לפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים.

רקע:

1. התובע 1 נהג ברכב שבבעלות התובע 2, מס' רישוי 99-700-28 (להלן: "רכב התובעים"). הנתבע 1 נהג ברכב שבבעלותו, המבוטח אצל הנתבעת 2, מספר רישוי 45-200-67 (להלן: "רכב הנתבעים").
2. לטענת התובעים, ביום 11.12.14 אירעה תאונת דרכים כאשר רכב הנתבעים סטה, בפתאומיות, מהנתיב הימני בו נסע, לנתיב השמאלי, בו נסע התובע 1. לטענת התובעים, סיבת הסטייה של רכב הנתבע 1 הייתה רכב שנסע לפניו, שסטה לנתיבו מימנו בשל גזם שהונח בצדו הימני של הכביש. כתוצאה מסטייה זו, פגע רכב התובעים ברכב הנתבעים ונגרמו לשני הרכבים נזקים (להלן: "התאונה").
3. לטענת התובעים, הנתבעים הם שאחראים בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכבם.
4. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 ביקש לפנות שמאלה ולצורך כך עבר לנתיב השמאלי. לטענתם, תוך כדי נסיעת הנתבע 1 בנתיב השמאלי, פגע בו בעוצמה רכב התובעים בחלק האחורי, לאחר שרכב התובעים נסע במהירות מופרזת ובחוסר תשומת לב.
5. מהאמור עולה כי אין חולק כי אירעה התאונה אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.
6. באשר לנזק, התובעים הגישו חוות דעת שמאי מטעמם (ת/3) והנתבעים הגישו חוות דעת שמאי מטעמם (נ/1).
7. בדיון שהתקיים לפני ביום 9.3.16, העידו התובע 1, הנתבע 1 והשמאים מטעם הצדדים. במהלך הדיון שלפני הגישו הצדדים תמונות שהונחו כבר בתיק בית המשפט עוד לפני הדיון האמור (ת/1; ת/2) ותמונות אשר לא הונחו בתיק בית המשפט וצולמו על ידי שמאי הנתבעים (נ/2 – נ/6).
8. התביעה הוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, על סך של 33,000 ₪, כמעט על גבול הסמכות של בית משפט זה.
9. התובעים, על בסיס חוות דעת השמאי מטעמם (ת/3) טוענים, כי נזקם עומד על סך 30,809 ₪, המורכב מסכום של 20,809 ₪ נזק ישיר וסכום של 10,000 ₪ בגין ירידת ערך מסחרית.
10. לטענת הנתבעים כפי שעולה מחוות דעת השמאי מטעמם (נ/1) ערך הנזק עומד על סך של 19,708 ₪, המורכב מסך של 14,012 ₪ נזק ישיר וירידת ערך בסך של 5,696 ₪.

דיון והכרעה:

1. מהאמור עולה כי שתי שאלות צריכות לענייננו.
2. האחת נוגעת לשאלה מי אחראי לקרות התאונה.
3. השנייה, ככל שיקבע שהנתבעים אחראיים לתאונה, מהו שווי הפיצוי שיש לפסוק לטובת התובעים.

שאלת האחריות:

1. במקרה שבפני מדובר בגרסה מול גרסה. משכך, עלי לבחון האם יש בראיות ובעדות שהוצגו לפני, כדי לתמוך באחת הגרסאות, תוך הרמת הנטל במידה הנדרשת במשפט האזרחי.
2. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדים, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא לפניי, העדפתי את גרסת התובעים וזאת מהטעמים הבאים:
3. מתמונות שצולמו בסמוך לאחר התאונה במקום האירוע, כאשר רכבי הצדדים עודם עומדים במקום התאונה, ניתן ללמוד כי בעת קרות התאונה, רכב הנתבעים לא נסע כולו בנתיב הנסיעה השמאלי וחלקו הימני, אם כי חלק מזערי ממנו, נותר בנתיב שמימין.

עוד עולה מהתמונות, כי הפגיעה ברכב הנתבעים היא, גם בכנף השמאלית אחורית וגם בחלקו האחורי שמאלי. מכאן אני למדה, כי טענת הנתבעים לפיה רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי, ותוך כדי נסיעה פגע רכב התובעים בחלקו האחורי של רכבם, כנטען בסעיף 4 לכתב ההגנה אינה תואמת את המציאות.

כאמור, ניתן לראות בת/1 כי הפגיעה היא פגיעה בצדו האחורי של הרכב ולכן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי רכב התובעים פגע בחלקו האחורי, אלא בצדו האחורי. מובהר, כי כאשר אני קובעת כי הפגיעה הייתה בצדו האחורי של הרכב, המשמעות היא, כי הפגיעה היא גם בכנף אחורית וגם בדלת תא המטען ובפגוש האחורי.

