לפני בית הדין תביעת התובע לפיצויים בגין פגיעה בזכויות מכוח חוקי העבודה. לטענת התובע הוא פוטר לאחר סירובו לעבור לחברה אחרת, דרישת זכויותיו ופירוט תנאי העסקתו בכתב והגשת תביעה זו לקבלת זכויותיו אלו.

הנתבעת הינה סיטונאית ירקות הפועלת בשוק הסיטונאי בגבעת שאול בירושלים ומספקת שירותי מכירת ירקות לרשת "הכי כדאי" תוך הפעלת מחלקת ירקות בה, לרבות אספקה, ארגון וניקיון המחלקה. הנתבעת טענה כי הפסקת עבודתו נבעה תקרית אלימה בה היה מעורב אשר חייבה הפסקת העסקה מידית.

העובדות

1. התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 1.1.2013 ויום עבודתו אחרון בפועל היה ביום 13.2.2015.
2. בחודש ינואר 2015 ביקשה הנתבעת להעביר את התובע לעבוד תחת רשת אחרת בשם "הכי כדאי".
3. התובע היה מעורב בתקרית במקום עבודתו אשר אירעה ביום 13.2.2015 ואשר כתוצאה ממנה הורחק על ידי משטרת ישראל לפרק זמן של 4 ימים ממקום עבודתו.
4. לתובע קוים שימוע ביום 16.2.2015.
5. לתובע נמסר ביום 18.2.2015 מכתב סיום העסקה (נספח ב' לכתב התביעה).

המחלוקת

1. מה שכרו הקובע של התובע במסגרת עבודתו אצל הנתבעת?
2. מה היה היקף משרתו של התובע?
3. האם הועבר התובע לעבודה באמצעות חברה אחרת וככל שאכן הועבר האם מעבר כאמור מקים לתובע זכות כלשהי במסגרת יחסי העבודה עם הנתבעת וככל שקמה זכות כאמור, מה שוויה.
4. מה היו הנסיבות סיום עבודתו של התובע והאם מקימות לו זכות לקבלת פיצויי פיטורים , וככל שהתשובה בחיוב, האם קיימות נסיבות המקימות עילה לשלילת פיצויי הפיטורים, באופן מלא ו/או חלקי?
5. האם נפלו פגמים בשימוע שנערך לתובע, וככל שנפלו פגמים בהליך השימוע, האם הפגמים מקימים לתובע הזכות לקבלת פיצוי .
6. בשים לב לנסיבות סיום העסקת התובע, האם התובע זכאי לפיצוי בגין דמי הודעה מוקדמת או שמא לנוכח נסיבות סיום עבודתו יש לשלול הפיצוי כאמור.
7. האם ניכתה הנתבעת הפרשות לקרן פנסיה משכר עבודתו של התובע ללא העברתם בשלמותם לקרן פנסיה וככל שעשתה כן, האם זכאי התובע לפיצוי .
8. האם זכאי התובע להשלמת ההפרשות לקרן הפנסיה .
9. האם נכונה טענת התובע כי הרישום של דמי הבראה בתלוש הי ה פיקטיבי ובמהות היה שכר. ככל שכך, האם זכאי התובע ל דמי הבראה .
10. האם זכאי התובע להפרש פדיון חופשה ושי לחג .
11. האם הנתבעת הפרה את חובתה בהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר, לכלול נתונים מהימנים בתלושי השכר של התובע? ואם כן- האם זכאי לפיצוי.
12. האם התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש.
13. האם קיימת לתובע על פי כתב התביעה עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע כנגד הנתבעת וככל שכן האם התובע זכאי לפיצוי בגין עילה זו .

הכרעת הדין

1. בפני בית הדין שתי גרסאות למהלך הדברים, בשל כך יפסק בהליך על פי נטלי ההוכחה, בכל רכיב לגופו.

