בקשה לביטול פסק דין שניתן כלפי הנתבעים, יחד עם בקשה להארכת מועד להגשתה.

1. התובעת הנה חברה שהתמחותה באבזור כלי רכב לנכים. לטענת התובעת: המנוח , זיוד מוסטפא ז"ל, נותר חייב לה חוב כספי בגין אבזור רכבו. הנתבעים נתבעו בתורת יורשיו, החבים בחובו בהתאם להוראות חוק הירושה, לרבות סע' 128 של חוק זה.

2. הנתבעים 1 עד 3 הנם אלמנת המנוח ושני ילדיה ממנו. הם נתבעו עוד בכתב התביעה המקורי, בתורת יורשי המנוח (לאחר התדיינות שהיתה בין הצדדים בעילה שטרית, בטרם הוגשה התביעה דנן).

נתבעים אלה איחרו להתגונן וניטל נגדם פסק דין: המסירות בוצעו ב 22.1.15, ופסה"ד ניתן באין הגנה ב 24.2.15 . ביום 22.4.15 הוגשה בקשה לביטול פסה"ד על ידי בא כוחם הקודם של המבקשים, עו"ד ג'באלי.

בהחלטה מפורטת מיום 20.8.15 דחה הרשם הבכיר זיתוני את טענת הביטול מחובת הצדק, שכן לא היה חולק שהתביעה הומצאה, ולא הוגשה הגנה במועד. עם זאת ראה לבטל את פסה"ד בתוקף שיקול דעת ביהמ"ש.

3. טענות ההגנה של הנתבעים 1-3 היו בעיקרן שלא ירשו דבר מעיזבון המנוח: שכן נפל סכסוך בינם לבין המנוח עובר לפטירתו והוא סילק אותם מן הבית, לא הוצא צו ירושה ואף נטען כי ככל שיתבקש צו כזה, יבקשו הנתבעים 1 עד 3 להסתלק מן העיזבון. הרשם התייחס לטענות ההגנה כמעוררות תמיהה , וציין כי אם אכן לא קבלו הנתבעים דבר מנכסי העיזבון, תמוה לאן הלכו הכספים שצבר המנוח בחייו, דוגמת 1.5 מיליון ₪ שקיבל בתביעת רשלנות רפואית (לדברי ב"כ המנוח בהליך אחר). עם זאת וחרף היעדר פירוט לטענות, ראה הרשם הבכיר לתן לנתבעים יומם כדי לאפשר בירור הטענות בהליך מלא.

4. בישיבת 13.4.16 נטען לראשונה על ידי ב"כ הנתבעים כי למנוח היו ילדים נוספים, שלא צורפו להליך בתורת יורשים. ניתן צו שחייב בהמצאת פרטי אותם ילדים. ניתנה הרשות להגיש כתב תביעה מתוקן שיכלול גם את ילדיו הנוספים של המנוח, הם נתבעים 4-6.

5. כתב התביעה המתוקן הוגש אור ליום 6.6.16. עוד קודם לכך הודיע ב"כ הנתבעים 1-3, עו"ד ג'באלי, כי אינו מייצג את נתבעים 4-6, וכי לא הגיעו אליו לחתום על ייפוי כוח.

6. ב 25.8.16 הודיע עו"ד ג'באלי ששולחיו (הם הנתבעים 1-3 – י.פ) שחררו אותו מייצוגם והוא מבקש

אפוא לשחררו מייצוג.

ניתנה החלטה ב 25.8.16 שזכאים שולחיו של עו"ד ג'באלי לשחררו מייצוג אך עליהם להודיע על כך , או לחלופין להגיב לבקשה לשחרור מייצוג. אפשרתי לעו"ד ג'באלי להמציא אסמכתא של המצאת הבקשה וההחלטה לשולחיו – כאשר בהחלטה נתתי להם אפשרות לתן תגובה תוך 10 יום. עו"ד חייבתי עו"ד ג'באלי להמציא כתובת של שולחיו למשלוח כתבי בי דין. בתגובה הגיש עו"ד ג'באלי הודעה מיום 30.8.16 לה צירף הודעת שחרור מייצוג, חתומה בידי נתבע 2. בהודעה אישר נתבע 2 קבלת כל המסמכים בתיק. עו"ד ג'באלי ציין כי הודיע לנתבע 2 טלפונית מועד הישיבה, וציין כתובת שולחיו, הגרים באותה כתובת.

