. כך, התנאי הראשון היה כי מניותיו של התובע 2 (להלן: "אורי") יועברו לבנו אבי. תנאי זה לא מתקיים כי אורי מעולם לא העביר את מניותיו בחברה לבנו. התנאי השני – מכירת מלוא 51% ממניותיו של אורי, אינו מתקיים אף הוא, משום שאורי מעולם לא מכר את מניותיו. התנאי השלישי הוא הסדרת החובות כלפי החברה. אף תנאי זה לא התקיים. לא זו בלבד שהנתבע 2 (להלן: "עופר") לא העמיד את חלקו היחסי בערבויות ובביטחונות כנדרש, אלא שהוא צבר חובות בסכום של למעלה מ-2 מיליון ₪ כלפי החברה. כך עולה מחוות דעת של BDO זיו האפט ומדוחות החברה.

עוד צוין כי עופר מעולם לא השווה את הבטוחות שלו לאלה שהעמידה משפחת תגר – משפחת התובעים. זאת בניגוד לחובתו. עופר אף התנער מהביטחונות שהוא העמיד. בין השנים 2000 ל-2010 עופר לא העמיד כל בטוחה לטובת התחייבויות החברה, וכל הבטוחות הועמדו על ידי אורי בלבד. בשנת 2010, העמיד עופר בטוחה בשווי של 500,000 ₪ לטובת החברה, בטוחה ששוויה היה זניח לעומת הבטוחות שהעמיד אורי. גם בטוחה זו הופחתה על ידי עופר לבטוחה בשווי של 150,000 ₪. בנובמבר 2014 פנה עופר לבנקים ובקש למשוך את הערבויות האישיות עליהן הוא חתם, ולשחרר את נכסיו האישיים ששימשו ביטחונות כנגד חלקו באובליגו של החברה. בעקבות הבקשה, פנו הבנקים לחברה ודרשו כי יועמדו להם ביטחונות חלופיים.

מעבר לכך, כאשר בעלי המניות נדרשו להעמיד ערבות בנקאית בשם החברה לטובת מכרז של התעשייה האווירית, עופר סירב לעשות כן.

6. מנגד טענו הנתבעים כי הפעילות העסקית המשותפת של אורי ושל עופר התנהלה בשוויון זכויות, בלא שניתנה עדיפות לאחד על פני האחר (נקבע כי החלטות עסקיות יתקבלו במשותף, כי שיעור המשכורת של שני הצדדים יהיה זהה וכד'). עוד נטען כי היותה של החברה "מעין שותפות", מעידה על כוונת הצדדים לנהל אותה בצורה שוויונית. על פי הטענה, עובר לפרוץ המשבר, אורי ועופר אכן התנהלו כשני שותפים המנהלים את העסק שווה בשווה.

הנתבעים הוסיפו והתייחסו להתחייבותו של אורי במסמך להעביר לעופר 1% ממניות החברה. לגישתם, אין מחלוקת כי היתה הסכמה כזו בין הצדדים, כאשר המחלוקת נסבה רק על המועד בו הוסכם כי העברת המניות תתבצע. הנתבעים טענו כי אורי מנע את העברת 1% מהמניות לידי עופר כתוצאה מהסכסוך שהתגלע ביניהם בשנת 2012, סכסוך המנוהל על ידי אבי, בנו של אורי.

גם אם תתקבל עמדת התובעים, הרי שיש להעביר לעופר 1% במניות כאשר מתרחשת מכירה של מניות בחברה. המתווה דנן מבוסס על עקרונות של הצעה שהצדדים קבלו מקרן פימי, לרכוש 100% ממניות החברה, ולכן יש לראות באירוע נושא המתווה דנן כאילו נמכרות כל מניות החברה לרבות 51% מהמניות שבהן מחזיק אורי.

הנתבעים הוסיפו כי אין קשר בין התחייבות הצדדים למתן ביטחונות, לבין העברת 1% ממניותיו של אורי לידי עופר. על כל פנים, בין הצדדים היתה הסכמה מאוחרת לפיה אורי יעמיד בטחונות כספיים בבנקים לחובות החברה, ובתמורה הוא יעבוד בהיקף של חצי משרה ויקבל משכרות מלאה, בעוד שעופר יעבוד במשרה מלאה ויקבל אותו שכר.

