ע"י ב"כ עו"ד רונן קמרי

רקע

1. לפי תביעה שטרית, בסדר דין מהיר, על סך של 18,379 ₪ (קרן).

תחילתו של ההליך, בהגשת בקשת התנגדות על ידי הנתבע לביצוע 2 המחאות מושא תיק הוצל"פ מס' 18-02296-14-3, כדלקמן:

האחת – על סך של 5,000 ₪ ז.פ 13/7/2012.

השנייה – על סך של 13,000 ₪ ז.פ. 11/6/2013.

2. ביהמ"ש קיבל את ההתנגדות ונתן לנתבע רשות להתגונן כנגד התביעה שטרית והתיק עבר לדיון בסדר דין מהיר.

הדיון בתביעה

3. התקיימה לפני ישיבת הוכחות במסגרתה העידו התובע והנתבע בלבד. לא הובאו עדים ניטרליים לתמיכה בגרסתו של מי מהצדדים.

טענות התובע

4. התובע השכיר לנתבע דירה ברחובות החל מחודש אוגוסט 2007 כשדמי השכירות החודשיים עמדו על סך 500 דולר. החוזה הוארך בשנתיים נוספות באותם התנאים ובאותו סכום עד לחודש אוגוסט 2009. לאחר מכן, הוארך החוזה בפעם השלישית בשנתיים נוספות ובאותם תנאים עד לחודש אוגוסט 2011, בו הועלו דמי השכירות לסך של 3,000 ₪ לחודש.

5. בהמשך, הנתבע באופן שיטתי ,לא שילם את שכר הדירה במועדו, עקב קשיים כספיים, כאשר תמיד נותר ביתרת חובה אצל התובע. למרות זאת, התובע ניסה כמיטב יכולתו לבוא לקראת הנתבע, דחה את מועדי התשלום, המתין בסבלנות להסדרת חיובים שחזרו וכו'.

6. הנתבע ידע היטב כי הוא חייב לתובע כספים שכן המחאות רבות שנמסרו לתובע לא כובדו בבנק, והתובע המתין בסבלנות לכך שהנתבע ישלם תמורתם. לרוב, התובע נענה לבקשת הנתבע ופרס לו את החובות שיצר לתשלומים כדי להקל עליו. בין היתר, 3 המחאות שנמסרו לתובע חזרו, המחאה על סך 5,000 ₪ ז.פ. 13/7/2012 וכן שתי המחאות נוספות האחת על סך 5,000 ₪ ז.פ. 13/9/2012 והשנייה על סך 13,000 ש. ז.פ. 11/6/2013.

7. מאחר והנתבע היה באופן קבוע ביתרת חובה אצל התובע, לרוב התשלומים ששולמו לא היו לצורך כיסוי החוב השוטף אלא לכיסוי חובות קודמים. הנתבע צבר חוב גדול הן לתובע והן לרשויות. לפיכך, בתום תקופת החוזה הודיע לו התובע, שאין בכוונתו לחדש את הסכם השכירות עמו ועל הנתבע לפנות את הדירה בסוף חודש אוגוסט 2013.

8. הנתבע עזב את הדירה בסוף חודש אוגוסט 2013, אולם לא פינה את חפציו הרבים ממנה באותו מועד אלא רק ביום 15/9/2013. אם לא די בכך, הנתבע לא הותיר את הדירה מסוידת כמוסכם ואף לא השיב את הגינה למצבה הקודם בתחילת תקופת השכירות בניגוד להסכם ולהבטחותיו לתובע. בתחילת תקופת השכירות, הגינה הייתה נקייה ומסודרת בעלת דשא בריא ומראה נעים. בהתאם לחוזה השכירות, היה על הנתבע לדאוג להשקיית הגינה ולגיזום הדשא כדי לשמור על מראהו. עקב מחדלי הנתבע, ניזוק הדשא עד שייבש לחלוטין. הנתבע הבטיח לתובע כי בטרם פינוי הדירה ידאג להשיב את המצב לקדמותו, כלומר, לשתול דשא חדש ולסדר את הגינה כפי שהייתה וכן בטרם פינוי הדירה, ידאג לסייד ולצבוע את הדירה כדי שתהיה ראויה למגורים לשוכרים חלופיים.