בהחלטה מאותו יום, שוחרר אפוא עו"ד ג'באלי מייצוג הנתבעים 1-3.

7. לגבי נתבעים 2-4 : עוד בהחלטה קודמת, מיום 1.6.16 , חויב ב"כ התובעת לבצע מסירה אישית של כתב התביעה לנתבעים אלה, עם ההחלטות שניתנו, ולציין על כותרת התביעה את מועד הישיבה הקבועה.

8. ב 20.9.16 התקיימה ישיבה אליה לא התייצב איש מן הנתבעים, אף לא ב"כ חליף במקומו של עו"ד ג'באלי. לגבי נתבעים 4-6 שצורפו לכתב התביעה המתוקן – אף לא הוגשה הגנה. ב"כ התובעת בקש לתן פסק דין כנגד הנתבעים כולם (ביחס לנתבעים 1-3 באין התייצבות, וביחס לנתבעים 4-6 באין הגנה). צוין שיוגשו אישורי המסירה לנתבעים 4-6.

9. ניתנה החלטה בזו הלשון:

" 1. עו"ד ג'באלי שוחרר מייצוגם של הנתבעים 1- 3. יחד עם זאת, ישיבת היום נקבעה במעמדו של עו"ד ג'באלי בטרם שוחרר מייצוג, כך שאם שחררו הנתבעים 1- 3 בא כוחם מייצוג – היו חייבים להתייצב לישיבת היום.

להסרת ספק, אף חייבתי בגדר החלטתי מיום 25/08/16 את עו"ד ג'באלי להודיע כי הנתבעים 1- 3 מודעים למועד הדיון הקרוב. בהודעתו ציין עו"ד ג'באלי כי התיק נמסר לנתבע 2 ב- 20/06/16 (על פי הצהרה חתומה של הנתבע 2, שצורפה להודעה), וכי ב- 22/08/16 פנה משרדו של עו"ד ג'באלי אל הנתבע 2 טלפונית על מנת להזכיר לו את מועד הדיון. ממילא משעה שנמסר התיק, מצוי בו גם פרוטוקול ישיבת 13/04/16 שבה נקבעה ישיבת היום.

מן הגורן ומן היקב אפוא, אין הצדקה לאי התייצבות של הנתבעים 1- 3. אציין כי השעה כעת 09:30 והדיון קבוע לשעה 09:00.

2. ב"כ התובעת ביקש פס"ד כנגד הנתבעים 1- 3 באין התייצבות. בהתאם לתקנה 157(2) אני מורה לתובעת להגיש תצהיר להוכחת התביעה, במסגרת בקשה לפס"ד שיגיש כנגד הנתבעים 1- 3 בהיעדר התייצבות.

ביחס ליתרת היורשים, הנתבעים 4- 6, אלה צורפו בגדרו של כתב התביעה המתוקן. יחד עם הבקשה לפס"ד כנגד הנתבעים 1- 3 באין התייצבות, יוכל ב"כ התובעת לבקש גם פס"ד כנגד הנתבעים 4- 6 ככל שחלף המועד להגשת הגנה מאז ביצוע המסירה; וכמובן יש לצרף אישורי מסירה. "

10. הוגשה בקשה בצירוף אישורי מסירה ותצהיר מוסר המלמדת על מסירות לנתבעים 4-6 מתאריכים 14.6.16 עד 16.6.16. כמו כן בהתאם להחלטה , הוגש תצהיר להוכחת התביעה ביחס לנתבעים 1-3.