דיון

7. לאחר עיון בטענות הצדדים ביחס לכמות המניות שיש לייחס לכל אחד מהם, אני קובעת כי יש לייחס לעופר 49% ממניות החברה בכפוף לקביעה להלן בדבר פרמיית השליטה.

פרמיית שליטה

8. התובעים טענו כי הסכום שהנתבעים זכאים לקבל עבור מניותיהם הוא נמוך יותר מאשר החלק היחסי שלהם בחברה, לאור קיומה של פרמיית שליטה. התובעים הפנו בהקשר זה לחוות הדעת שהוגשה מטעמם, של רו"ח ניצן וייסמן ממשרד BDO זיו האפט. במסגרת חוות הדעת קבע רואה חשבון וייסמן כי שוויה של פרמיית שליטה היא 5%-20%. לגישתו, בחברה דנן יש לקחת בחשבון את העובדה שעופר פתר את עצמו במהלך השנים מאחריות אישית לחובות החברה. לכן, יש לתת ביטוי לסיכון העודף שהתובעים לקחו על עצמם. יש לדלל את אחזקותיו של עופר שסירב לקחת על עצמו את החלק היחסי בנטל, ולראות את עופר כבעלים של 12.5% ממניות החברה בלבד.

9. מנגד טענו הנתבעים כי אין לייחס לאחזקת התובעים בחברה פרמיית שליטה. זאת משום שהשוני באחזקות הצדדים הוא ענין פורמלי בלבד, והשליטה הפורמלית של אורי לא הניבה לו כל תועלת או ערך כלכליים בחברה, כפי שהיא לא העניקה לו זכויות או כוח השפעה עודפים על פני עופר, בעל המניות השני. זאת, מהטעמים שפורטו לעיל בפרק המתייחס לשיעור האחזקות בחברה.

דיון

10. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני קובעת כי יש לראות את עופר כבעלים של 47% ממניות החברה.

הפקדת כספים בנאמנות

11. התובעים עתרו כי לא ישוחרר סכום כלשהו לטובת הנתבעים מהסכום שיופקד בנאמנות. זאת כדי להבטיח כי התובעים לא יעמדו בפני "שוקת שבורה" לאחר סיום ההליכים האחרים ביניהם, וזאת לאור העובדה כי לעופר יש חובות לשוק האפור, ומצבו הכלכלי הוא רעוע – כפי שהוא עצמו מסר לתובעים במספר הזדמנויות. לעופר יש גם חובות למספר בנקים. אם ישוחררו כספים מחשבון הנאמנות, הם יעברו לידי ב"כ הנתבעים כדי שהם יוכלו לגבות את חובותיהם של הנתבעים כלפיהם.

התובעים הוסיפו כי ההליכים המשפטיים בין הצדדים מתייחסים לחובות נטענים של הנתבעים בסכום כולל של למעלה משני מיליון ₪, כעולה מהדוחות הכספיים של החברה שחלקם אושר על ידי עופר. החשיפה של התובעים במסגרת ההליכים המשפטיים עולה כדי סכום של 3.578 מיליון ₪ (סכום שתוקן בהמשך בהתאם להודעות שהוגשו על ידי הצדדים, והוא עומד על 2.904 מיליון ₪). לגישת הנתבעים, עופר התחמק במשך שנים רבות מלהחזיר את ההלוואה שהוא קבל מהחברה, והוא אף הגיל את חובו לחברה. לכן, כל שקל שלא יישאר בחשבון הנאמנות הוא מבחינת התובעים – שקל אבוד.

לגישת התובעים, התביעות אותן הגיש עופר עצמו הן תביעות סרק – הן תביעת לשון הרע והן תביעתו לפיצויי פיטורין, שאף אם תתקבל, יהיה לעופר ממי לגבות אותה. עוד צוין כי עופר החל לעבוד לאחרונה בחברה מתחרה, וחזקה עליו לכן כי השכר שהוא מקבל די בו להספיק לצורכי המחייה שלו.