שכרו הקובע של התובע

1. נספח 1 לתצהיר מר שטרית- הודעה על תנאי עבודה , נוקבת בסכום 7300 ₪.
2. התובע טוען בעדותו: "ש. מה היה שכר שסוכם אתך. ת. 7300 גלובלי. בהתחלה היה או 27, 28 לשעה, כשרפי סכם אתי בעל פה, רפי הוא חבר מאוד טוב של אבי, וסמכתי עליו, לאחר מכן יעלה את השכר לגלובלי, לכן הסכמתי להתחיל, כשראה שהמכירות עלו כל חודש מאז שנכנסתי לשם, העליתי את המכירות, הוא ראה את זה הוא אחרי חודש קבל דיווחים טובים וסגר 7300 גלובלי. בהם כלולים שאני עובד כל יום משבע עד חמש חוץ מיום ראשון וחוץ מיום שישי בהם שעות שונות. יום שישי זה משבע עד הסגירה לפי קיץ וחורף וימי ראשון אמר תבוא בבוקר לנקות את הבסטות ותלך ובערב תחזור לקבל סחורה, זה הסיכום. ש. הגדרה הייתה שתעבוד משבע עד ת. חמש. ש. לא עד שש. ת. לא." (ע' 16 שורות 6-16)(דגש ש.ש.)
3. טענת התובע נתמכת בעדותו של מר יוסף שאול שטרית, מנכ"ל הנתבעת: "ש. לטענתך בסעיף 3, אתה טוען שהתובע היה מועסק תחילה כעובד שעתי ואחרי כשנה היה שכר גלובלי. ת. כן." (ע' 24 שורות 17-19)
4. מר שטרית מאשר את טענת התובע לגבי גובה שכרו: "ש. לגבי התקופה השנייה של התובע, שבה למעשה לטענתך סוכם אתו שכר גלובלי שיכלול כמות מקסימלית של 3 שעות עבודה נוספות ביום, וחלק יחסי של דמי הבראה, נסיעות, סעיף 3 לתצהירך. מה השכר הגלובלי של התובע? ת. 7300 ₪. (ע' 26 שורות 18-21)
5. על כן יש לראות 7,300 ₪ כשכרו הקובע של התובע.

היקף משרתו של התובע

1. התובע טוען בעדותו: "... בהם כלולים שאני עובד כל יום משבע עד חמש חוץ מיום ראשון וחוץ מיום שישי בהם שעות שונות. יום שישי זה משבע עד הסגירה לפי קיץ וחורף וימי ראשון אמר תבוא בבוקר לנקות את הבסטות ותלך ובערב תחזור לקבל סחורה, זה הסיכום. ש. הגדרה הייתה שתעבוד משבע עד ת. חמש. ש. לא עד שש. ת. לא." (ע' 16 שורות 10-16).
2. בתצהירו מצהיר התובע כי עבד במסגרת עבודה קבועה, החל מהשעה 7:00 ועד לשעה 17:00, ובימי שישי החל משעה 7:00 ועד לסגירה (סעיף 3).
3. כאשר נשאל התובע לגבי שינוי גרסתו: "ש. למה בתצהיר לא אמרת שבימי ראשון אתה עובד פחות שעות. ת. איפה לא אמרתי? ש. בסעיף 3 לתצהירך. הכל בסדר שם? " ( ע' 16 שורות 29-31), התובע אף מחזק את השינוי ומעיד כך: "ש. אתה מעיד על מסגרת עבודה קבועה, עכשיו העדת זה לא נכון, כי בימי ראשון הזמן אתה אומר שונה. אז מה שרשום בתצהיר לא נכון. ת. הזמן שונה. (מעיין), מי מלא את התצהיר הזה בכלל? אמרתי לעורכת הדין שביום ראשון אני בא לניקיונות. והזמן שונה." (ע' 17 שורות 4-7).
4. טענה זו למסגרת שעות עבודה של התובע לא נסתרה על ידי הנתבעת .
5. דוחות הנוכחות שהגיש מר שטרית כנספח לתצהירו מצביעים על היקף מלא ברוב ועיקר הימים. כך גם ההודעה על תנאי העסקה, מתייחסת להיקף מלא.
6. נציג הנתבעת, מר שטרית טען בעלמא : "ת. בחודשים שהוא עבד תחתיי הוא לא עבד את כל שעות העבודה שלו." (ע' 25 שורה 8) טענתו לא נתמכה בראיה כלשהי .
7. על כן יש להעדיף את גרסת התובע ,שהוכחה, כי עבד בהיקף משרה מלא.