11. ניתן אפוא פסק דין כמבוקש לטובת התובעת, על החלק הארי מסכום התביעה (סכום החוב הנטען, כפי שנרשם בהמחאה שחוללה בתוספת שערוך, וכן הוצאות משפט; כאשר לא הכרתי בסכום נתבע נוסף שנדרש בשל פגיעה במוניטין). פסה"ד ניתן אפוא ביחד ולחוד כלפי הנתבעים 1-6 כיורשי המנוח: כלפי נתבעים 1-3 בהיעדר התייצבות משהוכחה התביעה ברמה הנדרשת בתק' 157; וכלפי נתבעים 4-6 באין הגנה.

12. ב 15.12.16 הגישו הנתבעים כולם בקשה זו שבפני, לביטול פסה"ד. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה התשובה והתגובה – ראיתי לדחותה. להלן אפרט טעמי.

13. הבקשה אינה מפרידה בין נתבעים 1-3 לבין נתבעים 4-6. נימוקיה מתייחסים במאוחד לנתבעים כולם. אין גם טענה המתייחסת לאישורי המסירה , היינו אין טענה בבקשה כי נפל פגם במסירת התביעה המתוקנת לנתבעים 4-6.

14. הבקשה נתמכה בתצהיר של הנתבעת 1, אלמנת המנוח. הטענות העובדתיות בבקשה כדלקמן:

א. במהלך ניהול ההליך הוחלף ב"כ המבקשים עו"ד ג'באלי, והמבקשים שכרו שירותיו של עו"ד אחר.

ב. הנתבע 2 התקשר לאותו ב"כ חדש. האחרון מסר לו כי מועד הדיון נדחה, וכי אין צורך שהמבקשים יגיעו לדיון.

ג. ב 30.10.16 התקבל אצל המבקשים פסק הדין שניתן נגדם בהיעדר התייצבות. הנתבע 2 התקשר לאותו ב"כ, ושאל אותו הכיצד יתכן שיתקבל פס"ד בהיעדר התייצבות, לאחר שמסר להם שהדיון בוטל. הוא נענה על ידי אותו ב"כ כי הדיון אכן נדחה, למיטב ידיעתו.

ד. לאחר מכן פנו המבקשים לבא כוחם הנוכחי, והעבירו לו הטיפול, והוא שהגיש בקשת הביטול הנוכחית: צורף ייפוי כוח לב"כ הנוכחי מיום 4.12.16.

15. הבקשה מתיימרת להשתית יהבה על ביטול מחובת הצדק ולחלופין – ביטול בשיקול דעת ביהמ"ש.

16. אין ממש בטענה שיש לבטל פסה"ד מחובת הצדק:

ביחס לנתבעים 4-6 : עו"ד ג'באלי נתן הודעה בזמנו ביחס לכתב התביעה המתוקן, שאין הוא מייצג את נתבעים 4-6 ואין הוא רשאי לקבל כתבי בי דין בשמם. אלא שניתנה הנחיה לביצוע מסירות אישיות.

כפי שציינתי, הבקשה לא טוענת דבר וחצי דבר ביחס לתוקף המסירות של כתב התביעה המתוקן. אלו בוצעו לנתבעים 4-6 כזכור בין 14.6.16 עד 16.6.16 באמצעות אמם הגרה עמם, הנתבעת 1. בחלוף המועד להגשת הגנה – ניתן היה אפוא לבקש ולקבל פסק דין כנגד נתבעים אלה באין הגנה, בוודאי משעה שהוכחה התביעה לכאורה על ידי תצהיר. לא התבקשה הארכת מועד להגיש הגנה בשמם של נתבעים 4-6, וכתב ההגנה שהוגש בזמנו על ידי עו"ד ג'באלי – הוגש רק מטעם נתבעים 1-3.

ביחס לנתבעים 1 – 3 : פסק הדין נגדם ניתן כזכור, באין התייצבות. ביהמ"ש אינו נכנס לעניינים שבין נתבעים אלה לבין באי כוחם, אולם מסירה לאדם מיוצג מתבצעת באמצעות בא כוחו כשלוחו. והחלטות הניתנות בישיבה שבמעמד ב"כ נתבע, מחייבות כמובן את הנתבע בין אם נכח פיסית בישיבה ובין אם לאו. הישיבה נקבעה במעמדו של עו"ד ג'באלי, בטרם שוחרר מן הייצוג של נתבעים 1-3. בהודעתו אף ציין כי מועד הישיבה הודע טלפונית לנתבע 2.