9. הנתבע לא פעל כפי שסוכם וכפי שהובטח ובכך גרם לתובע נזקים כבדים. עבור סיוד הדירה וצביעתה שילם התובע סך של 6,000 ₪ ועבור הטיפול בגינה סך נוסף של 5,000 ₪, סכומים אשר היו אמורים להיות משולמים על ידי הנתבע.

10. הנתבע לא שילם שכר דירה עבור החודשים אוגוסט וספטמבר 2013. כשפנה התובע לנתבע טען האחרון, כי אכן חייב כספים אך הוא ויתר לו על תשלומם טענה שאינה נכונה ואינה הגיונית.

טענת הנתבע

11. הנתבע החזיק ביחידת דיור בביתה של אמו של התובע. וזאת לאחר התקשרות בחוזה שכירות מול התובע לתקופה של שנה לפי חוזה השכירות עם אופציה להארכת מועד מיום 04/08/07 ובתום תקופת השכירות האורך החוזה בעל פה וכך היה במשך 6 שנים.

12. בהמשך תקופה השכירות, הנתבע היה מצוי במשבר כלכלי, כתוצאה מכך דמי השכירות שולמו על ידי הנתבע לסירוגין לא במועדם ובהסכמת התובע לכך.

13. הנתבע פרע את תמורתם של השיקים מושא התביעה דנן, על התובע היה להחזיר לנתבע את השיקים שכן תמורה בגין שיק על סך 5,000 ₪, שנמסר למשיב בשנת 2012 ולא כובד על ידי הבנק, שולמה על ידי הנתבע ביצע בהעברה בנקאית – והתובע מסר לו כי קרע את השיק ולכן לא ישיבו; את התמורה בגין שיק על סך 13,000 ₪, שנמסר לתובע בקשר לנכס ששכר המבקש מאמו של המשיב, פרע הנתבע בתשלומים.

דיון והכרעה

14. החוב מושא התביעה הינו על סך כולל של 18,000 ₪ קרן ,הנתבע הודה כי הוא חייב מתוך הסך הנ"ל כ- 11,500 ₪ ,( ע' 17 ש' 20 לפרוטו') כך שהמחלוקת שנותרה היא על כ- 6,500 ₪ קרן בלבד.

טענת אי אחיזה כשורה

15. הנתבע העלה טענה כי התובע אינו אוחז כשורה בשיקים מושא התביעה, שכן דמי השכירות היו עבור דירת אם התובע שהלכה לעולמה. כך שעתה לאחר פטירתה, התובע אנו רשאי לגבות את החוב הקשור במושכר מהנתבע. החוב הקשור במושכר נוצר בעת שאם התובע הייתה בחיים. כך שלדעתי מנוע עתה הנתבע מלהעלות טענה זו של חוסר יריבות. התובע היה זה שטיפל במושכר עבור אמו המנוחה ואף גבה את דמי השכירות.

לפיכך, אני דוחה טענה זו וקובע כי כספים שיהא על הנתבע לשלם בגין המושכר ישולמו לתובע שייחשב לעניין זה גם כשלוחם של יורשי המנוחה. מכל מקום, שאלת שייכותם של הכספים לעיזבון אמו המנוחה של התובע או לתובע עצמו, ייעשה על ידי התובע אל מול יתר היורשים ובאחריותו של התובע בלבד.

פיגורים ואי סדרים בתשלום חובו של הנתבע

16. התובע הודה מפורשות כי ההתחשבנות בין הצדדים לא נעשתה בצורה מסודרת ובאופן שוטף. הנתבע פיגר דרך קבע בתשלום דמי השכירות במועדם. למעשה, תמיד היה הנתבע ביתרת חובה והתשלומים ששילם לתובע היו בגין חובות קודמים ולא עבור דמי השכירות השוטפים. התובע השיב בחקירתו הנגדית:

"ש. כאשר היית מקבל כספים מהנתבע כיצד היית מנתב אם לשכירות או לשיק שחזר?