העברת התובע לעבודה באמצעות חברה אחרת

1. גרסת התובע לגבי המעבר מהנתבעת לחברה אחרת עתירת סתירות.
2. התובע מעיד כך: "ש. אמרת שבפועל חשבת שהועברת לרב חסד, אך בתצהיר אתה מצהיר שגם אחרי זה המשכת לעבוד אצל הנתבעת. בסעיף 6. מה לא נכון. התצהיר או העדות שלך עכשיו. ת. סעיף 6, נכון. לו לא היה קורה המקרה אחרי שבועיים הייתי מקבל תלוש ריק כמו כל שאר העובדים. " (ע' 17 שורות 8-11)
3. גרסת הנתבעת אף היא אינה קוהרנטית. בתחילת עדות עד הנתבעת עולה כי היו עובדים שסירבו לעבור מנתבעת לחברה אחרת פרט לתובע, ובסיומה של עדות מתגלה כי התובע היה העובד היחידי שהתנגד למעבר.
4. כך מר שטרית: "ש. את כתב התביעה קבלתם ב 6.2. ת. כן. ש. מי קבל את התביעה. ת. במשרד. ראיתי את התביעה. ש. מה עשית. ת. העברתי את זה לבעלים של הרשת, לינצר, והחלטנו להשאיר אותו. עובד שלא רצה לעבור לא העברנו, היו לנו הרבה עובדים שהסכימו, אם אבוצדקה לא רצה אז הוא נשאר. כולם עברו חוץ מאבוצדקה. ש. כמה עובדים יש לנתבעת. ת. כולם עברו. ש. מה הבנת מכתב התביעה. ת. הוא טוען שפטרו אותו כשלא פטרו אותו. " (ע' 31 שורות 19-30)
5. מכלל העדויות עולה כי בסופו של יום, בפועל התובע לא הועבר לעבודה באמצעות חברה אחרת .
6. סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי אף אם התחלפו המעסיקים במקום העבודה הנוכחי, זכאי העובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם או, לחלופין, ממעסיקו החדש אם קיבל המעסיק על עצמו את ההתחייבות זו. כלומר אף אלו הועבר התובע, לא נפגעה זכותו לפיצוי עקב מעבר לעבודה באמצעות חברה אחרת.
7. על כן כך או כך ,בין לו עבר ובין אם לאו, זכאי התובע לפיצויי פיטורים.