12. מנגד טענו הנתבעים כי יש לשחרר לזכותם את מלוא הסכום של מיליון ₪. לטענתם, אין להם כל חובות לצדדים שלישיים, ומנגד יש להם מזה מספר חודשים הכנסה שוטפת בסכום של עשרות אלפי שקלים מדי חודש בגין שירותי הייעוץ שהם נותנים לחברת לנטק בע"מ. מעבר לכך, בבעלותו של עופר, יש נכס מקרקעין ששוויו מוערך בסכום של 2.5 מיליון ₪. מעבר לכל אלה, התובעים מחזיקים בסכום של מספר מיליוני שקלים בגין דיווידנד שהיה אמור להיות מחולק לצדדים בגין רווחי החברה בשנת 2014, רווחים שבהתאם לנתוני הנתבעים עמדו על סכום של 6.5 מיליון ₪ (גם נושא זה עלה במסגרת ההודעות המאוחרות של הצדדים לאחר הגשת הסיכומים. התובעים טענו בהודעה מטעמם כי הם כופרים במסמך ובסכום העולה ממנו לכאורה לגישת הנתבעים).

הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעים מחזיקים בנכס נוסף של החברה – ה-R&D שלה, שמחציתו שייכת לנתבעים. מדובר בידע הנוגע לאביזר אותו פיתח עופר בו השקיעה החברה בשנים 2011 עד 2013 סכום של למעלה מ-4 מיליון ₪. הנתבעים זכאים למחצית משוויו של הנכס הזה.

לגישת הנתבעים, סירובם של התובעים כי ישוחררו כספים מתמורת המניות לידיהם, מבוסס על טעמים זרים ועל רצונם של התובעים לפגוע בנתבעים ולחסל אותם מבחינה כלכלית. לכן הם מסרבים לשלם לעופר את פיצויי הפיטורין שלו בסכום של למעלה ממיליון ₪, והם אילצו אותו להגיש תביעה בבית הדין לעבודה. זאת כאשר אורי משך לעצמו פיצויי פיטורין בסכום של 2.8 מיליון ₪ - סכום ששוחרר לידיו בחתימה יחידה של אבי, בנו. גם סכומים שהוסכם כי מגיעים לנתבעים, לא שולמו להם על ידי החברה חרף ההסכמה, והנתבעים נדרשו להליך משפטי גם בנושא זה.

הנתבעים הוסיפו כי הסיכויים של התביעות שהגישו התובעים נגדם הם קלושים, הן התביעה בענין רומניה והן התביעה בענין הבנקים.

דיון

13. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני קובעת כי סכום של 800,000 ₪ יישאר בנאמנות, ויתרת הסכום – 200,000 ₪, ישוחרר לטובת הנתבעים.

הטענות לגבי איסור תחרות

14. התובעים טענו כי יש לחייב את הנתבעים להימנע למשך 4 שנים מלהתחרות בעסקי החברה, ולהימנע משידול עובדים של החברה והעסקתם. לגישתם, כל המידע הסודי והרגיש של החברה מצוי בידיעתו של עופר, ובכלל זה מידע אודות מצבה הכספי, לקוחותיה, העובדים המועסקים על ידיה ותנאי השכר שלהם, הזמנות לקוחות וכיו"ב. העובדה שעופר הצטרף לחברת לנטק מגבירה את החששות כי עופר יגרום נזקים לחברה. במקביל לעופר עברו ללנטק עובדים לשעבר בחברה, והדבר אינו מקרי. בכך מפר עופר את חובות האמון והזהירות שהוא חב לחברה.

