בענין : בקשה לביטול פסק דין

1. התובעת היא חברה העוסקת באיבזור כלי רכב לאנשים עם מוגבלויות .

המנוח עבד אללטיף מוסטפא זיוד , שנפטר ביום 2.7.12 ( להלן "המנוח") , סבל ממוגבלות

משמעותית ונזקק לשירותי התובעת .

בשנת 2010 איבזרה התובעת את רכבו של המנוח , שהעביר לתובעת כנדרש את הכספים

שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי עבור מימון האיבזור .

בחודש אפריל 2012 נפגע רכבו של המנוח בתאונה והפך לא כשיר לשימוש .

לאחר התאונה אושר למנוח לרכוש רכב חדש במימון חברת הביטוח . המנוח פנה לתובעת

כדי לאבזר את הרכב החדש והתחייב לשלם תמורת האיבזור מהכספים שיקבל מחברת

הביטוח .

ביום 1.5.12 התקשר המנוח בהסכם לרכישה והתקנה של אביזרים ברכב החדש .

תמורת האיבזור מסר המנוח לתובעת המחאה ע"ס 25,000 ₪ שנפרעה ביום 29.5.12

והמצאה נוספת ע"ס 60,000 ₪ זמן פרעון 1.7.12 , שחוללה בציון אכ"מ .

הרכב נמסר למנוח ביום 30.5.12 . לטענת התובעת המסירה בוצעה בנוכחות המבקשת 1 ,

אשת המנוח . ( להלן "המבקשת")

טרם מסירתו נבדקו האביזרים ברכב ע"י הטכניון ונמצאו תקינים כאמור בנספח ב'

לכתב התביעה .

2. התובעת הגישה את ההמחאה שחוללה לביצוע בלשכת ההוצל"פ נגד המבקשת

כיוון שההמחאה נמשכה מחשבון משותף של המנוח והמבקשת .

המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר באמצעות בא כוחה בהליך זה .

המבקשת טענה כי עובר למשיכת השטר נקלעו היחסים בינה לבין המנוח למשבר

, המנוח גירש אותה מביתם והיא עבר להתגורר אצל בנה . הסכסוך בין המבקשת

לבין המנוח כלל צווי הגנה ותביעת גירושין . המבקשת טענה כי לא ידעה על משיכת

ההמחאה . עוד נטען כי הרכב בו הותקנו האביזרים נתפס ע"י המל"ל ונמכר לכיסוי

ההלוואה ששימשה לרכישת הרכב . נטען כי התובעת לא הוכיחה שהמנוח חתם על השטר

בשליחותה בשל היחסים הרעועים ביניהם וכי העסקה בגינה נמשך השטר חורגת

מהניהול השוטף של התא המשפחתי .

התנגדות זו התקבלה ללא דיון . בדיון שהתקיים לאחר קבלת ההתנגדות הסכימה

ב"כ התובעת למחוק את התביעה השטרית , תוך שהיא מודיעה על כוונת התובעת

להגיש תביעה כספית המבוססת על כך שהמבקשת כיורשת של המנוח קיבלה רכוש

וכספים בלי לפרוע את חובותיו של המנוח . התביעה נמחקה ללא צו להוצאות

ביום 18.9.14 .

3. ביום 13.1.15 הוגשה התביעה בתיק זה כנגד עזבון המנוח באמצעות יורשיו החוקיים

שהם המבקשים ונגד המבקשים באופן אישי ע"ס 93,471 ₪ . המבקשים 2 ו 3

הם ילדי המנוח והמבקשת .

נטען כי המבקשת אישרה במסגרת ההתנגדות לתביעה השטרית כי ההמחאה נמשכה

מהחשבון המשותף כך שנמשכה בהסכמתה .

עוד נטען כי המבקשים נהנו מאיבזור הרכב בכך שהשתמשו בו מאז נמסר למנוח

ועד היום . נטען כי למיטב ידיעתה של התובעת , המבקשים קיבלו מחברת הביטוח

שביטחה את הרכב כ 1.5 מיליון ₪ . טענה זו נתמכת בדברים שאמר ב"כ המנוח בדיון

בתיק ה"ט 28965-06-12 לפיהם המנוח קיבל פיצוי כתוצאה מרשלנות רפואית בסך של

1.5 מיליון ₪ . נטען כי המבקשים טרם הגישו בקשה לצו ירושה או למינוי מנהל עזבון .

במישור המשפטי נטען כי המבקשים כיורשיו החוקיים של המנוח חייבים לסלק את חובות

המנוח טרם חלוקת העזבון . נטען כי ההמחאה ע"ס 60,000 ₪ המהווה את קרן החוב

נמשכה מהחשבון המשותף של המבקשת והמנוח והמבקשים נהנו מהרכב או מכרו אותו

ונהנו מתמורת המכירה .