נסיבות סיום עבודתו של התובע

1. מר דניאל בן ציון מעיד כי היה מנהלו של התובע במועד סיום העסקתו: "ש. בזמן האירוע היית מנהל. ת. נכון. ש. מנהל ישיר של התובע. ת. מנהל ישיר של הסניף. ש. ושל התובע. ת. כן. הייתי מנהל גם על מחלקת הירקות איפה שהוא עבד, הוא לא עובד שלי, אבל הייתי יכול להראות לו דברים בתור מנהל." (ע' 18 שורות 18-24)
2. כך מר דניאל בן ציון מתאר את אשר התרחש: "ש. לטענתך היית נוכח ביום הקטטה בין התובע לעובד הנוסף. ת. כן. ש. אתה והתובע יצאתם לקנות אוכל. ת. כן. ש. חזרתם. ת. חזרנו. ש. העובד האחר התגרה בתובע הייתה קטטה, הפרדת ביניהם ואז (מפנה לתצהירך), סעיף 5, 7. ת. כן. ש. אתה לקחת את התובע ושמת אצלך בחדר ונתת לו כוס סודה. ת. לקחתי אותו לחדר, הרגעתי אותו, יצאתי להביא סודה, והבאתי לו. ש. מה קרה אחר כך. ת. אחרי זה הוא קפץ והעובד השני זרק לו כל מיני תפוחים, הוא לקח סכין ואני תפסתי לו את היד, ובא מישהו תפס את העובד השני, אני תפסתי את התובע עם עוד מישהו שמתי אותו בחזרה בחדר כדי שלא יהיו בעיות." (ע' 20 שורות 6-19), וממשיך: "ש. אתה בסעיף 8 לתצהירך אומר לפתע זינק התובע. התובע יושב אצלך בחדר. ת. כן. ש. אז הוא קם והתחיל לרוץ. ת. נכון. ש. מה עשית. ת. רצתי אחריו " (ע' 20 שורות 26-31)
3. מר אילן אליהו מעיד : "ש. אתה לא יודע את נסיבות סיום העבודה. למה הוא פוטר. ת. הוא התחיל לפני האירוע, בתביעה שלו, ואז סמנו אותו ואז בא להם "המזל" באירוע והם פטרו אותו. ש. איך אתה יודע שסמנו אותו. ת. לא, בתביעה אמרו שאי אפשר לפטר אותו, אך אחרי האירוע אמרו שאפשר לפטר אותו." (ע' 7 שורות 15-19). לגרסתו הקטטה הייתה רק תירוץ שכן רצו לפטרו בגין התביעה שהגיש.
4. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים) קובע כי עובד שפוטר לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד בנסיבות שהסכם קיבוצי חל עליהן וזאת בשל עבירת משמעת.
5. בהיעדר תקנון משמעת בענף נפנה לתקנון עבודה- הסכם קיבוצי כללי (להלן: תקנון עבודה). סעיף 34 לתקנון עבודה קובע כי: "יש להימנע מויכוחים, קטטות או הכאות, או השתתפות בהן." סעיף 52ג לתקנון עבודה קובע כי עובד אשר הכה, התקוטט או גרם לאלה יהיה צפוי לעונשים עד כדי פיטורים עם או ללא הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויים וסעיף 53ב לתקנון עבודה אף קובע כי עובד אשר גרם להכאות יהיה צפוי לעונשים עד כדי פיטורים ללא הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורים חלקי ואף ללא פיצויים.
6. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים מעניק לבית הדין סמכות לקבוע שפיטורי העובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבעו.
7. מאחר ובשל התקרית ב 13.02.2014 הוזמן למקום האירוע אמבולנס והעובד הנפגע פונה לבית חולים ותובע הורחק על ידי משטרת ישראל ממקום עבודתו ל 4 ימים - אין להקל ראש בחומרת מעשי התובע ולנוכח נסיבות סיום עבודתו יש לשקול את זכותו לפיצויי פיטורים בכובד ראש.
8. עם זאת, מר בן ציון מציין מפורשות כי העובד האחר התגרה בתובע הייתה קטטה. דהיינו משהו יצר פרובוקציה, והתובע רק התגונן. דברי מר אליהו אף הם רומזים לכך .
9. בפרוטוקול השימוע מתאר התובע את שהתרחש, לשאלת שטרית כך:

1. בנסיבות אלה , ומשמדובר בפעם ראשונה ללא כל עבר בעניין, ובהגנה עצמית, אזי גם אין לזקוף לו יוזמה או התנהגות חוזרת ולמרות החומרה שבשימוש בסכין, זכאי לפיצויים מלאים.
2. עוד, במרץ 2015 אף הנתבעת עצמה הציעה לתובע, במסגרת עריכת גמר חשבון, תשלום פיצויי פיטורים. יש בכך להוכיח שלא סברה שבקטטה יש עילת שלילה.
3. לאור כל אלה אנו סבורים כי , הקטטה הייתה מינורית, ולא החלה ביוזמתו, ולכן לא קמה עילת משמעת המצדיקה שלילת פיצויים ואף לא את חלקם.
4. הנתבעת תשלם לתובע בפיצויי פיטורים מלאים בסך 8212.5 ₪.

