1. התובע הינו עורך דין במקצועו המחזיק בטלפון נייד מס' 052-8981032 (להלן: "הנייד").

2. הנתבע הינו מתווך מקרקעין במקצועו.

3. בתאריך 5/1/15 התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבע וביקש לחייבו לשלם לו 19,000 ₪ בגין שליחת 19 מסרונים לנייד שלא כדין הכוללים פרסומת כמשמעותם בחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב – 1982, (להלן: "החוק").

4. התובע טען בתביעתו כי בתקופה שבין 9/10/13 ועד 21/10/14 התקבלו לנייד 19 מסרונים אשר נשלחו אליו ע"י הנתבע המהווים דברי פרסומת וכי ביום 24/11/14 הוא פנה לנתבע בבקשה בכתב לחדול משליחת פרסומים עם דרישה לתשלום פיצוי.

5. בנוסף, נטען ע"י התובע שהוא פנה לנתבע וביקשו להמציא לו אסמכתא כלשהי המעידה על הסכמה מפורשת מטעם התובע לקבלת דברי פרסומת והיא לא הומצאה.

6. לטענת התובע, 19 המסרונים שנשלחו אליו ע"י הנתבע הינם דברי פרסומת, אשר נשלחו אליו ע"י הנתבע שהוא מפרסם מבלי שקיימת אפשרות להסרתם ומבלי שניתנה הסכמתו לא מראש, לא במפורש ולא במשתמע וכל זאת בניגוד להוראות סעיף 30(א)(ב) לחוק וכי עפ"י הוראות החוק, ביהמ"ש רשאי לפסוק לו בגין כל מסרון פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על סך 1,000 ₪.

7. הנתבע ציין בכתב ההגנה שהגיש שאין מדובר במשלוח דברי פרסומת כלל ועיקר, אלא במסרונים שנתבקשו מפרשות ע"י התובע, כמי שפנה מיוזמתו לנתבע, לא אחת אלא במספר הזדמנויות, וביקש לקבל מידע ו/או פרטים אודות נכסי נדל"ן להשקעה.

הנתבע טען גם שהמסרונים שנשלחו לתובע אינם דברי פרסומת המופץ לכל דכפין, אלא מסרונים הממוענים ספציפית אך ורק ללקוחות הנתבע אשר הביעו עניין בקבלת הצעות על רכישת נכסים כאלה, ועליהם נמנע התובע עד שביקש להפסיק קבלת ההודעות וכי לאחר פניית התובע לנתבע והודעתו שאינו מעוניין בקבלת הצעות, חדל הנתבע משליחת הודעות ו/או מסרונים נוספים.

נטען גם שהתובע לא הביע כל התנגדות לקבלת המסרונים ולראשונה הוא עשה זאת בפנינתו מיום 24/11/14 ואם התובע היה פונה אליו בעל פה, הוא היה מפסיק לשלוח אליו מסרונים.

הנתבע טען שהמסרונים נשלחו לפי הסכמה מפורשת של התובע ולאחר שפנה אליו במספר הזדמנויות וביקשו לשלוח לו הודעות לרכישת נכסים.

8. בדיון מיום 16/7/15 אפשרתי לנתבע להיות מיוצג ע"י עורך דין, היות והתובע עורך דין במקצועו ודחיתי שמיעת ההוכחות בתיק ליום 18/8/15.

9. ביום 27/7/15 הנתבע הגיש בקשה למתן צו המופנה לחברת הוט מובייל למסור למבקש את פירוט השיחות לנייד שלו מהנייד של התובע בגין התקופה 1/7/13 עד 30/10/14 על מנת להראות שהתובע פנה אל הנתבע טלפונית במשך התקופה הנ"ל והבקשה נקבעה לשמיעה ליום 18/8/15.

10. בדיון שהתקיים ביום 18/8/15 התובע הצהיר שיכול להיות שהתקיימו שיחות טלפוניות בינו לבין הנתבע במסגרת עבודתו כעורך דין, אולם מעולם הוא לא ביקש מהנתבע לשלוח לו פרסומים והודעות לגבי נכסים להשקעות.

דיון והכרעה:

11. אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע שלח לתובע 19 מסרונים, כפי שצוין בכתב התביעה, וכי התובע פנה לנתבע לראשונה להפסיק לשלוח מסרונים רק ביום 24/11/14 (כעבור כ-13 חודשים ממועד שליחת המסרון הראשון).

כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים שהמסרונים אשר נשלחו אל התובע לא כללו אפשרות "הסרה" ע"י לחיצת מקש או דרך אחרת, כפי שאין מחלוקת בין הצדדים שלא קיים מסמך בכתב המעיד על הסכמת התובע לקבל מסרונים מטעם הנתבע.

