1. בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

התובענה עוסקת בגביית ארנונה בגין החלק היחסי ברכוש המשותף בבניינים שאינם משמשים למגורים בתחומי העיר נתניה.

לטענת המבקש, המשיבה גבתה את הארנונה הנ"ל בניגוד ל"דיני ההקפאה", ומבלי שהתקבל לכך אישור מאת שר האוצר ושר הפנים (להלן: "השרים").

נטען כי על פי צווי הארנונה לשנים 1985-1987 חיובן של יחידות בבית משותף לא כלל את חלקה היחסי של כל דירה ברכוש המשותף, בין שהיחידה שימשה למגורים, בין שלא. החל משנת 1988 החלה המשיבה לחייב בארנונה את החלק היחסי ברכוש המשותף בנכסים שאינם משמשים למגורים, בניגוד לדין, וללא קבלת אישור כנדרש.

הקבוצה שמבוקש לאשר היא "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר שילמו למשיבה ארנונה בעשרים וארבע החודשים שקדמו להגשת התובענה, בגין החלק היחסי בשטחים המשותפים".

עילת התובענה היא הפרת חוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988), התשמ"ח-1988 ותקנה 2 (ב) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס-2000.

הסעד שנתבקש: השבת סכום של 24,300,000 ₪ או כל סכום אחר שייקבע על ידי בית המשפט עבור 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור.

סכום הגבייה הנטענת ביתר נתמך בחוות דעתו של מר דרור קופל, לשעבר מנהל היחידה לבחינת חיובים באגף הארנונה עיריית תל אביב יפו.

1. המשיבה טענה בתגובתה בעיקר כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ויש לדחותה על הסף; כי החל משנת 1993 אין היא רשאית לערוך כל שינוי בצו המיסים, והשרים אינם מוסמכים לאשר שינוי כזה; כי הצו הקובע לענין חוקי ההקפאה הוא צו הארנונה משנת 1984-1985 שבו נכתב במפורש כי המשיבה תגבה ארנונה עבור שטחים משותפים בבניינים שאינם למגורים; כי סעיף 7 בצווי הארנונה לשנים 1985-1987 מתיחס אך ורק למגורים, בין שהמילה "מגורים" מופיעה בכל אחד מסעיפי המשנה שלו, בין שלא; כי מאז ומתמיד גבתה המשיבה ארנונה משטחים משותפים בבניינים שאינם למגורים; כי מרבית הרשויות המקומיות גובות ארנונה משטחים אלו ויש בכך הגיון רב; כי בתי המשפט הכירו בכך כי השטחים המשותפים בבניינים משותפים שאינם משמשים למגורים מהווים חלק בלתי נפרד משטחי המסחר והמשרדים, ותורמים תרומה מכרעת לפעילות המשרדית והמסחרית של הנכס; כי השינוי בצו הארנונה של שנת 1988-1989 הווה הבהרה בלבד ותאם את המצב העובדתי הנוהג; כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית עלול לגרום נזק לציבור; וכי גם אם נפל פגם כלשהו במעשי המשיבה, הוא אינו מצדיק את הסעד המבוקש.

סכום התביעה הוערך על ידי המשיבה בכ – 6,518,977 ₪ לשנה. הפחתת סכום זה מתקציבה השוטף של המשיבה מידי שנה, ותשלום חד פעמי של למעלה מ – 13 מליון ₪ יפגעו קשות בהתנהלותה.

1. המבקש השיב בין היתר, כי צו הארנונה לשנת 1985 הוא שמהווה את הבסיס לדיני ההקפאה; כי בענין אזרחי נוהגים דיני השיהוי האזרחי השונים משמעותית מדיני השיהוי שבמשפט המנהלי; כי השינוי בצו הארנונה של שנת 1988 אינו מהווה הבהרה בלבד ותכליתו לפטור שטחים משותפים מתשלום ארנונה; כי המשיבה לא הוכיחה כי מאז ומעולם גבתה ארנונה עבור השטחים המשותפים; כי אין לקבל את הערכת המשיבה את סכום התביעה; וכי דוקטרינת הבטלות היחסית אינה רלוונטית לדיני עשיית עושר.
2. לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט, הועברה התובענה להליך של גישור לפני פרופ' ירון זליכה, רו"ח.

הסדר הפשרה

1. הצדדים הציעו הסדר פשרה שאלו עיקריו:

א. הקבוצה שעליה יחול ההסדר היא "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר נכון ליום 31.12.2013 שילמו למשיבה את מלוא הארנונה כפי שנדרשה על ידי העירייה בגין נכס זה ו/או יתרת חוב הארנונה למועד האמור נמוכה מסכום ההשבה הפרטני כהגדרתו בהסדר הפשרה".