נסיבות סיום העסקת התובע - דמי הודעה מוקדמת

1. סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2002, נקבע כי הזכות להודעת מוקדמת לא תחול על מעסיק בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים.
2. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי עובד שפוטר לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד בנסיבות שהסכם קיבוצי חל עליהן וזאת בשל עבירת משמעת.
3. נוכח קביעתנו לעיל בעניין פיצויי הפיטורים, זכאי התובע גם להודעה מוקדמת בשלמותה.
4. די בכך כי בשל התקרית ב 13.02.2014 הוזמן למקום האירוע אמבולנס והעובד הנפגע פונה לבית חולים והתובע הורחק על ידי משטרת ישראל ממקום עבודתו ל 4 ימים – בכך נענש דיו.
5. הנתבעת תשלם לתובע הודעה מוקדמת בסך 7300 ₪.

השימוע

1. התובע מעיד: "ש. מר שטרית קרא לך. ת. כן. הוא התקשר וזימן אותך לפגישה אצלו. ת. כן." (ע' 14 שורות 18-21).
2. מר שטרית מעיד כך: "ש. בסעיף 10 לתצהירך ערכת שימוע לתובע. ת. אמת. ש. צרפת פרו' השימוע. ת. נכון. התובע לא חתם על השימוע. היינו נוכחים אני והוא אני כתבתי את הפרו' בזמן השימוע. תוך כדי השימוע. לא בהקלדה אלא בכתב יד. ואז נתתי למזכירה להקליד. ש. אתה מילה במילה מה שהתובע אמר כתבת בכתב יד. ת. כן. ש. לא הייתה מילה אחת שהוסרה. ת. לא יכול לומר. עברו שנתיים. הפרו' ממצה את מה שהיה בשימוע, בדו שיח ביני לבינו, מה שהיה האמת כפי שהוא ענה לי ומה ששאלתי אותו." (ע' 32 שורות 24-31, ע' 33 שורות 1-5).
3. ההלכה הפסוקה כיום, היא כי זכות הטיעון כפי שגובשה במשפט המנהלי חלה גם על המשפט הפרטי. ראו לעניין זה דבריה של השופטת ארד בפסקה 6 לפסק הדין בעניין דני מלכה נגד שופרסל ([פורסם בנבו], 15.7.2007):

"שגה בית הדין האזורי בכך שגרס, כי זכות הטיעון של עובד המועסק על ידי מעסיק פרטי אינה מגעת לכדי היקפה של זכות הטיעון השמורה לעובד המועסק על ידי המעסיק הציבורי. הלכה פסוקה היא, כי זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי [שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (להלן: עניין גוטרמן); שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. ופא אסחאק – מדינת ישראל – משרד החינוך והתרבות, [פורסם בנבו], ניתן ביום 16.2.04].

קביעתו של בית הדין, לפיה ניתן היה להפתיע את המערער במסגרת הבירור הראשוני שנעשה עמו, אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, בה נקבע כי על המעסיק לפרט בפני העובד טענות שיש בהן כדי להכריע בגורלו, באופן שהעובד ידע לאילו טענות להשיב ולהתייחס בבואו לממש את זכות הטיעון. וכבר ציינתי בעניין גוטרמן: 'זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו'."

1. התובע הודה כי זומן לשימוע. מר שטרית תיאר את ההתרחשות לפני השימועבתצהירו כך לאחר ששמע ב-13/2 על התקרית:"

1. ההזמנה נעשתה בעל פה. בשל כך מגיע פיצוי מה.
2. עיון בפרו' השימוע מראה כי נעשה בדרך נאותה. מר שטרית התייחס לתקרית, ביקש את גרסת התובע, שוחח עם העובד. ואף שאל מדוע התובע לא פנה להנהלה אם מדובר בסכסוך מתמשך.
3. השימוע הסתיים כך:

1. העובדה שהפרו' בכתב יד הודפס אחר כך אינה גורעת ממשקלו ותקינותו. נימוקי הנתבעת לפיטורים אינם בלתי סבירים. מעסיק רשאי להעדיף את האינטרסים שלו על פני עובדו כל עוד הוא משלם את זכויותיו ובשימוע מר שטרית מציין כי יתן מכתב פיטורים, אשר אכן ניתן ב- 18 לחודש.
2. הנתבעת עמדה בנטל הוכחה כי הליך השימוע נערך תוך שמירה על זכויותיו של התובע וכי ניתנה לתובע הזדמנות אמתית להתכונן אליו לטעון את טענותיו. רק בשל ההזמנה בעל פה, אף כי התובע ידע על עניין הקטטה, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי רק בגין העדר זימון בכתב לשימוע בסך 1000 ₪.

