1. בהחלטה מיום 17.2.20 נקבע כבר, כי העירייה לא קיימה את פסק הדין, ועל כן חוייבה העירייה לשלם קנס בסך 100,000ש"ח לקופת המדינה, בגין אי קיום פסק הדין, זאת – אם לא תקיימו ולא תסלול את הדרך בהתאם לתכנית עד יום 15.8.20.

2. ביום 13.8.20, יומיים לפני תום המועד, הגישה העירייה בקשת ארכה לביצוע עבודות הסלילה, עד יום 31.12.20.

3. ביום 4.9.20 דחיתי את בקשת הארכה, מהנימוקים שפירטתי. המשמעות היא, שהמועד שנקבע לביצוע, 15.8.20, אינו מוארך, ומכיוון שכך, ממילא חלה על העירייה חובת תשלום הקנס שנקבע.

קביעתי הנוספת, באותה החלטה, כי יש לסיים העבודות עד יום 4.10.20, לא היתה בבחינת מתן ארכה (בקשת הארכה נדחתה במפורש, ראה סע' 6 להחלטה הנ"ל), אלא נבעה מכך שהעירייה העמידה בפני ביהמ"ש עובדה מוגמרת, כי העבודות טרם החלו להתבצע. לכן מצאתי לנכון לקצוב לעירייה מועד לסיומן.

4. גם אחרי ההחלטה הנ"ל מיום 4.9.20, שבה דחיתי את בקשת הארכה, וקצבתי מועד עד 4.10.20, לא אצה לעירייה הדרך, ורק ביום 20.9.20 היא מסרה לקבלן מטעמה צו התחלת עבודה, שאמורה להסתיים עד 30.11.20.

5. ובבקשתה הנוכחית, מיום 29.9.20, מודיעה העיריית כי העבודה אמורה להתחיל "בימים הקרובים". משמע, עד לרגע זה, 1.10.20, טרם הוחל בביצוע העבודות, שבהחלטת 4.9.20 קצבתי את סיומן עד יום 4.10.20.

6. מכאן, גם אילו פירשתי את החלטתי מיום 4.9.20 כאילו קיבלה העירייה ארכה עד יום 4.10.20, הרי שגם במועד זה, העירייה לא עמדה, ואף לא התחילה בביצוע העבודות. מכאן שאף לפי פרשנות מיטיבה זו, חלה על העירייה חובת תשלום הקנס.

7. בקשת הארכה נדחית. למותר לציין כי האמור לעיל בענין הקנס וחובת תשלומו אינו גורע כהוא זה מחובתה של העירייה לבצע העבודות ולסיימן.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.