ב. המשיבה תפצה את חברי הקבוצה פיצוי שבו שלושה רכיבים מצטברים:

א – השבה בסכום של 10,500,000 ₪, שישולם לחברי הקבוצה בשלושה מועדים (01.01.2015, 01.01.2016, 01.01.2017), כשהוא משוערך.

אם לא ישולם לחברי הקבוצה סכום ההשבה, יתווספו לחלק הבלתי משולם דמי פיגורים כמשמעותם בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980), עד למועד ההשבה.

ב – המשיבה התחייבה לעשות כל שביכולתה להפחית את תעריפי הארנונה לשנת 2014 ואילך לעסקים ששטחם עד 1,000 מ"ר ("עסקים קטנים") במסגרת רפורמה להפחתת הארנונה שגובשה ע"י הצדדים לצורך הסדר הפשרה ואושרה על ידי מועצת העיר של המשיבה בישיבה שלא מן המנין מיום 27.11.2013. במסגרת הסדר הפשרה התחייבה המשיבה להגיש לשרים בקשה לאישור חריג להפחתת הארנונה. הפחתת תעריפי הארנונה לעסקים קטנים עומדת על סך של כ – 750,000 ₪ בשנה ("הרפורמה לשנת 2014"). הוסכם כי ככל שהרפורמה לשנת 2014 לא תאושר, המשיבה תגיש עתירה כנגד החלטת השרים.

אם הרפורמה עדיין לא תאושר, המשיבה תעביר 750,000 ₪ לשנה, במשך שלוש שנים, לפרויקט לטובת הציבור שלא תוקצב על ידה.

הצדדים הבהירו כי הרפורמה לשנת 2014 לא תטיב עם כל חברי הקבוצה אלא עם רוב גדול שלהם.

ג – על מנת להבטיח שההשבה לחברי הקבוצה לא תמומן בעתיד מהעלאת ארנונה לחברי הקבוצה, המשיבה התחייבה, בין אם תאושר הפחתת הארנונה ובין אם לאו, שלא להעלות את הארנונה לעסקים ששטחם עד 1,000 מ"ר במשך 5 שנים (בין השנים 2014 – 2018) ובכלל זה התחייבה לא לפנות לשרים לקבלת אישור העלאה חריגה לנכסים אלה. גם רכיב זה אינו מיטיב עם כל חברי הקבוצה אלא עם רובם, כפי שהובהר על ידי הצדדים.

1. הסדר הפשרה נתמך במכתבו של פרופ' זליכה שהעריך את התועלת הכספית של הסדר הפשרה בסכום שבין 13,840,000 ₪ לבין 14,030,000 ₪.
2. הצדדים המליצו לשלם למבקש גמול בסכום של 210,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 1,050,000 ₪ בתוספת מע"מ.

1. הצדדים סבורים כי אין למנות בודק משום שהמחלוקות ביניהם משפטיות ואינן מעוררות שאלה שבמומחיות; משום ששיעור ההשבה משקף סיכויים וסיכונים של כל אחד מהצדדים כפי שהובהרו בהליך הגישור; משום שההסדר גובש בעזרת מגשר שתחום התמחותו כלכלי בעיקרו, ומומחיות הבודק אינה עדיפה על מומחיותו; משום שהמבקש היה שותף פעיל בהליך הגישור; ומשום שמינוי בודק עשוי לסרבל את ההליך שלא לצורך ולהטיל על הצדדים הוצאות ניכרות.

1. הצדדים זומנו למתן הסברים אודות ההסדר. ב"כ המבקש הבהיר כי בעוד שבתשובת המשיבה לבקשת האישור הוערכה ההשבה המלאה של הארנונה המדוברת בסכום של כ– 6.5 מיליון ₪, במהלך הגישור הודיעה המשיבה כי בעקבות בדיקה פרטנית שערכה, סכום ההשבה עומד על כ – 5.5 מיליון ₪ לשנה. משום שההשבה היא לתקופה של שנתיים, מדובר בסכום של כ – 11 מיליון ₪. מאז הגשת בקשת האישור חלפו שנתיים נוספות כך שסכום ההשבה עומד על כ- 22 מיליון ₪. ההשבה בעין לפי ההסכם מהווה כמחצית מסכום זה, והיא סבירה בנסיבות הענין ובהתחשב בטענת הגנת התקציב ובכך שהסוגיה נשוא בקשת האישור טרם הוכרעה.

