1. לפניי התנגדות לביצוע שטר בסך של 300,000 ₪. התובעת, חברת פטקום אלקטריק אילת בע"מ, עוסקת בשיווק מוצרי אלקטרוניקה, מחשבים ומולטימדיה בעיר אילת ואילו הנתבעת היא אשתו של מר דוד דוד, איש עסקים אשר ניהל עסקים רבים בעיר אילת וכיום הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל (להלן: "דוד").

עילת התביעה בכתב התחייבות שעליו חתמו הנתבעת וכן חברה בבעלותה, ב.נ.ק לחשבונאות ופיתוח עסקים בע"מ שבבעלותה של הנתבעת (להלן: "בנק לחשבונאות") ביום 7.5.2014. כתב התחייבות זה מופנה, בין היתר, אל התובעת ואל גורמים הקשורים אליה (להלן: "כתב ההתחייבות"). לצד כתב ההתחייבות (נספח 7 לתצהירי התובעת), חתמה הנתבעת באותו מועד עצמו על שטר חוב (נספח 8 לתצהירי התובעת) בסך 300,000 ₪, להבטחת חיוביה של הנתבעת מכוח כתב ההתחייבות. שטר חוב זה הוא שעומד בבסיס ההליך שלפניי.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים – הן התובעת והנתבעת והן גורמים נוספים הקשורים אליהם, ובין היתר – מנהלי התובעת ובעלי מניותיה, חברות בשליטתה של הנתבעת וכן דוד – מורכבת ומסועפת. אין צורך להיכנס לעומקה של מערכת היחסים, ולענייננו די אם אציין כי אחד מבעלי מניותיה של התובעת, מר יעקב שטריט, רכש, כנטען, את דירתם של דוד והנתבעת וכי הנתבעת תיווכה, כך לטענתה, בעסקה מסחרית שבה הייתה התובעת צד. עוד טענו מנהלי התובעת ובעלי מניותיה, כי דוד נותר חייב להם סכומי כסף ניכרים.
2. אין מחלוקת, כי ביום 7.5.2014 חתמה הנתבעת על כתב ההתחייבות ועל שטר החוב. הנתבעת טענה, כי נדרשה לחתום על מסמכים אלה, לצד מסמכים רבים נוספים, מבלי שניתנה לה הזדמנות לעיין בהם או להיוועץ בגורם כלשהו ביחס לחתימתם. הנתבעת טענה, כי התבקשה להיכנס למכונית שבה ישב עו"ד ארי מנזין, אשר החתים אותה על המסמכים מבלי שעיינה בהם. משכך, טוענת הנתבעת כי קמה הגנת "לא נעשה דבר", שכן חתימתה אינה משקפת – בנסיבות העניין – גמירות דעת או הסכמה לכל התחייבות שהיא.

לטענת הנתבעת, תיווכה בעסקה מסחרית בסוף שנת 2013 בין חברת שגיא ניהול (אילת 2013) בע"מ המצויה בבעלות התובעת לבין חברת דיסק קלאב (להלן: "עסקת התיווך"). בגין עסקה זו, כך לטענת הנתבעת, התחייבה התובעת לשלם לנתבעת עמלת תיווך בסך 620,000 ₪. חברת דיסק קלאב שילמה לנתבעת ולבנק לחשבונאות סך של 100,000 ₪, ויתרת הסכום, בסך 520,000 ₪ אמורה הייתה להיות משולמת על ידי התובעת, אך לא שולמה.

הנתבעת טוענת, כי במסגרת פגישה שנערכה בין דוד לבין עורך דין שמואל להב, הובהר לדוד כי אכן מגיעים לנתבעת כספים בגין עסקת התיווך אך עם זאת, עליה לחתום על מסמך לפיו לנתבעת אין כל חזקה, בעלות או קשר לעסקה שנחתמה וכי היא שימשה אך ורק כמתווכת. מכאן, שהתובעת התנתה את קבלת יתרת הכספים המגיעים לנתבעת בחתימה על מסמך זה.