כמו כן עולה מת/2, כמו גם מת/1, כי רכב הנתבעים לא השלים את סטייתו לעבר נתיב שמאל ובזמן התאונה חלקו (הקטן) היה בנתיב נסיעתו המקורי ולא בנתיב שמאל; ולכן אין ביכולתי לקבל את גרסתם העובדתית לעניין זה.

1. במהלך הדיונים הושמעה לפני הקלטה של שיחת טלפון שהתקיימה בין התובע 1 לנתבע 1 בסמוך לאחר התאונה, ממנה עולה כי הנתבע 1 לא הכחיש את גרסת התובע 1, לפיה בעקבות גזם שהונח על הכביש נאלץ הנתבע 1 לסטות שמאלה. הנתבע 1 ציין לפני בדיון שהתקיים ביום 9.3.16, כי בשיחה זו לא הודה בטענות התובעים ואני מקבלת את דבריו, אולם הייתי מצפה כי מקום שהושמעו בשיחת הטלפון טענות עובדתיות שהוא סבור שאינן נכונות, היה מגיב בהתאם לטענות אלו. שיחה טלפונית שנערכה בסמוך לאחר האירוע הינה אותנטית ויש ליתן לה משקל נכבד.

אוסיף ואציין כי גם בתמונות שהונחו לפני ניתן להבחין בגזם הנטען בצידו הימני של הכביש.

1. בנוסף, עדות התובע 1 לפני נמצאה אמינה, ועומדת בקנה אחד עם חומר הראיות שהונח לפני. נתתי דעתי לטענות הנתבעים ביחס לחוסר אמינות התובע 1 אשר העיד לטענתם, בדיון שהתקיים ביום 18.1.16, כי עדיין לא תיקן את רכבו, הגם שהרכב תוקן ואני מקבלת את דברי התובע 1 אשר ציין כי העיד שהרכב תוקן באופן חלקי בלבד. מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ביום 18.1.16 עולה, כי דברי התובע היו "עדיין לא גמרתי לשלם את המוסך כדי להמשיך עם האוטו" (עמ' 3 שורה 25), מכאן שאין מקום לטענת הנתבעים כאילו בדבריו העיד התובע 1 שלא תיקן את הרכב. להיפך, ניתן להבין מדבריו כי הוא תיקן את רכבו באופן חלקי, כפי שנטען על ידו לאורך כל ההליך.
2. לעניין טענת הנתבעים, לפיה רכב התובעים נסע במהירות מופרזת, הרי שאין ביכולתי לקבל טענה זו במיוחד נוכח טענתם בכתב הגנתם, לפיה בזמן קרות התאונה, בשעה 09:00 בבוקר, התנועה זרמה לאיטה ומהירות הנסיעה הייתה כ- 30 קמ"ש. לכך יש להוסיף את טענת הנתבעים כי ערימת גזם שהונחה בנתיב החניה שבכביש ובלטה לעבר נתיב הנסיעה הימני, גם היא גרמה במידה מסוימת לעצירה בתנועה ולעיכוב בזרימתה.
3. משכך, לאחר שמיעת עדויות הנהגים ועל בסיס החומר שבפני, אני מעדיפה את גרסת התביעה ומטילה את האחריות לתאונה על הנתבעים.

שאלת הנזק:

1. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, הרי שהיה עלי לבחון את הנזקים הנטענים.
2. לאחר שעיינתי בחוות דעת השמאיות שהונחו בפני, כמו גם לאחר ששמעתי את עדותם בבית המשפט, למדתי כי הלכה למעשה המחלוקות שביניהם הן בשתי שאלות. האחת, האם בפועל הוחלפו החלקים המפורטים בחוות דעת שמאי התובעים (ת/3) או שמא תוקנו, כמפורט בחוות דעת שמאי הנתבעים נ/1. השנייה, מהו שווי ירידת הערך שנגרמה לרכב התובעים.
3. באשר לשאלה הראשונה, מחוות דעת שמאי התובעים עולה, כי רכב התובעים נבדק על ידו ביום 22.3.15 ועוד בטרם תוקן. מעדותו עולה, כי לא בדק את רכב התובעים לאחר תיקונו (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 5, 6).
4. מנ/1 ומעדות שמאי הנתבעים עולה, כי הוא בדק את רכב התובעים ביום 15.2.16, לאחר התיקון. לגישת שמאי הנתבעים כפי שהיא עולה מחוות דעתו ומעדותו לפני, חלק מהרכיבים ששמאי התובעים כללם בחוות דעתו כרכיבים להחלפה, וערך את שומתו בהתאם, בפועל לא הוחלפו אלא תוקנו. מאחר ששמאי התובעים לא בדק את רכב התובעים לאחר התיקון, וודאי שאין ביכולתו לדעת האם בפועל הוחלפו או תוקנו הרכיבים שנכללו בחוות דעתו, כרכיבים להחלפה.
5. בעדות שמאי הנתבעים בדיון שלפני, ביום 9.3.16, הסביר מהו הבסיס להבעת דעתו כי רכיבים אלו תוקנו ולא הוחלפו, והסביר כי ביצע מדידה באמצעות מכשיר שבודק עובי על מתכתי. מהנתונים שעלו מבדיקות מכשיר זה, כפי שהוצגו לפני בנ/4 עד נ/6, הוא למד שבפועל בוצעה פחחות ברכיבים ממנה הוא למד על תיקונם ולא החלפתם.
6. תימוכין לדעתו זו מצא שמאי הנתבעים גם בבדיקה פיזית שערך לרכב והפנה בעניין זה למכסה המנוע ולעובדה כי ניתן עדיין להבחין בשברים שנוצרו במכסה המנוע בזמן התאונה, אשר לא היינו מצפים למצאם במקרה שמכסה המנוע היה מוחלף. לעניין זה הציג שמאי הנתבעים את התמונה נ/2.
7. עדות שמאי הנתבעים נמצאה אמינה ומקצועית בעיני, ומנגד יש לזכור כי לא נערכה שום בדיקה על ידי שמאי התובעים לאחר תיקון רכבם. לכן, הלכה למעשה, מצויה לפני חוות דעת אחת ממנה ניתן ללמוד אלו תיקונים בוצעו בפועל, והיא חוות דעת שמאי הנתבעים.
8. אבקש להוסיף ולציין, כי באופן תמוה והגם שהתבקשו לעשות כן, לא הציגו התובעים חשבונית תיקון או אסמכתא כלשהי, ממנה ניתן היה ללמוד מה ערך התיקון בו נשאו למוסך שתיקן את הרכב. אי הצגת אסמכתא כלשהי המלמדת על הסכום כאמור, מעלה תמיהות האם בפועל ערך נזקם עומד בקנה אחד עם הנזקים הנטענים בכתב תביעתם.
9. בנסיבות העניין ונוכח האמור, אני מעדיפה את חוות דעת שמאי הנתבעים וקובעת, כי ערך הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעים עומד על סך של 14,012 ₪.
10. באשר לשווי ירידת הערך; מחוות דעת שמאי התובעים, כמו גם מעדותו, עלה כי הוא לא נתן דעתו לעברו התאונתי של רכב התובעים לצורך קביעת ירידת הערך, וכי הוא התייחס במסגרת רכיב זה לשיקולים מסחריים, באשר ליכולת התובעים למכור את הרכב בהתאם למחיר המחירון שלו.
11. שמאי התובעים מציין, כי לגישתו ערך ירידת הנזק עומד על 15% אלא שכלל לא ברור מהם הפרמטרים על פיהם קבע את שווי ירידת הערך. בנוסף, אינני סבורה כי לצורך הערכת הנזק בגין ירידת הערך יש צורך לבחון את שאלת הסחירות של הרכב, אלא יש לבחון אך ורק את הפגיעה בשוויו נוכח הנזקים שנגרמו לו, הא ותו לא.
12. בנוסף, שמאי התובעים לא בדק את הרכב לאחר תיקונו ולכן לא ברור כיצד זה יכול היה להעריך את ירידת הערך מבלי שבדק את מצבו לאחר התיקון.
13. מנגד, שמאי הנתבעים בחן את מצב הרכב, בחן אחד לאחד מהם הנזקים הקשורים לתאונה ומהם הנזקים שאינם קשורים, ואמד את השפעתם על ערך הרכב. מששמאי התובעים כלל לא נתן דעתו לעברו של הרכב, ומשלא ברור על בסיס אלו נתונים העריך את שווי ירידת הערך, אין ביכולתי לקבל את הערכתו באשר לשיעור ירידת הערך כפי שצוין על ידו בחוות דעתו, ואני קובעת כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה באשר לרכיב נזק זה.
14. אשר על כן, אני קובעת כי ערך הנזק שנגרם לתובעים עומד על סך של 19,708 ₪.

סיכום:

1. בהתחשב בכך שרכב התובעים מצוי בבעלות התובע 2 (מר סטיב זיבי) אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2, סכום של 19,708 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
2. בנוסף ובהתחשב בהוצאות התובעים שהוצאו לצורך הליך זה, לרבות עלויות חוות דעת שמאי התובעים, כפי שעולה מהחומר שהוגש לפני ובהתחשב באכסניה בו נדון תיק זה, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע 2 הוצאות בסך של 3,500 ₪.
3. תביעת התובע 1, שאין מחלוקת כי הוא אינו בעלים של רכב התובעים – נדחית ללא צו להוצאות.
4. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום.

בקשה לרשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

שכן שפי שהעיד נהג רכב התובעת, יתכן שלא דייק במינוחים ואני מקבלת זאת. חבטות ולא אחת. כי, נהג רכב אשר חש מספר חבטות יציין זאת.

ניתן היום, א' אדר ב' תשע"ו, 11 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.