הובהר כי הקבוצה שעליה חל ההסדר הורחבה לכלול גם את הנישומים ששלמו ארנונה למשיבה בשנתיים שמאז הגשת הבקשה (סעיף 10 (א) בחוק תובענות ייצוגיות). אך לפי דרישת המשיבה, חברי הקבוצה הזכאים להשבה יהיו רק מי ששלמו למשיבה את מלא הארנונה ו/או שיתרת חובם נמוכה מסכום ההשבה לו הם זכאים.

ב"כ הצדדים הסכימו כי ככל שהפרומה לא תאושר, הפרויקטים שלטובתם יועברו הכספים, יהיו בתחום הרווחה והחינוך, וכאמור, לפרויקט שלא נכלל בתקציב העיריה לאותה שנה, ולא יממן משכורות או תקורות לעיריה.

1. לאחר שלא מצאתי לדחות את הסדר הפשרה על הסף, הוא פורסם ברבים, ולא נתקבלו התנגדויות מצד חברי הקבוצה (החלטה מיום 17.2.14).
2. ביום 3.7.14 נתקבלה תגובת היועץ המשפטי לממשלה כי הוא מותיר את אישור ההסדר לשקול דעת בית המשפט, אולם הבהיר כי אין בהסדר ובעמדה זו כדי לכבול את שיקול דעת שר הפנים ושר האוצר בבואם לבחון את בקשות המשיבה להפחתת שיעורי הארנונה, ככל שתוגשנה.

אישור ההסכם

1. בהמשך להחלטתי מיום 17.2.14 החלטתי לאשר את ההסדר שעונה לדעתי על דרישות סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

1. ההטבות שגובשו על ידי הצדדים נותנות מענה לנושא התובענה הייצוגית: בגין העבר התחייבה המשיבה להשיב לחברי הקבוצה סכום של 10,500,000 ₪.

בגין העתיד התחייבה המשיבה לפעול לקבלת אישור השרים להפחתת תעריפי הארנונה לעסקים קטנים. אם הרפורמה לא תאושר תעביר המשיבה סכום של 750,000 ₪, בכל שנה ולמשך 3 שנים, לפרויקט לטובת הציבור שלא נכלל בתקציב העיריה באותה שנה.

ראוי להעיר, כי העיריה אמורה לפעול במסגרת סמכויותיה לטובת הציבור ובעניני רווחה וחינוך גם ללא הסדרי פשרה מסוג זה. החשש העיקרי הוא, שההסדר יבוא במקום מילוי חובות של העיריה מכח הדין או הסכמים שכבר התחיבה להם.

אכן, אלמלא ההשבה הכספית המשמעותית, יתכן שלא היה מקום לאשר את ההסדר, שעלול להעביר כספים מסעיף תקציבי זה לסעיף תקציבי אחר, ללא תועלת משמעותית לחברי הקבוצה.

בשים לב לחשש זה קבעו הצדדים כי הסכום לא ישולם לפרויקט שנכלל בתקציב העיריה.

על מנת להבטיח כי סכום ההשבה לא ימומן מהעלאת ארנונה לחברי הקבוצה, התחייבה המשיבה שלא להעלות את הארנונה לעסקים קטנים שגודלם עד 1,000 מ"ר, ולא לפנות לשרים לקבלת אישור להעלאה חריגה של הארנונה לאותם נכסים, במשך 5 שנים.

הפחתת תעריפי הארנונה אינה מתייחסת אמנם לכל חברי הקבוצה, אך לדברי העיריה – לרובם.

בהתחשב בכך שהשאלה המרכזית שהועלתה בבקשת האישור לא הוכרעה לגופה, ובכך שהבקשה הוגשה לכאורה בשיהוי ניכר (בהתבסס על צווי הארנונה לשנים 1985-1987), נדמה שיש בהטבות כדי לענות על הסיכויים והסיכונים הטמונים בה.

הגדרת הקבוצה

1. כאמור לעיל, במסגרת הסדר הפשרה שינו הצדדים את הגדרת הקבוצה מכפי שהוגדרה בבקשת האישור.

על מנת להעמיד דברים על דיוקם, אני רואה בכך משום תיקון של בקשת האישור, ועל המבקש לתקן בהתאם את הגדרת הקבוצה המיוצגת בפנקס התובענות הייצוגיות, תוך 15 ימים.

פרויקט לטובת הציבור

1. ככל שיועברו סכומים לפרוייקט לטובת הציבור, כאמור בסעיף 7.3 בהסדר הפשרה, יואילו הצדדים ובאי כוחם להוסיף תצהירים שיבהירו את קשריהם עם הפרויקטים המוצעים בעבר או בהווה; תצהיר המשיבה המפרט את התחייבויותיה הקודמות להעברת הכספים לאותן מטרות וחיובים על פי הסדרי פשרה ואחרים בתובענות ייצוגיות אחרות; ומסמך בדבר מטרות הפרויקטים שנבחרו, והאוכלוסייה שנהנית משרותיהן (ת"צ (מחוזי מרכז) 47395-11-10 מינוף ויזמות בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ פסקה 35 (26.12.2013)). התצהירים יצורפו תוך 30 ימים מהמועד שבו יודיע ב"כ המבקש כי חלקיו האחרים של ההסדר בוצעו כהלכה.