ואכן אין טענה בבקשה שמועד הישיבה לא היה ידוע לנתבעים 1-3. משכך , ובאין התייצבות של נתבעים 1-3 או ב"כ מטעמם, לא נפל פגם בפסק הדין שניתן כלפי נתבעים אלה, לאחר שהוגש תצהיר להוכחת התביעה.

17.א. עוברים אפוא לשאלה כלום יש לבטל פסה"ד בתוקף שיקול דעת ביהמ"ש: יש לבדוק סיבת המחדל וסיכויי ההגנה. לגבי שתי שאלות אלה על מבקשי הביטול להתכבד ולהציב הנתונים הרלבנטיים בבקשתם.

ב. הכלל הוא שהשאלה השניה היא החשובה יותר, אך זאת בסייג: כאשר התנהלות הנתבע כבר עולה כדי זלזול, בהתעלמות מן ההליך, ולא רשלנות גרידא, אין צורך לעבור לבחינת סיכויי ההגנה. לנתבע כזה אין אלא על עצמו להלין. ראה האמור בסע' 15 לפסה"ד שבע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה. ראה גם רע"א 1192/10 פיליפס סטלמן נ' ארז דליות (ניתן ב 27.5.10); רע"א 4431/06 יצחק מזרחי נ' כרם ח'ורי (ניתן ב 12.11.06)

ג. ביחס לנתבעים 1-3, אין מנוס ממתן תשובה חיובית לשאלה כלום מדובר בזלזול, זאת בשים לב למה שהוצב בבקשה, ולהיסטורית התיק. זלזול של נתבע בהליך אינו הליכה שלו ברחוב כאשר רגשות זלזול מפעמים בלבו, אלא התעלמות שלו מן ההליך החורגת מטעות בתום לב או רשלנות גרידא. אין זו הפעם הראשונה שניתן פסק דין כדין כלפי נתבעים אלה, כאשר אין ביטול מחובת הצדק, ולאחר מעשה נזעקים הם לביטולו. פעם אחת כבר נמחל להם מחדלם, וניתן להם יומם. מכאן ואילך ניתן היה לצפות מהם להקפדה.

הטענה כאמור אינה שלא היו מודעים למועד הישיבה, אלא שהוטעו על ידי בא כוח חדש, אליו העבירו הייצוג מעו"ד ג'באלי. האחרון , כך נטען, מסר להם שהדיון נדחה.

הטענה אינה מסברת את האוזן (אם אנקוט לשון המעטה), בפרט בשים לב לאופן בו נטענה. נזכור כי על המבקשים הנטל להמחיש (פעם שניה) סיבת המחדל , וכי אינו עולה כדי זלזול.

קשה שלא להתרשם כי המבקשים לא הרימו הנטל בבקשתם, ולו לכאורית. מדוע שימסור ב"כ חדש שהדיון נדחה? הרי לא ניתנה שום החלטה על דחייתו (להיפך – בתגובה לבקשה לשחרור מייצוג שהגיש עו"ד ג'באלי, ניתנה החלטה המורה לו להודיע ששולחיו מודעים למועד הדיון הקרוב, והוא עשה כן). אם מדובר בטעות של עו"ד נעבר שסבר שהדיון נדחה – כיצד ומדוע נולדה אפוא?

ובעיקר: מיהו אותו בא כוח עלום אליו עבר כביכול הייצוג מעו"ד ג'באלי? לא צורף ייפוי כוח שניתן לאותו "ב"כ לשעבר" (לשון התצהיר); לא צורף תצהיר של הנתבע 2 שיציין מי הוא אותו "ב"כ לשעבר" שהטעה אותו, ולא הוגשה לתיק בזמנו שום הודעה על החלפת ייצוג, לאחר שחרורו של עו"ד ג'באלי ובכלל.