1. לטענת הנתבעת, בנסיבות אלה, ומתוך אמונה כי היא חותמת על מסמך הקובע כי אין לה זכויות בעסקה פרט לתפקידה כמתווכת, היא הוחתמה על שורת מסמכים ובהם כתב ההתחייבות ושטר החוב נושא הליך זה. עוד לטענת הנתבעת, מנסים התובעת ובעלי מניותיה לגבות באמצעותה חובות שחב להם דוד, זאת תוך עקיפת סדר הנשייה הקבוע בדיני פשיטת הרגל.
2. גרסתה של התובעת פשוטה הרבה יותר. לצד טענה כי הנתבעת חתמה על כתב ההתחייבות ועל שטר החוב מרצונה הטוב והחופשי, ולאחר שניתנה לה האפשרות להיוועץ בבעלה, מבהירה התובעת, כי על פי הוראות סעיף 3 וסעיף 4 לכתב ההתחייבות, התחייבה הנתבעת לפצות את התובעת בסך 300,000 ₪ בגין הפרה של כתב ההתחייבות, ובין היתר – התחייבות שלא להשמיץ את התובעת או מי מטעמה. משהפרה הנתבעת התחייבות זו, לשיטתה של התובעת – הפרה את כתב ההתחייבות, ועליה לשלם את הפיצוי המוסכם.
3. ההפרה שמייחסת התובעת לנתבעת היא מכתב שעליו חתומים הנתבעת ודוד. המכתב, שנושא את התאריך 29.6.2014, מופנה אל עו"ד יוסי דרור ולטענת התובעת, הוא מייחס למנהל התובעת ולאביו, וכן למר יעקב שטריט, מרמה והונאה ביחס לאחת הדירות שעליהן ויתרו הנתבעת ודוד במסגרת הסדר שערכו. לטענת התובעת, שליחת המכתב מהווה הפרה של כתב ההתחייבות, ומקימה לתובעת את הזכות לפיצוי המוסכם וממילא – למימוש שטר החוב.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בהרחבה, ולאחר שעיינתי בסיכומי הטענות, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. הטעם לכך איננו בטענות ההגנה של הנתבעת, אשר לא מצאתי בהן ממש, כי אם בעובדה שגם אם אקבל את גרסתה העובדתית של התובעת – אינני סבור כי קמה הזכות לממש את שטר החוב.
2. בפתח הדברים אציין, כי התרשמתי שהצדדים הציגו לפניי רק חלק מן ההתנהלות העסקית ביניהם, וכי בהיבט זה, רב הנסתר על הגלוי. ספק בעיניי, למשל, אם ההתחייבות הכספית הנטענת של התובעת כלפי הנתבעת, בסך של 620,000 ₪, אכן נוגעת ל"דמי תיווך", שהרי עסקה שרק דמי התיווך בה הם בשיעור כזה, אמורה הייתה להיות עסקה בהיקף כספי ניכר ביותר, הרבה מעבר לעסקה להחלפת נכסים מסחריים.

עוד יש להזכיר, כי פרט לכתב ההתחייבות ולשטר החוב, הוחתמה הנתבעת על שורה ארוכה של מסמכים, שהקשר בינם ובין עסקת התיווך הנטענת – אינו ברור. גם בכך יש כדי לרמוז, שמערכת היחסים בין הצדדים עמוקה מזו שנגלתה לפניי בהליך זה.

עם זאת, אין לו לדיין אלא את שעיניו רואות, ועל כן – אדרש למחלוקת כפי שהונחה לפניי.