המבקשים מפנים לפסק דין של בית משפט זה בת"א 26686-03-12 בו נקבע כי אלמנת המנוח

חייבת באופן אישי בחוב שיצר המנוח הן כיורשת על פי דין והן לפי חזקת השיתוף , לאחר

שלא הוכיחה את שווי העזבון ואת מה שקיבלה מהעזבון בהתאם לס' 128 (ב) לחוק

הירושה . סכום התביעה מורכב מקרן ההמחאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן

מהוצאות , טרחה ופגיעה במוניטין בסך של 20,000 ₪ .

4. ביום 24.2.15 ניתן פסק דין בהעדר הגנה המחייב את כל הנתבעים ( העזבון והמבקשים )

במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט . פסק הדין ניתן על בסיס מסירות שבוצעו

לכל הנתבעים באמצעות המבקש 3 ביום 22.1.15 באמצעות המוסר הפרטי יוסף טוויג .

5. ביום 9.3.15 הגיש ב"כ המבקשים הודעה על ייצוג ובקשה לאורכה בת 30 יום להגשת

כתב הגנה . ביום 10.3.15 ניתנה החלטה המפנה את ב"כ המבקשים לפסק הדין .

6. ביום 22.4.15 הוגשה הבקשה שלפני לביטול פסק הדין מחובת הצדק ולחילופין לפי שיקול

דעתו של בית המשפט .

הוסבר כי לא הוגש כתב הגנה במועד שכן המבקשים 2 ו 3 היו מצויים במעצר מזה מספר

חודשים בזמן קבלת התביעה והמבקשת , חולת סרטן , נמצאת במצב נפשי קשה מאז

מעצר בניה . עוד נטען כי המבקשים נקלעו לקשיים כלכליים שכן מוסטפא היה המפרנס

היחיד ותאופיק נפגע בתאונת דרכים בשנה שעברה . המבקשת הסבירה כי מצבה הקשה לא

איפשר לה להגיע למשרדו של בא כוחה והוא נאלץ להגיע לביתה .

חרף טענת בא כוחם לפיה יש למבקשים טענות הגנה טובות ולמרות שטענות ההגנה כבר

פורטו בהתנגדות לתביעה השטרית , לא פורטו טענות הגנה במסגרת הבקשה .

7. ביום 13.5.15 הוגשה תגובת התובעת .

נטען כי פסק הדין נמסר למבקשים ביום 16.3.15 והם ידעו היטב כי צפויה תביעה כספית

לאור האופן בו הסתיים הדיון בתביעה השטרית . נטען כי הטענות שהועלו לגבי סיבת

המחדל לא נתמכו באסמכתאות והן אינן מצדיקות את העיכוב בהגשת כתב ההגנה .

נטען כי המעצר הנטען אינו רלוונטי שכן טענות ההגנה הועלו במסגרת התביעה השטרית .

לפיכך נטען כי יש לדחות את הבקשה בשל העדר הסבר מניח את הדעת למחדל ובהעדר

טענות הגנה .

8. ביום 19.6.15 הוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיבה .

נטען כי התובעת יודעת היטב על הסכסוך בין המבקשים לבין המנוח , אשר סילק את

אשתו וילדיו מהבית . נטען כי הרכב נתפס ע"י המל"ל ונמכר ולכן המבקשים לא השתמשו

בציוד ולא מכרו אותו ואף לא קיבלו ממנו כל טובת הנאה , שכן הציוד והרכב שימשו רק את

המנוח . נטען כי המבקשים 2 ו 3 נעצרו עד תום ההליכים וזו הסיבה שלא הוגש כתב הגנה

במועד .

9. כיוון שטענות ההגנה של המבקשים הועלו לראשונה במסגרת התשובה לתגובה איפשרתי

לתובעת להגיב לטענות המבקשים .

ביום 20.8.15 הוגשה תגובת התובעת .

נטען כי יש לדחות על הסף את הטענה לפיה המבקשים לא נהנו מהציוד שהותקן ברכב

כיוון שהמבקשים הם יורשים המחוייבים לסלק את החובות שצבר המנוח בחייו טרם

חלוקת העזבון לפי ס' 107(א) לחוק הירושה . נטען כי ככל שימצא שהעזבון כולל כספים

והמבקשים עתידים לקבל כספים אלה בהיותם יורשים , עליהם לשאת באחריות לחובות

שצבר המנוח , לרבות ההמחאה נשוא התביעה בתיק זה .

נטען כי המבקשים ליוו את המנוח בכל תהליך האיבזור של הרכב כפי שיכול להעיד בעלי

התובעת .