הפרשות לקרן פנסיה –האם נוכו ולא הועברו

1. הנתבעת הגישה "שאילתת תשלומים" מחברת הראל, נכונה ליום 15/6/15(נספח לתצהיר שטרית).
2. לדוגמא לחודש 8/14 מופיע בשאילתא תגמולי מעסיק בסכום 464 ₪ פיצויים 464 ₪ ותגמולי מבוטח 425 ₪, . בתלוש מופיע קופ"ג מעביד חודשי 928. בחלק עובד כתוב פנסיה חובה 425 ₪. על כן מה שכתוב לתגמולים ולפיצויים בשאילה מתאים לתלוש.
3. דוגמא נוספת 1/15 ניכוי עובד 462 ₪ ,קופ"ג מעסיק 1008 בתלוש, בשאילתא 462 ש"ח עובד ,504+504 ₪ מעסיק.
4. מבדיקת בית הדין עולה כי בחודשים בהם הופרש לפנסיה ,סכומי הפרשות לפנסיה אשר מופיעים בתלושי שכרו של התובע זהים לסכומים המופיעים בשאילתת תשלומים אשר הוצגה לבית הדין. על כן אין בסיס לטענה כי לא הועברו הפרשות, הרי לפי הראיות שהוצגו לבית הדין הופרשו הסכומים במלואם והועברו בשלמותם לקרן הפנסיה.
5. רכיב תביעה זה נדחה.

השלמת ההפרשות לקרן הפנסיה

1. בהתאם לצו ההרחבה חובה על המעסיק להפריש לעובד הפרשות פנסיוניות לאחר שהשלים שלושה חודשי עבודה אצל המעסיק. הפרשה תבוצע רטרואקטיבית גם ביחס לשלושת החודשים הראשונים של עבודתו.
2. מעיון בתלושי השכר של התובע וכן מהשאילתא עולה כי הפרשות לקרן הפנסיה הופרשו החל מ 07.2014 בלבד. על כן במשך 18 חודש לא הופרש לתובע על ידי המעסיק לפנסיה.
3. יש לקבל את תביעת התובע להשלמת ההפרשות לקרן פנסיה אולם לא את החישוב .הנתבעת תשלם לתובע הפרש בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 7884 ₪.

האם מה שנכתב ע"י הנתבעת שתלושי שכר כרכיב הבראה הינו פיקטיבי כטענת התובע ולא שולם לו בפועל אלא כשכר עבודה

1. על פי צו הרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות זכאי התובע לחמישה ימי הבראה בשנה בשנות עבודתו בנתבעת. אין מניעה חוקית לכך ששכר גלובלי יכלול בתוכו את דמי הבראה. זאת בתנאי שנקבע כך באופן מפורש בחוזה העסקת העובד, מקובל עליו ומופיע כרכיב נפרד בתלוש שכרו.
2. מבדיקת בית הדין עולה כי רכיב הבראה מופיע כרכיב נפרד בתלושי שכרו של התובע החל מ- 12.2013.
3. ככלל תלושי השכר, בהליך זה, משקפים את הנדרש. לא הוכח כלל כי הם פיקטיבבים ודין טענה זו להידחות.
4. יתר על כן חישוב מראה כי דמי ההבראה התווספו לשכר היסוד ולא נגזרו ממנו- כך נראה מתוך התלושים .
5. חישוב סך הרכיב מעלה כי שולמו לתובע דמי הבראה החל מ- 12/13 במלואם, על פי חוק. התובע סיים ביום 12/2/15.מתוך השנתיים האחרונות שולם לו על שנה וחודשיים. נותר הפרש דמי הבראה לתשלום בגין 10 חודשים.
6. הנתבעת תשלם לתובע הפרש דמי הבראה בסך 2047 ש"ח.