1. כאמור, אינני סבור שיש מקום לקבל את טענותיה של הנתבעת ביחס לנסיבות חתימתה על כתב ההתחייבות ועל שטר החוב. שוכנעתי, כי הנתבעת ידעה ידוע היטב על אילו מסמכים היא חותמת, וכי עשתה כן לאחר שנועצה – טלפונית – עם גורם כלשהו, בין שמדובר בדוד ובין שמדובר בגורם אחר (וראו לעניין זה עדותו של עו"ד מנזין, עמ' 5 לפרוטוקול). כידוע, אדם בגיר החותם על מסמך, מוחזק כמי שקרא אותו, הבין אותו והסכים לאמור בו (וראו, לדוגמה, ע"א 10443/08 זהבה לופו נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (2010)). הנחת המוצא לדיון היא, אפוא, כי שטר החוב תקף, וכי התחייבויותיה של הנתבעת – שרירות וקיימות.
2. מכאן יש לפנות ולבחון האם הפרה הנתבעת את התחייבויותיה, ובאופן ספציפי – את התחייבותה בסעיף 4 לכתב ההתחייבות. אני סבור, כי הנתבעת לא הפרה את התחייבותה האמורה; למסקנה זו ניתן להגיע בשתי דרכים שונות: הן אם נבחן את כתב ההתחייבות והן אם נבחן את תוכנו של המכתב, ואבאר.
3. סעיף 4 למכתב ההתחייבות קובע כדלקמן:

"כמו כן אנו מתחייבים בזה יחד ולחוד עם דוד שלא להזכיר אתכם בשום הקשר שהוא, לכל צד ג' שהוא, ולא לפגוע בשמכם הטוב באופן כלשהו ולא לגרום לכם נזק באופן כלשהו באופן שיהיה ביננו לבינכם נתק מוחלט ובלתי חוזר. רשמנו בפנינו כי גם אתם מתחייבים כלפינו בהתחייבות דומה"

1. התובעת טענה, כי הפרת התחייבות זו נעשתה במכתבם של הנתבעת ודוד אל עו"ד יוסי דרור מיום 29.6.2014 (להלן: "המכתב שבמחלוקת"). במכתב, שצורף כנספח 11 לתצהירי התובעת, נכתב כדלקמן:

"אני הח"מ דוד דוד ציון ת.ז. XXX מודיע לך בזאת כדלקמן:

1. אינני יכול לעמוד בתשלומי ההלוואה לבנק בשל מצבי הכלכלי ולנוכח העובדה שנפלתי למעשי תרמית של שותפי לשעבר, מר יעקב שיטריט, אשר יחד [עם] גיסי, מר דוד פנחס, ועם בן אחותי, מר טל פנחס, רימו אותי כפי שיפורט להלן:

2. הדירה שבנדון נמכרה על ידי ועל ידי אשתי לשותפי לשעבר מר יעקב שטרית בחודש אפריל 2012 תמורת סך של 650,000 ₪.

3. על פי הסכם המכר הנ"ל היה על שותפי לשעבר לפרוע את כל חוב המשכנתא לבנק שעמד באותה עת על סך של כ-428,000 ₪ בתוך 14 יום מיום חתימת הסכם המכר, ואת היתרה להעביר לבא כוחו, עו"ד ברסלב בנאמנות.

4. עד היום, דבר זה לא נעשה, ולא שולמו כל כספים על חשבון המכר, ולא נפרעה המשכנתא, וכן לא הועברו כספים לעו"ד ברסלב.

5. הואיל ולא שולמו כספים על חשבון המכר, הסכם המכר לא יצא אל הפועל.

6. אני נתתי לגיסי האפשרות להשכיר עבורי את הדירה ולשלם מתוך דמי השכירות את המיסים החלים על הדירה ואת תשלומי המשכנתא.

7. לאחרונה התגלה לי, כי גיסי, בן אחותי, ושותפי לשעבר חברו יחד כדי להונות אותי, והם טוענים כיום שהם כביכול הבעלים של הדירה למרות שלא שולם על ידם דבר, והם טוענים כי הם יכולים להשכיר את הדירה ולגבות דמי שכירות.

