1. ענייננו בתביעה כספית העוסקת בנזקי רכוש שנגרמו לתובעים עקב מעורבות רכבם, רכב מס' 2357862, בתאונת דרכים שארעה בקרית ביאליק ביום 7.12.2014 (להלן: "התאונה").
2. עפ"י הנטען בתביעה, בזמן שרכבם של התובעים היה בעצירה מוחלטת, בפקק ברח' המייסדים, סמוך לתחנת אוטובוס של אגד בקריון, הגיח משמאלם לפתע אוטובוס ששייך לנתבעת ופגע ברכבם בחלק השמאלי וגרם לנזק. התובעים טענו כי לאחר התאונה, יצא נהג האוטובוס מרכבו ואמר "לא ראיתי אותך כלל, זה מה שחסר לי עכשיו" והוא נסע מהמקום מבלי להחליף פרטים עם התובעים.

התובעים טענו שעקב הפגיעה נגרם נזק למראת צד שמאל אשר חייב החלפת המראה. בגין העבודות של החלפת המראה שילמו סך של 909 ₪ (לתיק הוגשה חשבונית מס מתאימה מיום 9.12.2014 וקבלה על תשלום בכרטיס אשראי). בתביעה, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום סכום זה בנוסף לפיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין "הפחד והטראומה".

1. הנתבעת טענה מנגד כי הנזק נגרם עקב רשלנותו של התובע מס' 1, הנהג ברכב שכן לשיטתה בזמן שהאוטובוס היה בדרכו ברח' המייסדים כדי לבצע פניית פרסה בהמשך הדרך, התפרץ רכב התובעים מדרך צדדית מימין מבלי שציית לתמרור "האט ותן זכות קדימה" המוצב במקום ופגע עם מראת הצד שלו בפינה הקדמית ימנית של האוטובוס.

בכתב ההגנה נטען, כי נהג האוטובוס צפר, ניסה לבלום ואף הסיט את ההגה שמאלה עד כדי עלייה על אי התנועה בניסיון למנוע תאונה. הנתבעת הכחישה כי נהג האוטובוס הודה באחריותו לתאונה וטענה כי התובע 1 סירב להניח לנהג לצלם את כלי הרכב, הזיז את רכבו מהמקום ואף סרב להחליף פרטים עם הנהג מטעמה.

1. הנהגים המעורבים בתאונה העידו לפניי והביאו את גרסתם בדבר אופן התרחשות התאונה.
2. לאחר ששמעתי את שני הנהגים, עיינתי בתמונות המקום ובתמונות הנזק, אני מבכרת את גרסתו של התובע על פני גרסת נהג הנתבעת וכפועל יוצא מכך, אני מורה על קבלת התביעה.
3. עדותו של התובע הייתה עדות ספונטנית, עקבית ואמינה. התובע חזר על הנטען בכתב התביעה והדגיש כי בעת אירוע התאונה, הכביש בו נסע היה פקוק ורכבו היה בעצירה מלאה. התובע הכחיש את הנטען ע"י הנתבעת כי הוא התפרץ לכביש והעיד כי לאור תנאי הכביש והפקק שהיה, כלל לא ניתן היה להתפרץ לכביש.

התובע הסביר כי בכביש בו נסעו הנהגים היו שני נתיבי נסיעה כאשר בנתיב הימני הייתה תחנת אוטובוס. רכבו עצר בזווית מסוימת ביחס למדרכה והאוטובוס הפוגע "גלש" ופגע בדופן הרכב.

1. נהג האוטובוס העיד מנגד כי התובע הגיע מצד ימין, נכנס לנתיב נסיעתו ואף גרם לו להסיט את האוטובוס שמאלה, כדי למנוע תאונה והתובע "חתך ימינה", עם זאת הוא לא שלל כי היה פקק במקום ואמר "אם כפי שהתובע טוען היה פקק והוא עמד בפקק אז גם אני הייתי בפקק". לטעמי, גרסתו של התובע בדבר אופן התרחשות התאונה יותר הגיונית בתנאי פקק, מאשר גרסתה של הנתבעת והרשום שהתקבל הוא כי נהג הנתבעת הציג גרסה סדורה מדי שכל מטרתה להתאים את הנסיבות לנזק שאירע. מכל מקום , אני סבורה כי הנזק ברכב התובע יכול להתאים לשתי הגרסאות.
2. במכלול הדברים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע אשר היתה אמינה יותר בעיני ומכאן אני קובעת כי התאונה אירעה באחריותו של נהג הנתבעת.
3. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 909 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום התאונה.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

לא מצאתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ו, 08 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

11