הפרש פדיון חופשה

1. על פי צו הרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות זכאי התובע ל 12 ימי חופשה לשנה.
2. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי ניתנו לו מלוא ימי החופשה על פי החוק, כאשר חלקם נוצלו במשך תקופת העסקתו של התובע (לדוגמה 5 ימי חופשה בחודש 04.2014). על כן זכאי התובע לפדיון החופשה כפי שנותר בתלוש השכר האחרון עבור 15 יום.
3. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסך4380 ₪.

התלושים בהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר

1. נקדים ונציין,כי הוכח ששכרו של התובע שולם לו, ובדיקת הרכיבים שנדונו עד כה מעלה כי לא הייתה פיקציה וכי מה שנרשם נעשה בפועל. כך למשל ההשתקפות בשאילא של הפנסיה וכך ברישום מלא של חופשה. משכך חלה חזקת התקינות. על התובע הנטל לסתור חזקה זו.
2. התובע טען כי בחלק מתלושי השכר האמור בתעריף שעה , וימי עבודה לא מתיישב עם הסכום לתשלום בשכר היסוד. בחודש 04.2013 הינו 4864.1 ₪. ברור כי מדובר בטעות וסכום זה אינו תעריף לשעה .
3. לדוגמא בחודש 10.2013 תעריף שעה הינו 39.25 ₪, וב2.14 יורד לסך 34.9 לשעה. אכן נתונים אתה לא מתקבלים על הדעת. אולם בדיקת נתוני השכר, מעלה כי ב2.14 מכפלת השכר במס' הימים פחותה משכר היסוד ששולם בפועל ואילו בחודש 7.13 מכפלת השכר השעתי במספר השעות מסתכמת בסכום הנמוך בהרבה מזה ששולם לתובע. בכל מקרה, הוא היה עובד בשכר גלובלי ואף הוא הודה בכך.
4. על כן נתוני העזר המופיעים בתלושי שכרו של התובע , חלקם- ניכרת בהם טעות ממש כגון שכר יומי של אלפי שקלים, והאחרים חלקם מוטעים, באופן שבשכר היסוד קיבל יותר ממה שהנתונים מראים. מר שטרית נחקר ולא נתן הסבר לפגמי התלושים ולאופן הרישום (ע' 25,27).
5. התובע הצביע גם על אי התאמה בין דוחות השעות של התובע לבין הרישום בתלושים בעניין זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת.(סע' 40 לסיכומי הנתבעת)
6. ביחס לפיצוי על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התש"ח-1958. יש לקחת בחשבון אם הטעויות פגעו בשכרו ובזכויותיו ולא רק את עצם הטעויות.
7. בנסיבות דלעיל בהם חלק התלוש נכון ומדוייקת בפרטים העיקריים לפיהם שולם, וחלק מנתוניו לוקים, בפרטים תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 4000 .

שי לחג

1. חלוקת מתנות לחג הפכה לנוהג אשר השתרש בעולם העבודה. לעתים זכות לשי לחג נובעת מהסכם כזה או אחר. אכן, זכות לשי לחג מעוגנת בצו הרחבה בענף רשתות שיווק מזון. אולם כך כתוב בו:"

1. בצו לא נקוב סכום. על כן התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי לסכום רכיב תביעה זה.
2. חשוב מכך התובע לא הוכיח כי הנתבעת היא רשת שיווק מזון המפעילה לפחות 2 חנויות לממכר מזון כסניף עצמאי או כזכיינית כנדרש בסע' 2 לצו ההרחבה בענף שיווק רשתות מזון. ע"פ תצהיר מר שטרית היא "סיטונאית ירקות"(ע' 28 ש' 8,ע' 30 ש' 29 ). הוא לא נשאל לגבי היקף הזכיינות. מטעם זה במצטבר נדחית התביעה.
3. עוד, העובדה כי בתלוש 3/13 מצויין "מתנת חג" בסך 200 ש "ח ובחודש 8/13 "מתנת חג " בסך 100 ש"ח, אינה מקימה זכות .השוני בסכום מצביע כי אינו עקבי.התובע לא הוכיח בגין איזה "חג" נתנה המתנה. בסיכומים נטען ביחס ל"ראש השנה ופסח". ב26/3/13 אמנם חל פסח אך ב8/13 לא היה שום חג. בכך כשל התובע גם להוכיח כי מדובר בנורמה הקשורה לחג.
4. נוכח כל האמור ,תביעה זו נדחית.