8. כמו כן, גיסי, בן אחותי ושותפי לשעבר משכירים כיום את הדירה, גובים דמי שכירות מהדירה ואת דמי השכירות הם אינם מעבירים לתשלומי המשכנתא, וכתוצאה מכך נוצר חוב פיגורים בהלוואה.

9. כאשר נודע לי פרשת המרמה אני דאגתי לגבות את דמי השכירות מהדירה כדי לפרוע את חוב הפיגורים בהלוואה, ואולם לגבי תשלומי ההלוואה העתידיים לא אוכל לשלם אותם. הן בעקבות בקשה לצו מניעה זמני שהגישו גיסי ושותפי לשעבר בימים אלו לבית המשפט.

10. כמו כן, הנכס חולק למס' יחידות דיור ללא היתר, ואינני רוצה לעמוד חלילה בפני כתב אישום על חלוקת הנכס ליחידות ללא היתר, כפי שהוגש נגדי כתב אישום על נכסים אחרים.

11. אשר על כן, הנני נותן בזאת את הסכמתי כי תמונה לכונס נכסים על זכויותינו בדירה בהקדם האפשרי וכי תתפוס חזקה בדירה ותטפל במכירתן.

12. כמו כן, אבקש כי מיד לאחר שתמונה לכונס נכסים תצטרף כצד לבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה ביחס לדירה, ותתנגד לכך שהבעלות בדירה תעבור למר יעקב שיטרית אשר לא שילם דבר ביחס לדירה."

1. השאלה המתעוררת היא, האם נועד סעיף 4 בכתב ההתחייבות למנוע משלוח מכתב דוגמת המכתב שבמחלוקת, והאם משלוח מכתב כאמור מהווה הפרה של סעיף 4 לכתב ההתחייבות. התשובה לכך, לטעמי, היא בשלילה.
2. על פי עדותו של מר טל פנחס, מנהל התובעת, הרקע לחתימת כתב ההתחייבות נעוץ בעסקת התיווך שבה סברה הנתבעת כי היא זכאית לדמי תיווך. כפי שמציין פנחס בסעיף 16 לתצהירו:

"[...] הנתבעת פנתה לפטקום ודרשה לקבל דמי תיווך בגין עסקת דיסק קלאב תוך שהיא משמיצה ומכפישה את שמנו וטוענת כלפינו טענות שיקריות בפני צדדי ג' שונים ובהם גורמים בעלי השפעה בעיר אילת הקשורים עם בעלה ואחיו רענן דוד."

