10 יוני 2015

לפנינו בקשת המבקש ליתן צו מניעה קבוע כנגד מינויו של מר אהרון אטיאס, המנכ"ל בפועל של עיריית לוד, לתפקיד מנכ"ל העירייה.

הרקע להליך

1. ביום 26.10.14 ניתן פסק דין בבית דין זה ובו נקבע, בין היתר, כי החלטת ועדת הבכירים מיום 09.12.13 למנות את הנתבע 4, מר אטיאס, לתפקיד מנכ"ל עיריית לוד, מבוטלת וזאת לאור הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה (סע"ש 7492-01-14 מותב בראשות כב' השופטת שרון אלקיים, להלן: "פסק הדין").
2. עוד נקבע, כי הוועדה תשוב ותתכנס על מנת לבחון את מועמדותו של מר אטיאס לתפקיד מנכ"ל עיריית לוד, נציג מטעם היועמ"ש ילווה את עבודתה ובמסגרת שיקוליה, ייקחו חברי הוועדה בחשבון את "מהות המשרה ומאפייניה, את עוצמת הפגיעה בציבור הערבי בלוד וכן את התאמתו ותרומתו הערכית-נורמטיבית של מר אטיאס לתפקיד. במסגרת שיקוליה, מוסמכת הוועדה אף לקחת בחשבון את פועלו של מר אטיאס מאז היכנסו לתפקיד" (סעיף 62 לפסק הדין).
3. במסגרת ערעור שהגיש התובע לבית הדין הארצי נקבע, בין היתר כי:

"... לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה אין לחרוג מהכלל כי שאלת ההתאמה למינוי צריכה להיבחן על פי המצב עובר לפני המינוי שלא בהתחשב בנסיבות שקרו לאחריו.

בית הדין קמא מצא פגם בשיקולי הוועדה, משלא נתנה משקל מספיק לשאלת עברו והתבטאויותיו של מר אטיאס. לפיכך פסק בית הדין שעליה לשקול בשנית את שאלת ההתאמה לתפקיד.

לאור האמור שאלת ההתאמה צריכה להיבחן על פי מועד המינוי בהתחשב בעבר ובהתבטאויות ולא בהתחשב בדברים שקרו לאחר מכן.

מעבר לכך, יש לשים לב כי בנסיבות המקרה שלפנינו חלפה רק כשנה מאז התחיל מר אטיאס לכהן בתפקידו ובכל מהלך אותה שנה עמדה כנגדו התביעה לבטל את מינויו.

יוסף על האמור, כי התנהגות נאותה של מנכ"ל עירייה שנוהג כדין בשוויון כלפי כלל התושבים הינה מובנת מאליה והינה עובדה נייטרלית שאינה צריכה לשמש לכאן או לכאן באשר לבחינת התאמתו לתפקיד עובר לפני המינוי."

(להלן : "פסק הדין בביה"ד הארצי").

1. ואכן ביום 01.01.15 שבה ועדת הבכירים והתכנסה על מנת לדון בהתאמתו של מר אטיאס לתפקיד, לאור הוראות פסק הדין של בית הדין הארצי.
2. במהלך הישיבה, התבקש מר אטיאס ליתן הסברים לאמירות שונות שיוחסו לו בהזדמנויות שונות וכן לדעותיו ותפישתו בנוגע ליחסי יהודים-ערבים ובסופו של דבר, הוחלט לשוב ולאשרר את מינויו כמנכ"ל העירייה. מכאן ההליך שלפנינו, בו טוען התובע כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בשיקול דעתה של הוועדה, אשר שבה ובחרה לתפקיד הרם של מנכ"ל העירייה, אדם שמחזיק בדעות גזעניות כנגד הציבור הערבי במדינת ישראל.