נטען כי המנוח קיבל כספים מביטוח הרכב לאחר התאונה ולכן אין קשר לכך שהרכב

נמכר ע"י המל"ל .

נטען כי המבקשים התעלמו מכתב התביעה וטענות הגנה שהעלו קלושות .

10. לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של

בית המשפט תוך חיוב המבקשים בהוצאות משפט בסכום של 1000 ₪ מהטעמים

שיפורטו להלן .

11. ראשית , יובהר כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק .

המבקשים מאשרים כי קיבלו את כתב התביעה ולא הגישו כתב הגנה במועד ולכן

לא ברורה טענתם לביטול מחובת הצדק .

12. בכל הנוגע לסיבת המחדל , אני קובע כי המבקשים התרשלו בטיפול בעניינם אך ברור

שלא מדובר בזלזול של המבקשים בחובתם כבעלי דין .

כיוון שהמבקשים הפנו למספר התיק הפלילי המתנהל נגד המבקשים 2 ו 3 מבלי לציין

את מספר התיק המלא ומבלי לצרף מסמכים רלוונטיים מצאתי לנכון לעיין בתיק הפלילי

ובתיקי המעצר . העיון מלמד כי במועד בו קיבל מוסטפא את פסק הדין היה מוסטפא

במעצר בית ותאופיק היה במעצר מלא , עד ששוחרר אף הוא לחלופת מעצר ביום 22.2.15 .

במצב דברים זה בהחלט אפשר להבין את המצוקה בה היו שרויים כל המבקשים ואת

הקשר בין מצוקה זו לבין המחדל הדיוני בדמות אי הגשת כתב הגנה במועד .

כך בפרט נוכח העובדה כי עיקר טענות ההגנה שהועלו משום מה לראשונה בתשובה לתגובה

, פורטו כבר במסגרת ההתנגדות שהגישה המבקשת במסגרת התביעה השטרית לביצוע אותה

המחאה נשוא התביעה בתיק זה .

13. באשר לסיכויי ההגנה , אני סבור כי אלה נלמדים לא רק מטענות המבקשים אלא גם מטענות

המשיבה . המשיבה טוענת כי על המבקשים להוכיח את מה שקיבלו מהעזבון אך במקביל

מסרבת לאפשר להם לעשות זאת במסגרת התנגדותה לביטול פסק הדין .

המשיבה טוענת כי טענות ההגנה של המבקשים קלושות מבלי להסביר כיצד אירע כי

טענות דומות הספיקו כדי לקבל את ההתנגדות לתביעה השטרית ללא דיון ולהביא

למחיקת התביעה השטרית בהסכמת ב"כ המשיבה .

פסק הדין המוזכר בתביעה ניתן לאחר הליך משפטי מלא . בהתאם ראוי לקיים הליך

משפטי מלא גם בתיק זה כדי לברר מה המבקשים קיבלו מנכסי המנוח אם בכלל והאם

מה שהתקבל מצדיק לחייבם בחובות המנוח , לרבות החוב נשוא התביעה בתיק זה .

כמו כן , התובעת חזרה בה למעשה בתגובה לתשובה מהטענה בכתב התביעה לפיה

המבקשים נהנו מהרכב ומכרו אותו , לאחר שאישרה כי הרכב נמכר ע"י המל"ל .

14. אכן , חלק מטענות ההגנה של המבקשים מעוררות תמיהה .

אם המבקשים לא קיבלו דבר מעזבונו של המנוח , לא ברור להיכן הלכו הכספים שצבר

המנוח בחייו , דוגמת אותם 1.5 מיליון ₪ שהתקבלו מתביעת הרשלנות הרפואית שהזכיר

ב"כ המנוח באותו תיק ה"ט אליו הפנתה ב"כ התובעת . כמו כן , בהחלט יתכן כי

בחירתם של המבקשים שלא להגיש בקשה לצו ירושה שלוש שנים לאחר פטירת המנוח ,

נובעת לא רק מהסכסוך המר שהיה להם עם המנוח בערוב ימיו , אלא גם מרצונם למנוע

מנושיו של המנוח , דוגמת התובעת , לשים את ידם את נכסי העזבון .

עם זאת , הנחות שכאלה אינן מספיקות כדי להצדיק מניעת בירורן בהליך משפטי מלא .

15. על כן , אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשים ביום 24.2.15 ומחייב

את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ .

למען הסר ספק מובהר כי פסק הדין שניתן נגד העזבון , הנתבע 1 , נותר על כנו .

המבקשים יגישו כתב הגנה לא יאוחר מיום 20.9.15 .

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ה, 20 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.