1. ברור, אפוא, כי חרף ניסוחו הרחב של סעיף 4 לכתב ההתחייבות, ההיגיון שמאחורי הכללתו בכתב ההתחייבות נוגע במישרין לאופייה של העסקה שהייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, קרי – עסקת התיווך וזכותה הנטענת של הנתבעת לדמי תיווך בגין עסקה זו. ניתן גם להבין, שתכליתו של סעיף זה בכתב ההתחייבות היא לחייב את הנתבעת מלהעלות טענות שיש בהן כדי לפגוע במוניטין העסקיים של התובעת ומנהליה בקשר עם ניהול העסקים. תכלית זו עולה בקנה אחד עם גרסתה של התובעת דווקא, שלפיה שילמה את דמי התיווך לפנים משורת הדין, ומבלי שהייתה עליה חובה לעשות כן, וזאת על מנת למנוע מהנתבעת לפגוע במוניטין של התובעת. נקודת המיקוד של כתב ההתחייבות היא, אפוא – עסקיה של התובעת.
2. לעומת אלה, המכתב שבמחלוקת עניינו אחר. הוא מופנה לעו"ד יוסי דרור, אשר ייצג את בנק דיסקונט, אשר העמיד לדוד משכנתא לרכישת נכס מקרקעין, ומבהיר מדוע לא הצליח דוד לעמוד בתשלומי ההלוואה כסדרם. בין המכתב – על הטענות המובאות בו – ובין עסקת התיווך או עסקיה האחרים של התובעת – אין דבר וחצי דבר; אין במכתב פגיעה במוניטין העסקיים של התובעת, ואין בו כל טענה מכל סוג שהוא נגד מי ממנהלי התובעת בקשר עם התנהלותם העסקית בקשר עם החברה (להבדיל מטענות במישור היחסים שבין דוד ומנהלי התובעת, בעסקים פרטיים שניהלו). על כן, נראה ברור למדי, שלא מפני פרסום מסוג זה נועד כתב ההתחייבות להגן על התובעת.
3. אני ער, כמובן, לעובדה שבמקביל לחתימתה של הנתבעת על כתב ההתחייבות ועל שטר החוב, חתמה הנתבעת גם על כתב ויתור, שבו היא מוותרת על זכויותיה (ככל שהיו כאלה) בשורה של נכסים, ובין היתר – בדירה שהיא נושא המכתב שבמחלוקת (נספח 9 לתצהירי התובעת). יש להודות, כי צירופו של "כתב הוויתור" למכתב ההתחייבות ולשטר החוב מעוררים תמיהה. שכן לכאורה, מה עניין שמיטה אצל הר סיני? ומה עניין עסקת התיווך לזכויותיה של הנתבעת בנכסים אחרים? כאמור לעיל, בהליך לפניי הובאה רק הטענה שלפיה המכתב שבמחלוקת מהווה הפרה של כתב ההתחייבות, המצדיקה את מימוש שטר הביטחון. זו הטענה שיש לבחון, זו ולא אחרת.
4. עמדתי על כך, שעל פי גרסתה של התובעת עצמה, וחרף ניסוחו הרחב מאוד של כתב ההתחייבות, ובעיקר של סעיף 4 בו, אין זה מתקבל על הדעת שהצדדים התכוונו שכתב ההתחייבות יחול על טענות הנתבעת ביחס לעניינים שאינם קשורים להתקשרות העסקית שבין הנתבעת ובין התובעת. זהו הרכיב המתייחס לכתב ההתחייבות. אלא שלהשקפתי, גם עיון במכתב שבמחלוקת עצמו מלמד, כי אין בו כדי להקים לתובעת זכות לממש את שטר החוב.
5. כזכור, סעיף 4 לכתב ההתחייבות אוסר על הנתבעת – בין היתר – לפגוע בשמה הטוב של התובעת או של מי מבעלי מניותיה או מנהליה. במובן זה, ניתן להציע הקבלה בין כתב ההתחייבות ובין חוק איסור לשון הרע. אין מדובר, כמובן, בהקבלה מושלמת, אולם בהחלט ניתן לקבוע, שהצדדים ביקשו לקבוע "פיצוי מוסכם" למקרה של פרסום לשון הרע בידי הנתבעת נגד התובעת או מי מטעמה.

אני מוכן להניח גם, כי המכתב שבמחלוקת – בקריאה סבירה שלו – אכן עולה כדי פרסום לשון הרע. הוא מייחס לה"ה פנחס ושיטריט (אשר איות שמו משתנה מפעם לפעם, לעתים שיטריט ולעתים שטרית) מעשי מרמה והתנהלות בלתי הגונה. אלא שאת המכתב שבמחלוקת לא ניתן לקרוא בנפרד מן ההקשר שבו נכתב, כך על פי פשוטו: מדובר במכתבו של חייב הפונה אל בא כוחו של נושהו, ומתייחס לנכס משועבד. כלומר, אין מדובר בפרסום שנעשה לשם הפרסום, אלא בפרסום שתכליתו הגנה על עניינו הכלכלי של דוד, ואשר במובנים מסוימים נכפה עליו מחמת מהלכי גבייה ומימוש נכס שביצע הבנק באמצעות בא כוחו.