דיון והכרעה

1. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מן הטעמים המפורטים להלן.
2. מלכתחילה, עמדתנו הייתה כי תפקידו של בית הדין בהליך זה מצומצם לבחינת השאלה, האם הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין הקודם בתוספת לסייג שהוסף לו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
3. לפיכך, כל אותן טענות שבפי התובע כנגד הפן הערכי מוסרי של מר אטיאס, ייבחנו על ידינו בהליך זה בראי הדיון המחודש שהתנהל ע"י הוועדה, במובן זה, שנבחן האם חבריה אכן שקלו כראוי את ההיבטים השונים בטרם החליטו לשוב ולאשר את מינויו.

קביעות בית הדין האזורי

1. בטרם נפנה לנתח את פרוטוקול הוועדה, נשוב ונזכיר את קביעותיו של בית הדין, עליהן לא הוגש ערעור ע"י מי מהצדדים.
2. לא נפל פגם במינויו של מר אטיאס לאור היכרותו עם ראש העיר (עמ' 12 לפסק הדין);
3. אין בכתבות העיתונאיות שפורסמו "כדי להוות אינדיקציה ברורה לקיומה של תפיסת עולם גזענית אצל הנתבע" (עמ' 13 לפסק הדין) ואין לייחס משקל לכתבות אשר אינן קושרות את מר אטיאס באופן ישיר לאמור בהן. אשר לכתבות בהן מצוטט מר אטיאס, יש לקחתן בערבון מוגבל ויש לתת להן משקל ראייתי נמוך (עמ' 17 לפסק הדין).
4. התבטאויות בחשבון הפייסבוק – יש לתת להן משקל רב יותר מאשר למשקל שניתן לכתבות העיתונאיות. מדובר באמירות "... שעשויות להיות בעייתיות מאחר שהן מצביעות על תפיסת עולם התומכת בהפרדה בין יהודים לערבים" (עמ' 19 לפסק הדין);
5. אמירות במסגרת הסדרה הדוקומנטרית "לוד: בין ייאוש לתקווה" "האמירות המוצגות בסדרה, הגם שיש לייחס להן משקל ראייתי נמוך, עשויות להעיד על השקפה בעייתית מצד מר אטיאס כלפי הציבור הערבי" (עמ' 22 לפסק הדין).
6. פרוטוקול הדיון של ועדת החקירה לתכנון גבולות רמלה לוד מיום 29.02.12 בעניין "מתחם דהמש" "... האמירות של מר אטיאס אשר הובאו במסגרת הוועדה, הגם שיש לייחס להן משקל ראייתי נמוך, עשויות להעיד על עמדות בעייתיות של מר אטיאס בעיקר בעניין הצורך בהפרדה בתחום החינוך" (עמ' 24 לפסק הדין);
7. בסיכום פסק הדין הנ"ל, קבע בית הדין כי "... חלק גדול מהאמירות והמעשים אותם מייחס התובע למר אטיאס, לא הוכחו" (עמ' 24 לפסק הדין) עם זאת, משקלן המצטבר של האמירות, עשוי להצביע על עמדות בעייתיות, כשנשאלת השאלה האם ראוי למנות אדם המחזיק בעמדות מסוג זה לתפקיד מנכ"ל עירייה בעיר מעורבת, לנוכח רגישותו המיוחדת של התפקיד, בעיקר בראי עמדותיו בתחומי החינוך והדיור, אשר עשויות להצביע על "החזקה בתפיסת העולם הבעייתית "נפרד אבל שווה" (עמ' 25 לפסק הדין).
8. יש לתת ביטוי ולהתייחס לתחושות הסובייקטיביות של תושבי העיר כולם, שכן "בחירתו של אדם אשר לתפיסתו הסובייקטיבית של המגזר הערבי התבטא בחריפות כנגדו, עשוי להגדיל את הקיטוב בין שני הפלגים ולחזק את הרגשת הנחיתות אצל הציבור" (עמ' 27 לפסק הדין).