עופר התעקש שלא לקבל על עצמו את המתווה החוזי ביחס לאי תחרות, ובקש להעביר את ההכרעה בנושא זה לבית המשפט. התובעים טענו כי תניות אי תחרות במסגרת הסכם מכר הן תניות מקובלות, ודאי כאשר מדובר בבעל מניות המחזיק ב-49% מהיון המניות של החברה. התובעים הזכירו כי המתווה שהוסכם על ידי הצדדים, מקורו בהצעה של קרן פימי לרכוש את מניות החברה, הצעה שהביאה בחשבון התחייבות לאי תחרות למספר שנים. כאשר בעל מניות מצהיר מפורשות כי הוא מתכוון לפעול בחברה מתחרה, כאשר יש לאותו בעל מניות ידע סודי רב אודות החברה, הרי שהוא יוצר מצב בו בפועל שווי המניות שהוא מכר – פוחת במידה ניכרת.

הממונה על ההגבלים העסקיים קבע כי תנית אי תחרות היא לגיטימית, ואף הכרחית במסגרת רכישת מניות המהווה למעלה מרבע מהון המניות של החברה. כך נקבע בכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג לכבילות נלוות למיזוגים) התשס"ט – 2009. במקרה דנן יש משנה חשיבות להתחייבות בדבר העדר תחרות, בשים לב לכך שעופר ממשיך בפעולות של תחרות לא הוגנת ופסולה בחברה.

15. לחלופין עתרו התובעים כי אם בית המשפט יקבע כי יש לצמצם את איסור התחרות, הרי שלכל הפחות יש להגביל את עופר מלהתחרות בחברה בפרויקטים מסוימים שהחברה עוסקת בהם, בהתאם לרשימה שצורפה לעמדת התובעים כנספח 6. מדובר בפרויקטים שלעופר יש מידע סודי קריטי לגביהם, הוא היה שותף לתמחורם, וכל המידע ביחס למרכיב העלויות והמחיר ללקוח מצוי בידיו. כל המידע מצוי על מחשב שנשאר בידיו של עופר גם לאחר שהוא עזב את החברה.

16. מנגד טענו הנתבעים כי במסגרת הבקשה למתן סעדים זמניים נקבע שלא קיים איסור על תחרות בחברה, וכי אין בסיס לבקשת התובעים לתקופת אי תחרות של 18 חודשים דווקא. הם הוסיפו כי בפועל העיסוק של הנתבעים בחברת לנטק איננו מהווה תחרות בחברה. אין מקום לגזור על הנתבעים תניה גורפת של אי-תחרות, כאשר הצדדים לא מצאו לנכון לקבוע זאת ביניהם, והם אף לא קבעו כל מחיר שישולם בגין ההתחייבות שלא להתחרות. עוד צוין כי אין רלוונטיות לכללי ההגבלים העסקיים אליהם הפנו התובעים, שכן העסקה במקרה דנן אינה עסקת מיזוג.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי קרן פימי לא דרשה בשום שלב התחייבות לאי-תחרות. יתרה מזאת - במתווה עם קרן פימי דובר על הסדר בו החברה רוכשת עסק בשלמותו, ואז היה מוכר העסק אמור להתחייב בפני הרוכש כי לא יתחרה בעסק הנמכר. זה אינו המצב במקרה דנן. העתירה לאי תחרות איננה סבירה גם משום שתחום הפעילות של החברה אינו ייחודי, שכן ישנן בישראל ומחוץ לה מאות חברות המעניקות שירותים לתעשייה האווירית שהיא הלקוח המרכזי של החברה, בתחום של עיבוד שבבי. התעשייה האווירית פועלת בדרך של מכרזים, בהם ממילא המתחרים השונים אינם מכירים את יתר המתמודדים.

אין גם בסיס לאיסור לשידול עובדי החברה, כאשר לא הוצגה תשתית עובדתית או משפטית לאיסור כזה.

דיון

17. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני קובעת כי הנתבעים יימנעו מלהתחרות בחברה ביחס לאותם פרויקטים שפורטו בנספח 6 לעמדת התובעים, וזאת לפרק זמן של 18 חודשים מהמועד בו יעברו מניות הנתבעים לידי התובעים.

18. הצדדים יישמו את ההסכמות ביניהם כפי שהן פורטו במתווה, בהתאם להכרעות כפי שפורטו בפסק דין זה לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.