ואכן, קשה שלא להשתאות על כך שהבקשה והתצהיר התומך מאת נתבעת 1 לא ציינו זהותו של אותו ב"כ (לא כל שכן שלא צורף תצהיר תומך שלו), והדברים אומרים דרשני. בהבל פה ניתן על נקלה לטעון לטעות של בא כוח עלום שגרס משום מה (למה?) שהדיון בוטל. הבקשה שותקת במה שעליה לפרט מיוזמתה.

ד. ביחס לנתבעים 4-6: כאן אין אפילו ראשית ניסיון בבקשה, להידרש לסיבת המחדל, ולהמחיש כי אינו עולה כדי זלזול. נתבעים אלה לא התגוננו כאמור, בפני כתב התביעה מתוקן שצירף אותם לראשונה. לא ניתנה כל הודעה או בקשה לראות בכתב ההגנה המקורי של נתבעים 1-3 כמי שהוגש אף מטעמם, וכאמור עו"ד ג'באלי שהגיש ההגנה, אף הודיע ב 1.6.16 כי אינו מייצג אותם בתביעה המתוקנת וכי טרם הגיעו לחתום על יפוי כוח. ממילא אין להידרש לסיכויי ההגנה, משלא הוצב כל טעם למחדל של אי הגשת הגנה, במועד ובכלל.

17. משכך, אין צורך להיזקק לשאלת סיכויי ההגנה. אולם לו נדרשתי לשאלה זו (וכאמור – המבקשים לא המחישו מדוע יש לעשות כן), גם כאן היתה כושלת הבקשה. אכן הנתבעים 1-3 הגישו כתב הגנה. ואכן הכלל הוא כי משעה שמדובר על ביטול פסק דין באין התייצבות, לאחר שהוגשה הגנה, יכול ביהמ"ש לעמוד על סיכויי ההגנה. אולם השאלה אם צריך נתבע המבקש ביטול פסק דין להמחיש סיכויי הגנתו , תלויה במידת הפירוט שניתן בכתב ההגנה שהגישף והאם הוא ממחיש לאשורה סיכויי הגנה (שאכן לא חייבים להיות סיכויים טובים). סימני השאלה ביחס לטענות ההגנה הוצבו עוד בהחלטת הרשם שנעתרה לבקשת הביטול. נזכור כי הנתבעים אינם אלא ילדי המנוח ואלמנתו. אין טענה שיש יורשים זולתם. אין טענה שהמנוח הותיר צוואה – בכלל או כזו שהדירה הנתבעים.

מה נעשה אפוא בכספו של המנוח, בפרט בשים לב לטענה שנזכרה על ידי ב"כ המנוח בהליך אחר – כי המנוח זכה ב 1.5 מיליון ₪ (כנזכר בסע' 14 להחלטת הרשם מ 20.8.15)? בידי מי אמורים להיות הנתונים – או האפשרות להשיגם - אם לא בידי הנתבעים?

אין זה הגיוני שמי שנתבע בתורת יורש של החייב, בטענה שהוא אחראי ככזה לסלק החוב מן העיזבון, יוכל להדוף התביעה בטענת "אינני יורש", רק משום שנמנע הוא מהגשת בקשה למתן צו ירושה. זכותו כמובן לבקש להסתלק מן העיזבון היה ומוגשת בקשה, אך כאן נדמית טענה זו כמלאכותית, משעה שהנתבעים לא טענו שאין נכסים בעיזבון אלא שאינם יורשים. נדמה שהיה צריך לצקת פירוט לטענות – הן במישור זכות הירושה והן במישור נכסי העיזבון.

