לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

החלטה

1. בתאריך 18.1.15 הגיש התובע את כתב התביעה בהליך זה.
2. בתאריך 22.2.16 נמחקה התביעה, לאחר שהתובע לא פעל בהתאם להחלטות בית הדין.
3. ביום 23.2.16 עתר התובע לביטול המחיקה, וטען כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב. הבקשה הועברה לתגובת הנתבע.
4. בתאריך 3.4.16 הגיש התובע תביעה חדשה, באותו ענין, סע"ש 1469-04-16, שנקבע בפני כבוד השופטת שטיין (להלן: "ההליך המקביל"). ביום 31.5.16 הגיש הנתבע כתב הגנה בהליך המקביל.
5. בתאריך 15.6.16 הגיש התובע בקשה למתן החלטה בבקשה, מבלי להודיע לבית הדין כי הגיש תביעה חדשה.
6. ביום 19.6.16 הגיש הנתבע תצהיר גילוי מסמכים בהליך המקביל וביום 27.6.16 הגיש התובע תצהיר גילוי מסמכים בהליך המקביל.
7. בתאריך 30.6.16 נקבע כי אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק את חוסר המעש, אולם נוכח העדר תגובת הנתבע במועד שנקבע, בוטל פסק הדין.
8. ביום 17.8.16 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה ולחיוב התובע בהוצאות.
9. ביום 25.8.16 נקבע כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבע, בגין ההליך המקביל, שבו הגיש הנתבע כתב הגנה, אולם הוצאות אלו יילקחו בחשבון בסוף ההליך.
10. עוד נקבע כי התובע יודיע מדוע לא יחוייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, משלא גילה במפורש בבקשה הנוספת לביטול פסק הדין שהגיש, שהגיש תביעה חדשה חודשיים קודם לכן.
11. בעקבות החלטת בית הדין, הגיש התובע הודעה על טעות בהגשת תביעה שנייה ובקשה שלא לחייב את התובע בתשלום הוצאות לאוצר המדינה, התובע טען כי התביעה בהליך המקביל הוגשה בשל טעות משרדית, בעקבות עזיבת עו"ד בשיר עיסא שטיפל בכל תיקי העבודה במשרד, ויתר עוה"ד לא היו מודעים לתביעה הנוספת בין הצדדים. ב"כ התובע הוסיף כי הנתבע וב"כ לא נפגעו מהגשת התביעה השניה, כי הנתבע התגונן במסגרת התביעה הראשונה, התובע וב"כ לא הוציאו הוצאות מוחשיות ולא נגרמו הפסדים.
12. הנתבע הגיש תגובה לפיה נגרמו לו נזקים משמעותיים, מאחר ונדרש להגיש כתב הגנה בהליך המקביל ונדרש לשלם לב"כ שכר טרחה, ומשכך אין לקבל את טענת התובע. לפיכך עתר הנתבע למחיקת התביעה ולחילופין לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.
13. כאמור, בהחלטת בית הדין נקבע כי הוצאות הנתבע ייקבעו בסיום ההליך.
14. לצדדים ניתנה אפשרות להתייחס להטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, בשל התנהלות התובע.
15. בתיק המקביל הגיש התובע כתב תביעה ותצהיר גילוי מסמכים, הנתבע הגיש כתב הגנה ותצהיר גילוי מסמכים מטעמו, וניתנו החלטות מטעם בית הדין.
16. בנסיבות אלה, לא מצאתי בנימוקי התובע הצדקה להמנע מהטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, על התובע.
17. התובע ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים. באם לא ישולמו ההוצאות במועד שנקבע, יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ז, (07 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.