ת. החשבון בינינו היה לרוב ברור, תמיד הסתדרנו, אף פעם לא היה מקרה שבאתי אליו וביקשתי לשלם את דמי השכירות באופן מיידי. הייתי גמיש כלפיו כי רציתי לעזור לו...

ש. ללקוח שלי יש ראיות שהוא יכול להראות לך שהחוב שולם בהעברה בנקאית?

ת. זה שהיתה הפקדה עבור אותו שיק מסוים שמראים שהוא חזר והיתה הפקדה אחר כך לחשבון שלי הדבר אינו מלמד שאין חוב כיוון שלא התנהלנו לגבי דמי השכירות באופן שוטף, והייתי גמיש כלפיו וכל פעם התשלום היה אחורה, בגין חובות קודמים. ( ע' 13 ש' 16-27לפרוטו')

העדר מערכת רישומים מדויקת של תשלום דמי השכירות.

17. התובע הודה כי לא ניהל מערכת רישומים מדויקת של תשלום דמי השכירות.

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 7 לתצהירך שבו טענת שחזרו 3 המחאות ואתה מציג רק שתיים, מדוע אין בידך את ההמחאה של תאריך 13/9/2012?

ת. יכול להיות שנתתי לו, אתה יודע חזרו שיקים, והיו לי שתיים של 5,000 ₪. יכול להיות שהתערבבו לי ולא שמתי לב, אני לא יודע....

"ש. לפי סעיף 9 לתצהירך אתה טוען שמדובר בחוב שנצבר, האם יש לך מסמך המעיד על תרשומת כלשהי, מועדי תשלומים, יתרות, זכות?

ת. לא. אני לא מבין מה השאלה, הוא מודה שהוא חייב לי כסף. בחיים שלי לא הייתי בבית משפט זאת פעם ראשונה שלי." ( ע' 14 ש' 23-30 לפרוטו')

התובע מודה במפורש כי לא ניהל מערכת רישומים לגבי החוב של הנתבע בגין המושכר. מעבר לכך וכאמור בעדות התובע כאמור בסעיף 16 לעיל, בשל העובדה כי תשלום דמי השכירות לא נעשה באופן שוטף אלא בגין חוב עבר, אין אפשרות מעשית לייחס תשלום מסוים של הנתבע לחוב מסוים .

שיהוי התובע בנקיטת הליכים לגביית החוב

18. התובע פתח את תיק ההוצל"פ מושא תביעה זו בשיהוי רק ביום 28/1/14, כשזמני פירעון השיקים היו 13/7/12 ו-11/6/13. לטענת הנתבע, הדבר מלמד על כך שהתובע ידע כי אינו יכול להיפרע מהנתבע בגין השיקים.

התובע הודה בחקירתו הנגדית כי אין לו ראיות להוכחת טענתו כי לא השתהה בגביית החוב מושא התביעה.

"ש. אני אומר לך שמאז שהשיקים חזרו ועד למועד נקיטת ההליכים עברו שנתיים האם זה סביר?

ת. אני לא המתנתי שנתיים, אני דיברתי עם אנשים, ניסיתי לפתור את זה בשלום. ביקשנו גם מהרב שמעון שאער שהוא של חב"ד כדי שינסה לפתור את המחלוקת בינינו.

ש. איזה הוכחות יש לך לכך שפנית וניסית דרך מישהו לסיים את המחלוקת?

ת. אין לי הוכחות בכתב. ( ע' 14 ש' 18-22 לפרוטו')

התובע לא בהביא כל נימוק מדוע לא ביקש לזמן לעדות את הרב או אנשים אחרים לביסוס טענתו כי פנה אליהם כדי ליישב את המחלוקת עם הנתבע.

אי צירוף אסמכתאות על התשלום בגין השיפוצים וסיוד המושכר

19. גם אם צודק התובע כי הנתבע לא סייד את המושכר, אין די בכך שכן על התובע היה להציג אסמכתאות על עלות הסיוד.