פיצוי בגין עוגמת נפש

1. הלכה פסוקה היא כי פיצויים בגין עגמת נפש ביחסי עבודה יינתנו במקרים חריגים ובנסיבות קיצוניות, מאחר וביחסי עבודה יש יסוד מתמיד של חיכוך והתנגשות ולעיתים קרובות נגרמים צער ומתח לאחד מהצדדים לחוזה העבודה .
2. אף אם לתובע נגרמה עגמת נפש, בנסיבות העניין לא שוכנענו, כי נגרמה לתובע עוגמת נפש יוצאת דופן או כי מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות תשלום פיצויים. שוכנענו כי בנסיבות התקרית נגרמה עגמת נפש גם למעסיק.
3. תביעה זו לתשלום בגין עגמת נפש אינה עומדת ברף הפסיקה ונדחית.

עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע כנגד הנתבעת

1. התובע נמנע מהצגת ראיות להתקיימות יסודות עילת לשון רע ולפגיעה בשמו הטוב ברבים: מה היה הפרסום, על ידי מי נעשה, מתי ובאלו נסיבות.
2. התובע אף הודה כי הוגש נגדו כתב אישום וניתן גזר דין בבית משפט השלום בגין האירוע: "ש. אירוע התקיפה. ת. זה קטטה. זה רשום בבית משפט השלום. ש. מה רשום בבית משפט השלום. ת. קטטה. ש. הוגש כתב אישום נגדך. ת. כן. ש. מתי הוגש. ת. לא זוכר תאריכים, קיבלתי בסה"כ 3000 ₪ קנס, וגם על תנאי..." (ע' 12 שורות 7-16).
3. מנגד, הוכחה טענת הנתבעת להגנת "אמת דיברתי" על פי סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 וזאת לנוכח העובדה הלא מוכחשת כי התובע אכן אחז בסכין בתקרית ב-13.02.2015 ואף הוגש נגדו כתב אישום.
4. למעלה מהצורך, תוקן כתב הגנה והוסרו הביטויים הפוגעים כביכול לטענת התובע. בשל כך, לטעמינו, לא קיימת לתובע עילת התביעה על פי חוק איסור לשון הרע.
5. התביעה בגין רכיב זה נדחית.

סוף דבר

1. בפנינו שתי גרסאות. מחד, גרסת התובע אשר לא הייתה עקבית וקוהרנטית, נתגלו בה סתירות בין טענות אשר הועלו בתצהירים ועדויות.
2. גרסת הנתבעת אף היא לא הייתה קוהרנטית ולא מבוססת על תשתית עובדתית מסודרת בחלק מהרכיבים. נלקחה בחשבון הימנעות הנתבעת מהבאת עדים אשר בכוחם היה לשפוך אור על הנסיבות המדויקות.
3. לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים,וכמפורט ומנומק לעיל, החלטנו לקבל חלקית את תביעת התובע:

• פיצויי פיטורים מלאים בסך 8212.5 ₪.
• הודעה מוקדמת בסך 7300 ₪.
• הפרש דמי הבראה בסך 1890 ₪,
• פיצוי בגין העדר זימון בכתב לשימוע בסך 1000 ₪.
• השלמת ההפרשות לקרן פנסיה בסך 7884 ₪.
• דמי הבראה בסך 2047 ₪
• פדיון החופשה בסך 4380 ₪
• בגין תלושים- תיקון 24 ,פיצוי בסך 4000 ₪

1. התביעה לשי לחג ולפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.
2. דין הטענה כי הופרשו הסכומים במלואם ולא הועברו בשלמותם לקרן הפנסיה להידחות. המופיע בתלוש, הועבר.
3. דין התביעה על פי חוק איסור לשון הרע- להידחות.
4. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובע בסך 6500 ₪
5. סכומים אלו ישולמו תוך 40 יום. לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ח, (14 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.