1. לאור כל האמור לעיל, פסק בית הדין כי על הוועדה היה לבחון "גם את תרומתו הערכית נורמטיבית של מר אטיאס לתפקיד" (עמ' 28 לפסק הדין). עוד נפסק, כי "לאור השינוי בעמדת המדינה והכרתה כי קיים קושי במינויו של מר אטיאס לתפקיד, הרי שיש להביא עמדה זו לידיעת הוועדה על מנת שתבחן אותו בשנית." (עמ' 32 לפסק הדין).
2. לאור קביעות אלה, ובשים לב לסייג שהוסף אליהן בפסק הדין של בית הדין הארצי, נבחן להלן את החלטת הוועדה מיום 01.01.2015.

ישיבת הוועדה בעקבות פסק הדין

1. מפרוטוקול הוועדה עולה, כי המדינה העבירה הנחייה בכתב ובעל פה לחברי הוועדה. עוד עולה, כי עוה"ד אמיר בירנבוים הנחה את חבריה לדון בטענה בדבר פסול ערכי-נורמטיבי על יסוד התבטאויות שונות של מר אטיאס, וזאת "לנוכח טענות התובע והקביעות שיש בפסק הדין ועמדתו העדכנית של היועץ המשפט לממשלה, ולקבל החלטה חדשה בנוגע למינוי" (עמ' 2 לפרוטוקול). בפתח הישיבה התייחסו לכך גם חבר המועצה, מר אלי סער, נציג משרד הפנים, מר בנצי אזאצ'י ועו"ד אבנר יוסף, יועמ"ש העירייה.
2. בדבריו בפניהם, הסביר מר אטיאס את תפיסת עולמו ושב והדגיש כי התדמית שנוצרה לו בכתבת הטלוויזיה מעוותת את המציאות ומציגה אותו כבעל דעות גזעניות. כדוגמה לעיוות טען, כי מי שהוצגה בסדרה כיריבתו, פאתן, היא בפועל חברה טובה שלו, ומבאי ביתו.
3. כשנשאל ע"י מר אזאצ'י לגבי יחסו להתבוללות, השיב ללא היסוס, כי הוא נגד התבוללות וכי זוהי השקפת עולמו הדתית, ואולם, אין בין זה לבין הפרדת האוכלוסייה הערבית מהיהודית ולא כלום וכי הוא נגד רעיון ההפרדה. עוד הסביר, כי לדידו מדובר באיסור מהתורה וכי הוא אינו רואה בכך תפיסה גזענית.
4. מפאת חשיבות העניין, והואיל ומר אטיאס הודה בפה מלא כי זוהי תפיסת עולמו, נתעכב להלן על הגישות השונות לנישואי תערובת.

התנגדות לנישואי תערובת אינה גזענות

1. הן היהדות והן האסלאם רואים בנישואי תערובת דבר פסול מבחינה הלכתית. ביהדות אנו מוצאים עדות להתנגדות לנישואי תערובת בספר שמות (פרק ל"ד, יב-טז), שם ניתן להבין כי התורה רואה בנישואי תערובת סכנה שעלולה להוביל את בני ישראל לעבודת אלילי יושבי הארץ ומטעם זה אוסרת לכרות עמם ברית.
2. מקור נוסף קיים בספר דברים (פרק ז, ג-ד):

"וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם: בִּתְּךָ לֹא-תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא-תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי-יָסִיר אֶת-בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר".‏ כך גם בספרים עזרא (ט1, א-ב) ונחמיה (יג, כג-כז).