הואיל והתנאי בדבר העברת סכומים לפרויקט שלא תוקצב טוב ויפה לשנה הראשונה בלבד, מצאתי לנכון להוסיף תנאי, שלפיו בשנתיים הנוספות לא ימומנו מסכום זה שום פרויקטים שמומנו בתקציב 3 השנים האחרונות.

.

מינוי בודק

1. לא מצאתי לנכון למנות בודק להערכת ההסדר.

סכום ההשבה נקבע על ידי הצדדים בהתאם להערכת הצדדים את הסיכויים והסיכונים בתיק, ועל הערכת המשיבה כי החיובים שבמחלוקת הם בסכום של כ – 5.52 מיליון ₪ בשנה (סעיף 1.6 בהסדר). הערכה זו של המשיבה לא נתמכה בתצהיר מטעמה. מנגד, בתשובת המשיבה לבקשת האישור, הוערך סכום התביעה בסך של כ – 6,518,977 ₪ בשנה. סכום זה נתמך בתצהירה של גב' לבנה חניה, מנהלת מחלקת עסקים באגף הכנסות במשיבה.

אף אם נצא מנקודת הנחה כי הנזק השנתי שנגרם לכאורה לחברי הקבוצה הוא כאמור בתצהירה של גב' חניה, הרי שסכום ההשבה בגין העבר עולה בקנה אחד עם הערכת פרופ' זליכה את התועלת הכלכלית שתצמח מהסדר הפשרה, ועם הערכת הצדדים את סיכויי בקשת האישור להתקבל.

כאמור בבקשה לאישור ההסדר, ההסדר גובש בעזרת פרופ' זליכה שבדק את החישובים שבבסיס ההסדר לאחר שבחן נתונים שהועברו לו על ידי המשיבה.

השאר נעוץ בהערכת סיכוני התביעה וסיכוייה, שבהם אין יתרון משמעותי במינוי בודק על פני הערכת בית המשפט.

גמול ושכר טרחה

1. בהתאם לסעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, בטרחה שטרח התובע הייצוגי ובא-כוחו ובסיכון שלקחו על עצמם בניהול התביעה; במורכבות ההליך; במידת החשיבות הציבורית שבתובענה הייצוגית; ובתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה. כן ישקל הפער בין הסעדים שנתבעו לבין אלו שנפסקו בתובענה.

בנוסף, יש לשקול שיקולים הנוגעים לתמריצים להגשת תובענה ייצוגית ראויה ולמנוע תביעות סרק; את התנהלותם של בא-כוח התובע המייצג; ויש להימנע מפסיקת שכר טרחה שיעקר את טובת ההנאה אשר אמורה לצמוח לקבוצה או יפחית ממנה באופן בלתי סביר (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.2012)).

הצדדים המליצו לשלם למבקש גמול בסך 210,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 1,050,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לאור חשיבותה הציבורית של התובענה, ובהתחשב בכך שעיקר הפיצוי, 10,500,000 ₪ ניתן בכסף ממש לזכאים לכך – החלטתי לאשר את הסכומים המבוקשים.

1. עם זאת, על המבקש ובא כוחו לבחון גם את בצוע ההסדר. לשם כך יפוצל התשלום למבקש ולבא כוחו כדלקמן כך שמחציתו תשולם לפי הסכמת הצדדים (בתוך 30 יום ממועד אישור ההסדר על ידי בית המשפט). המחצית הנותרת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, תשולם לפי החלטה שתינתן לאחר שתתקבל הודעת הצדדים המלמדת על בצוע ההסדר.

סיכום

1. אם כן, אני מאשרת את הסדר הפשרה, בתיקון שבסעיף 15 לעיל, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

קבוצת התובעים הוגדרה בסעיף 5 א' לעיל, ועילות התביעה צוינו בסעיף 1 בפסק הדין.

המשיבה תפרסם את ההודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בגליון יום ו' של שני עתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, תוך 10 ימים מהיום. ההסדר יפורסם גם באתר העיריה, במיקום מתאים, לאורך כל התקופה שעד סיום ביצועו.

תזכורות פנימיות להודעות בדבר בצוע ההסדר נקבעות למועדים הבאים: 1.4.2015, 1.2.2016. 1.2.2017.

20. המזכירות תואיל לשלוח העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה (כאמור בסעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות) למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ה, 26 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.