המידע בעניין זה אינו אמור להיות מצוי בידיעתה או שליטתה של התובעת אלא אצל הנתבעים. אמנם יש צורך בצו ירושה מטעמים מעשיים , אך הצו עצמו הנו דקלרטיבי, והירושה "צונחת" בחיקו של כל יורש כדין , מרגע הפטירה. ואם הטענה הנה שאין היורשים חפצים לממש ירושתם מטעמים שבעקרון, לכל הפחות ניתן וצריך היה לתן פירוט אודות זהות הזכאים לרשת הבאים בתור בסדר הירושה. משעה שמדובר על בקשת ביטול שניה, וכתב ההגנה שהוגש חושף טפח ומסתיר טפחיים ניתן היה לצפות הפעם לעיבוי הטענה, הכיצד לא זכאים הנתבעים לדבר בעיזבון, ומה נעשה בכספו של המנוח. כתב ההגנה מפרט היחסים הגרועים והסכסוך עם המנוח, אולם יחסים גרועים עם מוריש אינם טעם המונע כשלעצמו זכות ירושה, באין צוואה שהדירה היורשים על פי דין. הנתבעים, על פני הדברים, הם יורשים על פי דין. הרשם הבכיר ציין בהחלטתו שנחזה שמא ואולי יש כאן הימנעות במכוון מהגשת בקשה לצו ירושה כדי לסכל זכותם של נושי המנוח להיפרע מנכסי עזבונו. התמיהה אכן תמיהה ממשית. משעה שכבר הגענו עד הלום בבקשת ביטול שניה, לא נכון היה שגם הפעם ימלאו הנתבעים פיהם מים בבחינת "חושפים טפח ומסתירים טפחיים" .

על פי המשטר הקבוע בסע' 126 עד 129 של חוק הירושה יתכנו מצבים שונים בהם אחראים הנתבעים, ככל שהנם יורשים, לחובו של המנוח : עד גובה החלק שקיבל כל אחד מהם בעיזבון או עד גובה כל העיזבון. הנקודה הרלבנטית כרגע הנה שסע' 128(ב) קובע קביעה שהגיונה בצדה, שעל היורש הנטל להמחיש מה שווי העיזבון או שווי החלק שקיבל מן העיזבון. זו קביעה שנצמדת לכלל הראייתי המטיל הנטל על מי שהראיות בשליטתו. אמנם, לא הומחש כי הוצא צו ירושה, אולם על פני הדברים לא הוצא הצו שכן הזכאים לרשת לא הגישו בקשה למתן צו ירושה.

לסיכום נקודה זו: לאור הפירוט שניתן, ובעיקר זה שלא ניתן, בכתב ההגנה, ובשים לב לכך שהמבקשים נושאים בנטל השכנוע בבקשת הביטול, היה מקום בנתוני המקרה שיתכבדו ויפרטו הנתונים הידועים או אלו בשליטתם ביחס לרכושו של המנוח, מה נעשה בו, וזכות הירושה. או לפחות שיתכבדו ויתנו הסבר מדוע אין בידיעתם או שליטתם בכוח או בפועל , מידע זה. לא מן הדין שייבנו משתיקתם גם זו הפעם.

מכל מקום, כל האמור בסע' זה הנו כאמור בבחינת למעלה מן הצורך, משעה שהמבקשים לא המחישו סיבת המחדל לאי הגשת ההגנה (במקרה של הנתבעים 4-6) , וביחס לנתבעים 1-3 ניתן לקבוע שהתנהלותם כבר עלתה כדי זלזול בהליך.

18. יוער אף כי הנתבעים, אף לשיטתם, קיבלו פסה"ד ב 30.10.16. ואת בקשת הביטול הגישו אך ב 15.12.16. האיחור כאן ביחס לתקופה המנויה בתק' 201 לתקנות סדר הדין האזרחי אמנם אינו ניכר מאד; אך איחור הוא, ואף הוא טעון הסבר, הפעם במסגרת הבקשה להארכת המועד. ואף כאן, יש לומר, לא ניתן הסבר ואף לא יומרה להסביר.

אין הסבר מדוע זה פנו המבקשים לבא כוחם הנוכחי אך ב 4.12.16, כאשר חלף כבר המועד הקבוע בדין להגשת בקשת הביטול. לא יכול נתבע להרים עצמו בשרוכי נעליו, ולהאריך לעצמו את מנין 30 הימים הקבועים בדין להגשת בקשת הביטול, רק כנגזרת של המועד בו בחר הוא עצמו לערוך בירוריו ביחס לנסיבות בהם ניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד , ולפנות למייצג לצורך ביטולו. "הזריזות" בה פעלו המבקשים, מאפיינת הילוכם בכל ההליך.

19. הבקשה נדחית. המבקשים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות התובעת בבקשה בסך כולל של 3500 ₪.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.