1. אף האסלאם אוסר על נישואי תערובת במובן זה, שלאישה מוסלמית אסור להינשא לגבר שאינו מוסלמי (או שלא התאסלם). איסור זה מצא את ביטויו בדבר חקיקה בסעיף 58 לחוק המשפחה העות'מאני, אשר נקלט למשפט הישראלי מכוח הוראת סעיף 11 לפקודת סדרי שלטון ומשפט, תש"ח-1948, ואשר קובע כי נישואי אשה מוסלמית למי שאינו מוסלמי, בטלים מעיקרא.
2. להשלמת התמונה יצוין, כי איסור דומה לא חל על גבר מוסלמי, ובתנאי שנישא לאשה המשתייכת לאחת משתי הדתות המונותיאיסטיות, שכן דת הילדים נקבעת באסלאם לפי דתו של האב. [ראו: מאמרו של כב' הקאדי האשם סואעד מבית הדין השרעי בחיפה "קשר הנישואין באסלאם ודרכי התרתו" עת סיוע בטאון האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה) (גיליון מס' 3 מיום 24.11.2013) באתר המקוון של משרד המשפטים].
3. הנה כי כן, התנגדות לנישואי תערובת, שמקורה באמונה דתית הלכתית, בין יהודית ובין מוסלמית, אינה מצביעה בהכרח על הלך מחשבה גזעני. זכותו של אדם מאמין להחזיק באמונתו ולחיות לאורה בבחינת "צדיק באמונתו יחיה".
4. אמונה זו אינה עומדת בסתירה לאמונה כי ניתן וצריך לחיות בדו קיום, שוויון, אחווה וכבוד הדדי בין בני אדם, באשר הם.
5. מקריאת הפרוטוקול עולה, כי התמונה שהציג מר אטיאס ביחס לעצמו, ואשר לא מצאנו כי נסתרה, שונה מאוד מהתדמית שהודבקה לו כאדם בעל דעות גזעניות.
6. כך, למשל, סיפר כי יזם ביחד עם איש דת מוסלמי מפגש של בני נוער כדי ללבן סוגיות דתיות שעלו בשכונה המעורבת רמת אשכול וכי, לאחר שעבר קורס גישור, הקים את הפורום הרב תרבותי וכן פעל להנגשת העירייה לציבור הערבי, בין היתר באמצעות הרצאות שנשא בפני תושבים ערבים.
7. עוד הבהיר, כי כמנכ"ל הוא המוציא לפועל של מדיניות נבחרי הציבור וכי הוא פועל לאפליה מתקנת בתחום החינוך בקרב הציבור הערבי בעיר וכדבריו:

"... לעולם לא אמנע מהורים ערבים לרשום את ילדם לבית ספר עם רוב יהודי, אבל אני רוצה שתהיה להם בחירה, ובסופו של דבר הבחירה תמיד שלהם" (עמ' 3 לפרוטוקול).

1. כשנשאל האם אינו רואה ניגוד עניינים בין תפיסת עולמו הפרטית לבין התפיסה שמקדם ראש העיר כמוביל מדיניות, השיב:

"אין ספק שראש העיר מוביל את המדיניות ותפקיד המנכ"ל לבצע את המדיניות. מי שלא טוב לו המדיניות, שלא יעבוד בעירייה. אני מבין שחיים בעיר מעורבת ובמדיניות מעורבת. הילדים שלי יפגשו ילדים ערבים ומיעוטים אחרים בבית הספר, באוניברסיטה וגם בצבא. אני נגד התבוללות אבל אף פעם לא חשבתי שבגלל זה צריך למנוע את המפגש. אני חושב שהפתרון זה לחדד את הזהות של כל אחד, וזה יתן את הכלים לקיים דו חיים בלי בלבול. אני מאמין שהפרדה דווקא גורמת ההיפך. חדרים (הטעות במקור. צ"ל: חרדים – א' ש') חיים בבידול ודווקא הם, כשיוצאים החוצה, מתבלבלים ולא יודעים להתמודד. אני כל חיי גדלתי ופעלתי בסביבה מעורבת וידעתי להכיל את האחרים. דווקא החיים המשותפים מחזקים את הצדדים בכל אחד" (עמ' 4 לפרוטוקול).

1. נציג משרד הפנים לא הסתפק בתשובה מפורטת זו והקשה: "... האם אתה יכול להתיישר ברמה המקצועית עם מדיניות העירייה בצורה מיטבית גם אם היא מנוגדת לתפיסת עולמך הערכית?" עו"ד עופר שפיר, שהשתתף כשמקיף, אף חידד את השאלה ושאל: "נניח שראש העיר ירצה לקיים פעילויות משותפות ולימודים משותפים, האם לא תהיה לך בעיה ליישר עם זה קו"(עמ' 4 לפרוטוקול).
2. על כך השיב מר אטיאס:

"אני מכיר טוב את ראש העיר. באתי להיות מנכ"ל אצלו כי אני יודע תפיסת עולמו היא משהו שאני יכול לחיות אתו מצוין. תיאורטית אם היה בא ראש עיר שהיה דורש ממני לחלל שבת, ברור שלא הייתי עושה את זה לצורך התפקיד. אבל במדיניות שאני מכיר של ראש העירייה ושאני יודע של ראש העיר מהיכרותי אתו, אני לא צופה שתהיה בעיה כזו. אני איש מקצוע, ותפיסת עולם לא קשורה לתפקיד, כמו שאני רואה אותו. השיקולים שלי הם ענייניים, אני לא אעדיף גרעין תורני על ציבור חילוני, אני לא אעדיף יהודי על ערבי. אם העיר לוד רוצה להתפתח היא חייבת לדאוג לכולם, אם ציבור כלשהו יישאר מאחור – לכולם יהיה רע."

1. בהמשך דבריו, תיאר מר אטיאס פעולות ומיזמים שונים שהיה מעורב בהם בעיקר לטובת הציבור הערבי בעיר, עובר לבחירתו כמנכ"ל, כגון: הקמת פורום למען הביטחון במטרה למנוע רציחות על רקע חילול כבוד המשפחה.
2. כשנשאל ע"י ראש העיר עצמו בנוגע לגרעין התורני שהקים והאם מטרתו הייתה לייהד את העיר לוד על חשבון תושביה הערבים, השיב :

"כשהקמתי את הגרעין התורני היה חשוב לי שהגרעין התורני יכיר את האוכלוסייה הערבית. החלטתי שאני רוצה לתת לגרעין התורני להבין מה זה האוכלוסייה הערבית. שלא יהיו נטע זר. הזמנתי מישהו מהאוכלוסייה הערבית לשיחה עם חברי הגרעין. ואת מי הזמנתי? את דיבסי, התובע. יש לי הקלטה של דיבסי שמסביר למה אנחנו בגרעין טובים ורצויים וצריך דו קיום, ודווקא על הבדווים הוא לכלך ואמר דברים שאני בחיים לא הייתי אומר. בעמותה למען הקשיש, חבר העמותה אתו עבדתי הכי הדוק היה אביו של דבסי, וכן חאסונה. הייתי בהלוויה של אבא של התובע והלכתי לנחם אותו תוך כדי התביעה. זה מראה עד כמה יש מרחק עצום בין המציאות ובין התדמית שמנסים להוציא מסדרה. אני גדלתי על סיפוריו של אבי שעלה ממרוקו, וכל הזמן סיפר איך הילדים היהודים גדלו ולמדו עם הילדים הערבים. בהקמת הגרעין התורני יחסי יהודים ערבים לא היו העניין. האתגר היה הקמה של מודיעין ושוהם ובריחה של האוכלוסייה החזקה לשם. הפעילות שלי בגרעין התורני הייתה סביב חיזוק האוכלוסייה הקיימת למנוע המשך הבריחה". (עמ' 4-5 לפרוטוקול, ההדגשה הוספה – א' ש').

1. גם לגבי האמירה שיוחסה לו, ולא הוכחשה, "באנו חושך לגרש", הסביר כי מדובר באמירה שנאמרה בהקשר של תהלוכה בחג החנוכה וכי מדובר באמירה ערכית המתייחסת לניצחון האור על החושך ולא לדברים אחרים.
2. בהמשך הדברים התייחס למודל החיים המשותפים ביפו לעומת ירושלים ואמר: "אני חושב שבעיר לוד לא יכול שיהיו אנשים שיחיו בתת תנאים. העובדה שבלוד היתה ועדה קרואה ומשך שנים היתה הנהלה כושלת, זה משהו שצריך לצאת ממנו כולם: יהודים וערבים. תצריך לתת דחיפה לתשתיות בשכונות הערביות, צריך לעשות את כל מה שלא עשו ב- 15 השנים האחרונות..." (עמ' 5 לפרוטוקול).