1. סעיף 15 (3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, קובע כי:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר"

אין מחלוקת, כי פנייתו של דוד לעו"ד דרור נעשתה במסגרת התמודדותו של דוד עם הליכי גבייה ומימוש נכס מקרקעין שהיה בבעלותו. אין ספק, כי במסגרת המכתב מנסה דוד לפעול לשמירה על זכויותיו, ולמנוע נזק כספי מעצמו במסגרת הליכי המימוש. דומה כי לא תיתכן מחלוקת, אפוא, כי המכתב שבמחלוקת נשלח לשם הגנה על עניין אישי כשר של דוד ושל הנתבעת, ועל כן, אילו הוגשה תובענה בעילה על פי חוק איסור לשון הרע, הייתה עומדת לדוד ולנתבעת הגנת תום הלב, על יסוד הוראות סעיף 15 (3) הנ"ל. אכן, כתב ההתחייבות אינו מתייחס להגנה זו, אולם אני סבור כי פרשנות תכליתית של כתב ההתחייבות מחייבת לקרוא לתוכו גם את האפשרות להציע הגנות אשר יאזנו את התחייבותה האמורה של הנתבעת, באופן שלא ייגרם לה נזק בלתי הפיך.

1. בהיבט זה יש לזכור, כי אם נקבל את הפרשנות שמציעה התובעת לכתב ההתחייבות, אזי עם נקיטת הליכי הגבייה מאת דוד והנתבעת ביחס לנכס, נאסר עליהם להעלות כל טענת הגנה הקשורה לתובעת או למי מבעלי מניותיה. משמעות הדבר היא, כי לשיטתה של התובעת, מונע כתב ההתחייבות מהנתבעת (ומדוד, המוזכר בו) להתגונן הגנה כלשהי מפני הליכי גבייה ומימוש. ודוק: המכתב שבמחלוקת, על פי לשונו ונוסחו, הוא מכתב שנשלח אגב הליך משפטי. הוא נשלח כאשר נגד דוד נפתח כבר תיק הוצאה לפועל, והליכי הגבייה בעיצומם. בנסיבות אלה, קבלת הפרשנות שמציעה התובעת לכתב ההתחייבות פירושה הטלת איסור על דוד ועל הנתבעת לממש את זכותם החוקית ולהתגונן מפני הליך משפטי. גם אם הייתי מקבל פרשנות זו, אני סבור שהיה מקום לקבוע כי סעיף כזה בכתב ההתחייבות אינו יכול לעמוד, בהיותו נוגד את תקנת הציבור.
2. המסקנה המתקבלת מבחינת שני הנתיבים: הן זה המתייחס לפרשנותו של כתב ההתחייבות והן זה המתייחס לפרשנותו של המכתב שבמחלוקת היא, שכתב ההתחייבות אינו שולל, על פי תכליתו ועל פי כוונת הצדדים בעת עריכתו, את משלוח המכתב שבמחלוקת, וכן כי המכתב שבמחלוקת אינו מהווה הפרה של סעיף 4 לכתב ההתחייבות, וליתר דיוק: גם אם הוא מהווה הפרה של סעיף 4 הנ"ל, אזי מדובר ב"הפרה מוגנת".
3. מאחר שהטעם היחיד שהוצג למימוש שטר החוב היה הפרת סעיף 4 הנ"ל בכתב ההתחייבות – אזי משלא הופרה ההתחייבות האמורה של הנתבעת, לא קמה לתובעת הזכות לממש את שטר החוב, ודין התביעה להידחות.

סוף דבר

1. מכל הטעמים שלעיל, התביעה נדחית במלואה. תיק ההוצאה לפועל שמספרו 500902-12-14 ייסגר, וכל ההליכים שננקטו במסגרתו – בטלים. ככל שנגבו כספים במסגרת תיק הוצאה לפועל זה – הם יושבו לנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגבייה ועד לתשלום המלא בפועל.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 17,550 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הפיקדון שהפקידה הנתבעת כתנאי למתן רשות להתגונן יוחזר לה, על פירותיו, באמצעות ב"כ.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ח, 15 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.