12. לצורך הדיון בלבד ביהמ"ש יוצא מנקודת הנחה שהנתבע הינו "מפרסם" ותוכן המסרונים הינו "דבר פרסומת" על פי הוראות החוק.

בנוסף, ביהמ"ש מניח שבנסיבות רגילות, שליחת המסרונים יכולה להיות אסורה המנוגדת לסעיף 31א(ב) לחוק.

13. השאלה המחייבת הכרעה בתיק זה היא: האם חלה על המקרה הוראות סעיף 31א(ג) לחוק?

במידה ויוחלט שהתשובה לשאלה הנ"ל הינה חיובית, הרי דין התביעה להידחות.

14. להלן הנוסח המלא של הוראת סעיף א(ג) לחוק:

"סעיף 30 א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 "

--------------------------------------------

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1) הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);

(2) המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

(3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1).

סעיף 30 א(ג) לחוק מאפשר לנתבע (כמפרסם) לשגר דבר פרסומת לתובע אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען (התובע) בהתקיים 3 תנאים מצטברים שיפורטו בהמשך, כאשר צויין בסעיף הנ"ל "אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען" הכוונה היא "להסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב..." שצויינה בסעיף 30א(ב) לחוק.

15. הסכמת התובע לקבלת דבר פרסומת מטעם הנתבע:

לאור העדויות שהובאו בפני בית המשפט, בית המשפט קובע שהתובע ביקש מהנתבע לשלוח אליו דברי פרסומת בכל הקשורים לנכסי נדל"ן שיהיו בטיפולו של הנתבע באמצעות הנייד.

ביהמ"ש מבסס קביעה זו על האימון המלא שהואר נותן לעדותו של הנתבע ועל כך שהתובע מודה בעדותו שיכול להיות שהיו שיחות בינו לבין הנתבע במסגרת עבודתו כעורך דין.

16. קיום 3 התנאים המצטברים שצויינו בסעיף 30א(ג) 1-3:

א. כאמור לעיל, ביהמ"ש נתן אימון בגרסת הנתבע, אשר לפיה התובע ביקש ממנו לשלוח אליו דברי פרסומת לעניין נכסים להשקעה באמצעות הנייד שלו, וכי הדבר נעשה במהלך שיחה שהתנהלה ביניהם בענייני עבודת התובע כעורך דין, ולפיכך 2 התנאים הראשונים התקיימו באופן שהתובע מסר לנתבע את מספר הנייד שלו ועצם בקשת התובע לקבלת הודעות כללה בתוכה ויתור על הזדמנות לסירוב ועל כן אי צורך בקיום התנאי השני.

ב. דברי הפרסומת נשלחו לתובע באמצעות מסרונים שנשלחו לנייד של התובע, כולל מס' הנייד של הנתבע, אשר ממנו נשלחו המסרונים, פרטיו של הנתבע: "דודי תיווך מייפלואר" .

בהתאם להוראת סעיף 30 א(ד) הודעת הסירוב היכולה להינתן בדרך שבה שוגר דבר הפרסום, קרי, במסרון חוזר.

ג. דברי הפרסום שנשלחו ע"י הנתבע לתובע (19 מסרונים) מתייחסים לנכסי מקרקעין להשקעה שהתובע ביקש לדעת על קיומם.

17. לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש מחליט שהסייג המצוין בסעיף 30 א(ג) לחוק חל על נסיבות המקרה שבפנינו וכי הנתבע היה רשאי לשגר לתובע את המסרונים עד אשר קיבל הודעה האוסרת עליו לעשות כן.

18. כאמור לעיל, 19 המסרונים נשוא התביעה נשלחו במשך תקופה שארכה כ-13 חודשים ומשום מה, התובע, שהוא עורך דין במקצועו, לא ראה לנכון לפנות בחוזר לנתבע ולבקשו להפסיק את שליחת דברי הפרסומת אליו.

התובע יכול היה לעשות זאת באמצעות מסרון חוזר או באמצעות מכתב בנפרד, כפי שעשה בסופו של דבר ביום 24/11/14.

נימוק התובע שהוא התוודע למטריה של החוק לאחר פסיקת בית המשפט העליון אינה מקובלת עלי, מאחר וקיימת חזקה שכל אדם מודע מקיום החוק, קל וחומר התובע שהוא עורך דין במקצועו.

19. סיכומו של דבר, ביהמ"ש מחליט לדחות את התביעה.

20. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 700 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת העתק מפסק דין זה, שאם לא כן, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ה, 24 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.