1. בקשה לפטור מאגרה שהוגשה על ידי המבקשים. המבקשים 2-3 הינם בני זוג. המבקשת 1 היא חברה שהמבקשים 2-3 מחזיקים בחלק ממניותיה.
2. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם פשרה בין הצדדים מיום 25.1.11 אשר הוגש לת"א (מחוזי חי') 44823-11-10 וקיבל תוקף של פסק דין ביום 13.2.11 במסגרת הפ"ב 57463-10-10 שאוחד עם ת"א 44823-11-10.
3. המבקשים 3-2 טוענים בבקשתם כי מצבם הכלכלי מונע מהם את האפשרות ו/או היכולת לשלם אגרת בית משפט, והם אף אינם יכולים לגייס את סכום האגרה הנדרש וספק אם הם יכולים לגייסו גם בעתיד.
4. לטענת המבקשים, הם מתקיימים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי:

המבקשת 2 טענה בתצהירה שצורף בתמיכה לבקשה, כי היא מקבלת מהמל"ל קצבת שארים ע"ס של כ- 1,530 ₪, כאשר היא עובדת כמטפלת בקשישים במשרה חלקית ומשתכרת סך של 1,200 ₪ בממוצע לחודש, כך שהכנסתה החודשית מסתכמת בסך של 2,730 ₪, ואין לה כל מקור הכנסה אחר. לטענת המבקשת 2, הכנסתה החודשית לעיל בקושי מספיקה לה למחייתה ולצרכיה האישיים, כאשר היא גם מחזירה הלוואה לזכות בנק הפועלים ומשלמת הוצאות הבית השוטפות, כגון: חשמל, מים וארנונה המסתכמות בסך של 2,500 ₪ לחודש.

המבקש 3 טען בתצהירו שצורף בתמיכה לבקשה, כי הוא זכאי לקצבת זקנה בסך של כ- 3,900 ₪ עבורו ועבור רעייתו, קצבה שבקושי מספיקה למחייתו ולצרכיו האישיים, כאשר עליו לשלם מדי חודש גם תשלומי בגין החזר משכנתא ע"ס של 2,000 ₪, וכן הוצאות הבית השוטפות.

1. המבקשים 3-2 טוענים גם כי אי מתן פטור מתשלום אגרה יחסום בפניהם את זכות הגישה לערכאות שהינה זכות קניין המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
2. המשיבים טוענים בתגובתם לבקשה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתם, עסקינן בתביעה קנטרנית וסתמית שהוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר של 4 שנים ממועד הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, וסיכויי התביעה קלושים ביותר. עוד נטען כי לא הוגשו המסמכים שנדרשו על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 4.1.15, והבקשה הינה לקונית ובניגוד להלכה הפסוקה ולחקיקה, והמבקשים 3-2 בבקשתם לא ציינו שום נימוק מדוע המבקשת 1 לא תשלם את אגרת התביעה שכן המדובר בחברה פעילה שלא הובאה שום ראיה לגבי העדר סולבנטיות מטעמה.

דיון והכרעה:

1. תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת לאמור:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

1. ההלכה היא כי על מנת שבעל דין יהא זכאי לפטור מאגרה, עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה; והשני, שההליך אותו יזם, מגלה עילה. השיקול של חוסר יכולת כלכלית אינו השיקול היחיד, ולצד שיקול זה, יש לבחון בכל מקרה גם את מהות התביעה וסיכוייה [בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.7.1991)].
2. המבחן המיושם על ידי בתי המשפט לבחינת השאלה אם ההליך מגלה עילה, הוא מבחן מקל, ודי בסיכוי כלשהו, גם אם אינו ודאי, להצליח בתביעה.
3. ומן הכלל אל הפרט:
4. גם אם אצא מנקודת מוצא, לפיה ההליך מגלה עילה, ויש לו סיכוי כלשהו להצליח, הרי שהמבקשים לא הציגו לפניי תמונה שלמה ומלאה בדבר מצבם הכלכלי ולא עמדו בנטל המונח לפתחם להוכיח כי אין באפשרותם לשלם את האגרה:

א. המבקשים לא נענו להחלטתי מיום 4.1.2015. למעשה, אין בפניי כל תמונת מצב, ולו חלקית, ביחס למצבה הכלכלי של המבקשת 1.

ב. באשר למבקשים 2-3 אין בבקשה פירוט כלשהו בדבר נכסיהם של המבקשים, דירה, רכב, חסכונות וכיו"ב.

ג. המבקשים לא הבהירו כיצד הם מממנים את שכר טרחתו של בא-כוחם שמייצגם באופן פרטי.

ד. המבקשים אף לא הגישו תשובתם לתגובת המשיבים.

1. יחד עם זאת, ולאור הנטען בבקשה ביחס להכנסות המבקשים 2-3 והוצאותיהם, ראיתי לאפשר למבקשים לשלם את האגרה בסך של 1,152 ₪ בשלושה תשלומים חודשיים, כאשר התשלום הראשון ישולם עד ליום 15.3.2015, והשאר - עד ה- 15 לכל חודש עוקב. אי ביצוע התשלומים במועדם, יביא למחיקת תביעת המבקשים.

המזכירות תנפיק למבקשים שוברים מתאימים.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ה, 16 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.