הדיון בוועדה

1. לאחר שהשיב על שאלות חברי הוועדה ויצא מהישיבה, דנו חבריה בכשירותו של מר אטיאס מבחינה ערכית. ראש העיר סיפר על היכרותו רבת השנים עמו עוד בהיותם ילדים בעיר לוד, שלאחר לימודיהם האקדמאיים שבו לעיר במטרה לקדמה. עוד הבהיר, כי לא בכדי בחר למתג את העיר בסיסמה: "לוד – פסיפס של תרבויות", משום שרצה לתת דגש לחזונו ביחס לעיר. בחירתו במר אטיאס כמנכ"ל הייתה, כך הטעים, משום שחשב שהלה יכול לעזור לו לקדם את רעיון החיים המשותפים.
2. גם נציג משרד הפנים דיווח כי התרשם שמר אטיאס רחוק מהדימוי שהודבק לו ושנחה דעתו כי הוא לא יפעל להפרדה ופגיעה בערבים ויועמ"ש העירייה, עו"ד אבנר יוסף, הטעים כי האמירות בפייסבוק מבטאות תחושה רגעית ואינם מגבשות תפיסת עולם והשקפה אידיאולוגית שקולה סדורה ומגובשת. עוד הוסיף, כי התרשם שמר אטיאס ראוי לתפקידו וכי התערבות במינויו עשויה לערער את אמון הציבור במערכת השלטון ואף לגרום לאי יציבות ארגונית.
3. ביחס לתפיסת עולמו הדתית של מר אטיאס, טען היועמ"ש כי אמונה באיסור על נישואי תערובת אינה פסולה כשלעצמה וכי דווקא הקמת הגרעין התורני בעיר מעורבת מעיד על רצון לחיים בדו קיום עם האוכלוסייה הערבית ולא על רצון להתבדל או להתרחק ממנה.
4. גם יתר חברי הוועדה, ה"ה מאיר אסולין ואלי סער, חברי מועצת העיר, השתכנעו, לאחר ששמעו את הסבריו של מר אטיאס, כי הוא אינו מחזיק בדעות גזעניות וכי הוא ראוי בעיניהם לשמש בתפקיד מנכ"ל העיריה. מר אסולין אף הבהיר, כי מר אטיאס היה זה שתמך באיחוד שני מעונות למען הקשיש, היהודי והערבי, למעון משותף אחד.
5. לאור כל האמור לעיל, הגיעו חברי הוועדה, פה אחד, להחלטה כי יש לאמץ את המלצת ראש העיר ולאשר את מינויו של מר אטיאס כמנכ"ל העיריה.
6. הנה כי כן, מקריאת פרוטוקול הדיון עולה, כי מר אטיאס עומת עם אותן אמירות שיוחסו לו, אשר בחלקן הודה בפה מלא (ההתנגדות להתבוללות), ואת חלקן האחר הכחיש. מר אטיאס פרש בפני חברי הוועדה, בפירוט ובכנות, את תפיסת עולמו הציבורית והדתית והבהיר, כי אין סתירה בין השתיים, וכי בכל מקרה הוא רואה את תפקיד מנכ"ל העירייה כזרוע המוציאה לפועל של מדיניות ראש העיר.
7. בטיעוניו השונים לפנינו, הציג התובע עמדה בלתי מתפשרת בנוגע לכשירותו המוסרית ערכית של התובע ונדמה היה לנו, כי אין דבר שיוכל לשכנעו או להזיזו מדעתו. כך גם העיד.
8. עדותו בפנינו לא הותירה בנו רושם כי מדובר בהתנגדות אידיאולוגית למינוי, כי אם בהתנגדות על רקע פוליטי. מר דיבסי לא הכחיש כי הוא יריבו הפוליטי של ראש העיר ולא הצביע על כל נימוק משכנע מדוע נפל פגם מהותי בעבודת הוועדה שמצדיק את פסילת החלטתה.
9. התובע אף ויתר על חקירתו הנגדית של מר אטיאס, והדבר אומר דרשני. תחת זאת, בחר לחקור רק את ראש העיר, אשר סיפק בעדותו הסבר להרכב הוועדה ובכך סתר את אחת מטענות התובע, לפיה הרכב הוועדה היה לא חוקי, בהיעדר נציג אופוזיציה לכאורה.