""ש. טענת ואני מפנה אותך לסעיף 12 לתצהירך, כי הנתבע לא סייד את הדירה, יש לך קבלות על סיוד הדירה?

ת. לא. אבל גיא לא יכול להכחיש שהוא צבע את הבית. מסתבר שאני לא כזה חכם, אם הייתי כזה חכם לא הייתי מגיע לפה".( ע' 15 ש' 5-7 לפרוטו')

התובע אף לא הציג אסמכתאות על עלות השיפוץ שנעשה לטענתו במושכר.

סוף דבר

20. לאחר עיון בכתבי הטענות, תצהירי הצדדים והתרשמותי הישירה מעדויות הצדדים לפני בדיון אני מוצא לנכון להעמיד את החוב על סך 14,750 ₪ קרן . כפי שיוסבר להלן:

כפי שציינתי לעיל, הנתבע מודה בחוב לתובע בסכום כ 11,500 ₪ .

במקרה שלפנינו, הסכם השכירות נעשה בין הצדדים, תחילה בכתב ומאוחר יותר בעל פה.

אין ספק כי בין הצדדים שררו יחסי אימון. התובע לא עמד על ביצוע תשלומי השכירות במועדם ותשלומי השכירות שולמו דרך קבע באיחור, כשהתשלום ששולם היה למעשה בגין חוב עבר ולא בגין החוב השוטף. התובע אף הודה בחקירתו הנגדית כי גם אם יציגו לפניו אסמכתא על העברת כספים לחשבון הבנק שלו בגין השיק, הדבר לא יחשב כראיה לכך שאין חוב.

21. התובע אף לא ניהל מערכת רישומית סדורה ומדויקת לגבי ההתחשבנות בין הצדדים ולא ניתן לשלול את האפשרות כי החוב מושא התביעה אינו מדויק. גם הנתבע חדל בכך שלא הציג ראיות חד משמעיות על תשלום סכום השיק בסך של 13,000 ₪ כדוגמת העברה בנקאית. הנתבע ניסה לתרץ זאת בכך שהיה מוגבל בבנק לכן, העביר לתובע כספים במזומן . ( ע' 18 ש' 19-26 לפרוטו').

התובע נקט בדרך שיהוי כשפתח תיק ההוצל"פ כנגד הנתבע ביום 14/8/14 כשזמן פירעונו של השיק השני היה 11/6/13. יחד עם זאת, הנתבע הודה כי לא סייד את המושכר ולא סידר את הגינה כפי שהתחייב בחוזה השכירות. הנתבע לא מסר גרסה עקבית באשר למועד הפינוי ואני מאמין לתובע כי הפינו נעשה רק באמצע ספטמבר. במקום בסוף אוגוסט .

הנתבע נימק מדוע לא סייד את הדירה:

" שבאתי לאבי ואמרתי לו שצריך זמן כדי לצבוע, מבחינתו הוא אמר לי שאני אביא את המפתחות לאימו. ( ע' 19 ש' 16-17 לפרוטו')

הסבר זה אינו משכנע שכן על הנתבע הייתה מוטלת החובה להוכיח כי סייד את הדירה או שהתובע פטר אותו מחובה זו.

22. בהתאם להחלטת כב' הרשם הבכיר איתי רגב מיום 19/4/15 התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך של 1,000 ₪ בגין הבקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר התייצבותו לדיון ביום 11/3/15. בהחלטה נוספת מיום 16/8/16 הורה כב' הרשם הבכיר רגב על עיכוב ביצוע ההחלטה לעניין תשלום ההוצאות, כשהצדדים יטענו לעניין זה בסיכומיהם בתום דיון ההוכחות לפני ובפסק הדין תינתן לכך התייחסות בעת פסיקת הוצאות ההליך.

23. לסיכום ,אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה על העמדת החוב בתיק ההוצל"פ מושא תביעה זו על סך של 14,750 ₪ קרן נכון למועד פתיחת התיק. ההליכים בתיק ההוצל"פ ישופעלו. לאחר התחשבות בהחלטת כב' הרשם הבכיר רגב לעניין פסיקת ההוצאות כאמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 45 ימים .

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.