10. לא מצאנו, כדברי התובע, כי החלטת הוועדה או האופן בו קיבלה את החלטתה היו פגומים. בוודאי שלא מצאנו כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. כפי שקבענו קודם, פרוטוקול הוועדה מלמד על כך שמר אטיאס עומת חזיתית עם כל הטענות שהופנו כלפיו.
11. אין זה סביר בעינינו כי היה על הוועדה לבכר אמירות מתוך סדרת טלוויזיה ערוכה, לגביהן כבר קבע המותב בראשות כב' השופטת אלקיים כי משקלן הראייתי נמוך, על פני עדותו המפורטת והבהירה של מר אטיאס בפני הוועדה.
12. אנו סבורים כי זכותו של מר אטיאס, כאדם שומר מצוות, להחזיק בהשקפת עולם השוללת נישואי תערובת. כפי שהראינו לעיל, מדובר בתפיסת עולם אמונית הלכתית, שקיימת גם בדת האסלאם ואיננו רואים בכך פסול.
13. מר אטיאס השיב לשאלות שהופנו אליו ע"י חברי הוועדה בכנות ובצורה בלתי מתחמקת. חברי הוועדה עשו מלאכתם נאמנה ולא היססו לעמת אותו עם שאלות שנוגעות לאמירות שונות שיוחסו לו בעבר וכן עימתו אותו עם מצב אפשרי של ניגוד עניינים בין אמונתו הדתית לבין חובתו להוציא אל הפועל את מדיניות ראש העיר למצב את היער לוד כפסיפס של תרבויות.
14. התרשמנו, כי פיו ולבו של מר אטיאס – שווים וזהו גם הרושם הבלתי אמצעי שהוא השאיר על חבריי הוועדה שבפניהם הופיע. מכאן, שבהחלטתם לשוב ולאשר את כהונתו כמנכ"ל העירייה, לא נפל כל דופי.
15. למותר לציין, כי לא הובאה בפנינו כל ראיה לנזק לכאורה שייגרם לאמונו של הציבור הערבי בפרנסי העיר, אם בחירתו המחודשת תאושר. הדברים נאמרו ללא כל ביסוס ראייתי מינימאלי והסתמכו, הלכה למעשה, רק על טענת התובע כי מר אטיאס עוין את הציבור הערבי בעיר.
16. לאור כל האמור לעיל, מצאנו כי דרישותיו של המותב בראשות כב' השופטת אלקיים, כי הוועדה תשוב ותבחן את תפיסת עולמו ואת דעותיו של מר אטיאס, מולאו.
17. טענותיו של התובע בנוגע לפגם שנפל לכאורה בהרכב הוועדה – לא הוכחו והטענה כי תכתובות הדוא"ל אינם אותנטיות, נותרו טענות בעלמא.

סיכומו של דבר

1. התביעה נדחית.
2. התלבטנו רבות בנוגע לפסיקת הוצאות כנגד התובע. במצב דברים רגיל, מן הראוי היה להשית על התובע את הוצאותיהם של כל אחד מהנתבעים, וזאת משמצאנו לדחות את התביעה שהגיש על כל ראשה וחלקיה.
3. עם זאת, בנסיבות העניין, החלטנו לחרוג ממנהגנו ולהימנע מהשתת הוצאות, וזאת במטרה לסייע לצדדים להשכין ביניהם שלום ולעזור להם לשוב ולכונן יחסי עבודה תקינים מהר ככל הניתן.
4. אנו תקווה, כי כל הנוגעים בדבר ישכילו לשים מאחוריהם את המחלוקות וישלבו כוחות במטרה להצעיד את העיר לוד לעתיד טוב יותר של שיתוף ואחווה.

ניתן היום כג' סיון, (10 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.